למה התכוון האיש החכם?
אין מעריכים תמיד את החכמה
בעולם הזה, מתפתחים לעתים קרובות הדברים באורח שונה למדי ממה שציפו להם מלכתחילה. המלך שלמה שם לב לכך, באמרו: ”לא לחכמים לחם ... ולא ליודעים חן.” (קהלת ט׳:11) סיבה יסודית לכך היא, שבני־האדם שופטים בדרך־כלל בהתאם למראה החיצוני של הדברים, ולא על־פי המצב לאשורו.
שלמה החכם הביא דוגמה ראויה־לציון לכך, שהיתה ”גדולה” בעיניו. הוא אמר: ”גם זה ראיתי חכמה תחת השמש, והיא גדולה אלי: עיר קטנה [מקום חסר־חשיבות] ואנשים בה מעט [מכדי שיוכלו להגן עליה]; ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים [מצודות למצור] גדולים. ומצא בה איש מסכן, חכם, ומילט הוא את העיר בחכמתו. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא.” (קהלת ט׳:13–15) אילמלא האיש העני ההוא, היתה העיר נופלת בידי אותו ”מלך גדול”. אך, חכמתו של ”המסכן” הוכיחה את כוחה יותר מלוחמי המלך ומן המצודות שהקים סביב העיר. בכל זאת, במקום שתושבי העיר יכירו טובה לעני, ”המסכן”, הוא נשכח מלבם עם חלוף הסכנה.
מוסר־ההשכל שלמד מכך שלמה הוא: ”טובה חכמה מגבורה: וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים.” (קהלת ט׳:16) ואכן, כאשר האדם איננו רם־מעלה או נכבד, מתעלמים בדרך־כלל מדבריו. אין מייחסים להם משקל רב. אך, קורה לעתים שבתור האמצעי האחרון, פועלים בהתאם לעצתו הנבונה של המסכן. אולם, כשחולף המשבר, אין מעניקים לו את הכבוד הראוי לו. – השווה קורינתיים א׳. א׳:26, 27; ב׳:8–11.
אף על פי כן, יש ערך רב לחכמה, ולא תמיד מתעלמים ממנה רק משום שהיא נובעת ממקור לא־יומרני. שלמה מוסיף: ”דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים. טובה חכמה מכלי קרב, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.” – קהלת ט׳:17, 18.
כפי שציין שלמה החכם, עדיף והגיוני יותר להקשיב לדבריהם השקולים והאציליים של החכמים, למרות שאין הם רמי־יחס, מאשר לזעקותיו של שליט הזוכה לתמיכתם ולאהדתם של נתינים, שניכר בהם שהם כסילים על־ידי פעולותיהם והשקפת עולמם. כפי שהודגם במקרה של החכם המסכן, יש בחכמה משום תועלת רבה יותר מאשר בציוד מלחמתי. עם זאת, דרוש רק חוטא או כסיל אחד כדי לגרום צרות צרורות. על־ידי שיקוליו המוטעים, שהוא משמיעם בקולי קולות, או על־ידי מעשיו הרעים, עלול הוא להכשיל את התכניות המוצלחות ביותר, או לחבל בשמם הטוב של התושבים, או לבזבז כוחות ומשאבים. אין ספק, שהחכמה עדיפה אפילו כאשר אין בני־האדם מעריכים את בעליה.
אפילו מעט סיכלות עלולה להזיק
די במעשה שטותי אחד כדי להטיל דופי בשמו הטוב של האדם. שלמה המלך החכם כתב: ”זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח. יקר מחכמה מכבוד סיכלות מעט.” (קהלת י׳:1) שם טוב דומה לשמן בושם, העלול להתקלקל בנקל על־ידי משהו פעוט כזבובים מתים. רקבונם של חרקים אלה יגרום לשמן לבאוש ולתסוס, ’לבעבע’, בדומה לכך, אדם עלול לאבד את המוניטין שיצאו לו כאיש חכם ומכובד, עקב מעשה לא־זהיר, עקב ”סיכלות מעט”.
זאת, משום שאנשים מצפים ליותר מאדם הידוע בחכמתו. מסיבה זו עליו להיזהר מאוד בדבריו ובמעשיו. הוא עלול להכתים את שמו הטוב על־ידי מעשים, כגון, התפרצות־כעס אלימה אחת, ביצוע עבירה חמורה אחת כתוצאה משתייה מופרזת, או מעשה לא־מוסרי אחד עם בן המין השני.
היכן על הלב להימצא
כדי שלא להיכנע למעשה עבירה, צריך שלב האדם יהיה בעל נטיות טובות. שלמה החכם ציין: ”לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו. וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר, ואמר לכול: סכל הוא.” – קהלת י׳:2, 3.
הימין, בתנ״ך, מהווה תדירות סמל לחן וחסד. (תהלים ק״י:1) לבו של החכם, הנמצא ”לימינו”, מניע אותו ללכת בדרך הטובה. אך, לבו של הכסיל מורה לו ללכת בדרך הרעה, ולפיכך נמצא ”לשמאלו”. הדבר דומה לאדם ימיני, שנבצר ממנו להשתמש בידו הימנית, ומבצע עבודה מסורבלת בידו השמאלית. הכסיל, החסר ’לב’ לימינו – כלומר, שחסרים לו מגיעים טובים – ניתן בקלות לזיהוי ככסיל. הוא כאילו ’אומר לכול שהוא סכל’. מאחר שאין הוא מעוניין בעצה ותוכחה, עלול הוא למהר לומר על המנסים לעזור לו, שהם עצמם ’סכלים’.
מישגה חמור
כאשר מושל שוגה בכך שהוא בוחר באנשים הלא־נכונים למישרה רמה, הוא גורם נזק חמור. המלך שלמה התייחס למישגה כזה כאל ”רעה”, או אסון. הוא כתב: ”אם רעה ראיתי תחת השמש, כשגגה שיוצא מלפני השליט: ניתן הסכל במרומים רבים, ועשירים בשפל ישבו. ראיתי עבדים על סוסים, ושרים הולכים כעבדים על הארץ.” – קהלת י׳:5–7.
שלמה מכנה את אלה הראויים למישרה הרמה בשם ”עשירים”. אין להסיק מכך שהעדיף את שלטון העשירים. שלמה התכוון, ככל הנראה, לאצילים וחכמים, לאנשים המשתמשים בשכל הישר והיודעים לכלכל את מעשיהם בתבונה. אין ספק, שאלה מעידים על עצמם כבעלי כושר מנהיגות טוב יותר מן האנשים המבזבזים את משאביהם, או מנהלים אותם שלא כשורה.
בגלל שיקוליו המוטעים של השליט, יתכן שאצילים לא יזכו בכבוד הראוי להם ויתייחסו אליהם כאל עבדים. לעומת זאת, אנשים הראויים להיות עבדים בגלל אי־כשירותם, עשויים לרכב על סוסים כיאות לאצילים. הנתינים עלולים לסבול מכך, משום שהם ייאלצו להיכנע לבעלי־שררה שאינם כשירים לתפקיד. שלמה מדגיש כאן, ללא ספק, עד כמה חשוב לבחור באנשים הנכונים למישרות חשובות.
אין לקנא באנשים לא־כשירים שזכו במישרה
לעתים, אין מבחינים מיד בחוסר כישרון. יש אנשים המסוגלים להרשים את הזולת, למרות שבעצם אינם מוכשרים כלל ועיקר. עקב כך, הם עשויים להיבחר לתפקידים רמי־דרג, במקום החכמים הראויים לתפקידים אלה. כאשר אנשים לא־כשירים זוכים למישרות אחראיות, עלולים האחרים לקנא בהם. אך, למען האמת, אין לקנא באנשים כגון אלה. הם תמיד שרויים בסכנה שיאבדו את מה שהשיגו. מאחר שחסרה להם החכמה הדרושה, הם עלולים להיחשף במשך הזמן ולסבול מפלה איומה, לאסונם ולחרפתם.
שלמה מנסה, ככל הנראה, להבהיר שחוסר־כישרון מסוכן מיסודו, בהביאו דוגמאות של דברים הטומנים בחובם סכנה. הוא אומר: ”חופר גומץ [גומה, בור] בו יפול, ופורץ גדר ישכנו נחש [הבונה את מאורתו בקירות ישנים]. מסיע אבנים ייעצב בהם: בוקע עצים ייסכן בם.” (קהלת י׳:8, 9) הן חציבת אבנים והן בקיעת עצים עלולות לסכן את חיי האדם או להטיל בו מום, ולכן יש לבצען בזהירות.
ברור, איפוא, שבעל ההכשרה הדרושה מצבו טוב מבעל יכולת, שאיננו יודע כיצד לנצל אותה. כדי להמחיש את הרעיון, מציין שלמה: ”אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל [לא השחיז את חודו], וחיילים יגבר.” יהא זה טפשי להשתמש בגרזן קהה כדי לבקע עצים, משום שהאדם יצטרך להתאמץ בעצמו – ”וחיילים יגבר” – וגם אז לא יבצע את עבודתו כהלכה. לכן, שלמה מוסיף: ”ויתרון הכשיר חכמה.” (קהלת י׳:10) יש יתרון לחכמה, אם משתמשים בה. אם יש לאדם ידיעות, והוא איננו יודע כיצד לנצל אותן, הן לא יועילו לו. שלמה נעזר בדוגמה נוספת: ”אם יישוך הנחש בלוא לחש, ואין יתרון לבעל הלשון.” הכישרון ללחוש לנחש, כדי למנוע את נשיכתו, הוא חסר־תועלת אם האיש לחש עליו לאחר שזה כבר הכיש אותו. הלחש לא יועיל לו. לכן, על האדם להשתמש בלשונו בצורה מועילה.
בסיכום, במקום לקנא באנשים לא־כשירים הזוכים לתפקידים בכירים, מוטב להבין שמצבם מעורער. טוב יעשה החכם אם ישתמש בידיעותיו ובכשרונותיו בתבונה משום שאפילו אם אין מכירים בחכמתו בהתחלה, הרי שבסופו־של־דבר מצבו טוב מזה של האיש הבלתי־כשיר שזכה למישרה רמה.