אל תחמיץ את מטרת החירות שהעניק לך אלהים
”והיכן שרוח יהוה שם החירות”. — קורינתים ב׳. ג׳:17.
1. מדוע מתייחס הכתוב בישעיהו ס״ה:13 ,14 לעדי־יהוה?
יהוה הינו אל החירות. מה גדולה הברכה שבחירות שהעניק לנו אלהים! מאחר שמשרתיו המוקדשים נהנים מחירות זו, מייחס להם יהוה האל העליון את המלים הבאות: ”הנה עבדַי יאכלו ואתם תרעבו. הנה עבדַי ישתו ואתם תצמאו. הנה עבדַי ישמחו ואתם תבושו. הנה עבדַי ירונו מטוּב־לב ואתם תצעקו מכאב־לב ומשבר־רוח תיילילו”. — ישעיהו ס״ה:13, 14.
2. מדוע נהנים משרתיו של יהוה משפע רוחני?
2 משרתי אלהים נהנים משפע רוחני זה מאחר שזוהי רוח־הקודש, או כוחו הפעיל של יהוה, המדריך אותם. השליח פאולוס ציין: ”האדון [יהוה] הוא הרוח והיכן שרוח יהוה שם החירות”. (קורינתים ב׳. ג׳:17) לאיזו מטרה העניק לנו אלהים חירות זו? מה דרוש מאיתנו על־מנת שנוכל לנצלה במלואה?
החירות שיש לאלהים עצמו
3. איזה סוג של חירות יש לאלהים, ומדוע?
3 ליהוה בלבד יש חירות מוחלטת. בהיותו האל הכל־יכול וריבון היקום, אף לא אחד מברואיו יכול להגביל את חירותו. כשם שאמר איוב הנאמן, ”מי ישיבנו? [כלומר, מי יאמר לו, ’הָשֵב’?] מי יאמר אליו: ’מה תעשה?’” (איוב ט׳:12) בדומה לכך, נאלץ נבוכדנאצר, מלך בבל, להודות: ”אין מי שימחה בידו [של אלהים] ויאמר לו: ’מה עשית?’” — דניאל ד׳:32, מארמית.
4. מדוע ניתן לומר שיהוה שם גבולות לחירותו?
4 אולם, ערכי הצדק של יהוה עצמו מגדירים חירות מוחלטת זו. הדבר הודגם במה שהביע אברהם בנוגע לתושבי סדום, כששאל: ”השופט כל הארץ לא יעשה משפט?” תגובתו של אלהים מעידה על כך שהוא הכיר באחריותו לפעול בתואם עם עקרונות הצדק. הוא לא היה משמיד את סדום אילו נמצאו בה תושבים צדיקים. (בראשית י״ח:22–33) אלהים קבע גבולות לחירותו הוא, גם בשל האהבה והחכמה הגורמים לו לגלות אורך־רוח ואיפוק. — ישעיהו מ״ב:14.
חירות האדם מוגבלת
5. מה הם כמה מהגורמים המגבילים את חירות האדם?
5 אף־על־פי שליהוה יש חירות מוחלטת, כל האחרים פועלים בגבולות אשר מכתיבים להם טבעם, יכולתם, תחום מושבם, וכן גם גורמים אחרים, כגון תוחלת־חיים קצרה שהיא נחלתם הנוכחית של בני־אנוש חוטאים. כשאלהים ברא את האדם, הוא העניק לו חירות מושלמת לפעול בתחום שהועיד לו יהוה. אך, קיימות סיבות נוספות לכך שחירות האדם מוגבלת, ולא מוחלטת.
6. כיצד מושפעת חירותנו מכך שעלינו לתת דין־וחשבון על מעשינו?
6 ראשית, חירות האדם מוגבלת כיון שאלהים יצר את האדם כדי לשרת את מטרתו. ליהוה ’יאה לקבל את הכבוד והיקר והגבורה, כי הוא ברא הכל וברצונו היו ונבראו’. (ההתגלות ד׳:11) לכן, בני־האדם חייבים דין וחשבון על מעשיהם לפני יוצרם, אשר חוקק בצדק חוקים המנחים את ענייני האנושות. בימי־קדם, תחת תורת משה, דרש אלהים מעם־ישראל להמית כל מי שנשא את שמו לשווא או שחילל את השבת. (שמות כ׳:7; ל״א:14, 15; ויקרא כ״ד:13–16; במדבר ט״ו:32–36) אמנם, המשיחי אינו נתון לעול התורה, אך חירותו מוגבלת כיון שעליו לתת את הדין בפני יהוה, אשר הוא שופטנו, מחוקקנו ומלכנו. — ישעיהו ל״ג:22; רומיים י״ד:12.
7, 8. (א) כיצד מגבילים חוקי הפיסיקה את חירות האדם? (ב) אילו חוקים אחרים מאת אלהים מגבילים את חירותנו?
7 שנית, חירות האדם מוגבלת על־ידי חוקי הפיסיקה שיצר אלהים. למשל, בשל חוק המשיכה, אין אדם יכול לקפוץ מגורד־שחקים מבלי להיפגע או להיהרג. ברור, אם כן, שחוקי הפיסיקה שקבע אלהים מונעים מהאדם את החופש לעשות דברים מסוימים.
8 שלישית, חירות האדם מוגבלת עקב חוקי המוסר של אלהים. סביר להניח שנתקלתָ במקרים בהם אוּמתו דברי פאולוס בגלטיים ו׳:7, 8: ”אל תטעו, באלהים אין להתל; כי מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור. מי שזורע בשדה בשרו, מן הבשר יקצור כיליון. אבל הזורע בשדה הרוח, מן הרוח יקצור חיי עולם”. ללא ספק, חוקי המוסר של יהוה אלהים אף הם שמים גבולות לחירותנו, אולם ציות להם משמעו חיים.
9. כיצד מגבילה את חירותנו העובדה שאנו חלק מהחברה האנושית?
9 רביעית, העובדה שהפרט הינו חלק מהחברה האנושית מגבילה את חירות האדם. לפיכך, מן הראוי שניהנה מחירותנו רק במידה שהיא אינה פוגעת בחירותו של הזולת. על המשיחי להיכנע ל”רשויות השלטון” ולציית להן כל עוד אין הן דורשות ממנו להפר את חוקי אלהים. (רומיים י״ג:1; מעשי־השליחים ה׳:29) לדוגמה, עלינו לציית לחוקים בנוגע לתשלום מיסים, למהירות המותרת לנהיגה ברכב, וכן הלאה. העובדה שעלינו לציית לחוקי ”קיסר” מוכיחה אף היא שהחירות שהעניק לנו אלהים אינה מוחלטת. — מרקוס י״ב:17; רומיים י״ג:7.
מדוע חירות יחסית?
10, 11. מדוע העניק אלהים לאנושות חירות יחסית?
10 מדוע העניק אלהים לאנושות חירות יחסית? סיבה אחת נעוצה בכך שבדרך זו, לבורא יהיו עלי־אדמות יצורים בני־תבונה אשר יסבו לו כבוד ותהילה בדבריהם ובמעשיהם החיוביים. בני־אדם מסוגלים לעשות זאת, אך לא כן החיות. חיות, המוּנעות באמצעות חוש האינסטינקט הטמון בהן, אינן יודעות מאומה על ערכי מוסר. אתה יכול לאלף כלב לא לקחת דבר מסוים, אולם אינך יכול להחדיר לתודעתו את העוול שבגניבה. בעל־חיים, אשר תגובותיו ’מתוּכנתות’, אינו יכול להחליט החלטות שתסבנה כבוד ותהילה לאלהים, בעוד שהאדם יכול לבחור מרצונו לשרת את בוראו מתוך אהבה והערכה אליו.
11 אלהים מעניק חירות זו לבני־האדם גם לתועלתם ולאושרם. ביכולתם להפעיל חירות יחסית זו במעשים יצירתיים וכשרוניים, בגילוי נדיבות ושיתוף־פעולה. לבני־האדם יש גם החופש לבחור בנושאים כגון מיקצוע ומקום־מגורים. כיום, לעתים קרובות גורמים כלכליים ופוליטיים מגבילים את חופש הבחירה, אך זה תוצאה מחמדנות האנשים, ולא בגלל הדרך בה ברא אלהים את בני־האדם מלכתחילה.
12. מדוע נמצא הרוב המכריע של האנושות במצב דמוי שיעבוד?
12 אף־על־פי שאלהים העניק לאנושות חירות רבה, נתון כיום רובם המכריע בשיעבוד מתסכל. מה אירע? בני הזוג האנושי הראשון, אדם וחוה, החמיצו את מטרת החירות שאלהים העניק להם. הם השיגו את הגבול אשר הציב אלהים לחירותם, וקראו תיגר על צידקת שלטונו של יהוה אלהים עליהם כריבון היקום. (בראשית ג׳:1–7; ירמיהו י׳:10; נ׳:31) הם לא חפצו להשתמש בחירותם כדי לפאר את אלהים, אלא עשו בה שימוש אנוכיי, כדי להחליט לעצמם מה טוב ומה רע, ובדרך זו הצטרפו לשטן במרדו ביהוה. אולם, במקום להשיג בכך חירות גדולה יותר, מצאו עצמם אדם וחוה החוטאים תחת הגבלות מציקות ושבי, חירותם צומצמה, ולבסוף בא עליהם המוות. צאצאיהם ירשו את ההשלכות של אובדן חירות זה. ”כי הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלהים המה”. ”שכר החטא הוא מוות”. — רומיים ג׳:23; ה׳:12; ו׳:23.
13. כיצד עלה בידי השטן להפוך בני־אנוש לעבדיו?
13 בעקבות המרד שפרץ בגן־עדן, נעשו אדם וכל צאצאיו משועבדים לשטן. שהרי, ”העולם כולו נתון ביד הרָשָע”! (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח) עקב כוחו ויכולתו העל־אנושיים, הצליח השטן להתעות את כל בני הגזע האנושי שהתנכרו לאלהים, ולהפכם לשבויו. בנוסף לכך, אנשים אנוכיים שולטים באנשים אחרים ’לרעתם’. (קהלת ח׳:9) לכן, האנושות בכללותה כיום משועבדת לחטא ולמוות, לשטן ולשדיו, ולמערכות הפוליטיות, הכלכליות והדתיות של העולם הזה.
חירות אמיתית נעשתה אפשרית
14. במה כרוכה תקוות האנושות לחירות אמיתית?
14 השגת חופש מן החטא והמוות, ומן השטן ועולמו, כרוכה במטרתו המוצהרת של אלהים ליישב את המחלוקת באשר לצידקת שלטונו האוניברסלי. כיון שהשטן עורר מחלוקת זו, הירשה לו יהוה להמשיך להתקיים, כשם שהירשה לפרעה להישאר בחיים לתקופה מסוימת. זאת כדי לאפשר לעצמו להפגין את מלוא כוחו ולפרסם את שמו בעולם כולו. (שמות ט׳:15, 16) בקרוב, יפעל יהוה להצדקת ריבונותו האוניברסלית ולטיהור שמו הקדוש מכל רבב, כשיסיר את החרפה שהוטלה עליו במרדם של השטן ושל אדם וחוה. כך, ישוּחררו יראי יהוה מהשיעבוד לחטא ולמוות, ויובאו אלי עולם חדש בו תשרור חירות מאת אלהים. — רומיים ח׳:19–23.
15. איזה תפקיד מילא ישוע בהחזרת חירות האנושות על כנה?
15 כדי להשיב לבני־האדם את החירות, שלח אלהים את בנו אל הארץ בתור אדם מושלם. בוותרו מרצון על חייו כבן־אנוש מושלם, סיפק ישוע, בנו של אלהים, את קרבן־הכופר, המהווה יסוד לגאולת האנושות מהשבי. (מתי כ׳:28) מלבד זה, הוא הכריז ברבים מסר של חירות. בתחילת שירותו, ייחס לעצמו את המלים: ”רוח אדני יהוה עלי, יען משח יהוה אותי לבשר ענווים. שלחני לחבוש לנשברי־לב. לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח־קוח”. — ישעיהו ס״א:1; לוקס ד׳:16–21.
16. אילו צעדים היה על יהודים בני המאה הראשונה לספירה לנקוט כדי לזכות בחירות אמיתית?
16 כיצד יוכלו אנשים לזכות בחירות זו? ישוע אמר: ”אם תעמדו בדברי, תלמידַי אתם באמת; ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם”. לפיכך, זכו תלמידי ישוע לחירות רוחנית. (יוחנן ח׳:31, 32, 36) בנוסף, ישוע אמר לפונטיוס פילטוס, הנציב הרומי: ”אני לכך נולדתי ולשם כך באתי לעולם, כדי שאעיד על האמת. כל אשר הוא מן האמת שומע לקולי”. (יוחנן י״ח:37) היהודים אשר קיבלו את האמת שישוע בישר עליה והדגים אותה בחייו, גילו חרטה על חטאיהם, שבו מדרכיהם הפסולות, הקדישו את עצמם ליהוה, ונטבלו כדוגמת ישוע. (מתי ג׳:13–17; מעשי־השליחים ג׳:19) בדרך זו, אלהים נתן להם חירות יחסית.
17. מדוע מעניק יהוה חירות למשרתיו?
17 יהוה מעניק למשרתיו הנאמנים חירות בראש ובראשונה למען קידוש ריבונותו, אך גם לטובתם ולתועלתם הם. הוא שיחרר את בני־ישראל מעבדות במצרים כדי שיפארוהו כ”ממלכת כהנים”, כ’עדיו’. (שמות י״ט:5, 6; ישעיהו מ״ג:10–12) בדומה לכך, הסיבה העיקרית לגאולת עם־ישראל מהשבי בבבל ב־537 לפה״ס היתה לאפשר את בניית בית־מקדשו של יהוה, וחידוש עבודת־אלהים האמיתית. (עזרא א׳:2–4) כשהגולים הקדישו את מאמציהם רק לשיפור נוחיותם החומרית, שלח יהוה את נביאיו חגי וזכריה כדי להזכיר להם מהי חובתם בפני יהוה. ברכשם הבנה נכונה באשר לחירות שהעניק להם אלהים, השלימו הם את בניית בית־המקדש, לתהילתו של יהוה וכן לאושרו ולרווחתו של עמו.
אל לנו להחמיץ את מטרת החירות שהעניק לנו אלהים
18. מדוע ניתן לומר שמשרתי יהוה בני־זמננו לא החמיצו את מטרת החירות שהעניק להם אלהים?
18 מה באשר לעובדי אלהים בימינו? בתור אירגון, הם לא החמיצו את מטרת החירות שהעניק להם אלהים. בשנות ה־70 של המאה התשע־עשרה, החלו הם להשתחרר מכזבים בבליים וליהנות מחירות משיחית גדלה והולכת, זאת בתואם עם הכתוב במשלי ד׳:18: ”ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום”. אולם, כשם שעמו הקדום של אלהים הוגלה לשבי בבבל לזמן מה, משרתי יהוה בני־זמננו נלקחו, במידה מסוימת, לשבי ב”בבל הגדולה”, בשנת 1918 לספירה. (ההתגלות י״ז:1, ,2 ,5) נציגי דתות הכזב המרכיבות מעצמה דתית עולמית זו, צהלו כאשר ”שני העדים” הסמליים ’מתו’ באופן רוחני. אך, בחסדו, שיקם אלהים את משרתיו המשוחים בשנת 1919, ושיחרר אותם מבחינה רוחנית. (ההתגלות י״א:3 ,7–11) הם ניצלו לטובה את החירות שהעניק להם אלהים, כעדיו המסורים של האל העליון. לכן, היה זה מתאים שבשנת 1931 קיבלו בשמחה את השם ”עדי־יהוה”! (ישעיהו מ״ג:10–12) במיוחד משנת 1935 ואילך, הצטרפו למשיחיים המשוחים ”המון רב” של מאמינים, שתקוותם לזכות בחיי־נצח עלי־אדמות. גם הם אינם מחמיצים את המטרה של החירות שהעניק להם אלהים. — ההתגלות ז׳:9–17.
19, 20. (א) מהי דרך אחת ראויה־לציון בה מנצלים לטובה משרתי אלהים את חירותם? (ב) באיזו דרך ברורה נוספת משתמשים עדי־יהוה לחיוב בחירות שהעניק להם אלהים?
19 משרתיו של יהוה עושים שימוש חיובי בחירות שנתן להם אלהים, בשתי דרכים עיקריות. ראשית, הם מנצלים אותה כדי לחיות את חייהם בתואם עם עקרונות היושר וההגינות. (פטרוס א׳. ב׳:16) עקב כך, הם רכשו לעצמם שם חיובי ביותר! למשל, פעם נכנס אדם לאולם־מלכות בציריך, שוויץ, וציין שהוא מעוניין להיות אחד מעדי־יהוה. כשנשאל מדוע, הסביר שאחותו היתה בעבר אחת מעדי־יהוה, אך נודתה מהקהילה עקב אי־מוסריות מינית. הוא אמר: ’זה האירגון שאני רוצה להיות חבר בו — אירגון אשר אינו סובל התנהגות פסולה’. מסיבה טובה, אם כן, ציינה האנציקלופדיה הקתולית החדשה שעדי־יהוה רכשו לעצמם שם של ”קבוצה אשר התנהגותה היא בין הטובות ביותר בעולם”.
20 עדי־יהוה משתמשים בחירות שהעניק להם אלהים גם בביצוע השליחות שהוטלה עליהם, הלא היא לבשר את הבשורה הטובה על המלכות, כשם שעשה ישוע. (מתי ד׳:17) הם אכן מכריזים על מלכות יהוה — בשיחות עם הזולת ובהפצת חומר מודפס, בשירות־השדה ובכל הזדמנות אחרת. הם עצמם מפיקים תועלת רבה מפעילות זו, המחזקת את אמונתם והמחדדת את תקוותם. בנוסף לכך, פעילות זו מצילה הן את המשתתפים בה והן את שומעיהם. (טימותיוס א׳. ד׳:16) על פעילות זאת, ציין הספר Dynamic Religious Movements (תנועות דתיות פעלתניות): ”יהא זה קשה למצוא קבוצה אחרת בה החברים פעילים כה נמרצות למען דתם, כפי שעושים עדי־יהוה”.
21. מה מעיד על כך שיהוה מברך את השירות של עדיו?
21 יהוה מרעיף עלינו שפע ברכות בהגשימנו את מטרת החירות שהעניק לנו! הדבר משתקף בדו״ח שירות־השדה מהשנה שעברה — שיא של למעלה מארבעה מיליון מבשרי מלכות, ונוכחות של למעלה מעשרה מיליון בערב־הזיכרון למותו של ישוע. סקר אחד העלה, שבאירלנד הושגו 29 שיאים ברציפות חודש אחר חודש במספר המבשרים, במקסיקו 78 שיאים במשך 80 חודשים, וביפן 153 שיאים ברציפות!
נצל היטב את החירות שהעניק לך אלהים
22. אילו שאלות מעוררות־מחשבה עלינו לשאול את עצמנו?
22 אם הינך אחד מעדי־יהוה המוקדשים, האם מנצל אתה היטב את החירות שהעניק לך אלהים? על כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו: ’האם אני נזהר לנצל חירות זו כך שלא אכשיל אחרים בהתנהגות פסולה? האם אני מציית בכנות לחוקי ”קיסר”, אך עם זאת שם את חוקי אלהים במקום הראשון? האם אני משתף פעולה במידה מלאה עם זקני־הקהילה? האם אני מנצל את חירותי עד תום בהטפת הבשורה הטובה? האם אני תמיד ”עתיר פועל בעבודתו של האדון”? (קורינתים א׳. ט״ו:58) או שמא להוט אני אחר קריירה חילונית, בעוד שאני יכול לנצל בצורה טובה יותר את חירותי בהרחבת חלקי בשירות יהוה, במאמצי לשאוף לתפקידים אחראיים יותר בקהילה או בשירות מלא?’
23. מה עלינו לעשות כדי שלא נחמיץ את מטרת החירות שזכינו לה מאת אלהים?
23 הבה ניענה לדברי העידוד: ”טעמו וראו כי טוב יהוה”. (תהלים ל״ד:9) הבה נבטח בו, ננהג בתואם עם חוקיו, ונפאר את שמו הקדוש בנטילת חלק מלא בהכרזת מלכותו. זכור ש’הזורעים בנדיבות יקצרו בשפע’. (קורינתים ב׳. ט׳:6) לכן, הבה נשרת את יהוה בכל לב ונפש; ונוכיח בכך שלא החמצנו את מטרת החירות שהעניק לנו!
(מקור המאמר: 92/3/15)
כיצד תשיב?
◻ איזה סוג של חירות יש לאלהים?
◻ כיצד מוגבלת חירות האדם?
◻ כיצד התאפשרה לאנושות החירות האמיתית?
◻ מה עלינו לעשות כדי שנמנע מלהחמיץ את מטרת החירות שהעניק לנו אלהים?
[תמונה בעמוד 8]
מספר גורמים, כגון חוק־המשיכה, מגבילים את חירות האדם