הצצה אל עברה המכוער של העבדות

במרחק מה מחופה של המדינה האפריקנית סנגל,‏ ליד העיר דקר,‏ שוכן אִיל דה גורֵי.‏ במשך 312 שנים,‏ עד שנת 1848,‏ שימש האי מרכז לסחר עבדים משגשג.‏ לפי מסמכים מהארכיון של עיר הנמל הצרפתית ננְט,‏ בין השנים 1763 ו־1775 לבדן נסחרו בגורֵי 000,‏103 עבדים דרך נמל ננט.‏

מדי יום פוקדים 200 מבקרים בממוצע את ”‏מֵיזון דֵיזסְקלַב”‏,‏ מוזיאון ”‏בית העבדים”‏.‏ מדריך התיירים ז׳וזף נְדיֵה סיפר לנו על חלק מהזוועות שעברו הקורבנות חסרי האונים:‏ ”‏אבות־אבותינו גורשו,‏ נקרעו ממשפחותיהם וסומנו כאילו היו בקר”‏.‏ הגיעו לשם משפחות שלימות כבולות בשלשלאות.‏ ”‏האֵם עשויה להישלח לאמריקה,‏ האב לברזיל והילדים לאיים האנטילים”‏,‏ סיפר המדריך.‏

‏”‏לאחר ששקלו את הגברים”‏,‏ הסביר נְדיֵה,‏ ”‏נקבע מחירם לפי גילם ומוצאם.‏ מחירם של מי שהשתייכו לקבוצות אתניות מסוימות היה גבוה יותר בשל חוסנם או הפוריות הרבה שיוחסה להם.‏ בני שבט יורוּבּה למשל עלו ביוקר משום שנחשבו ’‏סוסי הרבעה’‏”‏.‏

שבויים ששקלו פחות מהדרוש פוטמו כאווזים לפני שהוצגו במכירה פומבית.‏ סוחרי עבדים בחרו נשים צעירות שיספקו את תאוותיהם המיניות כל לילה.‏ עבדים מרדנים נתלו מבית החזה במקום מהגרון כדי להאריך את ייסוריהם.‏

האפיפיור יוחנן פאולוס ה־2 ביקר בגורֵי ב־1992.‏ ניו־יורק טיימס דיווח ש”‏הוא התנצל על סחר העבדים,‏ וביקש מחילה עבור כל מי שהשתתפו בו,‏ כולל המיסיונרים הקתולים שקיבלו את העבדות האפריקנית כחלק טבעי של החיים”‏.‏

אך לא הכל מוכנים להודות במה שקרה.‏ לפני שנתיים וחצי,‏ בטרם נחשפו הרישומים בננט,‏ טען ישועי צרפתי שנמכרו בגורֵי רק 200 עד 500 עבדים בשנה.‏ מר נְדיֵה ציין,‏ שעד עתה ”‏העולם לא השלים עם ממדיו העצומים של הרוע הזה”‏.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 31]‏

Gianni Dagli Orti/Corbis

Yann Arthus-Bertrand/Corbis

DESPOTISM—A Pictorial History of Tyranny Reproduced from