עזור לילדך להתמודד עם בעיות בבית־הספר
הידרדרות המצב בעולם משפיעה על כולנו, לרבות ילדינו. דבר־אלהים, המקרא, ניבא במדויק שבימינו, ב”עת קץ” זו, ’ירשיעו רשעים’ (דניאל י״ב:10). לפיכך, הלימודים בבית־הספר כיום כרוכים בקשיים רבים, כשעל התלמידים להתמודד עם מצבים שהוריהם התנסו בהם לעתים נדירות בלבד. מה הורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדיהם להתמודד?
לחץ חברתי מצד בני־גילם
מרבית הילדים מתנסים לעתים בלחץ חברתי. תלמיד צרפתי קונן: ”ההורים והחברה עושים כל שביכולתם, אך אין די בכך. עבריינים צעירים גוררים עימם בני־נוער אחרים. ... הורים שאינם מרסנים את ילדיהם אינם הורים”.
הורים אחראים מנסים לעזור לילדיהם לפתח תכונות רוחניות, שיעניקו להם את הכוח הפנימי הדרוש כדי לעמוד בפני לחץ חברתי מזיק. ”אנו עושים מאמצים כנים לסייע לילדינו לבנות הערכה־עצמית”, מסביר אב אחד, ”זאת כדי שלא יחושו צורך לקבל אישור למעשיהם מחבריהם. אם הרצון להידמות לילדים אחרים אינו כה עז אצלם, יהיה להם קל יותר לומר ’לא’, במצבים שבהם עליהם לומר ’לא’”. במטרה ללמד את ילדיו כיצד להתמודד עם מצבים קשים, הורה זה מקדיש זמן למשחק תפקידים משפחתי, שבו המשפחה מציגה מצבים בעייתיים העלולים להתעורר ומציעה דרכים להתגבר עליהם. הייה הורה תומך ועזור לילדך לפתח ביטחון־עצמי.
שפה גסה
ככל שערכי המוסר בעולם כולו מידרדרים, כן גם השימוש בשפה גסה הולך ונעשה שכיח. בארצות רבות ניתן תדירות לשומעה בטלוויזיה בעת צפייה בשעות השיא. מכאן, שניבולי־הפה מהדהדים בחצרות, במיסדרונות ובכיתות בית־הספר.
מורים אחדים מצדיקים את ניבול־הפה והקללות שבהם הם משתמשים, בטענה שכך יוכלו תלמידיהם לגבש לעצמם דעה בנוגע לסוג דיבור זה. אולם, מדיניות כזו מאפשרת לתלמידים לאמץ ביטויים משחיתים אלה כחלק מדיבור יומיומי מקובל.
הורה נבון יסביר באדיבות מדוע חל איסור על התבטאויות מעין אלה במסגרת המשפחה. כמו־כן, ביכולתו לטפל בעוד מועד בבעיית השפה הגסה בחומר הנלמד בבית־הספר בכך שיבדוק את תוכנית־הלימודים על־מנת לדעת אילו ספרים ילמד ילדו. אם חלק מהספרים שנבחרו מכילים שפה גסה או מבליטים אי־מוסריות, אפשר שיבקש ממורה הילד לבחור ספר־לימוד חלופי, שתוכנו הולם יותר. גישה מעין זו מעידה על שיקול־דעת ועל איזון.
אי־מוסריות וסמים
סקרים מגלים, שהורים רבים מודים כי הם ”חשים אי־נעימות ומבוכה מכדי להעלות את הנושא [חינוך מיני] בבית”. תחת זאת, הם סומכים על בית־הספר שיספק לילדיהם מידע מדויק על כך. אולם, העיתון סנדיי טיימס של לונדון מדווח שלדברי מורה ותיק אחד, בעיית ריבוי ההריונות בקרב בנות־העשר’ה ”נעוצה במוסר לקוי יותר מאשר בבורות באשר לשימוש באמצעי־מניעה”. ההורים הם בעמדה הטובה ביותר לקבוע את כללי ההתנהגות שעל־פיהם על ילדיהם לנהוג.
הדבר נכון גם לגבי השימוש בסמים. העדר הדרכה מצד ההורים מחריף את הבעיה. ”ככל שחיי המשפחה נראים חסרי עניין עבור הילד”, מציין הספר 1993 Francoscopie (פרנקוסקופי 1993), ”כן גדלה אצלו הנטייה למצוא לעצמו תחליף לכך. [נטילת] סמים היא תדירות אחת מהתחליפים”. ”קשה להיות הורה”, מודה מישלין שבּאן־דלמה, נשיאת Toxicomanie et Prévention Jeunesse (מניעת השימוש בסמים והגנה על בני־נוער). ”עליך לעמוד על המשמר תמיד; תדירות, על השימוש בסמים להדליק אור אדום אצל ההורים שמשהו אינו כשורה. אם הנער המתבגר חש שאמו או אביו אינם מעניקים לו תשומת־לב, כאשר יציעו לו סמים, הם עלולים להיראות בעיניו כפתרון פלא לבעיותיו”.
הורה מקנדה מסביר כיצד הוא ואשתו מגלים עניין אמיתי בלימודי בתם בגיל העשר’ה: ”אנו מסיעים את נאדין לבית־הספר וממנו. לעתים קרובות, לאחר שאנו אוספים אותה, מתפתחת שיחה המגלה כיצד עבר עליה יומה. אם אנו מגלים דבר־מה הנושא אופי רציני, אנו משוחחים איתה על כך באותו רגע או מעלים את הנושא שוב בארוחת־הערב או במהלך דיון משפחתי”. בדומה לכך, תוכל גם אתה לגלות דאגה כנה ואהבה לילדך בכך שתשאיר את אפיקי התקשורת ביניכם פתוחים.
בריונות ואלימות
בריונות הינה ”אחת הבעיות הפנימיות ההרסניות ביותר של בתי־הספר”, מצהירה מורין אוקונור בספר How To Help Your Child Through School (כיצד תוכל לעזור לילדך בתקופת בית־הספר). כמו־כן, היא מציינת ש”למרות הסבל הרב שנגרם לקורבנות הבריונות, תדירות אין הם מוכנים לספר על כך למבוגר מחשש שידבק בהם אות קלון כמלשינים”.
למרבה הצער, מורים אחדים רואים בבריונות התנהגות נורמלית. לעומתם, רבים אחרים מסכימים עם המחנך פיט סטפנסון, הסבור שבריונות הינה ”צורה של התעללות” וטוען ש”היא אינה פועלת לטובת הביריונים אם מאפשרים לה להימשך”.
אם כן, מה תוכל לעשות אם ילדך הופך קורבן לבריון? ”קו ההגנה הראשון”, כותבת אוקונור, ”צריך להיות חברת המבוגרים שבקרבה חי [הקורבן]”. שוחח על העניין עם מורה המגלה אהדה. הדבר יחזק את בטחון ילדך, ששניכם רואים בהתנהגות תוקפנית זו כבלתי מקובלת. בתי־ספר רבים אימצו מדיניות ברורה נגד מעשי בריונות, שאודותיה משוחחים המורים בגלוי בכיתה.
נטלי נפלה קורבן לבריונים בשל אמונתה. ”בשל היותי אחת מעדי־יהוה, הפכתי מטרה לעלבונות ולעתים קרעו את חפציי”, היא מספרת. על־מנת לפתור את הבעיה היא שוחחה על המצב עם הוריה, שהציעו לה לדבר על כך עם מוריה. וכך עשתה. ”כמו־כן, נטלתי יוזמה וטלפנתי להורי שניים מבני כיתתי שהטרידוני”, היא מוסיפה. ”תודות לעובדה שיכולתי להסביר להם את הבעיה, המצב כעת טוב בהרבה. רכשתי בכך את אמונם של מוריי וגם של מרבית בני כיתתי”.
לעתים, הורים מגלים שילדם הוא הבריון ולא הקורבן. במקרה כזה, מן הראוי שיבחנו היטב את המתרחש בבית. ”ילדים שהתנהגותם התוקפנית מקבלת ביטוי חריף יותר, באים בדרך־כלל ממשפחות שבהן ההורים אינם פותרים סיכסוכים בצורה הולמת”, מדווח הטיימס של לונדון, ומוסיף: ”התנהגות אלימה הינה תהליך נלמד”.
האלימות במקומות אחדים מגיעה לממדי מגפה. כאשר תסיסה פוליטית הופכת את הלימודים לבלתי־אפשריים כמעט, ילדים הנוקטים עמדה ניטרלית גילו תדירות שיהא זה מן התבונה להישאר בבית. אך, אם המהומות פורצות בזמן שהייתם בבית־הספר, בזהירות ומבלי להתבלט הם חומקים מהמקום ושבים הביתה עד אשר הסדר שב על כנו.
הוראה לקויה
תקשורת טובה בין ילדך ובין מוריו יכולה לסייע כאשר הוראה לקויה גורמת בעיות. ”אנו תמיד מעודדים את בתנו לגלות גישה חיובית כלפי לימודיה”, העיר זוג אחד. אך, כאשר מורים אינם מצליחים ללמד נושא כלשהו בצורה מעניינת, ילדים מאבדים עניין במהירות. אם ילדך מתנסה בכך, מדוע שלא תעודדו לפנות למורה ולשוחח עימו בפרטיות על כך?
עזור לילדך להכין שאלות, שהתשובות להן, יקלו עליו גם להבין את הנקודות החשובות שבחומר הנלמד וגם לדעת כיצד להשתמש במה שלמד. עם זאת, הדברים הללו בלבד אינם מבטיחים עניין אמיתי וממושך בנושא הנלמד. הדבר תלוי מאוד בדוגמתכם האישית כהורים. הפגן את דאגתך בכך שתשוחח עם ילדך על שיעוריו, והצע את עזרתך בעבודות מחקר שהמורים מטילים.
בבית־הספר, ישנם ילדים הבאים ממשפחות הרוסות או שחיים בתנאי הזנחה והתעללות, ושמסיבות אלה סובלים לעתים קרובות מהעדר ביטחון־עצמי ומחוסר כבוד־עצמי. הללו נמצאים בחברת ילדים שייתכן כי רמת חייהם גבוהה יותר. מרבית ההורים מבינים שעליהם לעזור בהתמדה לילדיהם להתמודד עם בעיות המתעוררות בבית־הספר. אולם, מה באשר למגעיהם של ההורים עם המורים? אילו יחסים עליהם לטפח, וכיצד?
[תיבה בעמוד 18]
האם ילדך קורבן לבריון?
מומחים מייעצים להורים לשים לב לסימנים העשויים לרמוז על כך. האם בנך או בתך מגלים אי־רצון ללכת לבית־הספר, מתחמקים מבני כיתתם, מגיעים הביתה חבולים או כשבגדיהם קרועים?
עודד את ילדך לספר לך במדויק מה אירע. הדבר יסייע בידך לדעת אם בריונות הינה הבעיה האמיתית. אם כן, שוחח על כך עם מורה המגלה אהדה.
עזור לילדך להתמודד בכך שתציע לו להיות בקרבת ילדים מכיתתו שעליהם הוא סומך ולהימנע מלהיקלע למקומות או למצבים שבהם מעשי הבריונות עלולים להישנות. ילד בעל חוש הומור בריא ושיודע להיחלץ ממצבים קשים באמצעותו, עשוי להצליח להימנע מליפול קורבן למעשי בריונות.
הימנע מלדאוג יתר־על־המידה ואל תעודד נקמה.