ואסה — ממוקד אסון למוקד משיכה

מאת כתבנו בשבדיה

ה־10 באוגוסט 1628 היה יום קיץ נאה בסטוקהולם בירת שבדיה.‏ המוני אדם הציפו את רציפי הנמל כדי לצפות בספינת המלחמה המלכותית המפוארת ואסה היוצאת להפלגת בכורה בדרכה להצטרף לצי השבדי,‏ וזאת לאחר שלוש שנות בנייה.‏

ואסה לא היתה ספינת מלחמה רגילה.‏ שאיפתו של המלך גוסטב ה־2 אדולף ואסה היתה לבנות את הספינה בעלת העוצמה הגדולה בעולם.‏ יש אומרים שהוא הורה להוסיף לספינה עוד סוללת תותחים לאחר ששמע שהדנים בנו ספינה בעלת שתי סוללות.‏ הוא רצה שהספינה שעליה מתנוסס שם משפחתו תהא הטובה מכולן.‏

הפלגת הבכורה היתה אמורה להיות מפגן ראוותני של כוחו והדרו המלכותיים.‏ הספינה היתה חמושה ב־64 תותחים ומקושטת ביותר מ־700 פסלים וחפצי נוי.‏ עלותה הגיעה ליותר מ־5 אחוזים מסך כל התוצרת הגולמית הלאומית של שבדיה.‏ מכונת מלחמה רבת עוצמה זו,‏ שהיתה גם תערוכת אומנות צפה,‏ היתה קרוב לוודאי הספינה המפוארת ביותר שנבנתה עד לאותה עת.‏ אין זה מתמיה שהאנשים הריעו לה בתחושת גאווה כשהחלה להתרחק ממזחיה של סטוקהולם!‏

אסון והשפלה

ואסה שטה קצת יותר מקילומטר והנה משב רוח עז היטה אותה על צידה.‏ המים פרצו פנימה דרך פתחי הירי,‏ והיא ירדה למצולות.‏ היתה זו אולי הפלגת הבכורה הקצרה ביותר בתולדות הימאות!‏

הצופים הוכו בתדהמה.‏ תהילתו של הצי השבדי ירדה גם היא למצולות,‏ לא בקרב או בסערה עזה בלב ים אלא בעטיו של משב רוח שגרתי בנמל האם שלה.‏ מותם של כ־50 איש שהיו על סיפונה הגביר את התדהמה והחרדה.‏ ואסה הפכה ממושא גאווה לאומית לשם נרדף לאכזבה ולקלון.‏

הוקמה ועדת חקירה כדי למצוא את האשם באסון המשפיל.‏ אולם לא נקבו בשמו של האשם קרוב לוודאי משום שהעדויות הצביעו על המלך ועל סגן־מפקד חיל הים השבדי,‏ האדמירל קלאס פלמינג.‏

דרישותיו של המלך אילצו את בוני הספינה לערוך ניסויים במודלים שלא היו מוכרים להם.‏ לכן השלד של ואסה לא היה פרופורציונלי.‏ זמן מה לפני האסון ערך האדמירל פלמינג מבחן יציבות.‏ שלושים איש פתחו בריצה בעת ובעונה אחת מצד אחד של הספינה למשנהו.‏ בפעם השלישית הסיק האדמירל שאם ימשיכו תתהפך הספינה לאלתר.‏ הוא הפסיק בניסוי,‏ אך הדבר לא מנע ממנו לאשר את הפלגת הבכורה.‏ מאחר שאישים כה בכירים כמו המלך והאדמירל היו מעורבים בפרשה,‏ בוטלו כתבי האישום.‏

בשנים 1664–1665 קצין לשעבר בצבא שבדיה הצליח למשות מן המים את רוב התותחים של ואסה בעזרת פעמון צלילה פשוט.‏ אט אט נשכחה הספינה מלב האנשים ושקעה עד לקרקעית הבוצית,‏ לעומק 30 מטר מתחת לפני המים.‏

נמשית מן הבוץ

באוגוסט 1956 ארכיאולוג חובב ושמו אנדרס פרנסֵן העלה בעזרת מקדח דגימת עץ אלון מהקרקעית.‏ הוא חקר במשך שנים מסמכים ישנים ותר אחר ואסה בקרקעית הים.‏ לבסוף הוכתרו חיפושיו בהצלחה.‏ נערך מבצע הצלה והספינה נמשתה בזהירות מקרקעית הים הבוצית ונגררה בשלימותה מתחת למים לרציף שהוכן למטרה זו.‏

ב־24 באפריל 1961 נתמלאו שוב המזחים בסטוקהולם בקהל מריע.‏ לאחר 333 שנה במצולות קמה ואסה לתחייה — הפעם כמוקד משיכה לתיירים וכאוצר לארכיאולוגיה הימית.‏ יותר מ־000,‏25 יצירות האומנות שעליה חשפו פרטים מרתקים על ספינת המלחמה הזו מן המאה ה־17 וסיפקו מידע ייחודי לגבי בניית ספינות ופיסול בתקופה ההיא.‏

מדוע ואסה ויצירות האומנות שעליה נשמרו היטב?‏ להלן כמה סיבות אפשריות:‏ הספינה היתה חדשה כשטבעה,‏ הבוץ שימר אותה ותולעי־הים המכרסמות בעץ אינן מתקיימות בימים שבהם רמת המליחות נמוכה.‏

ואסה נשאה כ־120 טון חצץ.‏ מומחים חישבו ומצאו שנדרשה יותר מכמות כפולה של חצץ לייצוב הספינה,‏ אולם לא היה בה די מקום לאיחסונו.‏ כמו כן,‏ מטען נוסף זה היה מקרב את פתחי הירי התחתונים למים.‏ היא היתה מרהיבה ביופיה,‏ אך חוסר האיזון שלה המיט עליה אסון.‏

כיום היא נחשבת לספינה הקדומה,‏ השמורה,‏ השלימה והמזוהה ביותר בעולם.‏ ואסה שמורה מכל משמר במוזיאון משלה.‏ מדי שנה היא זוכה ל־000,‏850 מבקרים המקבלים מושג על הראוותנות של משפחת המלוכה במאה ה־17,‏ אשר נשתמרה כמות שהיא בעקבות האסון ב־1628.‏ היא מהווה תזכורת לסיכלותם של בעלי השררה,‏ אשר בגלל דאגתם לאגו המנופח שלהם ובשל רשלנותם התעלמו משיקול דעת ומהכללים לבניית ספינות.‏

‏[‏תמונות בעמוד 18,‏ 19]‏

לאחר שנחה על קרקעית הים יותר מ־300 שנה,‏ ”‏ואסה”‏ מהווה מוקד משיכה עולמי

‏[‏שלמי תודה]‏

Genom tillmötesgående från Vasamuseet, Stockholm

‏[‏תמונה בעמוד 19]‏

המלך גוסטב ה־2 אדולף ואסה

‏[‏שלמי תודה]‏

Foto: Nationalmuseum, Stockholm

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]‏

Målning av det kapsejsande Vasa, av konstnär Nils Stödberg