המדע מוכיח שהמקרא מהימן
האם סותרות התגליות המדעיות את המקרא? בתשובה לכך, מן הדין להקדים ולומר, שאין המקרא ספר־מדע. אך, כל אימת שהוא נוגע בתחום המדע, הוא מפריך השערות ותיאוריות חסרות־יסוד, שאנשים דגלו בהן בזמן מן הזמנים. ככל שנתגלו החוקים השולטים ביקום, כן הוכח דיוקם של כתבי– הקודש, וכי צדק מחבר־התהלים באמרו על אלהים: ”ראש דברך אמת.” (תהלים קי״ט:160) הבה נבחן ענפי־מדע, כגון אסטרונומיה, רפואה, בוטניקה, אנטומיה ופיסיולוגיה, כדי להיווכח באם הם אכן תומכים במהימנות המקרא.
אסטרונומיה
מן המפורסמות הוא, שהפרקים הראשונים של ספר בראשית מהווים מטרה לליגלוג ולביקורת נוקבת. בניגוד לטענתם של רבים ממבקרי המקרא, שספר בראשית איננו אלא קובץ קטעי שירה ואגדות, הצהיר המלומד אוגוסטין, במאה החמישית לספירה, ש”הסגנון הספרותי [של בראשית] איננו מן הסוג המביע את הדברים בדרך משל או מליצה, ... אלא הוא מציג מראשיתו ועד סופו עובדות שהתרחשו במציאות, כמו בספר מלכים ובספרים היסטוריים אחרים במקרא.” DE GENESI AD LITTERAM, ח׳, 1, 2) אם נרד לעומקו של בראשית פרק א׳ נגלה, כי מושגיו מתקדמים לאין־ערוך מן הרעיונות שרווחו בתקופה בה נכתב.
בספר בראשית מדובר, למשל, על מאורות המאירים על הארץ, כדי ”להבדיל בין האור ובין החושך”. (בראשית א׳: 14–18) משה כתב מלים אלה, במאה השש־עשרה לפה״ס. תן דעתך לגירסה דמיונית אחת מני רבות שהיו נפוצות בעת ההיא. פאול קודרק, אסטרונום במצפה־הכוכבים שבפריס, כותב: ”עד למאה החמישית לפה״ס, טעו האנשים ביחס לתופעה היסודית של היום והלילה. האור נחשב בעיניהם לאדים בהירים, בעוד שהלילה נראה להם באדים אפלים, שעלו לעת ערב מן האדמה.” איזה הבדל היה בין התפישה הזאת לבין ההצהרה הקצרה והקולעת שבמקרא, לגבי סיבת היום ולילה בכוכב־הלכת שלנו.
למען האמת, בראשית פרק א׳ כולו מדויק מבחינה מדעית. הוא עולה בקנה אחד עם התגליות האחרונות של המדע בן־זמננו. וולס פראט, אחד הגיאולוגים הדגולים ביותר באמריקה, אמר: ”אם אני, כגיאולוג, הייתי מתבקש להסביר בקצרה את הרעיונות המודרניים לגבי התהוות כדור־הארץ והתפתחות החיים עליו, לרועים פשוטים, כמו השבטים שאליהם פנה ספר בראשית, לא הייתי מיטיב לתאר זאת מאשר קרוב ככל האפשר לבראשית פרק א׳.” – THE LAMP (המנורה), סתיו 1971.
בהתאם למדע, היה פעם כדור־הארץ הלוהט אפוף גאזים ואדים, ופניו היו שרויים באפילה. כאשר התקרר, התעבתה כמות מסוימת של אדים, וכך נוצרו הימים שכיסו את פניו. עקב כך נוצרה האטמוספירה, ואור עמום חדר אל פני האדמה בתקופה בה הופיעה היבשה, ואז החלו להופיע צמחי המים והיבשה. הופיעו צורות־דשא פרימיטיביות, צמחים נושאי זרעים ועצים שזרעיהם נתונים בפרי. בשלב זה היה כדור־הארץ מעין חממה עצומה, מכוסה צמחייה מן הקוטב הצפוני ועד הקוטב הדרומי. כאשר נתבהרה האטמוספירה עוד יותר, החלו להיראות באופן מעומעם מעל פני הארץ השמש, הירח והכוכבים, והחלו עונות מתונות, כשאיזורי האקלים החמים מגיעים קרוב יותר אל הקטבים מאשר כיום. בעקבות הצמחייה הופיעו בעלי־החיים, תחילה במים, אחרי־כן בעלי־הכנף ולבסוף חיות־היבשה, ואחריהן האדם. העובדה הראויה־לציון היא, שבראשית פרק א׳ מתאר אותם מאורעות, לפי אותו סדר התפתחות! אנשי המדע למדו זאת רק לפני זמן־מה. כיצד ידע כותב פרק זה של התנ״ך את העובדות הללו כבר אז? מגוחך יהיה לומר כי שיער זאת, משום שהסיכוי הוא אחד למיליון! הוא יכול היה לדעת זאת רק בזכות השראה או מידע מאלהים, בורא הכל!
בספר MODERN SCIENCE AND CHRISTIAN FAITH (המדע המודרני והאמונה המשיחית), כותב פ. סטונר, היושב־ראש של מדור המתימטיקה והאסטרונומיה במיכללת פסדנה, שבקליפורניה: ”עיון מעמיק בעובדות ובהנחות המבוססות־היטב של האסטרונומיה, מגלה התאמה מפליאה ביניהן לבין סיפור הבריאה שבבראשית פרק א׳. הסכמה זאת לא היתה קיימת תמיד. בעצם, בשנות העשרים היו חילוקי־דעות רציניים בין הכתוב בבראשית לבין האסטרונומיה. ... אך, עם התקדמות המדע, נצטמצם הפער בין השניים מדי שנה בשנה. ... למרות שספר בראשית נכתב לפני אלפי שנים, הרי שכל התייחסות לאסטרונומיה בפרק א׳ אושר על־ידי המחקר המדעי המתקדם ביותר. לעומת זאת, ספרים בנושא האסטרונומיה שנכתבו לפני כמה עשרות שנים בלבד, מלאים טעויות חמורות, וכל מה שנכתב לפני יותר מכמה מאות שנים, יכול רק לשעשע את הקורא. למותר לציין, שמן הנמנע הוא שלפני אלפי שנים היה לאנשים כל המידע הדרוש לכתיבת בראשית פרק א׳. רק בונה בית מסוגל למסור את הפרטים המדויקים על מיבנהו הפנימי. בדומה לכך, רק בורא היקום, כדור־הארץ והחיים שעליו, יכול היה לפרט לפני אלפי שנים את תהליך מלאכת הבריאה ומהותה.”
אנשים שחיו בתקופה בה הועלה המקרא על הכתב, דגלו ברעיונות מוזרים באשר לצורת כדור־הארץ ויסודותיו. בהתאם לקוסמולוגיה (תורת טבע היקום) מצרית קדומה, האמינו באותם ימים כי ”היקום הוא מעין קופסה מלבנית, הניצבת לאורך בכיוון צפון־דרום, כמו מצרים. בתחתיתה נחה הארץ, כמישטח קעור במקצת, שמצרים במרכזו. ... בארבעת קצותיה מונחים השמים על ארבעה צוקים גבוהים מאוד. השמים הם מעין מיכסה מתכתי, שטוח או מקומר, נקוב חורים חורים. מן המיכסה תלויים הכוכבים, כמנורות התלויות על שרשרות.”
האם ננטשו תיאוריות ילדותיות אלה לאחר מאות שנים? נהפוך הוא! האסטרונום והפילוסוף היווני אנקסימנדר (בן המאה הששית לפה״ס) גרס: ”הארץ היא בצורת גליל, שרוחבה גדול פי־שלושה מעומקה, והיא מיושבת רק בחלקה העליון. הארץ מבודדת בחלל, והשמים הם מעין כדור, שבמרכז החלל שלו נמצאת הארץ הגלילית שלנו, ללא תמיכה כלשהי, במרחק שווה מכל נקודה ונקודה בשמים.” כעבור מאה שנה לערך, האמין אנקסאגורס שגם הארץ וגם הירח שטוחים.
השקפת המקרא בנדון מתקדמת לאין־ערוך מן המושגים המדעיים בהם דגלו בעת ההיא. כבר במאה החמש־עשרה לפה״ס תיאר המקרא את הבורא כ”נוטה צפון על תוהו, תולה ארץ על בלימה,” היינו, על לא־כלום. ובמאה השמינית לפה״ס הוא דיבר על ”חוג הארץ”. (איוב כ״ו:7 ישעיהו מ׳:22) האם לא כך בדיוק נראה לך כדור־הארץ על מירקע הטלוויזיה, כאשר טייסי־החלל צילמוהו מן הירח?
רפואה ובוטניקה
המקרא מדבר על צמחים ועצים שגדלו בארצות שונות. למשל, הוא מתייחס במדויק לסגולות המרפא של הצרי, המופק מכמה עצים ירוקי־עד. במילון המקרא האנציקלופדי(בצרפתית), מסביר ק. מרטין: ”כמויות זעירות של שרף מופרשות באורח טבעי מן העץ, אך על־מנת להגדיל את תפוקתו, עושים בגזע־העץ חתכים אנכיים, כדי שהשרף ינטוף באין־מפריע. ... הוא [הצרי] היה ידוע בסגולתו לשכך כאבים ולרפא פצעים: צרי גלעד, שיצאו לו מוניטין כמרפא פצעים, נזכר דרך־משל בירמיהו (ח׳:22; מ״ו:11; נ״א:8): כן משתמשים בו במליצה בלשון בת־זמננו.” היסטוריונים רומיים ויווניים רבים, כגון, פליני ודיודורוס בן־סיציליה, הזכירו אף הם את הצרי.
על־פי המסופר במקרא, יצא הנביא יונה אל נינווה, בירת אשור הקדומה, במאה התשיעית לפה״ס. תוצאת שליחותו שם היתה, ”ויאמינו אנשי נינווה באלהים.” (יונה ג׳:5) לאחר מכן, חנה יונה ממזרח לעיר, ואלהים מינה לו קיקיון, שצמח בן־לילה, כדי להצל על ראשו מחום השמש היוקדת. (יונה ד׳:6, 10, 11) האם נכון הדבר, שצמח הקיקיון גדל כה מהר? ובכן, בניגוד לסברה הרווחת, שהקיקיון הוא אותו עץ או שיח שמעליו הרחבים מפיקים שמן־קיק, (ששמו הבוטני COMMUNIS RICINUS), סביר יותר שהקיקיון הוא סוג של צמח מטפס ממשפחת הדלועיים, (LAGENARIA CUCURBITA). תרגום השבעים (ליוונית) וכן נוסח הפשיטא של התנ״ך, נוטים לתמוך בדעה זו. מילון התנ״ך (בצרפתית) שיצא לאור בעריכת פ. ויגורו, מציין את הדברים הבאים: ”ידוע שצמח הקיקיון (ממשפחת הדלועיים) צומח במהירות רבה באקלים חם, ומשתמשים בו כדי לעטר ולכסות בירק קירות בתים וביקתות, בהם הוא נאחז בדומה לקיסוס, או למטפסים ממשפחת הגפניים, שעליהם הרחבים משמשים להגנה מפני החום. ... בציורים הסימבוליים המבוססים על סיפורו של יונה, שנמצאו במערות קברים, מופיע תמיד הצמח הזה.” אם כן, הדבר תואם להפליא את העובדה, שיהוה הצמיח ליונה בדרך־נס בן־לילה, צמח קיקיון, שממילא גידולו מהיר ביותר, כדי שזה יצל עליו מקרני השמש.
בתארו את שיעלה בגורלם של לאומים המתנגדים לריבונותו של אלהים, אומר המקרא שהם יתגלגלו ”כגלגל [צמח קוצני] לפני סופה.” (ישעיהו י״ז:13) מילון התנ״ך, מאת י. שטיינברג, אומר על ה”גלגל”: ”משערים שהכוונה היא לצמח עכובית־הגלגל, שצורתו כדורית וגבהו כמחצית המטר. הוא מתייבש בסוף הקיץ, ניתק מבסיסו ומתגלגל עם הרוח.” נוגה הראובני, מחבר הספר אקולוגיה בתנ״ך, מתייחס לצמח עכובית־הגלגל, וכותב: ”הצמח הנושא את השם הזה מתחיל את גידולו המהיר בחודש מרס. ... לא עוברים שבועות אחדים, ועכובית־הגלגל, התמימה לכאורה, הופכת למעין מיפלצת דוקרנית, שעליה ופרחיה מכוסים קוצים חדים. בקיץ מתחיל הצמח להתייבש, אך הוא נראה כה מושרש וכה אימתני, שדומה שאי־אפשר להיפטר ממנו. כשעכובית־הגלגל מגיעה לשיא התפתחותה, מתרחש משהו מוזר מתחת לפני הקרקע, בין הגבעול לבין השורשים: מתפתח פירוד ריקמתי בין גבעול הצמח לבין שורשיו, ודי במשב קל של רוח־קיץ כדי שהצמח כולו יינתק ויתגלגל ברוח.” וכך, בדיוק כמו הצמח הדוקרני הזה, שלכאורה הוא מטיל־אימה, אך הרוח יכולה לתלוש ולהעיף אותו בנקל, כך ייעקרו מן הארץ כל מתנגדי ריבונותו של אלהים. הדימוי המקראי הזה לצמח ה”גלגל” הוא, איפוא, מדויק להפליא.
אנטומיה ופיסיולוגיה
אם נכתב המקרא בהשראת בורא האדם, ההיגיון מחייב שנמצא בו הוכחה משכנעת לכך שאין הוא פרי חכמת אנוש. כשם שנוכחנו, הקדמונים דגלו ברעיונות שונים ומשונים באשר למוצא האדם. בדומה לכך, מיסמכים רפואיים ממצרים העתיקה מעידים על בערות רבה בשטח הרפואה. אף־על־פי שמשה היה ”משכיל בכל חכמת מצרים,” לא כתב שהאדם נוצר מדמעותיו של רא, אלא שהיה ”עפר מן האדמה”. (בראשית ב׳:7; מעשי־השליחים ז׳:22, ג”צ) האם תומך מדע־הרפואה המודרני בכך, שהאדם נוצר מיסודות מינרליים שבאדמת כדור־הארץ?
בספרם המשותף LES OLIGOELEMENTS (יסודות קורט), מציינים אנדרה גודו ודידייר ברטראנד, חברי האקדמיה הצרפתית לחקלאות: ’בכל צורות החיים שנחקרו עד כה, ניתן לקבוע בוודאות כי בנוסף לפחמן, חמצן, מימן, חנקן, זרחן, סידן, גפרית, כלור, מגניון, אשלגן ונתרן, נמצאים גם יסודות אלה: ששה יסודות אל־מתכתיים: פלואור, ברום, יוד, בור, ארסן וצורן: יסוד בינוני: ונאדיום; ושלוש־עשרה מתכות: ברזל, אבץ, מנגן, נחושת, ניקל, קובלט, ליתיום, רובידיום, צסיום, אלומיניום, טיטן, כרום, מוליבדן, ויתכן שגם בדיל, עופרת, כסף, גליום, סטרונטיום ובריום.” את כל החומרים הללו ניתן למצוא בקרום כדור־הארץ, דבר המוכיח שהאדם אכן נוצר מן האדמה, כפי שמצהיר המקרא.
מזה עידן ועידנים הצהיר המקרא, כי הדם מייצג את החיים, או את הנפש. ”כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא.” (ויקרא י״ז:14) האם נכון הדבר מבחינה רפואית? עובדה מדעית היא, שהדם קשור קשר הדוק בתהליכי החיים. יתר על כן, המדע גילה רק בעת האחרונה, כי דמו של כל פרט מיוחד רק לו. ליאון בורדל, פרופסור במיכללה הצרפתית לאנתרופו־ביולוגיה, כותב: ”הצירופים התורשתיים בתהליך הפרייה והרבייה הם מן הסוג העושה את דמנו למיוחד במינו, כך שלעולם אין הוא זהה לא לדם הורינו ולא לדם ילדינו. אנו מייצרים אותו סוג דם כל ימי חיינו. בעצם, לא משנה כמה עירויי־דם נקבל, לעולם לא נסגל לעצמנו את דמו של התורם: תמיד יהיה זה דמנו השליט והוא אשר יתחדש ללא־הרף, באופן זהה.”
סיבות להאמין במקרא
בגירסה חופשית של דברי אלדוס הכסליי, שצוטטו לעיל, הרי שמטרת הדיון בשאלה, ”האם המקרא ראוי לאימון?” הייתה, ’מציאת סיבות טובות למה שהאדם מאמין בו מסיבות טובות אחרות”.
ראשית, נוכחנו שכתבי־הקודש עצמם אינם דורשים מאיתנו אמונה עיוורת. הם קוראים לנו להשתמש בכושר השיפוט שלנו, באמרם: ”בחנו כל דבר, והחזיקו בטוב.”(תסלוניקים א׳. ה׳:21) ראינו כי הארכיאולוגיה מאשרת את מהימנות המקרא מבחינה היסטורית. כמו־כן, מספר דוגמאות המחישו לנו כי אפילו בפרטים הדקים ביותר, צודק המקרא בענפי מדע שונים.
אלה הן ”סיבות טובות” להאמין במקרא. אך, ישנן ”סיבות טובות אחרות” – בעצם, סיבות טובות יותר, שהרי ברור שאמונה באלהים ובדברו הכתוב אינה יכולה להיות תלויה אך ורק בתגליות ארכיאולוגיות ובמחקרים מדעיים. בנוסף לערך הטמון בו כמדריך מוסרי, המקרא הינו הספר היחידי המגלה לנו מהו רצון אלהים ומהי מטרתו כלפי האנושות. ספר הספרים, שנכתב בהשראת אלהים, מעניק לנו תקווה אמיתית לעתיד כדור־הארץ ויושביו, כפי שנלמד מן המאמר הבא, המסיים סידרה זו.