חוש הטעם — מתנה מבורא אוהב

‏”‏בממלכת [‏חמשת]‏ החושים”‏,‏ אומרת לינדה ברטושק,‏ חוקרת ידועה של חוש הטעם,‏ ”‏הטעם הוא המלך”‏.‏ הטעימה היא תחושה מענגת המגינה עלינו משום שהיא מסייעת לנו להבחין בין מזון ראוי לאכילה לבין מזון מזיק.‏

הפלא הנקרא חוש טעם מאפשר לנו ליהנות ממתיקותו של תפוז טרי,‏ מקרירותה המרעננת של גלידה בטעם מנתה,‏ מהקפה המריר והמרענן בבוקר ומטעמו המעודן של הרוטב המתובל במתכון סודי של השֶף.‏ כוחם של הטעמים כה רב,‏ שתכונות אופי מתוארות באמצעותם.‏

ייתכן שיש אנשים שלדעתך הם ’‏מתוקים’‏.‏ מאידך,‏ אפשר שאמרת על מישהו שהוא ’‏חמוץ’‏.‏ יש המכנים את מי שנוטר טינה ’‏מריר’‏.‏ המקרא,‏ למשל,‏ כותב על ”‏אנשים מרי נפש”‏ וגם מזכיר ”‏דָבָר [‏דיבור]‏ מר”‏ (‏שופטים י״ח:‏25;‏ תהלים ס״ד:‏4;‏ שמואל ב׳.‏ י״ז:‏8‏)‏.‏

הטעם וההיסטוריה

הטעם היווה גורם נכבד במסעות שנערכו לשם תגליות במאות ה־15 וה־16.‏ לפני כ־500 שנה,‏ וַסְקוֹ דַה־גַמָה הפליג מסביב לכף התקווה הטובה בדרכו להודו,‏ ושב לפורטוגל עם מטען של תבלינים.‏ בשלוש מאות השנים שלאחר מכן,‏ עמים אירופאים בבריטניה הגדולה,‏ הולנד,‏ ספרד,‏ פורטוגל וצרפת היו מעורבים בעימותים בשל תחרות על השליטה במקורות התבלינים.‏

אפשר שתשאל ’‏מדוע עמים נלחמים ומוכנים למות בגלל תבלינים?‏’‏ בשל הטעם!‏ חיבתם המיוחדת של האירופאים לתבלינים היתה עזה מאוד.‏ עד היום התעשייה,‏ המסחר והמדע שמים דגש בטעם.‏

מהו חוש הטעם?‏ כיצד הוא פועל בתיאום עם חושינו האחרים?‏

תפקיד הלשון

איבר חיוני לחוש הטעם שלנו הוא הלשון.‏ עליה קבועות רוב פקעיות הטעם,‏ אם כי יש פקעיות גם בחלקים נוספים של הפה ובוֶשט.‏ התבונן היטב בלשונך במראה.‏ שים לב לבליטות הקטנות והרבות המעניקות ללשון את חספוסה.‏ בליטות אלה נקראות פטמות.‏ פקעיות טעם זעירות מרוכזות בצרורות־צרורות בפטמות שקבועות על פני הלשון.‏ ”‏כל פקעית מכילה בערך 100 תאי טעימה”‏,‏ מציין כתב־העת סיינס‏,‏ ”‏אשר בתגובה לגירויים,‏ מגרים תא עצב המוסר את האות אל המוח”‏.‏

מספרן של פקעיות הטעם עשוי להיות שונה בתכלית מאדם לאדם וכך להשפיע על חוש הטעם.‏ מספרן של פקעיות הטעם בלשון בני האדם עשוי להגיע ל־000,‏10,‏ או להיות מועט,‏ 500 בלבד.‏ אינגליס מילר,‏ שלמד את האנטומיה של פקעיות הטעם,‏ ציין:‏ ”‏אנשים שיש להם יותר פקעיות טעם,‏ חוש הטעם שלהם מפותח יותר.‏ אנשים שיש להם פחות פקעיות טעם,‏ רגישים פחות לטעם”‏.‏

כיצד פועל חוש הטעם

הטעם הוא חוש מורכב מאוד.‏ למען האמת,‏ זהו עניין של כימיה.‏ מרכיבים כימיים מן המזון המומס בפה מגרים את קולטני הטעם הבולטים מן הנקבוביות שבלשון.‏ התאים הקולטנים מגיבים וגורמים לגירוי תאי עצב (‏נוירונים)‏,‏ והללו משדרים אותות מפקעית הטעם אל המוח.‏

למרבה הפלא,‏ יש בכוחה של פקעית טעם אחת להפעיל נוירונים רבים ושונים,‏ ונוירון אחד מסוגל לקבל מסרים מכמה פקעיות טעם.‏ איש אינו יודע כיצד בדיוק עובדים קולטני הטעם והמערכת המסובכת שלהם.‏ אנציקלופדיה אמריקנה מציינת:‏ ”‏התחושות המורגשות במוח נובעות,‏ כפי הנראה,‏ מקידוד מסובך של הדחפים החשמליים המשודרים על־ידי התאים הקולטנים”‏.‏

יש חושים נוספים המעורבים בתחושות שאנו מזהים כטעם.‏ הספר החדש של מדע פופולרי (‏The New Book of Popular Science)‏ ציין:‏ ”‏לפעמים קשה לנו להבחין אם אנחנו טועמים או מריחים משהו”‏.‏ למשל,‏ כאשר אנו חולפים על פני בית מאפה ומריחים את ניחוח הלחם האפוי הטרי,‏ מתחילה הפרשת ריר בפינו.‏ ואם אנו נכנסים לבית המאפה,‏ רואים את הלחם ואולי נוגעים בקרום שלו,‏ חושינו מגורים אף יותר.‏ אנו משתוקקים לנגוס את הנגיסה הראשונה!‏

מהי,‏ אם כן,‏ תחושת הטעם שהרגשנו?‏ כתב־העת אומני מסביר:‏ ”‏מה שהאדם מן השורה מתאר כטעם הוא למעשה סינתזה סבוכה של כמה תחושות:‏ ריח,‏ טעם,‏ מגע,‏ מרקם,‏ מראה,‏ גירוי כימי (‏הלשון ’‏הבוערת’‏ מפלפל חריף,‏ קרירותה של המנטה)‏ וטמפרטורה”‏.‏

מאידך,‏ המאמר מוסיף ש”‏הטעם.‏.‏.‏ הוא די פשוט.‏ אנו מבחינים בין ארבעה (‏ולא יותר)‏ טעמי יסוד:‏ מתוק,‏ מלוח,‏ חמוץ ומר”‏.‏ אף כי היה מקובל לחלק את הלשון לאזורי רגישות לטעם,‏ כיום סבורים שפקעית טעם אחת,‏ בכל איזור בלשון,‏ מסוגלת להבחין בחלק מארבעת טעמי היסוד או בכולם.‏

ואולם,‏ עדיין רב הנסתר מן הנגלה כשמדובר בכימיה של הטעם.‏ לדוגמה,‏ לא מובן מדוע הזלפת כמה טיפות של מיץ לימון חמוץ מגבירה את מליחות המזון.‏ וכן מעניין שטעמי היסוד מתוק,‏ חמוץ ומלוח מפיקים אותות חשמליים מתאי הטעימה,‏ ולעומתם נראה שהטעם המר גורם לתאים אלה להפיק מסרים כימיים.‏

טעם נרכש

סביר להניח שהסתגלת לטעמם של סוגי מזון שבתחילה לא היו לטעמך.‏ ייתכן שמדובר למשל בזיתים,‏ גבינת רוקפור,‏ לפת,‏ תבלינים חריפים ומשקאות אלכוהוליים מרים.‏ מימים ימימה,‏ ”‏מרורים”‏ כגון עולש אֶנְדִיבְיָה ועולש תרבותי,‏ מוסיפים טעם וריח מיוחדים לארוחות ולסלטים.‏ אך הנאה מטעם מר היא דבר שיש להרגיל בו את חוש הטעם (‏שמות י״ב:‏8‏)‏.‏

ממחקרים עולה כי הסתגלות לטעם של המזון תלויה במידה רבה בנסיבות שבהן האדם אוכל ממנו.‏ אשה אחת,‏ לדוגמה,‏ מעולם לא טעמה נקניק בולוניה.‏ אפילו המראה והריח שלו הגעילו אותה,‏ משום שאמה סלדה ממנו כל כך.‏ יום אחד,‏ כשהיתה בשנות ה־20 לחייה,‏ נתקפה רעב ולא מצאה מה לאכול פרט לנקניק בולוניה.‏ היא טעמה אותו והופתעה שהיה ממש ערב לחכה!‏

לפיכך,‏ אם ברצונך לאהוב טעם של מאכל חדש,‏ טעם אותו כשאתה רעב באמת.‏ הורים,‏ זיכרו כי הדרך שבה אתם מגיבים למאכלים מסוימים והנסיבות שבהן אתם מגישים אותם לראשונה לילדיכם,‏ עשויות להשפיע עליהם.‏ כדאי להגיש מאכלים חדשים בסביבה נעימה.‏ דאג למעורבות של ילדך.‏ סופרת אחת הציעה:‏

‏”‏בעת הכנת האוכל,‏ הבא למטבח את התינוק שלך או הפעוט שהתחיל ללכת ושים אותו בלול או על כיסא.‏ הוא יראה ויריח את המאכלים שהמשפחה אוכלת באווירה נעימה ונינוחה — וילמד להכיר אותם אף בטרם הגיע לגיל שבו הוא יכול לאכול אותם.‏ לאחר כמה חודשים תוכל לתת לו משהו טעים ממה שאתה מכין,‏ לא מבושל או מבושל חלקית”‏.‏

היא הוסיפה:‏ ”‏ייתכן שיידרש תכנון מראש והדבר יגזול מזמנך,‏ אך ניתן לפעמים למצוא דרכים פשוטות שבהן ילדך יוכל לעזור לך להכין מאכל חדש או לא אהוב.‏ עודד אותו לטעום במהלך ההכנה.‏ העוזר שלך יהיה שמח ורעב כאשר יטעם מן האוכל — תנאים אידיאליים להתוודעות מוצלחת למאכל”‏.‏

כשחוש הטעם נעשה קהה

לצערנו,‏ חוש הטעם עלול לקהות עם השנים.‏ ברזילי,‏ ידידו הקשיש של דוד המלך,‏ הצביע על כך באומרו:‏ ”‏בן שמונים שנה אנוכי היום.‏ .‏.‏.‏ [‏ה]‏אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה?‏”‏ (‏שמואל ב׳.‏ י״ט:‏36‏)‏ יש גורמים נוספים לפגיעה ביכולת לחוש טעם או אף לאובדנה.‏

הבעיה עלולה לנבוע לפעמים מחבלה בראש,‏ אלרגיה,‏ זיהום,‏ תרופות,‏ חשיפה לחומרים כימיים רעילים או אף הצטננות רגילה.‏ גודל ייאושם של מי שאיבדו את חוש הריח והטעם תואר באופן נוגע ללב על ידי־מי שהתנסתה בכך.‏ היא כתבה:‏ ”‏אנחנו מקבלים כמובן מאליו את הניחוח העשיר של הקפה ואת טעמם המתוק של התפוזים.‏ אם קורה שאנו מאבדים חושים אלה,‏ אנו חשים כאילו שכחנו איך לנשום”‏.‏

‏’‏הזיות טעם’‏ היא הפרעה קשה שבה נדמה לאדם כל הזמן שהוא טועם משהו.‏ חולי סרטן העוברים כימותרפיה חשים לעתים שוני ברגישותם לטעם ולריח.‏

ברכה מאת אלוהים

מה רבה שמחתנו על שחוש הטעם שלנו רגיש!‏ קשישים רבים נהנים להתרפק על זיכרון הטעמים שאהבו בצעירותם — פירות בשלים שקטפו מן העצים או תבשילים מיוחדים.‏ בוראנו חפץ שנתענג על הנאות אלה של הטעימה.‏ ניתן להיווכח בכך מהבטחתו למשתה ”‏שמנים מְמֻחָיִם”‏,‏ כלומר מטעמים דשנים,‏ בסדר הדברים החדש שיכונן,‏ שצדק ישכון בו.‏ אז הסבל,‏ הזקנה והמוות ייעלמו כלא היו (‏ישעיהו כ״ה:‏6–9;‏ איוב ל״ג:‏25;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏

הטעם אכן מעשיר את חיינו.‏ בלעדיו,‏ האכילה היתה לך חד־גונית כמו מילוי דלק לַמכונית.‏ הטעם הוא בהחלט ברכה מבוראנו האוהב,‏ כליל החוכמה!‏

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

למד את ילדך ליהנות ממאכלים מזינים