עמוד איתן למען החירות שהעניק לך אלהים!‏

‏”‏המשיח שיחרר אותנו אלי חירות,‏ לכן עימדו ואל תיכנעו שוב לעול העבדות”‏.‏ ‏—‏ גלטיים ה׳:‏1‏.‏

1,‏ 2.‏ כיצד אבדה החירות שהעניק אלהים לאנושות מלכתחילה?‏

משרתי יהוה אינם עבדים אלא בני־חורין.‏ עם זאת,‏ אין הם מבקשים לעצמם עצמאות מאלהים,‏ כיון שמשמע הדבר יהא שיעבוד לשטן.‏ הם מוקירים את הקשר ההדוק שיש להם עם יהוה ועולצים בחירות שהוא מעניק להם.‏

² הורינו הראשונים,‏ אדם וחוה,‏ איבדו את החירות שהעניק להם אלהים,‏ כאשר חטאו והפכו לעבדים לחטא,‏ למוות ולשטן.‏ (‏בראשית ג׳:‏1–19;‏ רומיים ה׳:‏12‏)‏ השטן העלה את העולם כולו על דרך החטא המובילה אלי אבדון!‏ מאידך,‏ אלה העומדים יציבים למען החירות שמאת אלהים צועדים קדימה בדרך לחיי־נצח.‏ — מתי ז׳:‏13,‏ 14;‏ יוחנן א׳.‏ ה׳:‏19‏.‏

שיחרור משיעבוד

3.‏ על איזו תקווה הודיע יהוה בגן־עדן?‏

³ מטרת יהוה היתה שבני־אנוש המכבדים את שמו ישוחררו מהשיעבוד לשטן,‏ לחטא ולמוות.‏ אלהים הציב בפני האנושות תקווה זו באמרו לנחש שהשטן השתמש בו בגן־עדן:‏ ”‏ואיבה אשית בינך ובין האשה,‏ ובין זרעך ובין זרעה.‏ הוא ישוּפך ראש ואתה תשוּפנו עקב”‏.‏ (‏בראשית ג׳:‏14 ,‏15‏)‏ ישוע המשיח,‏ ה”‏זרע”‏ שבא מאירגונו השמימי של יהוה,‏ סבל מ’‏הכשת נחש’‏ בעקבו,‏ כאשר מת על עמוד־ההוקעה,‏ אך בדרך זו סיפק אלהים את קרבן־הכופר שישחרר את המאמינים מקרב האנושות מהעבדות לחטא ולמוות.‏ (‏מתי כ׳:‏28;‏ יוחנן ג׳:‏16‏)‏ בבוא העת,‏ ימחץ ישוע את ראש השטן,‏ ”‏הנחש הקדמוני”‏.‏ — ההתגלות י״ב:‏9‏.‏

4.‏ לאיזו חירות זכה אברהם,‏ ומה הבטיח לו יהוה?‏

⁴ כ־000,‏2 שנה לאחר שניתנה הבטחה זו בגן־עדן,‏ ציית אברהם,‏ המכונה ”‏אוהב אלהים”‏,‏ ליהוה בעזבו את אור־כשדים בדרך לארץ זרה.‏ (‏יעקב ב׳:‏23;‏ עברים י״א:‏8‏)‏ עקב כך,‏ אלהים העניק לו חירות והוא חדל להיות עבד לעולם השטן,‏ על דתות־הכזב,‏ הפוליטיקה המושחתת והמסחר תאב־הבצע שלו.‏ על נבואתו בגן־עדן,‏ הוסיף אלהים את ההבטחה לאברהם ש’‏יתברכו בו ובזרעו כל המשפחות והגויים’‏.‏ (‏בראשית י״ב:‏3;‏ כ״ב:‏17 ,‏18‏)‏ על אברהם נאמר:‏ ”‏והאמין ביהוה,‏ ויחשבה לו צדקה”‏.‏ (‏בראשית ט״ו:‏6‏)‏ בדומה לכך כיום,‏ אלה הזוכים ביחסים הדוקים עם יהוה נהנים מהחירות שמעניק להם אלהים,‏ כמשוחררים מאשמה בעיני אלהים ומהשיעבוד לעולם שבידי השטן.‏

דרמה סימלית מרתקת

5.‏ באילו נסיבות נולד יצחק?‏

⁵ כדי שלאברהם יהא זרע,‏ הציעה שרה ששפחתה הגר תלד לו בן.‏ באמצעותה,‏ הוליד אברהם את ישמעאל,‏ אולם לא בו בחר אלהים להיות ה”‏זרע”‏ המובטח.‏ תחת זאת,‏ כשאברהם היה כבר בן 100 שנה ושרה היתה בת 90,‏ איפשר להם אלהים להביא בן בשם יצחק.‏ כשישמעאל החל להציק ליצחק,‏ שוּלחו הגר ובנה,‏ כך שהבן שילדה שרה,‏ אשתו החופשיה של אברהם,‏ נשאר זרעו היחיד של אברהם.‏ בדומה לאברהם,‏ גם יצחק גילה אמונה ואף הוא נהנה מחירות מאת אלהים.‏ — בראשית ט״ז:‏1–16;‏ כ״א:‏1–21;‏ כ״ה:‏5–11‏.‏

6,‏ 7.‏ במה שיכנעו מורי כזב כמה מהמשיחיים בגלטיה,‏ אך מה הסביר להם פאולוס?‏

⁶ מאורעות אלה היוו מעין ”‏צל”‏ נבואי בעל חשיבות רבה לשוחרי החירות שמאת אלהים.‏ הדבר הוזכר באיגרת שכתב השליח פאולוס אל הקהילות המשיחיות שבמחוז גלטיה,‏ בין השנים 50–52 לספירה.‏ באותה תקופה כבר החליט הגוף המנהל של הקהילה המשיחית שאין המשיחי חייב בברית־מילה.‏ אולם,‏ מורי כזב שיכנעו כמה מהגלטיים שהמילה היא דרישה חיונית של המשיחיות.‏

⁷ פאולוס הבהיר לגלטיים שהפרט מוצדק בעיני אלהים בזכות אמונתו במשיח ולא באמצעות פעלי התורה.‏ (‏א׳:‏1 עד ג׳:‏14‏)‏ התורה לא ביטלה את ההבטחה שהיוותה חלק מהברית עם אברהם,‏ אלא הראתה בברור מה ייחשב לעבירות ושימשה כאומנת שכיוונה את העם אל המשיח.‏ (‏ג׳:‏15–25‏)‏ במותו,‏ שיחרר ישוע את אלה שהיו נתונים לעול התורה,‏ ופתח בפניהם את הדרך להיות בנים לאלהים.‏ לפיכך,‏ חזרה אל מינהגים כגון שמירת ימים,‏ חודשים,‏ שנים ומועדים מסוימים,‏ משמעה שיבה אל עבדות.‏ (‏ד׳:‏1–20‏)‏ פאולוס המשיך וכתב:‏

8,‏ 9.‏ (‏א)‏ הסבר בקצרה ובמלים משלך את דברי פאולוס בגלטיים ד׳:‏21–26‏.‏ (‏ב)‏ בדרמה סימלית זו,‏ את מי או את מה סימלו אברהם ושרה,‏ ומיהו ה”‏זרע”‏ המובטח?‏

⁸ ”‏אמרו לי,‏ אתם הרוצים להיות כפופים לתורה,‏ האינכם שומעים את התורה?‏ הלא כתוב שלאברהם היו שני בנים,‏ האחד [‏ישמעאל]‏ מן האָמָה [‏הגר]‏ והשני [‏יצחק]‏ מהאשה החופשיה [‏שרה]‏.‏ אך בן האָמָה נולד לפי הבשר,‏ ואילו בן החופשיה על־פי ההבטחה.‏ הדברים האלה הם משל לשתי הבריתות.‏ האחת [‏ברית־התורה]‏ מהר־סיני [‏המקום בו נתן אלהים את התורה לעם־ישראל]‏,‏ היולדת לעבדוּת,‏ והיא הגר.‏ [‏הברית השנייה היתה זו שכרת אלהים עם אברהם בנוגע ל’‏זרע’‏.‏]‏ הגר מסמלת את הר־סיני שבערב ומקבילה לירושלים של ימינו,‏ כי היא בעבדות עם בניה.‏ אבל ירושלים של מעלה בת־חורין היא,‏ והיא אם לנו”‏.‏ — גלטיים ד׳:‏21–26‏.‏

⁹ בדרמה סימלית זו,‏ סימל אברהם את יהוה.‏ שרה,‏ ”‏האשה החופשיה”‏,‏ סימלה את ”‏האשה”‏ של אלהים,‏ כלומר,‏ את אירגונו האוניברסלי הטהור והקדוש.‏ היא ’‏ילדה’‏ את המשיח,‏ ה’‏זרע’‏ של ”‏אשה”‏ סימלית זו ושל ”‏אברהם”‏ הגדול יותר.‏ (‏גלטיים ג׳:‏16‏)‏ ישוע לימד את האמת וחשף דתות כזב,‏ על־מנת להראות לאנשים אה הדרך לשיחרור מפולחן טמא,‏ מהחטא ומהשטן.‏ אולם,‏ ירושלים ובניה נשארו בעבדות דתית מפני שדחו את ישוע.‏ (‏מתי כ״ג:‏37 ,‏38‏)‏ תלמידי ישוע שהיו ממוצא יהודי השתחררו מהתורה אשר הצביעה על שיעבודם לחוסר־השלימות,‏ לחטא ולמוות.‏ אכן,‏ בני־חורין הם כל אלה המקבלים את ישוע בתור ה”‏זרע”‏ שילדה ה”‏אשה”‏ השמימית של אלהים,‏ אשר יהיה המלך המשיח שנועד לשחרר אותנו,‏ ו’‏לקרוא לשבויים דרור’‏!‏ — ישעיהו ס״א:‏1,‏ 2;‏ לוקס ד׳:‏18,‏ 19‏.‏

הימנע מלהיכנע לעול העבדוּת

10,‏ 11.‏ מאיזה עול־עבדות שיחרר ישוע את תלמידיו,‏ ואילו הקבלות ניתן למצוא לכך כיום?‏

¹⁰ לאלה המזהים את המשיח כ”‏זרע אברהם”‏,‏ כ”‏יצחק”‏ הגדול יותר,‏ כתב פאולוס:‏ ”‏ירושלים של מעלה בת־חורין היא,‏ והיא אם לנו.‏ .‏.‏.‏ ואתם,‏ אחי,‏ אתם בני ההבטחה כיצחק.‏ וכשם שאז רדף הבן שנולד לפי הבשר [‏ישמעאל]‏ את הבן שנולד לפי הרוח [‏יצחק]‏,‏ כן גם עכשיו.‏ .‏.‏.‏ אין אנו בני האָמָה,‏ אלא בני החופשיה.‏ המשיח שיחרר אותנו אלי חירות [‏מעול התורה]‏,‏ לכן עימדו ואל תיכנעו שוב לעול העבדוּת”‏.‏ — גלטיים ד׳:‏26 עד ה׳:‏1‏.‏

¹¹ אילו היה אחד מתלמידי ישוע נכנע שוב למצוות התורה,‏ אזי,‏ היה חוזר ונלכד תחת נטל העבדוּת.‏ דתות הכזב אינן אלא עול של שיעבוד,‏ ובהקשר זה מקבילה הנצרות לירושלים הקדומה ולבניה.‏ לעומתם,‏ המשיחיים המשוחים הם בניה של ”‏ירושלים של מעלה”‏,‏ אירגונו השמימי החופשי של אלהים.‏ יחד עם עמיתיהם המאמינים בעלי התקווה הארצית,‏ אין הם מהווים חלק מהעולם הזה ואינם משועבדים לשטן.‏ (‏יוחנן י״ד:‏30;‏ ט״ו:‏19;‏ י״ז:‏14,‏ 16‏)‏ מאחר ששוחררנו בזכות האמת וקרבן־הכופר של ישוע,‏ הבה נעמוד יציבים בחירות שהעניק לנו אלהים.‏

נקיטת עמדה איתנה למען החירות שהעניק לנו אלהים

12.‏ איזו עמדה נוקטים המאמינים,‏ ובמה נדון עתה?‏

¹² מיליונים כיום נהנים מחירות אמיתית בתור עדי־יהוה.‏ שיעורי־מקרא ביתיים נערכים עם מיליונים נוספים,‏ אשר רבים מהם מגלים את רצונם לעלות על הדרך המובילה לחיי־נצח.‏ בהפכם למאמינים,‏ ינקטו הם עמדה לטובת החירות שמאת אלהים בכך שייטבלו במים.‏ (‏מעשי־השליחים י״ג:‏48;‏ י״ח:‏8‏)‏ אולם,‏ מה הם הצעדים הקודמים לטבילה משיחית?‏

13.‏ איזה קשר יש בין ידע לבין טבילה?‏

¹³ בטרם ייטבל,‏ על האדם לרכוש ידע מדויק מתוך כתבי־הקודש ולפעול בתואם עימו.‏ (‏אפסיים ד׳:‏13‏)‏ על כך אמר ישוע לנוהים אחריו:‏ ”‏לכו,‏ איפוא,‏ ועשו תלמידים מאנשי כל העמים;‏ הטבילו אותם בשם האב הבן ורוח־הקודש,‏ ולמדו אותם לשמור את כל אשר ציוויתי אתכם”‏.‏ — מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏,‏ ע״ח‏.‏

14.‏ איזה ידע נחוץ כדי שהפרט ייטבל בשם האב,‏ בשם הבן ובשם רוח־הקודש?‏

¹⁴ הטבילה ”‏בשם האב”‏ משמעה להכיר במעמדו ובסמכותו של יהוה אלהים כבורא,‏ כריבון היקום.‏ (‏בראשית י״ז:‏1;‏ מלכים ב׳.‏ י״ט:‏15;‏ ההתגלות ד׳:‏11‏)‏ טבילה ”‏בשם הבן”‏ דורשת הכרה במעמדו ובסמכותו של המשיח כיצור רוחני מרומם,‏ אשר הוא המלך המשיח,‏ וזה אשר דרכו סיפק אלהים את ה”‏כופר”‏ לישועתנו.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ב׳:‏5,‏ 6;‏ דניאל ז׳:‏13,‏ 14;‏ פיליפים ב׳:‏9–11‏)‏ אדם אשר נטבל ”‏בשם רוח־הקודש”‏ מכיר בכך שהרוח היא כוחו הפעיל של אלהים,‏ בו השתמש יהוה במלאכת הבריאה,‏ בהשראת כותבי המקרא ובדרכים נוספות.‏ (‏בראשית א׳:‏2;‏ פטרוס ב׳.‏ א׳:‏21‏)‏ כמובן,‏ יש עוד מידע רב בנוגע לאלהים,‏ למשיח ולרוח־הקודש שעל הפרט ללמוד.‏

15.‏ מדוע על הפרט לגלות אמונה בטרם ייטבל?‏

¹⁵ קודם לטבילתו,‏ על הפרט לגלות אמונה המבוססת על ידע מדויק.‏ ”‏ובלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלהים”‏.‏ (‏עברים י״א:‏6‏)‏ אדם המגלה אמונה באלהים,‏ במשיח ובמטרת אלהים,‏ יחפוץ להיות אחד מעדי־יהוה,‏ לחיות את חייו בתואם עם דבר־אלהים,‏ וליטול חלק משמעותי בהטפת הבשורה הטובה.‏ הוא ידבר על כבוד מלכותו של יהוה.‏ — תהלים קמ״ה:‏10–13;‏ מתי כ״ד:‏14‏.‏

16.‏ מהי חרטה,‏ וכיצד קשורה היא לטבילה משיחית?‏

¹⁶ החרטה מהווה אף היא תנאי מוקדם לטבילה.‏ חרטה משמעה:‏ ”‏נוחם על מעשה,‏ חזרה מדיעה קודמת,‏ רגש צער על מעשה שנעשה או על החלטה”‏,‏ או:‏ ”‏התנחמות,‏ דאגה וצער על מעשה”‏.‏ (‏המילון החדש מאת א.‏ אבן־שושן;‏ מילון השפה הערבית מאת יהודה גוּר)‏ יהודֵי המאה הראשונה לספירה נדרשו להתחרט על חטאיהם נגד ישוע המשיח.‏ (‏מעשי־השליחים ג׳:‏11–26‏)‏ בקרב המאמינים בעיר קורינתוס היו שגילו חרטה על מעשי זנות,‏ עבודת־אלילים,‏ ניאוף,‏ הומוסקסואליות,‏ גניבה,‏ חמדנות,‏ שיכרות,‏ גידוף וחמסנות.‏ כתוצאה מכך,‏ הם ’‏רוּחצו’‏ בדמו של ישוע,‏ ’‏קוּדשו’‏ לשירות יהוה,‏ ו’‏הוּצדקו’‏ בשם ישוע המשיח וברוח אלהים.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏9–11‏)‏ אם כן,‏ החרטה היא הצעד הראשון בסילוק רגשי אשמה על חטאי העבר,‏ לקראת השגת מצפון נקי וחירות מאת אלהים.‏ — פטרוס א׳.‏ ג׳:‏21‏.‏

17.‏ מה משמעות ה”‏תשובה”‏,‏ ומה דורשת היא מהמועמד לטבילה?‏

¹⁷ תשובה אף היא נחוצה בטרם יוכל הפרט להיטבל כאחד מעדי‏־‏יהוה.‏ תשובתו של אדם שהתחרט על מעשיו,‏ משמעה דחיית דרכיו הפסולות וההחלטה הנחושה לעשות את הטוב והנכון.‏ הן בעברית והן ביוונית,‏ משמע המונח ”‏תשובה”‏,‏ הוא ”‏חזרה למוטב,‏ עזיבת החטא”‏.‏ כאשר משתמשים בו במובן רוחני,‏ משמעו לשוב אל אלהים ולנטוש כל דרך פסולה.‏ (‏מלכים א׳.‏ ח׳:‏33,‏ 34‏)‏ תשובה מחייבת ”‏מעשים הראויים לתשובה”‏,‏ התנהגות התואמת את חוקיו של יהוה,‏ התרחקות מדתות הכזב והפניית לִבנו אל יהוה ולשרתו לבדו.‏ (‏מעשי־השליחים כ״ו:‏20;‏ דברים ל׳:‏2,‏ 8,‏ 10;‏ שמואל א׳.‏ ז׳:‏3‏)‏ הדבר דורש ”‏לב חדש ורוח חדשה”‏,‏ כלומר,‏ שינויים באורח־החשיבה שלנו,‏ בהשקפותינו,‏ ובמטרה שאנו מציבים לנגד עינינו.‏ (‏יחזקאל י״ח:‏31‏)‏ באישיות החדשה שאנו מטפחים,‏ הרגלים פסולים מוחלפים במעלות אלוהיות.‏ (‏קולוסים ג׳:‏5–14‏)‏ ברור,‏ אם כן,‏ שחרטה כנה גורמת לפרט ’‏לחזור בתשובה’‏.‏ — מעשי־השליחים ג׳:‏19‏.‏

18.‏ מדוע חיוני להקדיש את עצמנו לאלהים בתפילה אישית,‏ ומה משמעות הצעד הזה?‏

¹⁸ הקדשה אישית לאלהים בתפילה אף היא קודמת לטבילה.‏ (‏השווה לוקס ג׳:‏21 ,‏22‏.‏)‏ הקדשה משמעה ייעוד דבר־מה למטרה קדושה.‏ צעד זה חשוב עד־כדי־כך שיש להביע בפני יהוה בתפילה את החלטתנו להוכיח לו מסירות בלעדית ולשרתו לנצח.‏ (‏דברים ה׳‏‏:‏8,‏ 9;‏ דברי־הימים א׳.‏ כ״ט:‏10–13‏)‏ כמובן,‏ הקדשתנו אינה לפעילות מסוימת,‏ אלא לאלהים עצמו.‏ דבר זה הובהר בהלווייתו של צ׳ארלס ראסל,‏ הנשיא הראשון של חברת המצפה.‏ באותו אירוע,‏ ב־1916,‏ ציין וו.‏ ואן־אמבורג,‏ מזכיר וגזבר החברה:‏ ”‏פעילות נפלאה וחובקת־עולם זו אינה עבודתו של אדם אחד.‏ ממדיה הם מעל ומעבר לכך.‏ זוהי עבודתו של אלהים,‏ ואין היא משתנה.‏ אלהים השתמש במשרתים רבים בעבר,‏ ואין ספק שישתמש ברבים בעתיד.‏ הקדשתנו אינה ניתנת לאדם,‏ או לפעילותו,‏ אלא לעשיית רצון אלהים‏,‏ כפי שיגלה לנו זאת באמצעות דברו והכוונתו.‏ אלהים עדיין מחזיק ברסן”‏.‏ אך,‏ מה עוד עלינו לעשות בנוגע להקדשתנו לאלהים?‏

19.‏ (‏א)‏ כיצד נותן הפרט עדות פומבית להקדשתו ליהוה?‏ (‏ב)‏ מה מסמלת הטבילה במים?‏

¹⁹ על הפרט לתת עדות פומבית להקדשתו ליהוה,‏ בטבילה.‏ הטבילה במים הינה סמל המצביע על כך שהנטבל הקדיש עצמו ללא־סייג ליהוה אלהים,‏ באמצעות ישוע המשיח.‏ (‏השווה מתי ט״ז:‏24‏.‏)‏ כאשר המועמד לטבילה טבול לגמרי במים ונמשה מהם,‏ הוא ’‏מת’‏,‏ באופן סימלי,‏ לגבי אורח־חייו הקודם,‏ אך קם לדרך־חיים חדשה,‏ לעשיית רצון אלהים ללא תנאי.‏ (‏השווה רומיים ו׳:‏4–6‏.‏)‏ בטבילתו,‏ הציג ישוע את עצמו בפני אביו השמימי לעשות את רצונו ללא סייג.‏ (‏מתי ג׳:‏13–17‏)‏ כתבי־הקודש מוסרים לעתים קרובות על טבילתם של מאמינים כשירים.‏ (‏מעשי־השליחים ח׳:‏13;‏ ט״ז:‏27–34;‏ י״ח:‏8‏)‏ אם כן,‏ כיום,‏ כדי להיות אחד מעדי־יהוה,‏ על הפרט לגלות אמונה אמיתית ולהיטבל.‏ — השווה מעשי־השליחים ח׳:‏26–39‏.‏

עמוד איתן!‏

20.‏ ציין דוגמאות מקראיות המוכיחות שנזכה לשפע ברכות אם נפעל נמרצות כדי לשמור על החירות שהעניק לנו אלהים,‏ כעדיו הטבולים של יהוה.‏

²⁰ אם אכן נקטת עמדה ברורה למען החירות שמאת אלהים,‏ בהיעשותך עד טבול של יהוה,‏ יברך הוא אותך כשם שברך את משרתיו בימי־קדם.‏ למשל,‏ יהוה ברך את אברהם ושרה המזדקנים בבן ירא־אלהים,‏ יצחק.‏ מתוך אמונה,‏ בחר הנביא משה להתענות עם עמו של אלהים ”‏מלהתענג לשעה בתענוגי החטא.‏ הוא חשב את חרפת המשיח לעושר גדול מאוצרות מצרים”‏.‏ (‏עברים י״א:‏24–26‏)‏ למשה היתה הזכות להיות הכלי בו השתמש יהוה להוציא את עם־ישראל מהעבדות במצרים.‏ בנוסף לכך,‏ כיון ששירת את אלהים בנאמנות,‏ הוא יוקם לתחייה וישרת כאחד מאותם ”‏שרים בכל הארץ”‏,‏ תחת ”‏משה”‏ הגדול יותר,‏ ישוע המשיח.‏ — תהלים מ״ה:‏17;‏ דברים י״ח:‏17–19‏.‏

21.‏ אילו דוגמאות מעודדות מוזכרות של נשים יראות־אלהים בימי־קדם?‏

²¹ משיחיוֹת מוקדשות בימינו יכולות להתעודד מעיונים בקורות־חייהן של נשים אשר זכו לחירות ולשמחה אמיתיות.‏ ביניהן היתה רות המואביה,‏ אשר התנסתה בשברון־לב בשכּלה את בעלה אך גם בשמחה שבחירות מאת אלהים ששיחרר אותה מדת כוזבת.‏ היא נטשה את עמה ואת אליליה,‏ ודבקה בנעמי,‏ חמותה האלמנה.‏ ”‏אל אשר תלכי אלך”‏,‏ אמרה לה רות,‏ ”‏ובאשר תליני אלין.‏ עמך עמי ואלהייך אלהַי”‏.‏ (‏רות א׳:‏16‏)‏ כרעייתו של בועז,‏ ילדה רות את בנה עובד,‏ סבו של דוד.‏ (‏רות ד׳:‏13–17‏)‏ יהוה אכן העניק לאשה נוכריה ענווה זו ’‏משכורת שלמה’‏,‏ בזכות להיות אחת מאמהותיו של ישוע המשיח!‏ (‏רות ב׳:‏12‏)‏ מה גדולה תהיה שמחתה של רות כאשר תקום לתחייה ותלמד על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקה!‏ ללא ספק,‏ שמחה דומה תמלא את לבן של רחב,‏ הזונה לשעבר,‏ ששוחררה מאורח־חייה הלא־מוסרי ומפולחן כזב,‏ ובת־שבע,‏ החוטאת ששבה בתשובה,‏ אשר תוקמנה לתחייה ותלמדנה גם הן לדעת שיהוה העניק להן את הזכות להימנות בין אמהותיו של ישוע המשיח.‏ — מתי א׳:‏1–6,‏ 16‏.‏

22.‏ במה נדון במאמר הבא?‏

²² הדיון באנשים שזכו לחירות מאת אלהים יכול היה להימשך עד אין־סוף.‏ למשל,‏ ניתן למנות את כל הגברים והנשים הנאמנים המוזכרים באיגרת אל העברים,‏ פרק י״א.‏ הם סבלו רדיפות,‏ התעללות,‏ ו”‏העולם לא היה ראוי לאנשים אשר כאלה”‏.‏ ניתן להוסיף גם את הנוהים אחר המשיח במאה הראשונה לספירה,‏ ונאמנים אחרים מאז ועד היום,‏ כולל אותם מיליונים המשרתים את יהוה כעדיו בעת זו.‏ כפי שנראה במאמר הבא,‏ אם אכן נקטת עמדה עימם לצד החירות שמאת אלהים,‏ יש לך סיבות רבות לשמוח.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 92/‏3/‏15)‏

כיצד תשיב?‏

◻ איזו תקווה היתווה אלהים מיד עם אובדן החירות שהעניק לאנושות?‏

◻ מאיזה ”‏עול עבדות”‏ שיחרר המשיח את תלמידיו?‏

◻ אילו צעדים קודמים לטבילה כאחד מעדי־יהוה?‏

◻ אילו דוגמאות מקראיות מוכיחות שנזכה לברכות אם ננקוט עמדה למען החירות שמאת אלהים?‏

‏[‏תמונה בעמוד 14]‏

היודע אתה מה הם הצעדים שיש לנקוט בטרם יהיה הפרט כשיר לטבילה כאחד מעדי־יהוה?‏