למה כל־כך הרבה שנאה?‏

מאת כתב עורו!‏ בגרמניה

‏”‏למה”‏ — מילה קצרה אומנם,‏ אך תובעת מענה.‏ היא התנוססה,‏ למשל,‏ על גבי פיסת נייר,‏ בין ערימות פרחים ודובונים סמוך לבית־ספר בדנבליין,‏ סקוטלנד,‏ מרס 1996.‏ ימים מועטים לפני כן,‏ התפרץ אדם לבית־הספר וירה למוות ב־16 ילדים ובמורתם.‏ הוא פצע עוד אחרים ואחר־כך ירה בעצמו.‏ למותר לציין שלבו היה גדוש שנאה — שנאה כלפי עצמו,‏ כלפי הזולת וכלפי החברה ככלל.‏ ידידים והורים שכולים ומיליוני איש בעולם כולו שאלו אותה שאלה,‏ ’‏למה?‏ למה ילדים חפים מפשע מתים כך?‏’‏

הבחנת,‏ מן הסתם,‏ כי העולם רווי שנאה עיוורת ובלתי מובנת.‏ למעשה,‏ ייתכן שגם אתה,‏ בדרך זו או אחרת,‏ נפלת קורבן לשנאה.‏ גם אתה,‏ קרוב לוודאי,‏ שאלת ’‏למה?‏’‏ — אולי יותר מפעם אחת.‏

שנאה חיובית ושנאה שלילית

‏”‏שנאה”‏ מוגדרת כ”‏תחושה עמוקה של סלידה,‏ עוינות ודחייה”‏.‏ כמובן,‏ ”‏תחושה עמוקה של סלידה”‏ כלפי דברים מזיקים או כלפי מה שעלול להרוס יחסים בין־אישיים היא תחושה חיובית.‏ אילו היתה שנאה זו משותפת לכל,‏ היה העולם מקום טוב יותר לחיות בו.‏ אך לצערנו,‏ טבעם של בני־אדם לא־מושלמים לשנוא את הדברים הלא־נכונים מהסיבות הלא־נכונות.‏

שנאה הרסנית נעוצה בדעות קדומות,‏ בבורות או במידע מוטעה,‏ ולפי אחת ההגדרות,‏ ניזונה מ”‏פחד,‏ כעס ותחושת פגיעה”‏.‏ בהעדר בסיס מוצק,‏ שנאה זו מניבה רוע ומעלה שוב ושוב את השאלה ’‏למה?‏’‏

כולנו מכירים אנשים שתכונותיהם והרגליהם לפעמים מרגיזים אותנו וקשה לנו להתיידד איתם.‏ אולם רוגז הוא דבר אחד,‏ והרצון לפגוע בזולת הוא דבר אחר לחלוטין.‏ לכן,‏ קשה לנו לתפוס איך אדם מסוגל לשנוא קבוצות שלמות של בני־אדם,‏ שבמקרים רבים אף אינם מוכרים לו.‏ אפשר שהוא חולק עליהם בנושאים פוליטיים,‏ או שייך לדת אחרת או לקבוצה אתנית שונה,‏ אך האם אלו סיבות לשנוא?‏

ובכל זאת,‏ שנאה זו שרירה וקיימת!‏ באפריקה,‏ ב־1994 שִלהבה השנאה את בני שבט ההוטו ושבט הטוצי לטבוח זה את זה.‏ על רקע מרחץ הדמים שאלה עיתונאית אחת:‏ ”‏כיצד ייתכן שכל־כך הרבה שנאה הצטברה במדינה כה קטנה?‏”‏ במזרח התיכון,‏ אחראית השנאה להתקפות טרור מצד קנאים ערביים וישראליים.‏ באירופה,‏ הובילה השנאה לחלוקת יוגוסלביה לשעבר.‏ וכפי שנמסר בעיתון אחד,‏ בארצות־הברית לבדה ”‏יש בערך 250 קבוצות לעידוד שנאה”‏ המפיצות תורות גזעניות.‏ למה כל־כך הרבה שנאה?‏ למה?‏

לשנאה שורשים כה עמוקים שגם לאחר שמיישבים את הסכסוכים שנגרמו בעטיה,‏ היא נותרת בעינה.‏ איך נוכל להסביר בדרך אחרת את הקושי לשמור על השלום ועל הפסקת האש במדינות שסועות מלחמה ומוכות טרור?‏ איך נוכל להסביר בדרך אחרת את מה שאירע אחרי שנחתם בסוף 1995 הסכם השלום בפריס,‏ שלפיו העיר סרייבו תאוחד מחדש תחת פדרציית בוסניה והרצגובינה־קרואטיה?‏ רוב תושביה הסרבים נסו על נפשם מן העיר ומפרבריה כי חששו מפני מעשי נקם.‏ כתב־העת טיים דיווח שאנשים בזזו והציתו את הבניינים שננטשו,‏ וזו מסקנתו:‏ ”‏סרייבו אוחדה מחדש;‏ לא כן תושביה”‏.‏

שלום בין בני־אדם אכולי שנאה הוא לכל היותר שלום מזויף — חסר ערך ככסף מזויף.‏ ללא משענת איתנה,‏ הוא עלול לכרוע תחת הלחץ הקל שבקלים.‏ יש כל־כך הרבה שנאה בעולם וכה מעט אהבה.‏ למה?‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 4]‏

שנאה הרסנית נעוצה בדעות קדומות,‏ בבורות,‏ או במידע מוטעה