קברים — צוהר אל אמונות עתיקות

תאר לעצמך שאתה חי בתקופה קדומה אלפי שנים אחורה.‏ אתה נמצא באוּר,‏ עיר מלכותית משגשגת בשוּמֶר אשר בבבל.‏ תהלוכת שוּמֶרִים ארוכה יוצאת מן העיר,‏ נכנסת לבית הקברות ויורדת בכבשׁ אל תוך קברו של מושל אשר לא מזמן הלך לעולמו.‏ רצפת הקבר וכותליו מרופדים במחצלות,‏ והקבר מקושט ביצירות אומנות שומריות מרהיבות.‏ תהלוכת החיילים,‏ המשרתים והנשים,‏ כולם במיטב מחלצותיהם,‏ נכנסת אל הקבר בלוויית מוסיקאים.‏ הקצינים נושאים בגאון את סימני דרגתם.‏ בקהל הססגוני נראות מרכבות רתומות לשוורים או חמורים,‏ וסייסים ניצבים לפני הבמהות.‏ בנוכחות כולם,‏ מתקיים טקס דתי בליווי מוסיקלי.‏

לקראת סוף הטקס נוטל כל אחד מהנוכחים — מן המוסיקאים ועד המשרתים — כוס קטנה עשויה חימר,‏ אבן או מתכת שהביא עימו,‏ טובל אותה בכלי נחושת,‏ ושותה את השיקוי שהוכן במיוחד לרגל המעמד.‏ אחר כך כולם נשכבים בסדר מופתי וברוגע,‏ נרדמים ומתים.‏ מייד לאחר מכן נשחטות הבהמות.‏ מספר פועלים סותמים את הפיר והקבר נאטם.‏ האל־המלך שלהם,‏ לפי אמונת השוּמֶרִים,‏ רוכב כעת ברוב פאר אל העולם הבא במרכבתו הקבורה,‏ ואיתו פמליה מפוארת המורכבת ממשרתיו הנאמנים ומשומריו האישיים.‏

במהלך עבודות חפירה בדרום עיראק,‏ גילה הארכיאולוג סר ווּלִי לֶנַרְד 16 קברים מלכותיים בבית הקברות של אוּר הקדומה,‏ אתר הדומה לזה שתואר לעיל.‏ הממצאים היו מזעזעים אך מרשימים.‏ ”‏העושר החומרי שנתגלה בקברים אלו,‏ אשר אין לו אח ורע בארכיאולוגיה של מסופוטמיה,‏ כלל כמה מיצירות האומנות השומריות הנודעות ביותר,‏ אשר מעטרות כיום את אולמות המוזיאון הבריטי ואת המוזיאון של אוניברסיטת פנסילבניה”‏,‏ אומר פול באן בספרו קברים ומומיות (‏Tombs, Graves and Mummies)‏.‏

עם זאת,‏ הקברים באור הקדומה לא היו ייחודיים,‏ גם לא בקורבנות המבעיתים של בני אדם ובעלי חיים.‏ בתרבויות עתיקות רבות השקיעו אנשי האצולה ואנשי בית המלוכה מאמצים ומשאבים עילאיים — ולעתים גם נקטו בצעדים אכזריים — כהכנה לקראת מותם ולקראת החיים שלאחר המוות.‏ קבריהם הועמסו ביצירות אומנות מרהיבות ובשכיות חמדה והתחרו ביופיים עם ארמונות ששימשו למגורי בני אדם חיים.‏ קברים אלה,‏ וגם קברים רבים צנועים יותר,‏ קורעים כיום צוהר אל העבר,‏ ומאפשרים לנו לבחון את האמונות,‏ התרבויות ואת הכישורים האומנותיים והטכנולוגיים של עמים קדומים ושל ציביליזציות אשר חלפו מן העולם.‏

להירקב בתפארת בחברת אחרים

בשנת 1974,‏ סמוך לעיר קְסִיאַן שבסין,‏ עסקו מספר כפריים בכריית באר.‏ במקום למצוא מים,‏ גילו חלקי פסלים מחימר,‏ רכיבי קשתות מברונזה וראשי חץ.‏ שלא ביודעין חשפו במקרה את צבא הטֶרָה קוֹטָה של צִ’‏ין,‏ צבא בן 100,‏2 שנה המורכב מיותר מ־000,‏7 חיילים וסוסים גדולי ממדים מחרס הפרושים במערך צבאי.‏ צבא הטרה קוטה מצוי בגדול הקברים המלכותיים בסין,‏ וקרוי על שמו של צ׳ין שי הוּאַנג־די,‏ הקיסר שאיחד בשנת 221 לפה״ס את המדינות אשר לחמו זו בזו בשטחי סין.‏

המָאוּזוֹלֵאוֹם של צ׳ין הוא ביסודו של דבר ארמון תת־קרקעי.‏ איזו מטרה שירתו חיילי הטרה קוטה?‏ בספרו צבא הטרה קוטה של צ׳ין (‏The Qin Terracotta Army)‏ מסביר ז׳אן וונלי כי ”‏המָאוּזוֹלֵאוֹם ייצג את האימפריה של צ׳ין ונועד להבטיח לצ׳ין שי הוּאַנג־די את כל הפאר והעוצמה שהיו לו בחייו”‏.‏ הקבר הוא כיום חלק ממוזיאון רחב ידיים ובו 400 קברים ובורות קבורה.‏

לבניית הקבר ”‏גויסו יותר מ־000,‏700 גברים מכל רחבי האימפריה”‏,‏ מציין ז׳אן.‏ העבודה נמשכה לאחר מותו של צ׳ין ב־210 לפה״ס וארכה 38 שנה.‏ עם זאת לא כל פמליית צ׳ין הייתה עשויה מחרס.‏ יורשו קבע כי פילגשיו של צ׳ין שהיו חשוכות ילדים,‏ ייטמנו עימו.‏ כתוצאה מכך,‏ הומתו לפי ההיסטוריונים מספר אנשים ”‏גדול מאוד”‏.‏ מנהגים אלה לא היו נדירים כלל ועיקר.‏

צפונית מזרחית למקסיקו סיטי מצויות חורבות העיר העתיקה טֶאוֹטִיווַקַן.‏ אחד מרחובותיה נקרא רחוב המתים.‏ ”‏לאורך הרחוב”‏,‏ כותב באן אשר צוטט קודם לכן,‏ ”‏ישנן כמה ממצבות הזיכרון המרשימות בעולם מבחינה ארכיטקטונית”‏.‏ עימן נמנות פירמידת השמש ופירמידת הירח,‏ אשר נבנו שתיהן במאה הראשונה לספירה,‏ וכן גם שרידי מקדש קֶצַלְקוֹאַטְל.‏

דומה כי החלל הפנימי של פירמידת השמש נועד לקבורת אישים רמי דרג,‏ כולל אולי כוהני דת.‏ שרידי גופות שנתגלו בקברים המוניים בקרבת מקום מרמזים כי ייתכן שהוקרבו לוחמים על מנת להגן על שוכני הקבר.‏ על סמך שיטות הקבורה הייחודיות סבורים הארכיאולוגים כי באתר מצויים שרידיהם של כ־200 איש ובכללם ילדים אשר מן הסתם הוקרבו כחלק מטקסי חנוכת מצבות הזיכרון.‏

להפליג או לרכוב אל העולם הבא

הוויקינגים,‏ לוחמי ים סקנדינבים אשר הפילו חיתתם על אירופה לפני כ־000,‏1 שנה,‏ ציפו אף הם ליהנות ממנעמי החיים הארציים אחרי מותם.‏ לדידם,‏ מתיהם רכבו על גבי סוסיהם או הפליגו בספינות משוטים אל העולם הבא.‏ על כן,‏ באתרי קבורה ויקינגיים נמצאו לעתים שלדי סוסים שהומתו וחלקים מרקיבים של ספינות עץ.‏ בספרו תולדות הוויקינגים (‏A History of the Vikings)‏ כותב גְווִין ג׳ונס:‏ ”‏גברים או נשים קיבלו לאחר מותם את כל מה שיוכל להבטיח להם בעולם הבא חיים נוחים ומכובדים כפי שהיו להם כשחיו עלי אדמות.‏.‏.‏ בספינה [‏שנטמנה]‏ בלדבי בדנמרק.‏.‏.‏ הונח העוגן על הסיפון,‏ ערוך ומוכן להטלה בסיום מסעו של בעליו”‏.‏

הוויקינגים שהיו תאבי מלחמה,‏ האמינו שאם ימותו בקרב,‏ יגיעו למשכנם של האלים — מקום הקרוי אַסְגַרְד.‏ ”‏שם יוכלו להילחם כל היום ולסעוד את לבם כל הלילה”‏,‏ מוסרת האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק.‏ הקבורה הוויקינגית הייתה כרוכה גם בקורבנות אדם.‏ ”‏במותו של מנהיג נשאלו העבדים והמשרתים מי מוכן למות עימו”‏,‏ מציין הספר הוויקינגים (‏The Vikings)‏.‏

הקֶלְטִים הקדומים מצפון אירופה האמינו שניתן לפרוע חובות בעולם הבא — אולי תירוץ מחוכם לדחיית תשלומים!‏ בארם נהריים הובאו הילדים לקבורה עם צעצועיהם.‏ באזורים שונים בבריטניה העתיקה,‏ נקברו חיילים עם פריטי מזון כגון שוקי טלה לבל יצאו למסע אל העולם הבא על בטן ריקה.‏ בני המאיה באמריקה התיכונה נקברו עם תכשיטי ירקן — אבן חן ירוקה המסמלת לחות גבוהה ונשימה.‏ הכוונה הייתה ככל הנראה להבטיח שחייהם יימשכו לאחר מותם.‏

זמן מה לאחר 000,‏1 לפה״ס,‏ באזור המחולק כיום בין בולגריה,‏ צפון יוון וטורקיה,‏ חיו התרַקים — עם מטיל אימה שנודע גם בכושרו להכין כלי זהב יפהפיים.‏ מן הקברים התרַקיים עולה כי מנהיגיהם נטמנו בהדרת פאר יחד עם מרכבות,‏ סוסים,‏ כלי נשק מעולים וכן גם עם נשיהם.‏ למעשה,‏ רעיה תרַקית ראתה זאת לזכות למות כקורבן ולהיקבר לצד בעלה!‏

כעבור זמן מה ובקרבת מקום — מצפון לים השחור — חיו הסקיתים.‏ תאווי דם אלה שתו מכוסות שיוצרו מגולגולות קורבנותיהם ועטו גלימות שנתפרו מקרקפותיהם.‏ בקבר סקיתי אחד נתגלה שלד של אישה ולצידו מלאי צמחי קַנַבּוֹס (‏חשיש)‏.‏ בגולגולתה נקדחו שלושה נקבים,‏ אולי להקלת הנפיחות והכאבים הנלווים.‏ קרוב לוודאי שצמחי הקנבוס הונחו לצידה לשיכוך כאבי הראש בעולם הבא.‏

העולם הבא אצל המצרים

הפירמידות במצרים סמוך לקהיר ואולמות הקבורה בעמק המלכים ליד לוּקְסוּר הם מבין הקברים העתיקים הנודעים ביותר.‏ המילה ל”‏קבר”‏ ול”‏בית”‏ אצל המצרים הקדמונים הייתה אותה מילה — פֶּר.‏ ”‏היה בית לחיים ובית לאחר המוות”‏,‏ אומרת קריסטין אל מהאדי בספרה מומיות,‏ מיתוסים וקסמים במצרים העתיקה (‏Mummies, Myth and Magic in Ancient Egypt)‏. היא מציינת כי ”‏על־פי אמונות [‏המצרים]‏,‏ הישרדות הגוף הייתה נחוצה להישרדות צדדים אחרים של הקיום:‏ הקַה,‏ הבָּא והאח’‏”‏.‏

הקַה נחשבה להעתק הרוחני של הגוף הפיסי וקיפלה בתוכה את ציפיותיו,‏ רצונותיו וצרכיו.‏ הקַה עזבה את הגוף לאחר המוות ושכנה בקבר.‏ מאחר שהקַה נזקקה לכל מה שנחוץ לאדם במהלך חייו,‏ ”‏מה שהונח בקבר שימש בראש ובראשונה לסיפוק צרכיה”‏,‏ כותבת אל מהאדי.‏ הבָּא גילמה את אישיותו של האדם ותוארה כציפור בעלת ראש אדם.‏ הבָּא נכנסה לגוף בלידה ועזבה אותו במוות.‏ הישות השלישית,‏ האח’‏,‏ ”‏יצאה”‏ מן המומיה בעקבות הלחשים שנאמרו מעליה ושכנה בעולם האלים.‏a

בחלוקת האדם לשלוש ישויות התקדמו המצרים צעד נוסף בהשוואה לפילוסופים היוונים הקדומים שחילקו את האדם לשתי ישויות — הגוף וה”‏נפש”‏ המודעת.‏ תורה זו עודנה פופולרית,‏ אך אין לה תימוכין במקרא האומר:‏ ”‏החיים יודעים שימותו;‏ והמתים אינם יודעים מאומה”‏ (‏קהלת ט׳:‏5‏)‏.‏

מה פשר האובססיה סביב המוות?‏

בספרו דת פרהיסטורית (‏Prehistoric Religion)‏, א.‏ א.‏ ג׳יימס כותב:‏ ”‏מבין כל החוויות האנושיות.‏.‏.‏ המוות הוא המטריד והמזעזע מכול.‏.‏.‏ אין תימה אפוא שפולחן המתים זכה ועודנו זוכה לחשיבות רבה ומילא תפקיד מכריע בחברה האנושית מראשית דרכה”‏.‏

המקרא,‏ ספר החוכמה האמיתית העתיק מכול,‏ מכנה את המוות אויב האנושות (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏26‏)‏.‏ איזו הגדרה קולעת!‏ כל שבט וכל תרבות דחו בכל תוקף את הרעיון שהמוות הוא סוף פסוק.‏ מאידך,‏ בבראשית ג׳:‏19 מציג המקרא בדייקנות תמונה מציאותית הניכרת בכל הקברים:‏ ”‏עפר אתה ואל עפר תשוב”‏.‏ עם זאת,‏ המקרא משתמש גם במונח ’‏קבר זיכרון’‏ בהקשר למתים רבים.‏ מדוע?‏ כי רבים משוכני קבר,‏ גם מי שנרקבו לגמרי,‏ שמורים בזכרונו של אלוהים,‏ ומחכים לעת המשמחת שבה אלוהים יקימם לתחייה ויעניק להם את ההזדמנות ליהנות מחיי נצח בגן עדן עלי אדמות (‏לוקס כ״ג:‏43;‏ יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

לעת עתה,‏ המתים הינם חסרי תודעה.‏ ישוע דימה את מצבם לשינה (‏יוחנן י״א:‏11–14‏)‏.‏ במצב כזה אין לאדם צורך בחפצים שונים או במשרתים שייקברו לצידו.‏ למעשה,‏ במקרים רבים מי שהפיקו תועלת מן האוצרות הקבורים לא היו המתים כי אם החיים — שודדי קברים!‏ בהתאם לכתוב בו ביחס למצב המתים נאמר במקרא:‏ ”‏מאומה לא הבאנו עימנו לעולם וידוע שלא נוכל להוציא ממנו מאומה”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏7‏)‏.‏ עד כמה אסירי תודה המשיחיים על אמת זו ’‏המשחררת’‏ אותם מן המִנהגים האכזריים והברבריים של פולחן המתים בימי קדם ולעתים גם של ימינו אנו!‏ (‏יוחנן ח׳:‏32‏)‏.‏

למרות זאת,‏ הקברים העתיקים המפוארים אינם בבחינת בזבוז מוחלט.‏ ללא חפצי האומנות הרבים ואפילו ללא שרידי המתים בקברים,‏ היו לנו ידיעות מעורפלות בלבד על העבר הרחוק ועל התרבויות אשר היו ואינן.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 24]‏

עד כמה בריאים היו הקדמונים?‏

בעקבות בדיקת שרידי הגופות ובעיקר גופות חנוטות שנמצאו בקברים ושנשתמרו בדרך הטבע באדמות כָּבוּל,‏ בחולות מדבר לוהטים ובקרח ובשלג,‏ לומדים המדענים רבות על בריאותם של אבותינו הקדומים.‏ הקִדמה בתחום הגנטיקה מציידת את המדענים בכלים חדשים רבי עוצמה לקביעת פרטים רבים — החל מקשרי משפחה של הפרעונים ושל נשיהם וכלה בסוגי הדם של נערות האינקה.‏ ממחקרים אלה עולה כי אנשי הקדם סבלו מבעיות בריאות רבות שיש לנו היום,‏ וביניהן דלקת פרקים ויבלות.‏

נראה כי המצרים הקדמונים סבלו ממחלות רבות במיוחד,‏ בעיקר בשל המוני טפילים — מתולעי מציצה ועד תולעי גינֶאָה ותולעי סרט — מן הנילוס ומתעלות השקיה שניזונו מן הנילוס.‏ הדבר מעלה בזכרוננו את דברי אלוהים לעם ישראל מייד אחרי יציאת מצרים ב־1513 לפה״ס:‏ ”‏כל מדווי מצרים הרעים אשר ידעת,‏ [‏יהוה]‏ לא ישימם בך”‏ (‏דברים ז׳:‏15‏)‏.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

R Sheridan/ANCIENT ART & ARCHITECTURE COLLECTION LTD ©

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

כיסוי ראש ותכשיטים שומריים של משרתת שנקברה בקבר מלכותי באוּר

‏[‏שלמי תודה]‏

The British Museum ©

‏[‏תמונות בעמוד 21]‏

צבא הטרה קוטה של צ׳ין — כל חייל פוסל בתווי פנים ייחודיים

‏[‏שלמי תודה]‏

תמונה קטנה:‏ Joe Carini/Index Stock Imagery ;Erich Lessing/Art Resource, NY ©

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

פירמידת השמש ורחוב המתים בטֶאוֹטִיווַקַן שבמקסיקו

‏[‏שלמי תודה]‏

למעלה:‏ Philip Baird www.anthroarcheart.org ©; ציור:‏ Est (‏Near Eastern History)‏ Pictorial Archive

‏[‏תמונות בעמוד 23]‏

ימין:‏ מסיכת קבורה מזהב טהור של המלך המצרי תות־ענח’‏־אמון.‏ למטה:‏ ציור קבר המתאר את ה”‏בא”‏ כציפור בעלת ראש אדם