עמוד איתן למען החירות שהעניק לך אלהים!
”המשיח שיחרר אותנו אלי חירות, לכן עימדו ואל תיכנעו שוב לעול העבדות”. — גלטיים ה׳:1.
1, 2. כיצד אבדה החירות שהעניק אלהים לאנושות מלכתחילה?
משרתי יהוה אינם עבדים אלא בני־חורין. עם זאת, אין הם מבקשים לעצמם עצמאות מאלהים, כיון שמשמע הדבר יהא שיעבוד לשטן. הם מוקירים את הקשר ההדוק שיש להם עם יהוה ועולצים בחירות שהוא מעניק להם.
2 הורינו הראשונים, אדם וחוה, איבדו את החירות שהעניק להם אלהים, כאשר חטאו והפכו לעבדים לחטא, למוות ולשטן. (בראשית ג׳:1–19; רומיים ה׳:12) השטן העלה את העולם כולו על דרך החטא המובילה אלי אבדון! מאידך, אלה העומדים יציבים למען החירות שמאת אלהים צועדים קדימה בדרך לחיי־נצח. — מתי ז׳:13, 14; יוחנן א׳. ה׳:19.
שיחרור משיעבוד
3. על איזו תקווה הודיע יהוה בגן־עדן?
3 מטרת יהוה היתה שבני־אנוש המכבדים את שמו ישוחררו מהשיעבוד לשטן, לחטא ולמוות. אלהים הציב בפני האנושות תקווה זו באמרו לנחש שהשטן השתמש בו בגן־עדן: ”ואיבה אשית בינך ובין האשה, ובין זרעך ובין זרעה. הוא ישוּפך ראש ואתה תשוּפנו עקב”. (בראשית ג׳:14 ,15) ישוע המשיח, ה”זרע” שבא מאירגונו השמימי של יהוה, סבל מ’הכשת נחש’ בעקבו, כאשר מת על עמוד־ההוקעה, אך בדרך זו סיפק אלהים את קרבן־הכופר שישחרר את המאמינים מקרב האנושות מהעבדות לחטא ולמוות. (מתי כ׳:28; יוחנן ג׳:16) בבוא העת, ימחץ ישוע את ראש השטן, ”הנחש הקדמוני”. — ההתגלות י״ב:9.
4. לאיזו חירות זכה אברהם, ומה הבטיח לו יהוה?
4 כ־000,2 שנה לאחר שניתנה הבטחה זו בגן־עדן, ציית אברהם, המכונה ”אוהב אלהים”, ליהוה בעזבו את אור־כשדים בדרך לארץ זרה. (יעקב ב׳:23; עברים י״א:8) עקב כך, אלהים העניק לו חירות והוא חדל להיות עבד לעולם השטן, על דתות־הכזב, הפוליטיקה המושחתת והמסחר תאב־הבצע שלו. על נבואתו בגן־עדן, הוסיף אלהים את ההבטחה לאברהם ש’יתברכו בו ובזרעו כל המשפחות והגויים’. (בראשית י״ב:3; כ״ב:17 ,18) על אברהם נאמר: ”והאמין ביהוה, ויחשבה לו צדקה”. (בראשית ט״ו:6) בדומה לכך כיום, אלה הזוכים ביחסים הדוקים עם יהוה נהנים מהחירות שמעניק להם אלהים, כמשוחררים מאשמה בעיני אלהים ומהשיעבוד לעולם שבידי השטן.
דרמה סימלית מרתקת
5. באילו נסיבות נולד יצחק?
5 כדי שלאברהם יהא זרע, הציעה שרה ששפחתה הגר תלד לו בן. באמצעותה, הוליד אברהם את ישמעאל, אולם לא בו בחר אלהים להיות ה”זרע” המובטח. תחת זאת, כשאברהם היה כבר בן 100 שנה ושרה היתה בת 90, איפשר להם אלהים להביא בן בשם יצחק. כשישמעאל החל להציק ליצחק, שוּלחו הגר ובנה, כך שהבן שילדה שרה, אשתו החופשיה של אברהם, נשאר זרעו היחיד של אברהם. בדומה לאברהם, גם יצחק גילה אמונה ואף הוא נהנה מחירות מאת אלהים. — בראשית ט״ז:1–16; כ״א:1–21; כ״ה:5–11.
6, 7. במה שיכנעו מורי כזב כמה מהמשיחיים בגלטיה, אך מה הסביר להם פאולוס?
6 מאורעות אלה היוו מעין ”צל” נבואי בעל חשיבות רבה לשוחרי החירות שמאת אלהים. הדבר הוזכר באיגרת שכתב השליח פאולוס אל הקהילות המשיחיות שבמחוז גלטיה, בין השנים 50–52 לספירה. באותה תקופה כבר החליט הגוף המנהל של הקהילה המשיחית שאין המשיחי חייב בברית־מילה. אולם, מורי כזב שיכנעו כמה מהגלטיים שהמילה היא דרישה חיונית של המשיחיות.
7 פאולוס הבהיר לגלטיים שהפרט מוצדק בעיני אלהים בזכות אמונתו במשיח ולא באמצעות פעלי התורה. (א׳:1 עד ג׳:14) התורה לא ביטלה את ההבטחה שהיוותה חלק מהברית עם אברהם, אלא הראתה בברור מה ייחשב לעבירות ושימשה כאומנת שכיוונה את העם אל המשיח. (ג׳:15–25) במותו, שיחרר ישוע את אלה שהיו נתונים לעול התורה, ופתח בפניהם את הדרך להיות בנים לאלהים. לפיכך, חזרה אל מינהגים כגון שמירת ימים, חודשים, שנים ומועדים מסוימים, משמעה שיבה אל עבדות. (ד׳:1–20) פאולוס המשיך וכתב:
8, 9. (א) הסבר בקצרה ובמלים משלך את דברי פאולוס בגלטיים ד׳:21–26. (ב) בדרמה סימלית זו, את מי או את מה סימלו אברהם ושרה, ומיהו ה”זרע” המובטח?
8 ”אמרו לי, אתם הרוצים להיות כפופים לתורה, האינכם שומעים את התורה? הלא כתוב שלאברהם היו שני בנים, האחד [ישמעאל] מן האָמָה [הגר] והשני [יצחק] מהאשה החופשיה [שרה]. אך בן האָמָה נולד לפי הבשר, ואילו בן החופשיה על־פי ההבטחה. הדברים האלה הם משל לשתי הבריתות. האחת [ברית־התורה] מהר־סיני [המקום בו נתן אלהים את התורה לעם־ישראל], היולדת לעבדוּת, והיא הגר. [הברית השנייה היתה זו שכרת אלהים עם אברהם בנוגע ל’זרע’.] הגר מסמלת את הר־סיני שבערב ומקבילה לירושלים של ימינו, כי היא בעבדות עם בניה. אבל ירושלים של מעלה בת־חורין היא, והיא אם לנו”. — גלטיים ד׳:21–26.
9 בדרמה סימלית זו, סימל אברהם את יהוה. שרה, ”האשה החופשיה”, סימלה את ”האשה” של אלהים, כלומר, את אירגונו האוניברסלי הטהור והקדוש. היא ’ילדה’ את המשיח, ה’זרע’ של ”אשה” סימלית זו ושל ”אברהם” הגדול יותר. (גלטיים ג׳:16) ישוע לימד את האמת וחשף דתות כזב, על־מנת להראות לאנשים אה הדרך לשיחרור מפולחן טמא, מהחטא ומהשטן. אולם, ירושלים ובניה נשארו בעבדות דתית מפני שדחו את ישוע. (מתי כ״ג:37 ,38) תלמידי ישוע שהיו ממוצא יהודי השתחררו מהתורה אשר הצביעה על שיעבודם לחוסר־השלימות, לחטא ולמוות. אכן, בני־חורין הם כל אלה המקבלים את ישוע בתור ה”זרע” שילדה ה”אשה” השמימית של אלהים, אשר יהיה המלך המשיח שנועד לשחרר אותנו, ו’לקרוא לשבויים דרור’! — ישעיהו ס״א:1, 2; לוקס ד׳:18, 19.
הימנע מלהיכנע לעול העבדוּת
10, 11. מאיזה עול־עבדות שיחרר ישוע את תלמידיו, ואילו הקבלות ניתן למצוא לכך כיום?
10 לאלה המזהים את המשיח כ”זרע אברהם”, כ”יצחק” הגדול יותר, כתב פאולוס: ”ירושלים של מעלה בת־חורין היא, והיא אם לנו. ... ואתם, אחי, אתם בני ההבטחה כיצחק. וכשם שאז רדף הבן שנולד לפי הבשר [ישמעאל] את הבן שנולד לפי הרוח [יצחק], כן גם עכשיו. ... אין אנו בני האָמָה, אלא בני החופשיה. המשיח שיחרר אותנו אלי חירות [מעול התורה], לכן עימדו ואל תיכנעו שוב לעול העבדוּת”. — גלטיים ד׳:26 עד ה׳:1.
11 אילו היה אחד מתלמידי ישוע נכנע שוב למצוות התורה, אזי, היה חוזר ונלכד תחת נטל העבדוּת. דתות הכזב אינן אלא עול של שיעבוד, ובהקשר זה מקבילה הנצרות לירושלים הקדומה ולבניה. לעומתם, המשיחיים המשוחים הם בניה של ”ירושלים של מעלה”, אירגונו השמימי החופשי של אלהים. יחד עם עמיתיהם המאמינים בעלי התקווה הארצית, אין הם מהווים חלק מהעולם הזה ואינם משועבדים לשטן. (יוחנן י״ד:30; ט״ו:19; י״ז:14, 16) מאחר ששוחררנו בזכות האמת וקרבן־הכופר של ישוע, הבה נעמוד יציבים בחירות שהעניק לנו אלהים.
נקיטת עמדה איתנה למען החירות שהעניק לנו אלהים
12. איזו עמדה נוקטים המאמינים, ובמה נדון עתה?
12 מיליונים כיום נהנים מחירות אמיתית בתור עדי־יהוה. שיעורי־מקרא ביתיים נערכים עם מיליונים נוספים, אשר רבים מהם מגלים את רצונם לעלות על הדרך המובילה לחיי־נצח. בהפכם למאמינים, ינקטו הם עמדה לטובת החירות שמאת אלהים בכך שייטבלו במים. (מעשי־השליחים י״ג:48; י״ח:8) אולם, מה הם הצעדים הקודמים לטבילה משיחית?
13. איזה קשר יש בין ידע לבין טבילה?
13 בטרם ייטבל, על האדם לרכוש ידע מדויק מתוך כתבי־הקודש ולפעול בתואם עימו. (אפסיים ד׳:13) על כך אמר ישוע לנוהים אחריו: ”לכו, איפוא, ועשו תלמידים מאנשי כל העמים; הטבילו אותם בשם האב הבן ורוח־הקודש, ולמדו אותם לשמור את כל אשר ציוויתי אתכם”. — מתי כ״ח:19, 20, ע״ח.
14. איזה ידע נחוץ כדי שהפרט ייטבל בשם האב, בשם הבן ובשם רוח־הקודש?
14 הטבילה ”בשם האב” משמעה להכיר במעמדו ובסמכותו של יהוה אלהים כבורא, כריבון היקום. (בראשית י״ז:1; מלכים ב׳. י״ט:15; ההתגלות ד׳:11) טבילה ”בשם הבן” דורשת הכרה במעמדו ובסמכותו של המשיח כיצור רוחני מרומם, אשר הוא המלך המשיח, וזה אשר דרכו סיפק אלהים את ה”כופר” לישועתנו. (טימותיוס א׳. ב׳:5, 6; דניאל ז׳:13, 14; פיליפים ב׳:9–11) אדם אשר נטבל ”בשם רוח־הקודש” מכיר בכך שהרוח היא כוחו הפעיל של אלהים, בו השתמש יהוה במלאכת הבריאה, בהשראת כותבי המקרא ובדרכים נוספות. (בראשית א׳:2; פטרוס ב׳. א׳:21) כמובן, יש עוד מידע רב בנוגע לאלהים, למשיח ולרוח־הקודש שעל הפרט ללמוד.
15. מדוע על הפרט לגלות אמונה בטרם ייטבל?
15 קודם לטבילתו, על הפרט לגלות אמונה המבוססת על ידע מדויק. ”ובלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלהים”. (עברים י״א:6) אדם המגלה אמונה באלהים, במשיח ובמטרת אלהים, יחפוץ להיות אחד מעדי־יהוה, לחיות את חייו בתואם עם דבר־אלהים, וליטול חלק משמעותי בהטפת הבשורה הטובה. הוא ידבר על כבוד מלכותו של יהוה. — תהלים קמ״ה:10–13; מתי כ״ד:14.
16. מהי חרטה, וכיצד קשורה היא לטבילה משיחית?
16 החרטה מהווה אף היא תנאי מוקדם לטבילה. חרטה משמעה: ”נוחם על מעשה, חזרה מדיעה קודמת, רגש צער על מעשה שנעשה או על החלטה”, או: ”התנחמות, דאגה וצער על מעשה”. (המילון החדש מאת א. אבן־שושן; מילון השפה הערבית מאת יהודה גוּר) יהודֵי המאה הראשונה לספירה נדרשו להתחרט על חטאיהם נגד ישוע המשיח. (מעשי־השליחים ג׳:11–26) בקרב המאמינים בעיר קורינתוס היו שגילו חרטה על מעשי זנות, עבודת־אלילים, ניאוף, הומוסקסואליות, גניבה, חמדנות, שיכרות, גידוף וחמסנות. כתוצאה מכך, הם ’רוּחצו’ בדמו של ישוע, ’קוּדשו’ לשירות יהוה, ו’הוּצדקו’ בשם ישוע המשיח וברוח אלהים. (קורינתים א׳. ו׳:9–11) אם כן, החרטה היא הצעד הראשון בסילוק רגשי אשמה על חטאי העבר, לקראת השגת מצפון נקי וחירות מאת אלהים. — פטרוס א׳. ג׳:21.
17. מה משמעות ה”תשובה”, ומה דורשת היא מהמועמד לטבילה?
17 תשובה אף היא נחוצה בטרם יוכל הפרט להיטבל כאחד מעדי־יהוה. תשובתו של אדם שהתחרט על מעשיו, משמעה דחיית דרכיו הפסולות וההחלטה הנחושה לעשות את הטוב והנכון. הן בעברית והן ביוונית, משמע המונח ”תשובה”, הוא ”חזרה למוטב, עזיבת החטא”. כאשר משתמשים בו במובן רוחני, משמעו לשוב אל אלהים ולנטוש כל דרך פסולה. (מלכים א׳. ח׳:33, 34) תשובה מחייבת ”מעשים הראויים לתשובה”, התנהגות התואמת את חוקיו של יהוה, התרחקות מדתות הכזב והפניית לִבנו אל יהוה ולשרתו לבדו. (מעשי־השליחים כ״ו:20; דברים ל׳:2, 8, 10; שמואל א׳. ז׳:3) הדבר דורש ”לב חדש ורוח חדשה”, כלומר, שינויים באורח־החשיבה שלנו, בהשקפותינו, ובמטרה שאנו מציבים לנגד עינינו. (יחזקאל י״ח:31) באישיות החדשה שאנו מטפחים, הרגלים פסולים מוחלפים במעלות אלוהיות. (קולוסים ג׳:5–14) ברור, אם כן, שחרטה כנה גורמת לפרט ’לחזור בתשובה’. — מעשי־השליחים ג׳:19.
18. מדוע חיוני להקדיש את עצמנו לאלהים בתפילה אישית, ומה משמעות הצעד הזה?
18 הקדשה אישית לאלהים בתפילה אף היא קודמת לטבילה. (השווה לוקס ג׳:21 ,22.) הקדשה משמעה ייעוד דבר־מה למטרה קדושה. צעד זה חשוב עד־כדי־כך שיש להביע בפני יהוה בתפילה את החלטתנו להוכיח לו מסירות בלעדית ולשרתו לנצח. (דברים ה׳:8, 9; דברי־הימים א׳. כ״ט:10–13) כמובן, הקדשתנו אינה לפעילות מסוימת, אלא לאלהים עצמו. דבר זה הובהר בהלווייתו של צ׳ארלס ראסל, הנשיא הראשון של חברת המצפה. באותו אירוע, ב־1916, ציין וו. ואן־אמבורג, מזכיר וגזבר החברה: ”פעילות נפלאה וחובקת־עולם זו אינה עבודתו של אדם אחד. ממדיה הם מעל ומעבר לכך. זוהי עבודתו של אלהים, ואין היא משתנה. אלהים השתמש במשרתים רבים בעבר, ואין ספק שישתמש ברבים בעתיד. הקדשתנו אינה ניתנת לאדם, או לפעילותו, אלא לעשיית רצון אלהים, כפי שיגלה לנו זאת באמצעות דברו והכוונתו. אלהים עדיין מחזיק ברסן”. אך, מה עוד עלינו לעשות בנוגע להקדשתנו לאלהים?
19. (א) כיצד נותן הפרט עדות פומבית להקדשתו ליהוה? (ב) מה מסמלת הטבילה במים?
19 על הפרט לתת עדות פומבית להקדשתו ליהוה, בטבילה. הטבילה במים הינה סמל המצביע על כך שהנטבל הקדיש עצמו ללא־סייג ליהוה אלהים, באמצעות ישוע המשיח. (השווה מתי ט״ז:24.) כאשר המועמד לטבילה טבול לגמרי במים ונמשה מהם, הוא ’מת’, באופן סימלי, לגבי אורח־חייו הקודם, אך קם לדרך־חיים חדשה, לעשיית רצון אלהים ללא תנאי. (השווה רומיים ו׳:4–6.) בטבילתו, הציג ישוע את עצמו בפני אביו השמימי לעשות את רצונו ללא סייג. (מתי ג׳:13–17) כתבי־הקודש מוסרים לעתים קרובות על טבילתם של מאמינים כשירים. (מעשי־השליחים ח׳:13; ט״ז:27–34; י״ח:8) אם כן, כיום, כדי להיות אחד מעדי־יהוה, על הפרט לגלות אמונה אמיתית ולהיטבל. — השווה מעשי־השליחים ח׳:26–39.
עמוד איתן!
20. ציין דוגמאות מקראיות המוכיחות שנזכה לשפע ברכות אם נפעל נמרצות כדי לשמור על החירות שהעניק לנו אלהים, כעדיו הטבולים של יהוה.
20 אם אכן נקטת עמדה ברורה למען החירות שמאת אלהים, בהיעשותך עד טבול של יהוה, יברך הוא אותך כשם שברך את משרתיו בימי־קדם. למשל, יהוה ברך את אברהם ושרה המזדקנים בבן ירא־אלהים, יצחק. מתוך אמונה, בחר הנביא משה להתענות עם עמו של אלהים ”מלהתענג לשעה בתענוגי החטא. הוא חשב את חרפת המשיח לעושר גדול מאוצרות מצרים”. (עברים י״א:24–26) למשה היתה הזכות להיות הכלי בו השתמש יהוה להוציא את עם־ישראל מהעבדות במצרים. בנוסף לכך, כיון ששירת את אלהים בנאמנות, הוא יוקם לתחייה וישרת כאחד מאותם ”שרים בכל הארץ”, תחת ”משה” הגדול יותר, ישוע המשיח. — תהלים מ״ה:17; דברים י״ח:17–19.
21. אילו דוגמאות מעודדות מוזכרות של נשים יראות־אלהים בימי־קדם?
21 משיחיוֹת מוקדשות בימינו יכולות להתעודד מעיונים בקורות־חייהן של נשים אשר זכו לחירות ולשמחה אמיתיות. ביניהן היתה רות המואביה, אשר התנסתה בשברון־לב בשכּלה את בעלה אך גם בשמחה שבחירות מאת אלהים ששיחרר אותה מדת כוזבת. היא נטשה את עמה ואת אליליה, ודבקה בנעמי, חמותה האלמנה. ”אל אשר תלכי אלך”, אמרה לה רות, ”ובאשר תליני אלין. עמך עמי ואלהייך אלהַי”. (רות א׳:16) כרעייתו של בועז, ילדה רות את בנה עובד, סבו של דוד. (רות ד׳:13–17) יהוה אכן העניק לאשה נוכריה ענווה זו ’משכורת שלמה’, בזכות להיות אחת מאמהותיו של ישוע המשיח! (רות ב׳:12) מה גדולה תהיה שמחתה של רות כאשר תקום לתחייה ותלמד על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקה! ללא ספק, שמחה דומה תמלא את לבן של רחב, הזונה לשעבר, ששוחררה מאורח־חייה הלא־מוסרי ומפולחן כזב, ובת־שבע, החוטאת ששבה בתשובה, אשר תוקמנה לתחייה ותלמדנה גם הן לדעת שיהוה העניק להן את הזכות להימנות בין אמהותיו של ישוע המשיח. — מתי א׳:1–6, 16.
22. במה נדון במאמר הבא?
22 הדיון באנשים שזכו לחירות מאת אלהים יכול היה להימשך עד אין־סוף. למשל, ניתן למנות את כל הגברים והנשים הנאמנים המוזכרים באיגרת אל העברים, פרק י״א. הם סבלו רדיפות, התעללות, ו”העולם לא היה ראוי לאנשים אשר כאלה”. ניתן להוסיף גם את הנוהים אחר המשיח במאה הראשונה לספירה, ונאמנים אחרים מאז ועד היום, כולל אותם מיליונים המשרתים את יהוה כעדיו בעת זו. כפי שנראה במאמר הבא, אם אכן נקטת עמדה עימם לצד החירות שמאת אלהים, יש לך סיבות רבות לשמוח.
(מקור המאמר: 92/3/15)
כיצד תשיב?
◻ איזו תקווה היתווה אלהים מיד עם אובדן החירות שהעניק לאנושות?
◻ מאיזה ”עול עבדות” שיחרר המשיח את תלמידיו?
◻ אילו צעדים קודמים לטבילה כאחד מעדי־יהוה?
◻ אילו דוגמאות מקראיות מוכיחות שנזכה לברכות אם ננקוט עמדה למען החירות שמאת אלהים?
[תמונה בעמוד 14]
היודע אתה מה הם הצעדים שיש לנקוט בטרם יהיה הפרט כשיר לטבילה כאחד מעדי־יהוה?