מות בני נוער — הטרגדיה
”יש לי פשוט הרגשה שהדור שלנו עובר מן העולם” (ג׳והנה פ. בת ה־18, סטודנטית שנה א׳ באוניברסיטת קונטיקט, ארה״ב).
מחזה מבעית נגלה לעיני השוטרים בחווה מחוץ לעיר הוֹבַּרט, בירת האי טסמניה, הנמנה עם מדינות אוסטרליה. בתוך הבית היו ארבע נערות בגילים 10 עד 18, כולן ללא רוח חיים. אביהן שרוע לידן, פצוע אנושות מירייה בראשו. הוא הרג אותן וקטע את יד ימינו בגרזן. מקרה הרצח וההתאבדות זעזע את כל תושבי טסמניה. שאלה לא־פתורה ניקרה במוחות הציבור — למה? למה ארבע הבנות התמימות?
בלגיה עודה נסערת בעקבות הפרשה המזוויעה של התעללות מינית בשש נערות ורציחת ארבע מהן בידי אנס משוחרר על־תנאי. ושוב עולה השאלה — למה? בארגנטינה יש אמהות הסבורות ש־000,30 איש, רבים מהם בניהן ובנותיהן, נעלמו במלחמה המכונה כיום המלחמה המלוכלכת.a חלק מאותם מסכנים עונו, סוממו והושלכו ממטוס אל מימי האוקיינוס. רבים הושלכו בעודם בחיים. למה היו צריכים למות? האמהות עוד מחכות לתשובות.
ב־1955 גינה ”קונגרס האמהות העולמי” את אוויליות המלחמה והצהיר כי הוא ”בראש ובראשונה זעקה גדולה, קריאת אזהרה מכל הנשים הנאבקות להגן על ילדיהן, קטנים כגדולים, מפגעי המלחמה ומההיערכות לקראתה”. למרבה האירוניה, מספר הצעירים שמתו במרחצי הדמים בכל רחבי העולם גדל מאז הקונגרס — אבידות כבדות למאגר הגנים האנושי.
היסטוריה ארוכה של מות בני נוער
דפי ההיסטוריה רוויים בדם צעירים. גם במאה ה־20, הנאורה כביכול, היו בני הנוער מטרה עיקרית לטבח במאבקים על רקע גזעני ושבטי. דומה שהצעירים נאלצים לשלם בחייהם על הטעויות והאמביציות של המבוגרים.
חבורת בני עשרֵה דתיים באפריקה שירתו כחיילים במה שכינו ”צבא ההתנגדות של האדון”. הם שוכנעו להאמין שגופם אינו חדיר לקליעים, מדווח כתב העת ניו ריפַּבּליק. אין פלא שכותרת המאמר היתה ”השיממון בחייהם של בני הנוער”! משפחות ששכלו את בניהן ובנותיהן — שאחרי הכל, לא היו חסינים בפני קליעים — שואלות, ובצדק: למה ילדינו היו צריכים למות? מדוע כל זה קרה?
על כל האומללות והסבל נוסף מחיר הדמים של התאבדויות בני נוער.
[הערת שוליים]
a המלחמה המלוכלכת נערכה בימי שלטונה של חונטה צבאית (1976–1983), וגבתה מחיר דמים של אלפי אנשים שנחשדו בחתרנות. לפי אומדנים אחרים נע מספר הקורבנות בין 000,10 ל־000,15.