אסון קפוא

‏”‏אסון הטבע הגדול ביותר בתולדות האומה”‏.‏ כך כינה טורונטו סטאר את סופת הקרח שהשתוללה בינואר השנה.‏ הסופה עשתה שַמות בפרובינציות הקנדיות אוֹנְטֶרְיוֹ,‏ קוויבק ונְיוּ־בְּרַנְזְווִיק.‏ בארצות הברית הכריז הנשיא ביל קלינטון על מֵין ועל נְיוּ־הֶמְפְּשֶר כאזורי אסון,‏ וגם על אזורים בוֶרְמוֹנְט ובצפון ניו־יורק.‏

כ־35 מקרי מוות יוחסו לסופה,‏ שהיתה מלווה בגשם קפוא במשך חמישה ימים ברציפות.‏ בדרך כלל הגשם פוסק לאחר כמה שעות,‏ אבל הפעם שכבה עליונה של אוויר חם נשארה נייחת מעל מסה של אוויר קר.‏ הגשם קפא מייד כשבא במגע עם פני השטח.‏ עובי שכבות הקרח שנוצרו הגיע לשמונה סנטימטרים.‏ תחת כובד משקלו של הקרח קרסו הרבה עצים,‏ כבלי מתח גבוה,‏ עמודי חשמל וטלפון ועמודי מתח גבוה,‏ לא אחת כשהתוצאות נוראות.‏

בקוויבק מאות עמודי מתח גבוה ענקיים מפלדה התקמטו כאילו היו עשויים נייר כסף.‏ נוסע קבוע בנתיב מסוים סיפר בחרדה:‏ ”‏ראיתי מולי [‏עמוד מתח גבוה]‏ שהתעקם כאילו היה עשוי פלסטיק.‏ הוא נשבר לשניים,‏ התקפל וקרס.‏ הכבלים היו פזורים לכל אורך הכביש הראשי.‏ לאחר שקרס העמוד הראשון,‏ קרסו שלושה עמודים מאחוריו”‏.‏

הקרח הצטבר ומוטט קווי מתח גבוה לאורך יותר מ־000,‏120 קילומטרים.‏ אורכם הכולל של הכבלים הוא פי שלושה מהיקף כדור־הארץ!‏ בין שלושה לארבעה מיליון איש בקנדה נותרו ללא חשמל והסקה,‏ חלקם במשך שלושה שבועות ויותר.‏

אנגס קינג,‏ המושל של מֵין,‏ הכריז על מצב חירום.‏ ליותר מ־000,‏200 תושבים לא היה חשמל.‏ ”‏זה האסון הגדול מסוגו שפקד מדינה זו אי פעם”‏,‏ אמר המושל.‏ המושל של ניו־יורק,‏ ג׳ורג׳ פטקי,‏ הודיע:‏ ”‏יש ערים שלמות ללא כל אספקת חשמל”‏.‏

לאורך הגדה הדרומית של הנהר סֶנְט לוֹרֶנְס נהרסו בסופה כ־000,‏30 עמודי עץ של חשמל וטלפון.‏ לאחר 17 שעות של גשם קפוא,‏ כתב ג׳ים קלי,‏ הגר בצפון ניו־יורק סמוך לנהר:‏ ”‏איננו יכולים לראות כלום מבעד לחלונות.‏ אין אלה כפור או אדי מים,‏ אלא קרח מוצק.‏ אנחנו שומעים את הרעש מכל פינות הבית”‏.‏

קלי סיפר:‏ ”‏ממרחק אתה יכול לשמוע רעש שדומה ליריות.‏ בנג!‏ ואחריו דומייה.‏ ושוב:‏ בנג!‏ ודומייה.‏ בנג,‏ בנג!‏”‏ מאוחר יותר הבין שהעצים שנשברו ועמודי הטלפון שקרסו השמיעו את הרעשים.‏

למרבה האירוניה,‏ הנוף סינוור ביופיו אף שההרס עשה בו שַמות.‏ אנשים הביעו חששות שבאונטריו ניזוקו 20 מיליון עצי אֶדֶר,‏ נזק שישפיע על תעשיית סירופ מייפל.‏ אחת ממגדלות העצים אמרה בצער:‏ ”‏העצים נראים כמו מוטות מחודדים הפונים לעבר השמים”‏.‏

‏”‏איזור מלחמה מרהיב ביופיו”‏

כותרת זו,‏ שהופיעה בעיתון טורונטו סטאר‏,‏ תיארה את מונטריאול,‏ העיר השנייה בגודלה בקנדה.‏ ”‏הרחובות נראים כאחרי הפגזה!‏”‏ אמרה תושבת העיר.‏ אומדן מהיר העריך את הנזק באיזור מונטריאול לבדו ביותר מ־500 מיליון דולר קנדיים.‏

תושב בלוִיל,‏ אונטריו,‏ אמר:‏ ”‏האיזור נראה כמו אחרי מלחמה גרעינית.‏ הכל מכוסה באבק לבן,‏ זה ממש מפחיד”‏.‏ הוא כינה זאת ”‏יופי מפחיד”‏.‏

בשבוע שלאחר הסופה,‏ כאשר בתיהם של מאות אלפים היו עדיין בעלטה והקור היה עז,‏ החלה המשטרה לפנות אנשים למקלטים.‏ ‏”‏האם עלינו לבקש מהם לצאת או להורות להם לצאת?‏”‏ שאל אחד השוטרים.‏

‏”‏הם חייבים לצאת”‏,‏ ענה לו הממונה.‏ ”‏אך בקש זאת בדיפלומטיות”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏תחשוב שזה מצב מלחמה”‏.‏

אסונות שכמעט קרו

עם ניתוק אספקת הכוח ברוב העיר מונטריאול,‏ שותקו הרמזורים והרכבת התחתית.‏ ביומה האחרון של הסופה,‏ ארבע מתוך חמש תחנות הכוח המשרתות את העיר שבקו חיים או התמוטטו.‏ לְמה זה היה עלול להוביל?‏

‏”‏מצאנו את עצמנו אחר הצהריים עם הידיעה שצפויה האפלה מוחלטת במונטריאול — וגם ניתוק אספקת המים”‏,‏ הסביר ראש ממשלת קוויבק,‏ לוסיין בּוּשר.‏ ”‏נותרו שעתיים של אספקת מים משום ששני המפעלים לסינון מים הפסיקו לעבוד”‏.‏ האנשים השתמשו בנרות ונראה היה כי אספקת המים תושבת.‏ החשש מפני אסון היה רב.‏

אסון נוסף נמנע כשבועיים לאחר מכן כאשר התאסף קהל של 889,‏1 איש ב־24 בינואר לכינוס נפתי באולם הכינוסים של עדי־יהוה במונטריאול.‏ יותר מעשרים סנטימטרים של שלג רטוב כיסו את מונטריאול במשך הלילה,‏ ובמשך תוכנית הבוקר של הכינוס נראו סימני נזק בקירות ובתקרות.‏ תוכנית אחר הצהריים בוטלה,‏ והנוכחים נתבקשו ללכת לבתיהם,‏ להחליף בגדים ולשוב לאולם כדי לעבוד.‏

בתוך שעה התייצבו 300 מתנדבים מצוידים באתים,‏ מכושים וכלים נוספים והחלו להסיר את השכבה שכיסתה את שטחו העצום של הגג,‏ 100,‏7 מטר מרובע.‏ לאחר שהוסרה שכבת השלג העליונה,‏ גילו שבמקומות מסוימים עוביו של הקרח היה יותר מ־60 סנטימטר!‏ המתנדבים ניסרו במסורי שרשרת את הקרח לריבועים,‏ גררו אותם לקצה הגג והשליכום מטה.‏ כ־600,‏1 טון של שלג וקרח הוסרו מהגג!‏ בדיקה מאוחרת יותר גילתה,‏ שכתוצאה מכך שבו התקרות למקומן והסדקים בקירות נסגרו.‏ התוכנית התחילה שוב בשלום ביום ראשון בבוקר.‏

הם סייעו זה לזה

היו אומנם שניסו להרוויח ממצוקתם של אחרים בתקופת הגשם והקור,‏ אך כמו במאה הראשונה לספירה,‏ רבים נהגו ”‏בנדיבות בלתי רגילה”‏ (‏מעשי־השליחים כ״ח:‏2‏)‏.‏ העיתון דיילי סנטינל ברומא,‏ ניו־יורק,‏ סיפר על עדי־יהוה שהושיטו עזרה לזולת:‏ ”‏הגברים נפגשו באולם המלכות בווֹטֶרְטַאון כדי להתארגן ומשם הופנו לבתים של חברי הקהילה.‏ אך בסופו של דבר עזרו גם לשכניהם לאורך הרחוב”‏.‏

המאמר ציין שמאמצי סיוע אלה תואמו עבור תושבים ”‏בכל האיזור,‏ באדמס,‏ פּטסדם,‏ מלון,‏ אוגדנסברג,‏ פלטסברג,‏ מסינה,‏ גוורנור ואלנברג”‏.‏ כמה מתנדבים סיפקו חימום לבתים למשך מספר שעות בעזרת גנרטורים שחוברו כדי להפעיל את התנורים.‏ למרבה הצער,‏ בעקבות הסופה צנחה הטמפרטורה באזורים רבים הרבה מתחת לאפס.‏

באחד המקרים הבחינו שוטרים בעדי־יהוה שביקרו בבתים וחשבו בטעות שהם גנבים.‏ כאשר העדים הסבירו מה מעשיהם,‏ אמר אחד השוטרים שלאחר הסופה עזרו עדי־יהוה לאביו המתגורר במונטריאול,‏ אף שאביו אינו עֵד.‏ הבן הביע הערכה על העזרה.‏

הסופה פגעה קשות במיוחד בכ־100 עיירות דרומית למונטריאול באיזור שכונה ”‏משולש העלטה”‏.‏ עשרה ימים לאחר ששככה הסופה,‏ עיירות אלה היו עדיין מנותקות מאספקת החשמל.‏ רבים היו במצב זה יותר מחודש!‏ משרד הסניף של עדי־יהוה ליד טורונטו ארגן ביקורים מיוחדים שמטרתם לעזור לתושבי האיזור.‏ אספקה הכוללת שמן למנורות,‏ סוללות ופנסים הובלה במשאיות למרכז הפצה ומשם חולקה למי שנזקקו לה.‏

זקני־קהילה משיחיים קבעו מהם הצרכים של מי שגרים באזורים אלה.‏ קבוצה אחת של זקנים ביקרה ב־11 קהילות בתוך שבוע.‏ הם ניהלו אסיפות מעודדות רבות.‏ בתום אסיפות אלה,‏ שעודדו מבחינה רוחנית,‏ איש לא רצה לשוב הביתה.‏ אנשים פשוט נשארו עוד ועוד,‏ שוחחו,‏ החליפו חוויות ונהנו מההתרועעות.‏ למעשה,‏ הנוכחות הקבועה באסיפות הגיעה לשיא חסר תקדים בשבועות שלאחר שוך הסופה.‏

רבים מאלה שהיה להם מקור חום כמו תנור עצים או גנרטור המספק חשמל,‏ קיבלו בסבר פנים יפות את מי שלא היה להם חימום ואירחו אותם בבתיהם.‏ אצל כמה מן העדים התארחו 20 איש.‏ רבים מחוץ לסביבה שנותרה ללא חשמל פתחו את ביתם.‏ בעיר סֶט אִיל למשל,‏ המרוחקת כ־800 קילומטר מ”‏משולש העלטה”‏,‏ הוזמנו 85 משפחות להתארח.‏

עדים מאזורים כפריים מרוחקים,‏ כמו רִימוּסְקִי,‏ חטבו ושלחו עצי הסקה.‏ חלק מהם הקדישו זמן לכתוב פסוקים על גזרי העץ ששלחו.‏ אחד העדים חלק את המתנה שקיבל עם שכנו,‏ שאינו עד־יהוה.‏ על גזר העץ שקיבל השכן נכתבה ציטטה מתהלים נ״ה:‏17‏:‏ ”‏יהוה יושיעני”‏.‏ כשגזר העץ בידו,‏ הביט השכן השמיימה ואמר:‏ ”‏תודה לך,‏ יהוה”‏.‏

הלקחים

רבים נדהמו מהפגיעוּת של מערכת החשמל ומתלותם בה.‏ ”‏אני מבטיח לך,‏ שכאשר נבנה בית חדש”‏,‏ אמר איש אחד,‏ ”‏נדאג שיהיו בו תנור עצים,‏ גנרטור.‏.‏.‏ וגם תנור גז”‏.‏

כשישה שבועות לאחר הסופה,‏ ציין פרשן:‏ ”‏היה הרבה קרח,‏ הרבה חושך,‏ הרבה זמן לחשוב,‏ וקל יותר לעשות זאת כשהטלוויזיה כבויה”‏.‏ הוא ציין בהמשך:‏ ”‏הופתענו מהעובדה שאנו כה פגיעים לאיתני הטבע”‏.‏

תלמידי המקרא מהרהרים בהבטחת הבורא להשיב את תנאי גן־העדן על כנם בעולם כולו.‏ זאת יעשה לאחר שישים קץ לסדר־הדברים הנוכחי,‏ כפי שכבר עשה לעולם שכזה בעבר (‏מתי כ״ד:‏37–39;‏ פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏5‏)‏.‏ בהצביעו על ’‏מאגר הנשק’‏ האפשרי שלו,‏ שאל אלוהים:‏ ”‏הֲבָאתָ אל אוצרות שלג,‏ ואוצרות ברד [‏לרבות גשם קפוא]‏ תראה?‏ אשר חשכתי לעת צר,‏ ליום קרב ומלחמה”‏ (‏איוב ל״ח:‏22,‏ 23‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 17]‏

עמודי מתח גבוה התקמטו כאילו היו עשויים נייר כסף

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

אסון נמנע בזכות המתנדבים שהסירו שלג וקרח מגג אולם הכינוסים

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

עצי הסקה לקורבנות הסופה