האמנם נוצרו החיים במקרה?‏

אם לא קיים בורא,‏ משמע הדבר שהחיים נוצרו מעצמם.‏ רבים סבורים שכך אמנם היה.‏ אך,‏ האם תומך המחקר המתקדם ברעיון?‏

המצרים הקדמונים ראו היפושיות־זבל צצות ועולות מתוך האדמה,‏ והסיקו שהן נוצרו מאליהן,‏ בצורה ספונטאנית.‏ האנציקלופדיה אמריקנה מציינת בהקשר לכך:‏ ”‏חיפושיות,‏ בהמוניהן,‏ נראו תדירות על גדות הנילוס הבוציות,‏ דבר שחיזק את האמונה בהיווצרותם הספונטאנית של יצורים חיים מחומר דומם.‏”‏ (‏כרך כ״ד,‏ עמוד 336,‏ מהדורת 1977)‏ אך,‏ מה לאמיתו־של־דבר אירע?‏ חיפושיות נקבות צרו כדור של זבל,‏ הטילו לתוכו את ביציהן וטמנו אותו באדמה.‏ הביצים התבקעו,‏ הזחלים ניזונו מן הזבל,‏ ובבוא העת ביצבצו מתוך האדמה כחיפושיות.‏ יצורים אלה לא נוצרו,‏ אחרי הכל,‏ מחומר דומם.‏

הפילוסופים היוונים דגלו אף הם ברעיון של היווצרות החיים מאליהם מחומר דומם.‏ במאה החמישית לפה״ס האמינו בכך גם אנקסאגורס ואמפדוקלס.‏ כעבור מאה שנה גרס אריסטו,‏ שתולעים וחלזונות נוצרו מחומר רקבובי.‏ אפילו מאות שנים אחרי־כן,‏ במאה השבע־עשרה לספירה,‏ לימדו אנשי־מדע,‏ כגון,‏ פראנסיס בקון ועמיתו וויליאם הארווי,‏ את התיאוריה בדבר היווצרותם הספונטאנית של החיים.‏

אך,‏ באותה מאה הוכיח המלומד ראדי,‏ שזחלים הופיעו בבשר רק לאחר שזבובים הטילו עליו ביצים.‏ עם גילוי החיידקים,‏ הסתמכו עליהם כעל הוכחה להיווצרות החיים מאליהם.‏ אלא שבמאה השמונה־עשרה,‏ הראה החוקר ספלנצאני שיצורים פשוטים אלה נוצרו מנבגים,‏ שגם הם תאים חיים.‏ כעבור מאה שנה לערך,‏ שם לואי פסטר קץ למחלוקת.‏ הוא הוכיח,‏ כי החיים נוצרים אך ורק מחיים אחרים.‏ השקפה זו מקובלת על המדענים בני־זמננו,‏ אך רבים מהם עומדים על דעתם שהחיים נוצרו מאליהם לפני שניים או שלושה מיליארד שנים.‏

אבולוציה כימית,‏ התיאוריה האחרונה

מדענים רבים מאמינים,‏ שהאטמוספירה הקדומה שהיתה מורכבת,‏ לדבריהם,‏ ממתאן,‏ אמוניה,‏ אדימים,‏ פחמן דו־חמצני ומספר גזים אחרים,‏ הופגזה על־ידי קרניים אולטרה־סגוליות,‏ שפירקו את הפרודות לאטומים,‏ ואלה התרכבו זה בזה מחדש ויצרו חומצות אמיניות,‏ שהן אבני הבניין של החלבונים.‏ לטענתם,‏ החלבונים,‏ ותרכובות אורגאניות אחרות,‏ התלכדו בתוך המים,‏ התכסו בקרום דקיק והפכו לתא חי:‏ התא הפיק,‏ כנראה,‏ את האנרגיה קודם ממתאן (‏גז הביצות)‏,‏ ואחר־כך על־ידי תהליכי תסיסה.‏ מאוחר יותר היה על התא ”‏להמציא”‏,‏ לדבריהם,‏ את תהליך הפוטוסינתזה.‏ אך,‏ נשאלת השאלה:‏ האמנם יכול היה תא פשוט להיווצר מאליו ולהתקיים בדרך זו?‏ והרי אפילו המדענים הדגולים ביותר מודים,‏ בענווה,‏ שאין הם מבינים את תהליך הפוטוסינתזה במלואו,‏ ועוד פחות מכך מסוגלים להעתיקו.‏

מספר מכשולים

מדענים רבים משערים,‏ שהתא התפתח מאליו על־ידי תהליך זה.‏ אך,‏ דרכה של התיאוריה שלהם רצופה מכשולים,‏ והם גדולים למדי!‏

מכשול ראשון:‏ אין זו אלא השערה חסרת־יסוד,‏ שהאטמוספירה הקדומה הכילה את הגזים הנחוצים,‏ בכמויות הרצויות,‏ כדי להתחיל בשרשרת תגובות.‏ אין כל עדות לכך.‏

מכשול שני:‏ אם אמנם היתה קיימת אטמוספירה בהרכב כזה,‏ ואם אכן נוצרו החומצות האמיניות,‏ היו הן נהרסות על־ידי אותו מקור אנרגיה שפירק את אדי־המים,‏ המתאן והאמוניה.‏ החומצות האמיניות הן פרודות מורכבות ביותר:‏ לפיכך,‏ הן פחות יציבות ועלולות להתפרק בקלות – ממש כשם שקל יותר למוטט ערימה של עשר לבנים,‏ מאשר של שלוש לבנים.‏ מאחר שלדבריהם הן נוצרו בגובה רב באטמוספירה,‏ לא יתכן שהחומצות האמיניות החזיקו מעמד עד הגיען אל המים שעל־פני כדור־הארץ,‏ ואף אם אמנם הגיעו,‏ הן לא היו מתקיימות כאן די זמן עד להיווצרות ה”‏מרק”‏ הסמיך של חומרים אורגאניים שונים,‏ כפי שמלמדת האבולוציה (‏תורת ההתפתחות)‏.‏ הקטעים הבאים שהופיעו בעיתון המדעי Nature (‏טבע)‏,‏ במאמר מאת ד״ר ד.‏ האל,‏ ב־28 במאי,‏ 1960,‏ מאשרים זאת:‏

‏”‏קיומן הקצר של החומצות האמיניות,‏ לפני התפרקותן באטמוספירה או באוקיינוס,‏ מבטל בבירור את האפשרות שהן יצטברו בריכוזים מועילים של תרכובות אורגאניות,‏ משך מאות מיליוני שנים.‏.‏.‏.‏ הריכוז הגבוה ביותר לכך,‏ הוא עדיין נמוך בהרבה בתור חומר התחלתי להיווצרות החיים באופן ספונטאני.‏ .‏.‏.‏ המסקנה הנובעת מטיעונים אלה מציבה את המכשול הרציני,‏ אם לא ההרסני ביותר,‏ לתיאוריה של היווצרות החיים מאליהם.‏ ראשית,‏ על־פי חישובים תרמו־דינאמיים,‏ יתפרק וייעלם כל ריכוז קטן,‏ אפילו של התרכובת הפשוטה ביותר.‏ שנית,‏ נראה שהתהליכים המביאים להתמזגותן של תרכובות אלה,‏ יעילים הרבה יותר בפירוקן.‏”‏

בניסוי שערכו אנשי־מדע,‏ בו הכינו בקפדנות תערובת גזים וחשפו אותה להתפרקויות חשמליות,‏ התלכדו אמנם כמה חומצות אמיניות פשוטות ביותר,‏ אך רק משום שהן הורחקו במהירות מן השטח.‏ אילו היו משאירים את החומצות האמיניות חשופות להתפרקויות החשמליות,‏ היה המצב דומה למה שהיה קורה,‏ אם אדם אחד היה מייצר לבנים,‏ ורעהו היה מנפץ אותן מיד לאחר היווצרותן.‏ יש צורך בכמה מאות חומצות אמיניות מחוברות בשרשרת,‏ בסדר הנכון,‏ כדי ליצור פרודת חלבון רגילה,‏ ודרושים כמה מאות חלבונים שונים כדי ליצור את האורגאניזם החי הפשוט ביותר.‏ אם כן,‏ בדימוי שהבאנו לגבי האיש המייצר לבנים:‏ עליו לחזק במלט שורה של מאות לבנים,‏ ולהרכיב מאות שורות־לבנים כאלה – וכל זאת בשעה שחברו הולם עליהן בפראות בפטישו.‏ דוגמה זו פשוטה לאין־שיעור,‏ כיון שיש צורך בהרבה יותר מאשר שרשרת חומצות אמיניות כדי ליצור אורגאניזם חי.‏

מכשולים נוספים

מכשול שלישי:‏ כאשר חומצות אמיניות נוצרות במקרה,‏ הן מתהוות בשתי צורות זהות מבחינה כימית,‏ אלא שאחת מהן היא פרודה ”‏ימנית”‏ והאחרת היא פרודה ”‏שמאלית”‏.‏ כולן מעורבבות יחד,‏ כמעט שווה בשווה.‏ אך,‏ יש לשים־לב,‏ שאת האורגאניזם החי מרכיבות רק חומצות אמיניות ”‏שמאליות”‏.‏ נחזור,‏ איפוא,‏ אל הדוגמה שלנו:‏ בונה הלבנים מייצר שני סוגי לבנים – אדומות וכחולות – וצובר אותן לערימה של מיליוני לבנים,‏ שהאדומות והכחולות מעורבבות בה ללא־אבחנה.‏ (‏כמובן,‏ עלינו להניח שהאיש שהלם בפטיש סולק,‏ ממש כשם שהמדענים משערים שהקרניים האולטרה־סגוליות הקטלניות הורחקו משדה־הפעולה.‏)‏ עתה נכנסת אל התמונה מגריפה ענקית,‏ הגורפת מתוך ערימת מיליוני הלבנים האדומות והכחולות,‏ כמה מאות אלפי לבנים שבמקרה כולן אדומות!‏ בדומה לכך,‏ רק ”‏במקרה”‏,‏ כל אחת ממאות האלפים או המיליונים של החומצות האמיניות,‏ המרכיבות את האורגאניזם החי החד־תאי,‏ צריכה להיות ”‏שמאלית”‏,‏ למרות שנלקחה מתוך תערובת המכילה גם מיליוני חומצות אמיניות ”‏ימניות”‏.‏

מכשול רביעי:‏ אין די בכך שהחומצות האמיניות הנכונות יתרכבו זו בזו בכמות המספקת.‏ כל אחת מ־20 החומצות האמיניות השונות צריכה להתלכד בשרשרת החלבון בסדר הנכון.‏ אם חומצה אמינית אחת איננה במקומה,‏ יהיה האורגאניזם החי בעל– מום,‏ או ייהרג.‏ לכן,‏ אין די בכך שהמגריפה הענקית תגרוף רק את הלבנים האדומות,‏ אלא עליה לסדר כל אחת מהן במקומה הנאות!‏

מכשול חמישי:‏ קרום־התא נוצר מריקמה קרומית.‏ המדענים המאמינים באבולוציה גורסים,‏ שמעטה דק של מים שכיסה גוש חלבונים,‏ הפך לקרום,‏ או שכדוריות שומן שעטפו את החלבונים,‏ הפכו לקרום־התא.‏ ברם,‏ הקרום מסובך ביותר,‏ בהיותו מורכב מסוכר,‏ חלבון ופרודות שומן,‏ ותפקידו לברור אילו חומרים רשאים,‏ או אינם רשאים,‏ להיכנס אל התא או לצאת ממנו.‏ אפילו עתה אין פעולתו המסובכת מובנת במלואה.‏ בספר The Origin of Life (‏מוצא החיים)‏ אומר ברנל:‏ ”‏מה שעדיין חסר לנו,‏ כפי שנאמר לעיל,‏ הוא המפתח להבנת מקור השומנים.‏”‏ (‏עמוד 145)‏ בלעדי השומנים,‏ לא יכול היה להיווצר קרום:‏ וללא הקרום,‏ לא יתכן קיומו של אורגאניזם חי.‏

הבלתי־אפשרי איננו מרתיע

ישנם,‏ פשוטו כמשמעו,‏ אלפי מכשולים בדרכה הארוכה של האבולוציה,‏ מאז האטמוספירה הקדומה שהופגזה על־ידי ברק או קרינה,‏ ועד להיווצרות האורגאניזם החי החד־תאי,‏ המסוגל להתרבות מאליו.‏ כל מדען מיומן יודע זאת.‏ הוא יודע שההשערות הרבות שהועלו כדי לסלק את המכשולים הללו,‏ אינן משביעות־רצון.‏ החוקים השולטים באנרגיה ובחומר מוציאים מכלל אפשרות את היווצרותם הספונטאנית של החיים מחומר דומם.‏ חוקי ההסתברות,‏ המבוססים על מתמטיקה,‏ דנים את סיכוייה לכישלון.‏

לאורגאניזם החי הפשוט ביותר המתרבה־מעצמו,‏ הידוע לאדם,‏ (‏סוג של מיקרופלאסמה)‏ יש 625 חלבונים,‏ שבכל אחד מהם 400 חומצות אמיניות בממוצע.‏ אך יש הטוענים,‏ שמבחינה תיאורטית,‏ די ב־124 חלבונים כדי שאורגאניזם כזה יתקיים.‏ מה הם הסיכויים שאחד החלבונים האלה,‏ בעל 400 החומצות האמיניות ה”‏שמאליות”‏,‏ ייווצר מתוך תערובת של פרודות ”‏ימניות”‏ ו”‏שמאליות”‏ כאחת?‏ סיכוי אחד ל־°¹²10 (‏1 בתוספת 120 אפסים)‏.‏

אך לתא כזה,‏ שבעצם אינו קיים,‏ דרושים 124 חלבונים.‏ אם כן,‏ מה הם הסיכויים שהללו ייווצרו מעצמם,‏ וכולם מפרודות ”‏שמאליות”‏?‏ סיכוי אחד ל־‏⁸⁸⁰‏,‏¹⁴10.‏ אלא שאין די בכך שהחומצות האמיניות האלה יתמזגו זו בזו פשוט ללא־אבחנה:‏ עליהן להיות ערוכות בסדר הנכון.‏ הסיכויים להיווצרות 124 חלבונים,‏ המורכבים כל אחד בממוצע מ־400 חומצות אמיניות ”‏שמאליות”‏,‏ שכולן בסדר הנכון,‏ הם אחד ל־‏³⁶⁰‏,‏⁷⁹10.‏ כדי לרשום את המספר הזה במלואו (‏כלומר,‏ 1 בתוספת 360,‏79 אפסים)‏,‏ יהיה צורך ב־20 עמודים בגודל העמוד הזה!‏ לדבריו של ד״ר אמיל בורל,‏ בר־סמכא בתורת ההסתברות,‏ הרי שאם קיים פחות מסיכוי אחד ל־105° כדי שתופעה מסוימת תקרה,‏ היא לעולם לא תקרה,‏ ולא משנה מה יהיה משך הזמן שיוקצב לה.‏ מה גם שמספר כזה ניתן לרשום בפחות משתי שורות כאלה.‏

מדענים מפורסמים מודעים לבעיות אלה.‏ אחדים מהם מנסים להעביר אותן אל החלל החיצון.‏ האסטרונום הבריטי,‏ סיר פרד הוייל,‏ אמר,‏ ’‏התיאוריות הקיימות בדבר מוצא החיים על כדור־הארץ הן מפוקפקות ביותר,‏ מתוך סיבות כימיות ברורות,‏’‏ ולכן,‏ ’‏החיים לא נוצרו על כדור־הארץ,‏ אלא על כוכבי שביט.‏’‏ אחרים מתעקשים להאמין בכך,‏ למרות חוסר הראיות.‏ ד״ר ג׳ורג׳ וולד,‏ ביולוג וחתן פרס נובל,‏ הצהיר:‏ ”‏די להרהר בגודל המשימה הזאת,‏ כדי להודות בכך שהיווצרות האורגאניזם החי מאליו היא בלתי־אפשרית.‏ ובכל זאת אנחנו כאן – לדעתי,‏ כתוצאה מהיווצרות ספונטאנית של החיים.‏”‏ הוא מודה,‏ איפוא,‏ שהוא מאמין בבלתי־אפשרי.‏ טיעון מסוג זה דומה לטיעונו של ביולוג אחר שקדם לו,‏ ד.‏ ה.‏ ווטסון,‏ שטען כי האבולוציה ”‏מקובלת בעולם כולו,‏ לא משום שניתן להוכיחה על־ידי ראיות הגיוניות,‏ אלא כיון שהברירה האחרת היחידה – שהיא הבריאה – איננה מתקבלת על הדעת.‏”‏

האם אתה תמים או הגיוני

באין להם בסיס אחר,‏ יורדים הכותבים על האבולוציה עד למדריגה הנמוכה של רודנות סמכותית,‏ באמרם:‏ ’‏כל מדען ראוי־לשמו מאמין בה:‏ אף ביולוג בעל־שם אינו מטיל בה ספק:‏ אנשים משכילים אינם מפקפקים בה:‏ כל אדם בר־דעת מקבל אותה:‏ רק בעלי האמונה־הקדומה הדתית דוחים אותה:‏ הוכיחו אותה שוב ושוב:‏ אין עתה כל צורך בהוכחה נוספת.‏’‏ כך נמשכים עוד ועוד הלחצים ושטיפת־המוח.‏

אך,‏ עליך מוטלת החובה לבחון את הדברים בעצמך,‏ ולהחליט עבור עצמך.‏ חייך עלולים להיות תלויים בהחלטתך.‏ הרהר בכך:‏ אתה יכול לקפוץ מבניין בן 20 קומות.‏ ממש בטרם תפגע בקרקע,‏ יתפוש אותך לפתע משב־רוח עז ויעיף אותך בחזרה למעלה אל ראש הבניין.‏ כלום יתכן הדבר?‏ ברור שלא.‏ אינך יכול לסמוך על כך.‏ אך,‏ הסיכוי שזה יקרה גדול בהרבה מן הסיכוי שאורגאניזם חי ייווצר מאליו!‏ אל תסמוך גם על כך!‏

בתהלים ל״ו:‏10 נאמר:‏ ”‏כי עימך [‏אלהים]‏ מקור חיים.‏”‏ אין זו אלא פתיות להאמין שהחיים נוצרו במקרה.‏ ההיגיון מחייב,‏ שהם נבראו על־ידי אל בר־דעת,‏ כפי שנראה במאמר הבא.‏