ניתוחים ללא דם — יתרונותיהם זוכים להכרה
הקולג’ האנגלי המלכותי למנתחים הוציא לאור בשנת 1996 את הספרון קובץ נהלים לביצוע ניתוחים בעדי־יהוה. המנתחים כתבו בספרון: ”הסכנות הכרוכות בעירויי דם מראות, שכדאי להביא בחשבון חלופות כל אימת שהדבר אפשרי”.
כתב־העת אֵי־אייג’־אֵי ניוז, היוצא לאור מטעם האגודה האמריקנית של בתי־החולים, פירט גם הוא את הסיבות להכרה ביתרונותיו של ניתוח ללא דם. ”מה שהתחיל כאמונה דתית מתפתח והופך להעדפה רפואית ולטכנולוגיה מתקדמת”, מציין השבועון. ”פיתוח רפואה שאינה עושה שימוש בדם וטכניקות לניתוחים ללא דם, פיתוח שהמניע לו בין היתר הם עיקרי האמונה של עדי־יהוה, צובר תאוצה מעל ומעבר לצרכיה של חברה רוחנית ומגיע לחדרי ניתוח במדינה כולה”.
המוסף להוצאת סתיו 1997 של כתב־העת טיים עסק בסיבות לכך שרופאים רבים מקדמים ניתוחים ללא דם. ”הפחד מפני איידס הוא רק אחת הסיבות”, כתוב במאמר. המאמר התמקד במיוחד בעבודה המתבצעת במכון לקידום רפואה וניתוחים ללא דם בבית־החולים אֶנְגְלְווּד, ניו־גֶ’רסי.
טיים ציין: ”מכון זה הוא המוביל בין יותר מ־50 בתי־חולים בארה״ב המבצעים ניתוחים ללא דם. מבלי להשתמש כלל בתרומות דם, הם מציעים קשת רחבה של נהלים לניתוחים, שביצועם דרש בדרך־כלל עירויים, העושים שימוש בטכניקות המפחיתות באופן משמעותי אובדן דם או מונעות אותו כמעט לחלוטין”.
יעיל ובטוח
המבוא למאמר בכתב־העת טיים הביא את המקרה של הנרי ג׳קסון. הוא סבל מדימום פנימי חמור, שבעקבותיו איבד 90 אחוז מהדם בגופו. רמת ההמוגלובין שלו צנחה ל־7.1 גרם לדציליטר והוא היה בסכנת מוות. ג׳קסון הובהל לבית־החולים אנגלווּד מבית־חולים אחר בניו ג׳רסי, שבו סירבו לטפל בו ללא עירויי דם.
ג׳קסון קיבל בבית־החולים אנגלווּד, בטיפולו של ד״ר אריה שַנדר, ”תרכובות מחזקות ביותר של ברזל וויטמינים, וגם מינון גבוה של חומר המגביר את ייצור דם, אריתרופואיטין סינתטי, הממריץ את מוח העצם לייצר תאי דם אדומים. לבסוף, הוערו דרך הווריד נוזלים כדי לעורר את זרימת הדם המועטה שעדיין נותרה בגופו”.
לפי טיים, מספר ימים לאחר מכן ”נתקבלה שיחת טלפון מבית־החולים הראשון כדי לברר אם ג׳קסון נפטר. שנדר ענה בשביעות רצון גלויה, ’לא רק שהוא חי, אלא הוא מרגיש טוב ומוכן להשתחרר מבית־החולים. בקרוב יחזור לשגרה’”.
ב־28 בנובמבר 1997 נערך ריאיון טלוויזיוני עם ד״ר אדווין דייטש, מנהל תוכנית להימנעות משימוש בדם בבית־החולים יוניברסיטי שבניואַרק, ניו ג׳רסי. הד״ר הסביר כיצד התפתח המחקר בנושא ניתוחים ללא דם: ”עדי־יהוה... עשו מאמצים כבירים בניסיון למצוא מנתחים שינתחו אותם בלי דם. בכמה ממחקרים אלה העידו התוצאות שהניתוחים הצליחו מעל למצופה, [יותר מ]מנותחים שקיבלו עירויי דם”.
ד״ר דייטש הוסיף: ”דם שהוערה עלול לפגום ביעילותה של המערכת החיסונית ולגרום זיהום בתר־ניתוחי; הוא עלול להגדיל את הסיכון שהאדם ילקה שוב בסרטן, ומכאן שלדם, אף שהועיל בנסיבות מסוימות, יש צד לא רצוי”. בנושא ניתוח ללא דם, סיכם ד״ר דייטש: ”בדרך זו משתפר, ללא ספק, מצב החולה לאחר הניתוח. יש פחות סיבוכים והעלות נמוכה יותר. לפיכך, ניתוח כזה יוצא מנצח בכל הנסיבות”.
לכן, אומר טיים, ”יותר ויותר חולים תובעים חלופות בטוחות ויעילות יותר מעירויי דם”. עוד דיווח כתב־העת: ”על פי כמה אומדנים, 25% מהעירויים הניתנים בארה״ב אינם נחוצים. יש גם סימנים לכך שהחולים אינם מסוגלים לשאת רמות המוגלובין גבוהות כפי שסברו קודם, ושקיימות בגוף, אצל צעירים במיוחד, עודפי דם. ... [שנדר] משוכנע שעבור רוב החולים מעשי ועדיף להימנע מעירויי דם”.
הידבקות במחלה עקב עירוי דם היא סכנה מהותית. אך קיימות סכנות נוספות. ”דם השמור בבנק הדם, לאחר שקורר ואוחסן, מאבד מכושרו להוביל חמצן”, מסביר ד״ר שנדר. ”אנו רק מתחילים כעת להבין מה אנחנו עושים כאשר אנחנו נותנים עירויים”.
”בסיס הזהב”
”לבסוף”, מסכם טיים, ”זהו המחיר שמשלמים: כ־500 דולר לכל עירוי, לא כולל תוספות מנהליות. הסכום הכולל נע בין מיליארד לשני מיליארד דולר מדי שנה. די בכך כדי לשמש כתמריץ לשקול חלופות”. העלות המדהימה של עירויי דם נראית כיום כאחת הסיבות העיקריות להפיכת הניתוחים ללא דם לכה פופולריים.
שרון ורנון, מנהלת המרכז לרפואה וניתוחים ללא דם בבית־החולים סנט וינסנט צ׳ריטי שבקליבלנד, אוהיו, אמרה על טיפול ללא דם בחולים: ”סוג טיפול זה הולך ונפוץ משום שהרופאים מכירים בכך שהרפואה שאינה עושה שימוש בדם היא בסיס הזהב בסביבה שבה נהוג חיסכון. מניסיוננו, אפילו חברות ביטוח אשר אינן מתקשרות עימנו בדרך־כלל, שולחות אלינו אנשים בגין הצמצום בעלויות”.
ללא ספק, ניתוחים ללא דם זוכים במהירות להכרתה של קהיליית הרופאים, וזאת ממספר סיבות.
[תיבה בעמוד 21]
פסקי דין חדשים
בנובמבר ובדצמבר 1997 הוצאו במדינת אילינוי, ארה״ב, שני פסקי דין חשובים. במקרה הראשון, עֵדת־יהוה ושמה מרי ג׳ונס קיבלה פיצויים בסך של 000,150 דולר בתביעת נזיקין, על שהוערו לגופה שתי מנות דם ב־1993 למרות התנגדותה הנחרצת לסוג טיפול זה. סכום הכסף שקיבלה הוא הגבוה ביותר שנקבע לעד־יהוה כפיצוי על עוגמת נפש כתוצאה מעירוי דם כפוי.
המקרה השני נגע לעֵדת־יהוה הרה ושמה דרלין בראון. דם הוערה לגופה בניגוד לרצונה בשל מצב העוּבר בן 34 השבועות שברחמה. ב־31 בדצמבר 1997, בית הדין לערעורים של אילינוי נימק את הכרעתו בכך ש”עירוי דם הנו טיפול רפואי פולשני הפוגע בשלימות גופו של אדם בגיר העומד ברשות עצמו”. בית הדין לערעורים סיכם את פסיקתו בציינו כי ”על־פי החוק במדינה זו... אין אנו יכולים לכפות התחייבות משפטית על אשה הרה כדי לאלצה לקבל טיפול רפואי פולשני”.
ב־9 בפברואר 1998 שינה בית המשפט העליון בטוקיו את פסיקתה של ערכאה נמוכה יותר, אשר זיכתה רופא שנתן עירוי דם למיסַאֶה טַקֵדה במהלך ניתוח ב־1992. בית המשפט העליון הצהיר כי ”יש לכבד את זכותו של החולה לבחור איזה טיפול יקבל. העירוי במקרה זה היה בלתי חוקי”. מיסאֶה טקֵדה קיבלה פיצויי נזיקין בסך 000,550 יֶן (200,4 דולר).