עולם הלומד לשנוא

בני־האדם אנוכיים מטבעם.‏ ואנוכיות בלתי מרוסנת עלולה לגלוש לשנאה.‏ וכאילו לא די באנוכיות הטבעית,‏ החברה האנושית למעשה מלמדת את הפרט להיות אנוכיי!‏

הכללות כמובן אינן חלות על כל מקרה ומקרה,‏ אולם גישות מסוימות הן כה שכיחות,‏ שקשה לבטל אותן במחי יד ולהגדירן כחריגות.‏ האין זה נכון שפוליטיקאים מעוניינים בדרך־כלל לנצח בבחירות מאשר לסייע לתומכיהם?‏ האין זה נכון שאנשי עסקים מעוניינים בדרך־כלל לעשות כסף — גם בדרכי רמייה אם צריך — מאשר למנוע כניסת מוצרים מזיקים לשוק?‏ האין זה נכון שאנשי דת מעוניינים בדרך־כלל להשיג פופולריות ולצבור הון מאשר להנהיג את צאן מרעיתם בדרכי מוסר ואהבה?‏

מתחילים בצעירים

כאשר מגדלים ילדים באווירה מתירנית,‏ הם לומדים למעשה להיות אנוכיים,‏ משום שתכונות ההתחשבות והאי־אנוכיות נדחקות לטובת מאווייהם הילדותיים.‏ בבתי־הספר ובמרכזים להשכלה גבוהה לומדים התלמידים לשאוף לפסגת ההצלחה,‏ לא רק בלימודים אלא גם בספורט.‏ המוטו הוא ”‏מקום שני הוא מקום אחרון!‏”‏

משחקי וידיאו אלימים מלמדים את הצעירים לפתור בעיות בדרכים אנוכיות — פשוט להשמיד את האויב!‏ לא זו הגישה שתעודד אהבה!‏ לפני יותר מעשר שנים,‏ הזהיר ראש המטה הרפואי של ארה״ב,‏ שמשחקי הווידיאו מסכנים את הצעירים.‏ הוא אמר:‏ ”‏כל מה שצריך לעשות הוא לחסל את האויב.‏ אין במשחקים אלו שום דבר בונה”‏.‏ במכתב ששוגר למערכת העיתון ניו־יורק טיימס נאמר,‏ כי משחקי וידיאו רבים ”‏מכוּונים אל האינסטינקטים השפלים ביותר של האדם”‏.‏ עוד נאמר:‏ ”‏הם מגדלים דור של מתבגרים חסרי תבונה וחמומי מוח”‏.‏ אוהד נלהב של משחקי וידיאו מגרמניה היה כן מספיק להודות באמיתות המשפט האחרון.‏ הוא ציין:‏ ”‏כששיחקתי במשחקים נסחפתי בדמיוני לעולם מבודד,‏ שבו שולט הכלל הפרמיטיבי:‏ ’‏חסל או תחוסל’‏”‏.‏

שנאה מהולה בגזענות נעשית יותר ויותר מסוכנת.‏ משום כך,‏ הגרמנים מודאגים מסרטי הווידיאו,‏ בהפקת תנועות ימין קיצוניות,‏ המציגים מעשי אלימות כלפי זרים,‏ ובייחוד כלפי הטורקים.‏ ויש להם סיבה טובה להיות מודאגים,‏ משום שנכון ל־1 בינואר 1994,‏ היוו הטורקים 9.‏27 אחוז מכלל 100,‏878,‏6 התושבים הזרים של גרמניה.‏

הגזענות תורמת לחיזוק הרעיון שסופגים הילדים מינקותם בהשראת הלאומנות:‏ מותר לשנוא את אויבי האומה.‏ במאמר מאת ג׳ורג׳ מ.‏ טיבר,‏ כתב טיים,‏ נאמר:‏ ”‏מכל האידיאולוגיות בהיסטוריה,‏ הלאומנות היא אולי החזקה מכולן”‏.‏ הוא הסביר:‏ ”‏יותר דם נשפך בשם הלאומנות מכל גורם אחר מלבד הדת.‏ זה מאות שנים דמגוגים מטילים את האשמה לצרותיהם על קבוצות אתניות שכנות ומתסיסים את המוני העם למעשים קיצוניים”‏.‏

שנאה עתיקת יומין כלפי עמים,‏ גזעים ולאומים אחראית לחלק ניכר מבעיות העולם היום.‏ הקסנופוביה,‏ פחד חולני מאנשים זרים,‏ במגמת עלייה.‏ עם זאת,‏ מעניין לציין כי קבוצת סוציולוגים גרמנים גילו שהקסנופוביה בולטת בעיקר באזורים שבהם אוכלוסיית הזרים דלה.‏ זו,‏ כפי הנראה,‏ הוכחה שהגורם הראשי לקסנופוביה אינו התנסויות אישיות,‏ אלא דעות קדומות.‏ ”‏צעירים מאמצים דעות קדומות בעיקר בעידוד חבריהם ומשפחותיהם”‏,‏ גילו הסוציולוגים.‏ ואכן,‏ 77 אחוז מן הנשאלים,‏ דגלו בדעות קדומות,‏ אף שבינם לבין הזרים לא היו שום מגעים,‏ או נוצרו ביניהם מגעים קלים בלבד.‏

קל ללמוד את לקח האנוכיות,‏ שכן כולנו ירשנו מידה של אנוכיות מהורינו הלא־מושלמים.‏ אולם,‏ איזה תפקיד מגלמת הדת בהתנגשות שבין האהבה לשנאה?‏

מה מלמדת הדת?‏

לאנשים על־פי־רוב הרושם שהדת מעודדת אהבה.‏ אם כן,‏ מדוע חילוקי דעות דתיים הם הגורם השורשי למתיחויות בצפון אירלנד,‏ במזרח התיכון ובהודו?‏ והרי הרשימה עוד ארוכה!‏ כמובן,‏ יש אומרים שלא חילוקי דעות דתיים אלא פוליטיים,‏ הם הגורם להתנגשויות.‏ סוגיה זו שנויה במחלוקת.‏ בכל אופן,‏ ברור שהדתות הממוסדות לא הצליחו לנטוע בלב האדם אהבה,‏ שתהיה חזקה דיה להתעלות מעל דעות קדומות פוליטיות ואתניות.‏ למעשה,‏ לא מעט אנשי אמונה קתולים,‏ אורתודוקסים ובני דתות אחרות מעלימים עין מן הדעות הקדומות המובילות לאלימות.‏

אם אדם סבור שבני דת אחרת דוגלים בעיקרי־אמונה ובמנהגים מוטעים לא יהיה בהתנהגותו טעם לפגם אם ינסה להפריך את עמדתם.‏ אבל האם מותר לו להילחם בדת ובחסידיה בדרכי אלימות?‏ האנציקלופדיה לדת מודה בגילוי־לב:‏ ”‏בתולדות המזרח התיכון ואירופה,‏ לא אחת הורו מנהיגי הדת לצאן מרעיתם לצאת בהתקפות אלימות נגד קבוצות דתיות אחרות”‏.‏

האנציקלופדיה מציינת שהאלימות היא חלק בלתי נפרד מן הדת:‏ ”‏הדרוויניסטים אינם היחידים הסבורים כי המאבק הכרחי לתהליכי ההתפתחות החברתית והפסיכולוגית.‏ הדת משמשת מקור לא אכזב לסכסוכים,‏ לאלימות ומכאן להתפתחות”‏.‏

אין להצדיק את האלימות על בסיס הרעיון שהיא הכרחית להתפתחות,‏ משום שמושג זה עומד בסתירה לעיקרון הידוע שקבע ישוע המשיח,‏ כשזינק השליח פטרוס להגנתו.‏ פטרוס ”‏שלח את ידו ושלף את חרבו,‏ ובהכותו את עבד הכהן הגדול קיצץ את אוזנו.‏ אמר אליו ישוע:‏ ’‏השב את חרבך אל מקומה,‏ כי כל האוחזים בחרב,‏ בחרב יאבדו’‏”‏ (‏מתי כ״ו:‏51,‏ 52;‏ יוחנן י״ח:‏10,‏ 11‏)‏.‏

אלימות כלפי בני־אדם — טובים או רעים — אינה מדרכי האהבה.‏ על כן,‏ כל הפועלים בדרכי אלימות אינם יכולים לומר שהם הולכים בעקבות האל האוהב.‏ הסופר עמוס עוז אמר לא מזמן:‏ ”‏מה שמאפיין קיצוניים דתיים.‏.‏.‏ הוא שה’‏פקודות’‏ הנמסרות להם מאלוהים הן ביסודן פקודה אחת:‏ הרוג!‏ אלוהי כל הקיצוניים נשמע יותר כמו השטן”‏.‏

כתבי־הקודש אומרים דברים די דומים:‏ ”‏בזה ייוודעו ילדי האלוהים וילדי השטן:‏ כל מי שאינו עושה צדקה איננו מאלוהים,‏ וכן מי שאינו אוהב את אחיו.‏ כל השונא את אחיו רוצח הוא.‏ ויודעים אתם שכל רוצח אין חיי עולם מתקיימים בו.‏ איש אם יאמר ’‏אוהב אני את אלוהים’‏ והוא שונא את אחיו,‏ שקרן הוא;‏ כי מי שאיננו אוהב את אחיו אשר הוא רואה אותו לא יוכל לאהוב את האלוהים אשר הוא איננו רואה אותו.‏ מצווה זאת קיבלנו ממנו,‏ שהאוהב את אלוהים יאהב גם את אחיו”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ג׳:‏10,‏ 15;‏ ד׳:‏20,‏ 21‏)‏.‏

דת האמת חייבת להתאפיין באהבה,‏ וחבריה מצוּוים אף לאהוב את אויביהם.‏ על־אודות יהוה כתוב:‏ ”‏”‏הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים”‏ (‏מתי ה׳:‏44,‏ 45‏;‏ ראה גם יוחנן א׳.‏ ד׳:‏7–10‏)‏.‏ עד כמה שונה הוא מן השטן,‏ אל השנאה!‏ השטן מדיח ומפתה את בני־האדם לפריצות,‏ לפשע ולאנוכיות ומתוך כך מציף את חייהם בכאב ובאומללות,‏ בשעה שידוע לו היטב כי סגנון חיים מעוות זה יוביל בסופו של דבר להשמדתם.‏ האם זהו האל שראוי לעובדו,‏ אל שאינו מסוגל — ואף אינו מעוניין — להגן על מאמיניו?‏

פחד,‏ כעס ותחושת פגיעה

קל לאמת את הטענה שגורמים אלו מציתים שנאה.‏ בכתב־העת טיים נמסר:‏ ”‏מאז שנות ה־30 הסוערות לא היתה לתנועות הימין הקיצוניות הצלחה כה רבה,‏ כמו היום,‏ בניצול ’‏הזדמנויות’‏ לקידום מטרותיהן.‏ מחשש לאבד את מקומות העבודה,‏ מפנה הציבור את זעמו כלפי ממשלות מתונות בשל אוזלת ידן והופך את הזרים בקרבו לשעיר לעזאזל”‏.‏ יורג שינדלר,‏ בעיתון רַיינִישֵר מֵרקוּר קִריסט אוּנד וֶלְט,‏ העיר את תשומת־הלב לעשרות אלפי הפליטים הפוליטיים,‏ הזורמים בהמוניהם אל גרמניה בעשרים השנים האחרונות.‏ העיתון גֵ’‏רמַן טריבּיוּן מזהיר:‏ ”‏הגזענות גואה בכל רחבי אירופה”‏.‏ גל המהגרים מלבה את השנאה.‏ אנשים מתלוננים:‏ ’‏הם עולים לנו הון תועפות,‏ הם גוזלים את פרנסתנו,‏ הם מסכנים את בנותינו’‏.‏ תיאודור זלדין,‏ חבר המכללה על שם סנט אנתוני,‏ אוקספורד,‏ אמר כי בני־אדם ”‏מתנהגים באלימות מפני שהם חשים מאוימים או מושפלים.‏ יש לטפל בגורמי הכעס”‏.‏

כתבת טלוויזיה בריטית,‏ ג׳ואן בייקוויל,‏ היטיבה לתאר את עולמנו,‏ עולם המלמד את יושביו לשנוא.‏ היא כותבת:‏ ”‏אינני נוצרייה אדוקה,‏ אבל אני מזהה בתורת ישוע אמת עמוקה ואבסולוטית:‏ הרוע הוא תולדה הרת אסון של העדר אהבה.‏ .‏.‏.‏ ברור לי שאנו חיים בחברה הנותנת אמון דל בתורת האהבה.‏ חברה כה שטחית המתייחסת בביטול לתורה זו ורואה בה מושג תמים,‏ רגשני ואוּטוֹפּי.‏ זו חברה המזלזלת בגישה האומרת שהתחשבות וחוסר אנוכיות קודמות לתועלת ולטובות הנאה אישיות.‏ ’‏בוא נהיה מציאותיים’‏,‏ אומרת החברה וסוגרת את העסקה האחרונה,‏ מועלת בהתחייבויותיה ומקלה ראש בראיות,‏ המורות בבירור שהצדק אינו לצדה.‏ עולם זה מצמיח אנשים שהחיים לא האירו להם פנים,‏ זאבים בודדים וכאלה שלא עמדו בסדר העדיפויות של החברה,‏ שלפיו הצלחה,‏ הערכה עצמית ומשפחות מאושרות קודמות לכל”‏.‏

ברור אפוא,‏ שאֵל העולם הזה,‏ השטן,‏ מלמד את האנושות לשנוא.‏ אך כל אחד מאיתנו,‏ באופן אישי,‏ יכול ללמוד לאהוב.‏ המאמר הבא יראה שהדבר אפשרי.‏

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

הייתכן שמשחקי וידיאו מלמדים את ילדיכם לשנוא?‏

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

האלימות במלחמות היא סימן לבורות ולשנאה

‏[‏שלמי תודה]‏

Pascal Bwaudenon/Sipa Press