הכן את לבבך לדרוש את יהוה
עזרא הכהן היה חוקר, למדן, סופר ומורה תורה משכמו ומעלה. שירותו בלב ובנפש משמש דוגמה ומופת למשיחיים. במה? בזה שהיה מסור לאלוהים גם בהיותו בבבל, עיר מלאה באלילי כזב ובפולחן השדים.
מסירותו לאלוהים לא נוצרה מאליה. הוא בנה אותה. בספרו כתוב שהוא ”הכין לבבו לדרוש את תורת יהוה ולעשות” (עזרא ז׳:10).
משרתי יהוה כיום חפצים, כמו עזרא, לעשות כל מה שדורש מהם יהוה בעולם זה העוין את עבודת אלוהים האמיתית. אם כן, הבה נדון בכמה דרכים שבהן נוכל גם אנו להכין לבבנו, את האדם הפנימי שבנו — מחשבותינו, גישותינו, רצונותינו ומניעינו — למען ’נדרוש את תורת יהוה ונעשה אותה’.
הכנת הלב
להכין משמעו לערוך ולסדר דבר מבעוד מועד לשם מטרה מסוימת, לעשותו מוכן לשימוש מסוים. אם רכשת ידע מדויק מדבר־אלוהים והקדשת את חייך ליהוה, עשית זאת בלב מוכן, אשר ניתן להמשילו ל”אדמה הטובה” שעליה דיבר ישוע במשל הזורע (מתי י״ג:18–23).
למרות זאת, לבנו זקוק לתשומת לב מתמדת ולזיכוך בלתי פוסק. מדוע? משתי סיבות. ראשית, הנטיות השליליות, כמו עשבים שוטים בשדה, עלולות בנקל להכות בנו שורשים, בייחוד בתקופה זו של ”אחרית הימים”, שבה ”אוויר” העולם של השטן רווי במידה חסרת תקדים בזרעים מזיקים של חשיבה על־פי הבשר (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5; אפסים ב׳:2). הסיבה השנייה קשורה באדמה עצמה. אדמה שלא מטפלים בה מתייבשת, מתקשה ונעשית עקרה. ייתכן גם שרבים מתהלכים בגינה בחוסר זהירות ודורכים על האדמה עד שהיא מתקשה. הוא הדין לגבי אדמת לבנו. היא עלולה להיות עקרה אם תוזנח או תירמס תחת רגלי האנשים שאינם מעוניינים בטובתנו הרוחנית.
עד כמה חשוב אפוא ליישם את עצת המקרא: ”מכל משמר נצור לבך, כי ממנו תוצאות חיים” (משלי ד׳:23).
גורמים המדשנים את ’אדמת’ לבנו
הבה נדון בכמה גורמים, או תכונות, שידשנו את ’אדמת’ לבנו ויובילו לצמיחה בריאה. יש, כמובן, דברים רבים שישפרו את לבנו, אך נדון כעת בשישה: הכרה בצורך הרוחני, ענווה, כנות, יראת אלוהים, אמונה ואהבה.
”אשרי המודעים לצורכם הרוחני”, אמר ישוע (מתי ה׳:3, ע״ח). רעב פיסי מזכיר לנו את הצורך לאכול. במקביל לכך, מודעות לצרכים הרוחניים מסייעת לנו לפתח תיאבון למזון רוחני. האדם מטבעו רעב למזון רוחני, משום שהוא מקנה לו משמעות ותכלית בחיים. הלחצים מצד עולם השטן או סתם עצלות עלולים להקהות את מודעותנו לצורך זה. ישוע אמר: ”לא על־הלחם לבדו יחיה האדם, כי על־כל־מוצא פי־יהוה” (מתי ד׳:4).
ארוחות קבועות, מאוזנות ובריאות תורמות לבריאות הגוף, ומסייעות לו בבוא הזמן לפתח תיאבון לארוחה הבאה. כך גם במובן הרוחני. אולי לא היית מגדיר את עצמך כאדם שקדן, אבל אם תעשה לך להרגל לקרוא את דבר־אלוהים יום יום וללמוד באופן קבוע ספרות מקראית, תיאבונך יגבר. יבוא יום ותצפה בשקיקה לפעם הבאה שבה תלמד את המקרא. לכן אל תתייאש מהר; עמול לפיתוח תיאבון רוחני בריא.
הענווה מרככת את הלב
הענווה היא גורם מרכזי בהכנת הלב מפני שהיא מקלה עלינו ללמוד ולקבל ביתר קלות עצות ותוכחות אוהבות. תן דעתך לדוגמתו הטובה של המלך יאשיהו. בתקופת שלטונו נמצאה מגילה המכילה את התורה שנתן אלוהים ביד משה. כששמע יאשיהו את דברי התורה וכשהבין עד כמה רחקו אבותיו מעבודת אלוהים הטהורה, קרע את בגדיו ובכה לפני יהוה. מדוע נגע דבר־אלוהים עמוקות בלב המלך? הכתוב מוסר שלבו היה ”רך”, והוא נכנע בשומעו את דברי יהוה. יהוה הבחין בענוותו ובלבו הרך ובירך אותו כגמולו (מלכים ב׳. כ״ב:11, 18–20).
תודות לענוותם הבינו ויישמו תלמידיו ’הפשוטים והבלתי מלומדים’ של ישוע אמיתות רוחניות, שנשגבו מבינתם של ”החכמים והנבונים” ”מבחינת העולם הזה” (מעשי השליחים ד׳:13; לוקס י׳:21; קורינתים א׳. א׳:26). אותם חכמים לא היו מוכנים לקבל את דבר יהוה משום שלבם היה קשה מגאווה. היש תימה בכך שיהוה שונא גאווה? (משלי ח׳:13; דניאל ה׳:20).
כנות ויראת אלוהים
ירמיהו הנביא כתב: ”עקֹב [בוגדני] הלב מכל ואנוש הוא. מי ידענו?” (ירמיהו י״ז:9) בוגדנות זו מוצאת ביטוי בדרכים רבות. לעתים אנו מתרצים את מעשינו הפסולים או מוצאים צידוקים למגרעות חמורות באישיותנו. הכנות תעזור לנו לגבור על לבנו הבוגדני. היא תסייע לנו להכיר בחולשות שלנו ולהשתפר. מחבר התהלים גילה כנות זו בתפילתו: ”בחָנני, יהוה, ונַסֵני, צָרפה כליותיי ולבי”. הוא הכין לבבו כדי שיוכל לתת ליהוה לצרוף ולבחון אותו, גם אם בעקבות זאת היה עליו להכיר בתכונות דמויות סיגים למען יוכל להסירן (תהלים י״ז:3; כ״ו:2).
יראת אלוהים, שמשמעה גם ”שנאת רע”, היא אמצעי עזר רב עוצמה בצריפה זו (משלי ח׳:13). אדם ירא יהוה לא רק מוקיר את חסדו וטוב לבו של יהוה, אלא גם מודע לכך שיהוה מסוגל להעניש ואף להמית את מפירי דברו. בדבריו על עם ישראל הראה יהוה שיראיו שומעים בקולו: ”מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותיי כל הימים. למען יִיטב להם ולבניהם לעולם” (דברים ה׳:26).
יראת אלוהים אין תכליתה לגרום לנו להיכנע בחיל ורעדה ליהוה, אלא להניע אותנו לשמוע בקול אבינו האוהב החפץ אך ורק בטובתנו. יראת אלוהים זו מרוממת את הרוח ומשמחת את בעליה, עובדה שהמחיש ישוע בצורה ברורה מאוד (ישעיהו י״א:3; לוקס י״ב:5).
לב מוכן עשיר באמונה
אדם שאמונה חזקה בלבו מבין שדרישותיו ומצוותיו של יהוה צודקות ומשמשות תמיד לתועלתנו המרבית (ישעיהו מ״ח:17, 18). מי שיש בלבו אמונה כזו נהנה ליישם את הכתוב במשלי ג׳:5, 6: ”בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך”. איש שלבו חסר אמונה לא יבטח ביהוה, בייחוד אם יידרש להקריב הקרבות שונות, שאולי אחת מהן היא לנהל חיים פשוטים יותר כדי להתמקד בענייני המלכות (מתי ו׳:33). לא לשווא מגדיר יהוה לב חסר אמונה כלב ”מרושע” (עברים ג׳:12).
אמונתנו ביהוה משתקפת בתחומים רבים, גם במה שאנו עושים בסתר. חשוב, לדוגמה, על העיקרון שבגלטים ו׳:7: ”אל תטעו, באלוהים אין להתל; כי מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור”. אמונתנו בעיקרון זה תתבטא בין היתר בסרטים שאנו רואים, בספרים שאנו קוראים, בזמן שאנו מקדישים ללימוד המקרא ובתפילותינו. אמונה חזקה, שתניע אותנו לזרוע ”בשדה הרוח”, היא מן הגורמים המרכזיים לרכישת לב המוכן לקבל את דבר יהוה ולפעול על־פיו (גלטים ו׳:8).
אהבה — התכונה הנעלה מכל
אהבה, יותר מכל תכונה אחרת, מקלה על אדמת לבבנו לקלוט את דבר יהוה. כשהשווה בין אהבה לאמונה ותקווה, אמר השליח פאולוס שהאהבה היא ”הגדולה שבהן” (קורינתים א׳. י״ג:13). אדם שלבו גדוש אהבה לאלוהים שואב הנאה מרובה ושמחה עמוקה מעשיית רצונו; דרישותיו אינן מעמסה בעיניו. השליח יוחנן אמר: ”הן זאת היא אהבת אלוהים, שנשמור את מצוותיו. ומצוותיו אינן קשות” (יוחנן א׳. ה׳:3). ברוח דומה אמר ישוע: ”מי שאוהב אותי ישמור את דברי ואבי יאהב אותו” (יוחנן י״ד:23). שים לב שאין זו אהבה חד־צדדית. יהוה אוהב את הנמשכים אליו באהבה.
יהוה יודע שאנו בלתי מושלמים וחוטאים לו תמיד. למרות זאת, אין הוא מתרחק מאיתנו. הוא מחפש במשרתיו ”לב שלם” שיאיץ בנו לשרתו ברצון ו”בנפש חפצה” (דברי הימים א׳. כ״ח:9). יהוה, כמובן, מבין שדרושים לנו זמן ומאמצים לפתח תכונות טובות בלבנו ולהניב את פירות הרוח (גלטים ה׳:22, 23). הוא נוהג בנו בסבלנות ”כי הוא ידע יִצרנו, זָכוּר כי עפר אנחנו” (תהלים ק״ג:14). ישוע נקט גישה דומה ומעולם לא מתח ביקורת נוקבת על תלמידיו בשל מגרעותיהם, אלא עזר להם ועודד אותם בסבלנות. האין האהבה, הרחמים והסבלנות מצד יהוה וישוע מעמיקות את אהבתך כלפיהם? (לוקס ז׳:47; פטרוס ב׳. ג׳:9).
אם אתה מתקשה לעקור מלבך הרגלים שורשיים דמויי עשבים שוטים או לפורר מגרעות עקשניות כגושי חימר באדמת גינה, אל תיפול רוחך ואל תאמר נואש. המשך במאמציך להשתפר ו’התמד בתפילה’. בקש תמיד מיהוה שיתן לך מרוחו (רומים י״ב:12). בעזרתו האוהבת, יהיה לך, כמו לעזרא, לב מוכן ”לדרוש את תורת יהוה ולעשות”.
[תמונה בעמוד 31]
עזרא היה מסור לאלוהים גם בהיותו בבבל
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 29]
Garo Nalbandian