קברים — צוהר אל אמונות עתיקות
תאר לעצמך שאתה חי בתקופה קדומה אלפי שנים אחורה. אתה נמצא באוּר, עיר מלכותית משגשגת בשוּמֶר אשר בבבל. תהלוכת שוּמֶרִים ארוכה יוצאת מן העיר, נכנסת לבית הקברות ויורדת בכבשׁ אל תוך קברו של מושל אשר לא מזמן הלך לעולמו. רצפת הקבר וכותליו מרופדים במחצלות, והקבר מקושט ביצירות אומנות שומריות מרהיבות. תהלוכת החיילים, המשרתים והנשים, כולם במיטב מחלצותיהם, נכנסת אל הקבר בלוויית מוסיקאים. הקצינים נושאים בגאון את סימני דרגתם. בקהל הססגוני נראות מרכבות רתומות לשוורים או חמורים, וסייסים ניצבים לפני הבמהות. בנוכחות כולם, מתקיים טקס דתי בליווי מוסיקלי.
לקראת סוף הטקס נוטל כל אחד מהנוכחים — מן המוסיקאים ועד המשרתים — כוס קטנה עשויה חימר, אבן או מתכת שהביא עימו, טובל אותה בכלי נחושת, ושותה את השיקוי שהוכן במיוחד לרגל המעמד. אחר כך כולם נשכבים בסדר מופתי וברוגע, נרדמים ומתים. מייד לאחר מכן נשחטות הבהמות. מספר פועלים סותמים את הפיר והקבר נאטם. האל־המלך שלהם, לפי אמונת השוּמֶרִים, רוכב כעת ברוב פאר אל העולם הבא במרכבתו הקבורה, ואיתו פמליה מפוארת המורכבת ממשרתיו הנאמנים ומשומריו האישיים.
במהלך עבודות חפירה בדרום עיראק, גילה הארכיאולוג סר ווּלִי לֶנַרְד 16 קברים מלכותיים בבית הקברות של אוּר הקדומה, אתר הדומה לזה שתואר לעיל. הממצאים היו מזעזעים אך מרשימים. ”העושר החומרי שנתגלה בקברים אלו, אשר אין לו אח ורע בארכיאולוגיה של מסופוטמיה, כלל כמה מיצירות האומנות השומריות הנודעות ביותר, אשר מעטרות כיום את אולמות המוזיאון הבריטי ואת המוזיאון של אוניברסיטת פנסילבניה”, אומר פול באן בספרו קברים ומומיות (Tombs, Graves and Mummies).
עם זאת, הקברים באור הקדומה לא היו ייחודיים, גם לא בקורבנות המבעיתים של בני אדם ובעלי חיים. בתרבויות עתיקות רבות השקיעו אנשי האצולה ואנשי בית המלוכה מאמצים ומשאבים עילאיים — ולעתים גם נקטו בצעדים אכזריים — כהכנה לקראת מותם ולקראת החיים שלאחר המוות. קבריהם הועמסו ביצירות אומנות מרהיבות ובשכיות חמדה והתחרו ביופיים עם ארמונות ששימשו למגורי בני אדם חיים. קברים אלה, וגם קברים רבים צנועים יותר, קורעים כיום צוהר אל העבר, ומאפשרים לנו לבחון את האמונות, התרבויות ואת הכישורים האומנותיים והטכנולוגיים של עמים קדומים ושל ציביליזציות אשר חלפו מן העולם.
להירקב בתפארת בחברת אחרים
בשנת 1974, סמוך לעיר קְסִיאַן שבסין, עסקו מספר כפריים בכריית באר. במקום למצוא מים, גילו חלקי פסלים מחימר, רכיבי קשתות מברונזה וראשי חץ. שלא ביודעין חשפו במקרה את צבא הטֶרָה קוֹטָה של צִ’ין, צבא בן 100,2 שנה המורכב מיותר מ־000,7 חיילים וסוסים גדולי ממדים מחרס הפרושים במערך צבאי. צבא הטרה קוטה מצוי בגדול הקברים המלכותיים בסין, וקרוי על שמו של צ׳ין שי הוּאַנג־די, הקיסר שאיחד בשנת 221 לפה״ס את המדינות אשר לחמו זו בזו בשטחי סין.
המָאוּזוֹלֵאוֹם של צ׳ין הוא ביסודו של דבר ארמון תת־קרקעי. איזו מטרה שירתו חיילי הטרה קוטה? בספרו צבא הטרה קוטה של צ׳ין (The Qin Terracotta Army) מסביר ז׳אן וונלי כי ”המָאוּזוֹלֵאוֹם ייצג את האימפריה של צ׳ין ונועד להבטיח לצ׳ין שי הוּאַנג־די את כל הפאר והעוצמה שהיו לו בחייו”. הקבר הוא כיום חלק ממוזיאון רחב ידיים ובו 400 קברים ובורות קבורה.
לבניית הקבר ”גויסו יותר מ־000,700 גברים מכל רחבי האימפריה”, מציין ז׳אן. העבודה נמשכה לאחר מותו של צ׳ין ב־210 לפה״ס וארכה 38 שנה. עם זאת לא כל פמליית צ׳ין הייתה עשויה מחרס. יורשו קבע כי פילגשיו של צ׳ין שהיו חשוכות ילדים, ייטמנו עימו. כתוצאה מכך, הומתו לפי ההיסטוריונים מספר אנשים ”גדול מאוד”. מנהגים אלה לא היו נדירים כלל ועיקר.
צפונית מזרחית למקסיקו סיטי מצויות חורבות העיר העתיקה טֶאוֹטִיווַקַן. אחד מרחובותיה נקרא רחוב המתים. ”לאורך הרחוב”, כותב באן אשר צוטט קודם לכן, ”ישנן כמה ממצבות הזיכרון המרשימות בעולם מבחינה ארכיטקטונית”. עימן נמנות פירמידת השמש ופירמידת הירח, אשר נבנו שתיהן במאה הראשונה לספירה, וכן גם שרידי מקדש קֶצַלְקוֹאַטְל.
דומה כי החלל הפנימי של פירמידת השמש נועד לקבורת אישים רמי דרג, כולל אולי כוהני דת. שרידי גופות שנתגלו בקברים המוניים בקרבת מקום מרמזים כי ייתכן שהוקרבו לוחמים על מנת להגן על שוכני הקבר. על סמך שיטות הקבורה הייחודיות סבורים הארכיאולוגים כי באתר מצויים שרידיהם של כ־200 איש ובכללם ילדים אשר מן הסתם הוקרבו כחלק מטקסי חנוכת מצבות הזיכרון.
להפליג או לרכוב אל העולם הבא
הוויקינגים, לוחמי ים סקנדינבים אשר הפילו חיתתם על אירופה לפני כ־000,1 שנה, ציפו אף הם ליהנות ממנעמי החיים הארציים אחרי מותם. לדידם, מתיהם רכבו על גבי סוסיהם או הפליגו בספינות משוטים אל העולם הבא. על כן, באתרי קבורה ויקינגיים נמצאו לעתים שלדי סוסים שהומתו וחלקים מרקיבים של ספינות עץ. בספרו תולדות הוויקינגים (A History of the Vikings) כותב גְווִין ג׳ונס: ”גברים או נשים קיבלו לאחר מותם את כל מה שיוכל להבטיח להם בעולם הבא חיים נוחים ומכובדים כפי שהיו להם כשחיו עלי אדמות... בספינה [שנטמנה] בלדבי בדנמרק... הונח העוגן על הסיפון, ערוך ומוכן להטלה בסיום מסעו של בעליו”.
הוויקינגים שהיו תאבי מלחמה, האמינו שאם ימותו בקרב, יגיעו למשכנם של האלים — מקום הקרוי אַסְגַרְד. ”שם יוכלו להילחם כל היום ולסעוד את לבם כל הלילה”, מוסרת האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק. הקבורה הוויקינגית הייתה כרוכה גם בקורבנות אדם. ”במותו של מנהיג נשאלו העבדים והמשרתים מי מוכן למות עימו”, מציין הספר הוויקינגים (The Vikings).
הקֶלְטִים הקדומים מצפון אירופה האמינו שניתן לפרוע חובות בעולם הבא — אולי תירוץ מחוכם לדחיית תשלומים! בארם נהריים הובאו הילדים לקבורה עם צעצועיהם. באזורים שונים בבריטניה העתיקה, נקברו חיילים עם פריטי מזון כגון שוקי טלה לבל יצאו למסע אל העולם הבא על בטן ריקה. בני המאיה באמריקה התיכונה נקברו עם תכשיטי ירקן — אבן חן ירוקה המסמלת לחות גבוהה ונשימה. הכוונה הייתה ככל הנראה להבטיח שחייהם יימשכו לאחר מותם.
זמן מה לאחר 000,1 לפה״ס, באזור המחולק כיום בין בולגריה, צפון יוון וטורקיה, חיו התרַקים — עם מטיל אימה שנודע גם בכושרו להכין כלי זהב יפהפיים. מן הקברים התרַקיים עולה כי מנהיגיהם נטמנו בהדרת פאר יחד עם מרכבות, סוסים, כלי נשק מעולים וכן גם עם נשיהם. למעשה, רעיה תרַקית ראתה זאת לזכות למות כקורבן ולהיקבר לצד בעלה!
כעבור זמן מה ובקרבת מקום — מצפון לים השחור — חיו הסקיתים. תאווי דם אלה שתו מכוסות שיוצרו מגולגולות קורבנותיהם ועטו גלימות שנתפרו מקרקפותיהם. בקבר סקיתי אחד נתגלה שלד של אישה ולצידו מלאי צמחי קַנַבּוֹס (חשיש). בגולגולתה נקדחו שלושה נקבים, אולי להקלת הנפיחות והכאבים הנלווים. קרוב לוודאי שצמחי הקנבוס הונחו לצידה לשיכוך כאבי הראש בעולם הבא.
העולם הבא אצל המצרים
הפירמידות במצרים סמוך לקהיר ואולמות הקבורה בעמק המלכים ליד לוּקְסוּר הם מבין הקברים העתיקים הנודעים ביותר. המילה ל”קבר” ול”בית” אצל המצרים הקדמונים הייתה אותה מילה — פֶּר. ”היה בית לחיים ובית לאחר המוות”, אומרת קריסטין אל מהאדי בספרה מומיות, מיתוסים וקסמים במצרים העתיקה (Mummies, Myth and Magic in Ancient Egypt). היא מציינת כי ”על־פי אמונות [המצרים], הישרדות הגוף הייתה נחוצה להישרדות צדדים אחרים של הקיום: הקַה, הבָּא והאח’”.
הקַה נחשבה להעתק הרוחני של הגוף הפיסי וקיפלה בתוכה את ציפיותיו, רצונותיו וצרכיו. הקַה עזבה את הגוף לאחר המוות ושכנה בקבר. מאחר שהקַה נזקקה לכל מה שנחוץ לאדם במהלך חייו, ”מה שהונח בקבר שימש בראש ובראשונה לסיפוק צרכיה”, כותבת אל מהאדי. הבָּא גילמה את אישיותו של האדם ותוארה כציפור בעלת ראש אדם. הבָּא נכנסה לגוף בלידה ועזבה אותו במוות. הישות השלישית, האח’, ”יצאה” מן המומיה בעקבות הלחשים שנאמרו מעליה ושכנה בעולם האלים.a
בחלוקת האדם לשלוש ישויות התקדמו המצרים צעד נוסף בהשוואה לפילוסופים היוונים הקדומים שחילקו את האדם לשתי ישויות — הגוף וה”נפש” המודעת. תורה זו עודנה פופולרית, אך אין לה תימוכין במקרא האומר: ”החיים יודעים שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה” (קהלת ט׳:5).
מה פשר האובססיה סביב המוות?
בספרו דת פרהיסטורית (Prehistoric Religion), א. א. ג׳יימס כותב: ”מבין כל החוויות האנושיות... המוות הוא המטריד והמזעזע מכול... אין תימה אפוא שפולחן המתים זכה ועודנו זוכה לחשיבות רבה ומילא תפקיד מכריע בחברה האנושית מראשית דרכה”.
המקרא, ספר החוכמה האמיתית העתיק מכול, מכנה את המוות אויב האנושות (קורינתים א׳. ט״ו:26). איזו הגדרה קולעת! כל שבט וכל תרבות דחו בכל תוקף את הרעיון שהמוות הוא סוף פסוק. מאידך, בבראשית ג׳:19 מציג המקרא בדייקנות תמונה מציאותית הניכרת בכל הקברים: ”עפר אתה ואל עפר תשוב”. עם זאת, המקרא משתמש גם במונח ’קבר זיכרון’ בהקשר למתים רבים. מדוע? כי רבים משוכני קבר, גם מי שנרקבו לגמרי, שמורים בזכרונו של אלוהים, ומחכים לעת המשמחת שבה אלוהים יקימם לתחייה ויעניק להם את ההזדמנות ליהנות מחיי נצח בגן עדן עלי אדמות (לוקס כ״ג:43; יוחנן ה׳:28, 29, ע״ח).
לעת עתה, המתים הינם חסרי תודעה. ישוע דימה את מצבם לשינה (יוחנן י״א:11–14). במצב כזה אין לאדם צורך בחפצים שונים או במשרתים שייקברו לצידו. למעשה, במקרים רבים מי שהפיקו תועלת מן האוצרות הקבורים לא היו המתים כי אם החיים — שודדי קברים! בהתאם לכתוב בו ביחס למצב המתים נאמר במקרא: ”מאומה לא הבאנו עימנו לעולם וידוע שלא נוכל להוציא ממנו מאומה” (טימותיאוס א׳. ו׳:7). עד כמה אסירי תודה המשיחיים על אמת זו ’המשחררת’ אותם מן המִנהגים האכזריים והברבריים של פולחן המתים בימי קדם ולעתים גם של ימינו אנו! (יוחנן ח׳:32).
למרות זאת, הקברים העתיקים המפוארים אינם בבחינת בזבוז מוחלט. ללא חפצי האומנות הרבים ואפילו ללא שרידי המתים בקברים, היו לנו ידיעות מעורפלות בלבד על העבר הרחוק ועל התרבויות אשר היו ואינן.
[הערת שוליים]
a המונח ”מומיה” מקורו במילה הערבית מוּמִיַא, שמשמעה ”ביטומֶן” או ”זפת”. המונח יוחס בתחילה לגוויות ספוגות שרף בשל המראה המפויח שלהן. כיום חל הכינוי על כל גוויית אדם (או בעל חיים) משומרת, בין אם השימור מקרי או מכוון.
[תיבה/תמונות בעמוד 24]
עד כמה בריאים היו הקדמונים?
בעקבות בדיקת שרידי הגופות ובעיקר גופות חנוטות שנמצאו בקברים ושנשתמרו בדרך הטבע באדמות כָּבוּל, בחולות מדבר לוהטים ובקרח ובשלג, לומדים המדענים רבות על בריאותם של אבותינו הקדומים. הקִדמה בתחום הגנטיקה מציידת את המדענים בכלים חדשים רבי עוצמה לקביעת פרטים רבים — החל מקשרי משפחה של הפרעונים ושל נשיהם וכלה בסוגי הדם של נערות האינקה. ממחקרים אלה עולה כי אנשי הקדם סבלו מבעיות בריאות רבות שיש לנו היום, וביניהן דלקת פרקים ויבלות.
נראה כי המצרים הקדמונים סבלו ממחלות רבות במיוחד, בעיקר בשל המוני טפילים — מתולעי מציצה ועד תולעי גינֶאָה ותולעי סרט — מן הנילוס ומתעלות השקיה שניזונו מן הנילוס. הדבר מעלה בזכרוננו את דברי אלוהים לעם ישראל מייד אחרי יציאת מצרים ב־1513 לפה״ס: ”כל מדווי מצרים הרעים אשר ידעת, [יהוה] לא ישימם בך” (דברים ז׳:15).
[שלמי תודה]
R Sheridan/ANCIENT ART & ARCHITECTURE COLLECTION LTD ©
[תמונה בעמוד 20]
כיסוי ראש ותכשיטים שומריים של משרתת שנקברה בקבר מלכותי באוּר
[שלמי תודה]
The British Museum ©
[תמונות בעמוד 21]
צבא הטרה קוטה של צ׳ין — כל חייל פוסל בתווי פנים ייחודיים
[שלמי תודה]
תמונה קטנה: Joe Carini/Index Stock Imagery ;Erich Lessing/Art Resource, NY ©
[תמונה בעמוד 23]
פירמידת השמש ורחוב המתים בטֶאוֹטִיווַקַן שבמקסיקו
[שלמי תודה]
למעלה: Philip Baird www.anthroarcheart.org ©; ציור: Est (Near Eastern History) Pictorial Archive
[תמונות בעמוד 23]
ימין: מסיכת קבורה מזהב טהור של המלך המצרי תות־ענח’־אמון. למטה: ציור קבר המתאר את ה”בא” כציפור בעלת ראש אדם