סְבַלְבַרְד — ארץ החופים הקרים

מאת כתב עורו!‏ בנורבגיה

אנו טסים בתוך מעבה עננים כבד בתנאי ראות אפסית.‏ לפתע מגיח מטוסנו מתוך העננים ונוף ארקטי לבן נפרש מתחתינו.‏ המראה עוצר נשימה!‏ אנחנו מביטים מוקסמים בקרחונים,‏ בפיורדים הכחולים בהירים ובהרים המושלגים.‏ מדבר של שלג וקרח נפרש לכל מלוא העין.‏ זוהי סְבַלְבַרְד,‏ שרשרת איים ליד הקוטב הצפוני,‏ הנמצאת בין קווי הרוחב הצפוניים 74 ו־81 מעלות.‏ החלטנו לקפוץ לכאן לביקור.‏

השם סבלברד,‏ שמשמעו ”‏חוף קר”‏,‏ הופיע לראשונה ב־1194 ברשומות היסטוריות איסלנדיות.‏ אבל ”‏גילוי”‏ המקום 400 שנה מאוחר יותר,‏ ב־1596,‏ שם למעשה את סבלברד על המפה.‏ באותה שנה הפליגה צפונה קבוצת חוקרים הולנדים,‏ ובראשם ברנץ וילם.‏ לפתע ראה התצפיתן באופק יבשה לא־מוכרת — רכס הרים משוננים.‏ החוקרים הגיעו לפינה הצפון־מערבית של סבלברד שאותה כינה ברנץ ”‏ספיצברגן”‏,‏ כלומר ”‏הרים מחודדים”‏.‏ כיום זהו שמו של האי הגדול ביותר בארכיפלג.‏ תגליתו של ברנץ סללה את הדרך לתקופה שוקקת פעילות באזור,‏ הכוללת ציד לווייתנים,‏ כלבי ים ובעלי חיים אחרים,‏ חיפוש שטחים חדשים,‏ ובסופו של דבר כריית פחם,‏ מחקרים מדעיים ותיירות.‏ במרוצת השנים נטלו מספר מדינות חלק בפעילויות אלו,‏ אך החל מ־1925 נתונה קבוצת האיים תחת ריבונות נורבגיה.‏

ארץ קפאת עד והזוהר הצפוני

מטוסנו מנמיך טוס מעל פיורד הקרח ונוחת בנמל התעופה סבלברד.‏ אנחנו לוקחים את המכונית השכורה ונוסעים לעיר לונגְיִירביאֶן,‏ הקרויה על שמו של איל ההון האמריקאי,‏ ג׳ון מ.‏ לונגייר,‏ שהפעיל את מכרה הפחם הראשון באזור ב־1906.‏ לונגיירביאן היא העיר הגדולה ביותר בסבלברד ואוכלוסייתה מונה כ־000,‏2 איש.‏ בלב אזורים נרחבים אלה של טבע בתולי,‏ נגלית לעינינו עיר מודרנית ובה סופרמרקט,‏ סניף דואר,‏ בנק,‏ ספרייה ציבורית,‏ בתי־ספר,‏ גני ילדים,‏ בתי מלון,‏ בתי קפה ומסעדות,‏ בית־חולים ועיתון מקומי.‏ לונגיירביאן,‏ השוכנת מעבר לקו הרוחב 78 מעלות צפון,‏ היא היישוב הצפוני ביותר בעולם בסדר גודל כזה.‏

אנו מוצאים מקום לינה בבית הארחה שהיה פעם חלק ממגורי כורים.‏ המקום משקיף על לונגיירביאן,‏ וממנו ניתן לראות את הר יורתפילה המרהיב.‏ אנחנו בחודש אוקטובר וההרים מושלגים.‏ תחתית העמק טרם התכסתה בשלג אבל האדמה קפואה לגמרי.‏ זוהי ארץ קפאת עד.‏ רק פני השטח מפשירים בקיץ לזמן קצר.‏ אף־על־פי־כן,‏ בשל משבי הרוח הנעימים וזרמי הים,‏ האקלים כאן מתון יותר מאשר באזורים אחרים בקו רוחב זה.‏ מבית ההארחה אנו רואים את אור השמש על ההרים,‏ ואילו העמק המוצל נשטף בגוון כחלחל.‏ השמש בקרבת לונגיירביאן אינה עולה מעל לאופק בין 26 באוקטובר ל־16 בפברואר.‏ אך הזוהר הצפוני מאיר תכופות את חשכת החורף.‏ מצד שני,‏ בחודשי האביב והקיץ נהנית סבלברד משמש חצות הלילה,‏ ובלונגיירביאן זורחת השמש מ־20 באפריל עד 23 באוגוסט.‏

צמחים ובעלי חיים

הטמפרטורה היא מינוס 8 מעלות צלזיוס ורוח עזה מנשבת,‏ אך השמיים בהירים.‏ אנחנו מוכנים לצאת לדרך.‏ המדריך לוקח אותנו לטיול רגלי במעלה הר סורקופוגאן ובמורדות קרחון לונגיירברין.‏ בעודנו מטפסים בגבעות הקפואות,‏ הוא מספר לנו שבאביב ובקיץ פורחים כאן פרחים יפהפיים.‏ למרבה ההפתעה הצמחייה בסבלברד עשירה ומונה כ־170 מינים של צמחי פרחים.‏ שני פרחים אופייניים הם פרג הסבלברד הלבן או הצהוב והבקעצור הסגול הריחני.‏

בהמשך כתף ההר המושלגת אנו נתקלים בעקבותיו של שכווי השלג,‏ העוף תושב הקבע היחידי בסבלברד.‏ כל שאר העופות,‏ כגון האורייה החייכנית,‏ האַלְקָה הגמדית,‏ מיני שחפים וחופיות ימיות,‏ הם עופות נודדים.‏ מרתקות במיוחד הן שחפיות הקוטב הנודדות בהמוניהן עד לצידו השני של הגלובוס,‏ לאנטארקטיקה.‏

בדרך אנו נתקלים גם בעקבותיו של שועל השלג.‏ חיה ערמומית זו היא אוכלת נבלות הסועדת את לבה בפגרים ובחתיכות בשר רקוב,‏ ומוסיפה לתפריטה ציפורים צעירות וביצים.‏ השועל הוא אחד משני היונקים שהם ילידי סבלברד באמת.‏ השני הוא האייל נוח המזג.‏ אנו רואים אותו מקרוב מספר פעמים במהלך שהותנו במקום.‏ הוא מביט בנו ברוגע ומתיר לנו להתקרב אליו כדי לצלם אותו ואז מסתלק.‏ רגליו של האייל קצרות ופרוותו עבה וחמה.‏ עכשיו בסתיו הוא די שמנמן — שכבות השומן העודפות משמשות כמאגר מזון,‏ החיוני לו בחורף הקר.‏

הדוב הלבן,‏ מלך הקוטב הצפוני,‏ נחשב בעיני רבים ליונק ימי מכיוון שהוא מבלה את רוב זמנו על משטחי קרח כדי לצוד כלבי ים.‏ עם זאת,‏ ניתן לראות דובים בודדים משוטטים כמעט בכל רחבי סבלברד.‏ המדריך שלנו מקווה שלא ניתקל בהם.‏ דוב הקוטב יכול להיות תוקפני מאוד,‏ והמדריך נושא עימו רובה ליתר ביטחון.‏ מאז 1973 חל איסור על ציד דובי הקוטב,‏ וכל הריגה של דוב נחקרת.‏ אוכלוסיית הדובים כיום די גדולה באזור סבלברד,‏ אך קיים חשש כבד לעתידם של חיות אדירות אלו.‏ האזור הארקטי אולי נראה לבן,‏ רענן ונקי,‏ אבל מזהמים רעילים כגון ביפנילים פוליכלוריניים (‏PCBs)‏ מזיקים לסביבה.‏ החומרים המזהמים מצטברים בגופם של דובי הקוטב,‏ משום שהם עומדים בראש שרשרת המזון,‏ והדבר פוגע כנראה בכושר הרבייה שלהם.‏

אנו מגיעים לפסגתו של הר סורקופוגאן ומתברכים בנוף מקסים של אינספור פסגות לבנות באופק.‏ בכיוון דרום־מערב ניצב ההר העגול והמרהיב נוּרְדֶנְשֶׁלְדילט הנשטף באור השמש.‏ הרחק מתחתינו שוכנת לונגְיִירביאֶן;‏ וגבוה מעלינו פרושים השמיים הארקטיים הצבועים בכחול בהיר.‏ אנחנו ממש מרגישים על גג העולם.‏ מספר פרוסות לחם וכוס ”‏טודי”‏ — משקה נפוץ בקרב מטיילים המכיל מיץ דמדמניות שחורות,‏ סוכר ומים חמים — משיבות את נפשנו ואנחנו מוכנים לירידה דרך הקרחון לונגְיִירבין.‏

כריית פחם וחיות באיום הכחדה

ביקור במכרה פחם ישן הוא חוויה מעניינת נוספת.‏ המדריך החסון,‏ כורה פחם ותיק,‏ מראה לנו את מכרה 3,‏ הנמצא ממש מחוץ ללונגיירביאן.‏ אנחנו לובשים סרבלים וקסדות מגן המצוידים בפנסים קדמיים ומתלווים אליו עמוק לתוך ההר.‏ הוא מסביר לנו שכריית פחם היא התעסוקה העיקרית בסבלברד מאז ראשית המאה העשרים.‏ במשך שנים רבות חיו הכורים בתנאים קשים.‏ פעמים רבות נאלצו לזחול על ידיהם וברכיהם במעברים ארוכים דרך שכבות פחם אופקיות שגובהן במספר מקומות היה בסך הכול קצת מעל 70 סנטימטר.‏ אנו מנסים זאת בעצמנו ומגיעים למסקנה שאין מה לקנא בכורים.‏ עבודתם הייתה מייגעת,‏ האוויר היה דחוס באבק מהפחם והסלעים,‏ עוצמות הרעש היו גבוהות והיה חשש מתמיד מפני פיצוצים וקריסות.‏ כיום מיושמות שיטות יותר מודרניות.‏ כריית פחם היא עדיין מרכיב חשוב בכלכלת סבלברד,‏ אבל בעשורים האחרונים ענף התיירות הולך ותופס מקום מרכזי.‏

בני האדם לא תמיד התחשבו בעובדה שחיות הבר הארקטיות פגיעות ושבריריות.‏ בעבר היו כמה מינים בסבלברד בסכנת הכחדה בשל ציד לווייתנים,‏ סוסי ים,‏ איילים,‏ דובי קוטב וחיות אחרות.‏ אולם תקנות שימור סייעו בשיקום מספר מינים שהיו תחת איום הכחדה.‏

גן עדן לגיאולוגים

סבלברד מתוארת כ”‏גן עדן לגיאולוגים”‏.‏ מאחר שהצמחייה בה דלה,‏ הנוף נראה כספר תמונות גיאולוגי.‏ אנו מבחינים במבנים גיאולוגים אופייניים בהרים,‏ הבנויים רבדים רבדים ונראים כמעט כמו עוגת שכבות ענקית.‏ ישנם סלעים מכל התקופות בתולדות כדור־הארץ.‏ חלקם עוצבו על־ידי חול וחרסית וחלקם על־ידי חומרים אורגניים.‏ במשך הדורות כוסו צמחים ובעלי חיים רבים בחרסית ונשתמרו כמאובנים.‏ למעשה,‏ ניתן למצוא מאובנים בסלעים מכל התקופות הגיאולוגיות.‏

במוזיאון סבלברד אנו בוחנים מספר מאובנים של צמחים ובעלי חיים תרמופיליים (‏אוהבי חום)‏,‏ שלפיהם האקלים בארכיפלג היה פעם הרבה יותר חם מהיום.‏ עוביין של שכבות הפחם בכמה מקומות בסבלברד הוא כ־5 מטרים!‏ בשכבות הפחם נמצאו שרידי מאובנים של עצים מחטניים ועצים נשירים.‏ טביעות רגליים מאובנות של דינוזאור אוכל צמחים הן הוכחה נוספת לכך שהאקלים בעבר היה מתון יותר והצמחייה עשירה יותר.‏

כיצד ניתן להסביר את שינויי האקלים הקיצוניים האלה?‏ את השאלה הזאת אנו מפנים לגיאולוג טורפין חרנט,‏ נציג מנהלת הכרייה בלונגיירביאן.‏ לדבריו,‏ רוב הגיאולוגים סבורים שהסיבה העיקרית היא תנועת היבשות.‏ הגיאולוגים אומרים שסבלברד נמצאת על לוח טקטוני שנישא צפונה במשך זמן רב,‏ כפי הנראה מהדרום הרחוק ליד קו המשווה.‏ על־פי מעקב לווייני,‏ סבלברד עדיין נעה לכיוון צפון מזרח שני סנטימטרים בשנה.‏

כאשר מטוסנו ממריא,‏ אנו עוזבים בתחושה שביקורנו נתן לנו הרבה חומר למחשבה.‏ הנוף הארקטי העצום,‏ בעלי החיים המותאמים לסביבתם,‏ וכל הצמחים השונים גורמים לנו לחשוב על הרבגוניות של הבריאה,‏ על אפסות האדם ועל הדרך שבה אנו כבני האדם משגיחים על כדור־הארץ שהופקד בידינו.‏ אנחנו טסים דרומה ורואים במבט חטוף אחרון את ארץ החופים הקרים,‏ שבה פסגות ההרים המושלגות מבצבצות מבין שכבות העננים ובוהקות בגוון ורוד חיוור של שמש אחר הצהריים.‏

‏[‏מפה בעמוד 24]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

הקוטב הצפוני

גרינלנד

סבלברד

לונגְיִירביאֶן

75 מעלות צפון

איסלנד

נורבגיה

60 מעלות צפון

רוסיה

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

לונגְיִירביאֶן

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

צמחי פרחים רבים כגון צמח הבקעצור שורדים באקלים הארקטי הקשה

‏[‏שלמי תודה]‏

Knut Erik Weman

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

שכווי השלג והאייל של סבלברד

‏[‏שלמי תודה]‏

Knut Erik Weman