מדוע הפחד אוחז בעולם?
מי מעוניין לחיות בפחד? האדם הממוצע משתוקק לביטחון, ללא כל איום על חייו או על רכושו. לפיכך, רבים מעתיקים את מקום מגוריהם מאזורים שבהם שיעור הפשיעה גבוה. אך, סיבות לפחד קיימות בכל מקום.
הסכנה מפני כלי־נשק גרעיניים ותאונות בכורים גרעיניים, מעוררת פחד מפני כליית הגזע האנושי. האלימות מרקיעת־השחקים מעודדת פחד. רבים חרדים שמא האיידס יהפוך למגפה הקטלנית ביותר של המאה. הרס הסביבה שבה אנו חיים היא סיבה אחת מני רבות לפחד. האם יש משמעות מיוחדת לפחדים אלה? והאם יכולים אנו לקוות לחיות אי־פעם בעולם נטול פחדים אלה?
פחד חובק־עולם הינו בעל משמעות
הפחד הנפוץ כיום הינו בעל משמעות, עקב הדברים שנחזו במקרא. בנבואתו על אחרית הימים, ציין ישוע המשיח תנאים אשר יעוררו פחד. הוא אמר: ”גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה ויהיו רעב ורעידות אדמה במקומות רבים”. ישוע אף דיבר על כך ש”תרבה ההפקרות”. מאז 1914, מלחמות, רעב, רעידות־אדמה והפקרות שלא היו כדוגמתם, עוררו אימה רבה והביאו לאובדן חיים (מתי כ״ד:7–14).
גישות האנשים בימינו מעוררות אף הן פחד. בטימותיאוס ב׳. ג׳:1–4, אנו קוראים את דבריו הנבואיים של השליח פאולוס: ”באחרית הימים יבואו זמנים קשים, כי יהיו האנשים אוהבי עצמם, אוהבי כסף, גאוותנים, שחצנים, מגדפים, ממרים את פי הוריהם, כפויי טובה, חסרי קדושה, קשוחי לב, בלתי מתרצים, מלשינים, הוללים, אכזרים, שונאי טוב, בוגדים, פוחזים, יהירים, אוהבים תענוגות יותר משהם אוהבים את אלהים”. מאחר שאנו מוקפים באנשים אלה ב’אחרית ימים’ זו, אין כל פלא ששורר פחד כה רב!
לְמה יכול לצפות עולם זה?
ישוע הישווה תקופה זו לאחרית ימיו של העולם שבימי נוח. ללא ספק, אז הפחד היה רב, משום שהתיאור המקראי ההיסטורי אומר: ”ותישחת הארץ לפני האלהים ותימלא הארץ חמס”. לפיכך, ”ויאמר אלהים לנוח: ’קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס’” (בראשית ו׳:11, 13). אותו עולם מרושע היה כה אלים עד כי אלהים שם לו קץ באמצעות מבול כלל־עולמי. אך, מתוך אהבה, שמר יהוה אלהים את נוח הצדיק ואת משפחתו (פטרוס ב׳. ב׳:5).
אם כן, לְמה יכול לצפות עולם נוכחי אלים זה? ובכן, אלהים מתעב זלזול זדוני ברווחת הזולת. הדבר בא לידי ביטוי בדברי מחבר־התהלים: ”יהוה צדיק יבחן ורשע, ואוהב חמס שנאה נפשו” (תהלים י״א:5). יהוה שם קץ לעולם האלים של ימי נוח. אם כן, האין עלינו לצפות מאלהים שישים קץ לעולם הנוכחי, הנגוע באלימות מחרידה?
השליח פטרוס זכה להשראת אלהים כשדיבר על נוכחות המשיח וכשניבא על הצרה העתידה להתרחש על העולם הנוכחי המרושע. הוא כתב: ”באחרית הימים יבואו לצים המתהלכים לפי מאווייהם האישיים ויתלוצצו לאמור: ’איפה בואו המובטח? הרי מאז שמתו האבות הכל ממשיך כמו שהיה מראשית הבריאה!’”. אזי השתמש פטרוס במונח ”שמים” כסמל למערכת השלטון הלא־מושלמת של האנושות, ובמלה ”ארץ” כדי לסמל את החברה האנושית המרושעת. הוא אמר: ”מרצון שוכחים הם את הדבר הזה, שהשמים היו מקדם וכי הארץ נתהוותה מן המים ועל־ידי המים בדבר אלהים; ועל־ידי אלה נהרס העולם שהיה אז, בהישפטו במים. ואולם השמים והארץ הנוכחיים אצורים על־ידי אותו הדבר לאש, שמורים ליום הדין, לאובדן אנשי הרשע” (פטרוס ב׳. ג׳:3–7).
בנימה דומה, הצביע פאולוס על כך שהמשיח ומלאכיו רבי־האון ישיבו ”נקם לאלה שאינם יודעים את האלהים ולאלה שאינם נשמעים לבשורת אדוננו ישוע. הללו יוטל עליהם עונש של אבדון עולם” (תסלוניקים ב׳. א׳:6–9). הספר האחרון שבמקרא מדבר על איסוף הגויים ”למלחמת היום הגדול אשר לאלוהי צבאות”, ומבטיחנו שיהוה ’ישחית את משחיתי הארץ’ (ההתגלות י״א:18; ט״ז:14–16).
עת לשמחה, לא לפחד
במקום לחרוד מפני תחזיות המקרא בנוגע לעולם זה, לאנשים ישרים יש סיבה לשמחה. בקרוב, יהוה ישים קץ לעולם מרושע זה, והדבר ייעשה לטובתם של שוחרי־הצדק. מה יבוא בעקבות הקץ האלוהי של סדר־הדברים הנוכחי? ובכן, סדר־דברים חדש תחת מלכות אלהים השמימית, אשר על אודותיה לימד ישוע את תלמידיו להתפלל! הוא אמר: ”לכן כך התפללו אתם: ’אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ’” (מתי ו׳:9, 10). לאילו שינויים ניתן לצפות כאשר רצון אלהים ייעשה על הארץ?
מלחמה והאימה הכרוכה בה, לא תהיינה עוד. תהלים מ״ו: 10 אומר: ”משבית [יהוה אלהים] מלחמות עד קצה הארץ. קשת ישבר וקיצץ חנית, עגלות [מלחמה] ישרוף באש”. אזי, ”ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד” (מיכה ד׳:4).
לא עוד יתעורר הפחד מפני מחלות קטלניות והן לא תתבענה קורבנות נוספים. ההבטחה האלוהית היא: ”ובל יאמר שכן: ’חליתי’” (ישעיהו ל״ג:24). איזו סיבה לשמחה!
פחדים הקשורים בפשע ובאלימות יהיו אף הם נחלת העבר. תהלים ל״ז:10, 11 מבטיח: ”ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו; וענווים יִירשו ארץ והתענגו על רוב שלום”.
כיצד יוחלפו הפחדים הנוכחיים בשלום וביטחון אמיתיים? באמצעות ממשלת צדק אחת — מלכות אלהים. באשר לתקופתנו, מצהיר דניאל ב׳:44 (מארמית): ”ובימי המלכים האלה יקים אלוהי השמים מלכות שלא תיחרב לעולם. מלכות זו לא תעבור לעם אחר. היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ והיא תקום לעולם”. על המלך שמינה יהוה, ישוע המשיח, ”למלוך עד כי ישית [אלהים] את כל אויביו תחת רגליו” (קורינתים א׳. ט״ו:25). במרוצת אלף שנות שלטונו, יגשים ישוע את מטרתו המקורית של אלהים להשכין עלי־אדמות גן־עדן, המיושב לנצח בבני־אדם מאושרים (לוקס כ״ג:43; ההתגלות כ׳:6; כ״א:1–5).
בגן־עדן עלי־אדמות זה, יהיה רק פחד בריא אחד. תהא זו ”יראת יהוה” (משלי א׳:7). למעשה, עלינו לגלות יראה זו אפילו עתה, כיון שמשמעה כבוד והערצה עמוקה. הללו מלווים בפחד מפני הסבת מורת־רוח לאלהים, ונובעים מהערכתנו לחסדו וטובו. פחד זה דורש אמון מלא ביהוה וציות נאמן לו (תהלים ב׳:11; קט״ו:11).
מאורעות מעוררי־יראה מצביעים על תקופה זו כעל אחרית הימים. אולם, אם אנו מוכיחים את אהבתנו לאלהים, נוכל לשמוח במקום לחרוד. נבואות המקרא מראות כי קרב הקץ שיביא אלהים על עולם זה. יהוה אלהים יחליף עולם זה בעולם החדש המובטח של צדק (פטרוס ב׳. ג׳:13). אכן, עד מהרה, תחת שלטון המלכות, ייכון עולם נטול כל חרדה.
(מקור המאמרים: 1994/7/15)
[תמונה בעמוד 6]
תחת שלטון המלכות שבראשות ישוע המשיח, הפחד לא יאחז עוד בעולם