תהלים
מטרת אלהים להקים מלכות – נושאת פרי
לאלהים יש מטרה, וגם לעמים יש מטרה. אולם, מטרותיהם נבדלות באורח ניכר זו מזו, כשם שאמר אלהים בפי נביאו ישעיהו: ”כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם.” התועלת שתצמח לאנושות ממטרת אלהים, גדולה לאין־ערוך. — ישעיהו נ״ה:9.
חתירה זו לקראת מטרות נוגדות מתוארת בתהלים ב׳. המשורר פותח ואומר: ”למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק ?” מטרת הגויים איננה אלא הבל וריק. אף־על־פי שהיא נדונה לכישלון חרוץ, הם חותרים ללא־הרף להשיגה. שהרי אין לאל־ידם לכונן שלום ואחדות עלי־אדמות. בכל זאת, הם ממשיכים בשלהם, עד כדי התנגדות לשלטון אלהים, כשם שמציין מחבר־התהלים: ”יתייצבו מלכי־ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו.” — תהלים ב׳:1, 2.
מלכו של אלהים
משיח אלהים הוא המלך. העמים יכלו, אמנם, להכיר בו, אך אין הם מעוניינים לציית לדרישות ולהגבלות שיטילו עליהם יהוה אלהים ומשיחו. לפיכך, הם אומרים: ”ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו!” — תהלים ב׳:3.
האם העובדה שהגויים מתכוונים להמשיך להחזיק בריבונותם ובשלטונם, מטרידה את אלהים? נהפוך הוא! ”יושב בשמים ישחק, אדני ילעג למו.” הוא ממשיך במטרתו, כאילו לא היו המלכים והשרים בני־קיום. אך, אין הוא שבע־רצון מעמדתם. לכן, בשעה שהם מתאמצים לסכל את מטרתו, הוא ”ידבר אלימו באפו [כבקול רעם מחריד], ובחרונו יבהלמו [כבמכת־ברק אדירה].” הוא מעורר את רוגזם בהכריזו: ”ואני נסכתי מלכי על ציון הר־קודשי.” אלהים הושיב על הכס את בחירו, מלך המשיח, כדי לשלוט על העולם. אין על הכס מקום לאיש מלבדו. — תהלים ב׳:4–6.
אזי מדבר המשיח ואומר: ”אספרה אל חוק יהוה (כלומר, על הברית שכרת עימו יהוה למלכות); אמר אלי: ’בני אתה, אני היום ילידתיך.”’ המלך הוא, איפוא, בנו של אלהים, והוא מחזיק, מטבע הדברים, בעמדה הקרובה ביותר אליו. הוא בחון ובדוק, נאמן ומהימן. אחר־כך מתייחס המלך לזכותו למלכות, בשעה שאלהים אומר לו: ”שאל ממני, ואתנה גויים נחלתך ואחוזתך אפסי ־ארץ.” הוא ראוי לאחוזה, משום שאלהים עשאו לבנו בכורו: כל אשר עליו לעשות הוא לבקש אותה, מתוך מגמה לבצע את מטרת אלהים כלפי כדור־הארץ. — תהלים ב׳:7, 8.
משפט אלהים נגד העמים
מהו, אם כן, מצב העמים כיום, על ציודם המלחמתי המשוכלל? המלך יבצע את פקודת אלהים נגדם: ”תרועם בשבט ברזל, ככלי יוצר תנפצם.” שרביטי המלוכה של מלכי־קדם היו עשויים עץ, שנהב או חומרים אחרים. חלקם היו עשויים ברזל, כמו ה”שבט” שעליו מדובר. דימוי זה ממחיש באיזו קלות ישמיד מלך המשיח את העמים וינפצם לרסיסים. — תהלים ב׳:9.
האם הכרח הוא לשליטים הלאומיים להתנסות בהשמדה זו? לא, שכן מחבר־התהלים פונה אליהם בקריאה: ”ועתה, מלכים, תשכילו: היווסרו שופטי־ ארץ.” הם נקראים לשקול מחדש את עמדתם ולהכיר בכך שתכניותיהם אינן אלא תכניות־סרק, בהשוואה למה שתבצע מלכות אלהים למען האנושות. עליהם לתקן את דרכיהם. — תהלים ב׳:10.
המשורר מזהיר את מלכי־הארץ לאמור: ”עיבדו את יהוה ביראה, וגילו ברעדה.” אם יעשו כן, שוב לא ’ירגשו’, אלא יגילו וישמחו במה שהועיד להם המלך. אך, לשם כך יהיה עליהם לוותר על כל הגאווה והיהירות שאיפיינו את שלטונם. עליהם לעשות זאת עתה, בטרם יהא זה מאוחר מדי. הם נדרשים להכיר בעליונות ריבונותו של אלהים ובכוחם הבלתי־מנוצח של יהוה אלהים ומשיחו. — תהלים ב׳:11.
הזמנה רבת־חסד
כיון שכך, קורא מחבר־התהלים לשליטים שלא לעשות יד אחת נגד משיח אלהים. הוא מייעץ להם: ”נשקו בר [בן], פן יאנף [אלהים] ותאבדו דרך.” יש להישמע כאשר יהוה, ריבון היקום, מצווה דבר כלשהו. כשהושיב את בנו על הכס, היה על מלכי־ארץ לחדול ’להגות ריק’. שומה היה עליהם להכיר במלך מיד ולהיכנע לו תוך ציות מוחלט.
אלה המסרבים להכיר בסמכותו של המלך, בחיר האלהים, עולבים בעצם באל העליון. הם מתכחשים לריבונותו האוניברסלית וליכולתו וסמכותו לבחור במלך הטוב ביותר עבור האנושות. הם ייווכחו, שחרון אף יהוה ייפול עליהם לפתע, בשעה שינהגו לפי ראות לבם על־מנת לבצע את מזימותיהם. ”כי יבער כמעט אפו,” כלומר, חמתו תבער כאש, מאין יכולת לעמוד בפניה. ברור שזוהי אזהרה הוגנת, ועליהם לקבלה תוך הכרת־תודה, כיון שמשמעה חיים לאלה הנענים לה. — תהלים ב׳:12.
אם כן, עדיין לא מאוחר מדי לאלה שנגררו אחרי תכניות העמים — ואף לא לאלה שהתנגדו למלכות משיחו של אלהים — למצוא מפלט. בסכנה הממשמשת ובאה, יוכלו הם לנוס אל יהוה כיון שהוא מספק ברצון מחסה תחת כנפי מלכות משיחו, בטרם ’תנפץ’ מלכות זו את העמים המתנגדים.
כיצד ניתן להגיע אל מקום מחסה זה, ומה משמע הדבר למבקשים למצוא בו מקלט? מחבר־התהלים מסכם: ”אשרי כל חוסי בו [ביהוה].” (תהלים ב׳:12) אין זה קשה למצוא הגנה זו. ראשית, על האדם לחוש צורך במשהו טוב יותר מאשר יש לעמי העולם הזה להציע. אחר־כך, עליו לעיין בכנות במקרא על־מנת להיווכח במה עליו לשנות את חייו כדי להתאימם לדרכי אלהים. עם זאת, אין משמע הדבר כלל וכלל שינהל חיים בלתי־נורמליים במובן כלשהו.
אלה הלומדים את המקרא, המכיל את הדרכות אלהים, יוכלו לחיות חיים משביעי־רצון יותר. הליכתם בהתאם לעצות המקרא תביא להם חיי משפחה מאושרים יותר, שיחרור מהרבה מן הפחדים והדאגות המעיקים על העולם כיום, וידע וביטחון שהם נושאים חן בעיני הבורא. רק ריבון היקום לבדו יכול לערוב לכך שהם יחיו לנצח, לאחר שזעמו יטהר את כדור־הארץ מאלה המתנגדים לדרך־הישר, על־ידי דחיית שלטונו. (תהלים ט״ז:11; קל״ג:3) כמי שיודע מה טוב ביותר לבני־האדם, יגשים הבורא את מטרתו ויברכם בשלום, בביטחון קבע ובשלווה, תחת מלכות משיחו. (ישעיהו ל״ב:16–18) הגיעה העת לשליטי העולם ומלכויותיהם ’להשכיל’ ו’לנשק בר’, בטרם יכלה בהם יהוה אלהים את זעמו.