מגיפת התאבדויות הצעירים
מלחמות, רציחות ומעשי זוועה הורסים את חייהם של בני הנוער. וכאילו לא די בכל אלה, קיימת עוד צורה של הרס עצמי — התאבדות בני נוער. לסמים ולאלכוהול השפעה הרסנית על בריאותם הנפשית והגופנית של הצעירים והם גורמים מקרי מוות רבים. אנו נתקלים יותר ויותר במילים ”מת ממנת יתר”, לזכרו של אדם שנטל בכוונה תחילה או בטעות מנת יתר.
בכתב־העת דו״ח שבועי על תחלואה ותמותה מ־28 באפריל 1995 נאמר, ש”התאבדות עומדת במקום השלישי בין גורמי התמותה אצל נערים בגילים 15 עד 19 בארצות הברית”. ד״ר ג׳. ג׳. מאן כותב בעשור המוח (The Decade of the Brain): ”מדי שנה מתאבדים יותר מ־000,30 [ב־1995 היה המספר 284,31] אמריקנים. לדאבוננו, רבים מהקורבנות הם בני נוער... מספרם של מי שניסו להתאבד ולא הצליחו גדול פי עשרה. ... זיהוי מטופלים שעלולים להתאבד מעמיד קושי רציני לרופאים, מאחר שלא קל להבחין מי מבין השרויים בדיכאון עמוק ינסה להתאבד ומי לא”.
סיימון סוֹבּוֹ, ראש מחלקת פסיכיאטריה בבית־החולים ניו מילפורד בקונטיקט, ארה״ב, אמר: ”באביב השנה [1995] היו יותר מקרי התאבדות מכל מה שראיתי ב־13 שנות עבודתי כאן”. מדי שנה מנסים בארצות הברית אלפי נערים בגיל העשרה לשלוח יד בנפשם. כל ניסיון התאבדות הוא זעקה לעזרה ולתשומת לב. מי יושיט את העזרה לפני שיהיה מאוחר מדי?
בעיה כלל־עולמית
התמונה דומה באזורים רבים בעולם. בהודו, לפי כתב־העת אינדייה טוּדיי, התאבדו כ־000,30 בני נוער ב־1990. שיעור ההתאבדויות בקרב צעירים גדל בהולנד, ישראל, ניו זילנד, ספרד, פינלנד, צרפת, קנדה, שווייץ ותאילנד. דו״ח מטעם קרן החירום של האו״ם למען הילד (יוניצ”ף) ל־1996 מציין, ששיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר בקרב הנוער נרשמו בלטביה, ליטא, ניו זילנד, סלובניה, פינלנד ורוסיה.
גם באוסטרליה שיעור ההתאבדויות בקרב צעירים הוא מהגבוהים בעולם. העיתון קנברה טיימס מוסר, שב־1995 הגורם ל־25 אחוז ממקרי המוות של צעירים ול־17 אחוז ממקרי המוות של צעירות באוסטרליה היה התאבדות. שיעור ניסיונות ההתאבדות ”המוצלחים” אצל נערים אוסטרלים גדול בערך פי חמישה מזה של הנערות. היחס דומה ברוב המדינות.
האם זה אומר שניסיונות התאבדות שכיחים יותר אצל בנים? לאו דווקא. הנתונים שבידינו מראים הבדל דק בין המינים במספר ניסיונות ההתאבדות. אולם, ”לפי הנתונים האחרונים שהתקבלו מארגון הבריאות העולמי, במדינות המתועשות גדול בערך פי ארבעה מספר המתאבדים הצעירים ממספר המתאבדות” (התפתחות המדינות [The Progress of Nations] מטעם יוניצ”ף).
אבל גם נתונים מחרידים אלה אינם משקפים בהכרח את גודל הבעיה. מפליא כמה קל לקרוא סטטיסטיקות על התאבדות צעירים, המנוסחות בצורה קרה ואנליטית. אך בדרך כלל לא חושבים על מה שעומד מאחורי כל סטטיסטיקה קרה — המשפחות ההרוסות, כאב הלב, האומללות, הצער והייאוש של השאירים, המנסים להבין למה זה קרה.
אם כן, האם ניתן למנוע טרגדיות כהתאבדות צעירים? הניסיון מלמד על כמה גורמי מפתח שיוכלו לעזור לך להקדים תרופה למכה.
[תיבה בעמוד 5]
מניעים להתאבדות
קיימות תיאוריות רבות על המניעים להתאבדות. ”התאבדות היא תוצאה של תגובת האדם לבעיה שנתפסת אצלו כקשה מנשוא, כמו בדידות חברתית, מות יקיר (בעיקר בן זוג), ילדות במשפחה הרוסה, מחלה קשה, הזדקנות, אבטלה, בעיות כלכליות וסמים” (אנציקלופדיה לרפואה מטעם האיגוד האמריקני לרפואה).
הסוציולוג אמיל דירקהיים חילק את ההתאבדויות לארבעה סוגים בסיסיים:
1. התאבדות אגואיסטית — ”סבורים כי היא תוצאה של אי־יכולת הפרט להשתלב בחברה. הקורבנות של התאבדות אגואיסטית סובלים מבדידות. הם אינם קשורים לחברה ואינם זקוקים לה”. הם נוטים להיות זאבים בודדים.
2. התאבדות אלטרואיסטית — ”הפרט קשור מדי לקבוצה מסוימת, ומוכן להקריב כל דבר”. דוגמה לכך הם טייסי הקמיקזי היפניים במלחמת העולם השנייה וקיצונים דתיים, המוכנים לשמש מטעני נפץ חיים כדי להרוג את מי שהם רואים בו אויב. גם את מי שמתאבדים מסיבות אידיאולוגיות ניתן לשייך לקטגוריה זו.
3. התאבדות אנומית — ”הקורבן להתאבדות אנומית אינו מסוגל להתמודד עם משבר באורח הגיוני ורואה בהתאבדות דרך מילוט מבעיותיו. [כך] קורה כאשר הוא מאבד את תחושת השתייכותו החברתית בפתאומיות ובאורח מזעזע”.
4. התאבדות פטליסטית — ”נגרמת, לפי הסברה, מנורמות חברתיות קפדניות מדי, המגבילות את חירותו הבסיסית של הפרט”. הקורבנות ”אינם רואים עתיד אפשרי לעצמם” (התאבדויות בקרב מתבגרים: הערכת מצב והתערבות [Adolescent Suicide: Assessment and Intervention], מאת אלן ל. ברמן ודייויד א. ג׳וֹבּז).
[תמונה בעמוד 5]
כמה מההרגלים המזיקים העלולים להוביל צעירים להתאבדות