אל תרמה את עצמך!
”מה זאת עשית?” שאל אלוהים את חוה לאחר שאכלה מהעץ האסור. ”הנחש השיאני [רימה אותי] ואוכל”, השיבה האישה (בר׳ ג׳:13). השטן, הנחש הערמומי שגרם לה להמרות את פי אלוהים, מכונה מאוחר יותר במקרא ”הנחש הקדמוני... המתעה את כל תבל” (ההת׳ י״ב:9).
הכתוב בבראשית מציג את השטן כיצור ערמומי המפיץ שקרים מתוך כוונה להתעות את הלא־זהירים. חוה נפלה במלכודת שטמן לה. אולם אל לנו להסיק שרק השטן מסוגל להתעותנו. המקרא מזהיר אותנו גם מפני הסכנה ’לרמות את עצמנו’ (יעקב א׳:22).
אולי אנו סבורים ואף בטוחים שאיננו יכולים לרמות את עצמנו. אך אלוהים מזהיר אותנו מכך, ולא בכדי. חיוני, אם כן, שנחשוב כיצד אנו עלולים לרמות את עצמנו ואילו רעיונות מוטעים עלולים להוליכנו שולל. נבחן כעת דוגמה מקראית שתבהיר לנו את הנושא.
הם רימו את עצמם
בשנת 537 לפה״ס לערך הוציא כורש הגדול מלך פרס צו, ובו נאמר לגולי בבל לשוב לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש (עז׳ א׳:1, 2). בהתאם למטרת יהוה, בשנה שלאחר מכן הניחו היהודים את היסודות לבניית המקדש החדש. שבי ציון שמחו והיללו את יהוה על שבירך את השלב הראשוני של מיזם חשוב זה (עז׳ ג׳:8, 10, 11). עד מהרה קמו מתנגדים לבנייה וריפו את ידיהם (עז׳ ד׳:4). כ־15 שנה לאחר שחזרו הגולים, הטילו רשויות פרס חרם על מלאכת הבנייה בירושלים. כדי לאכוף את החרם הגיעו נציגי הממשל לירושלים ו”ביטלו [את מלאכת היהודים] בזרוע וכוח” (עז׳ ד׳:21–24).
לנוכח מכשול רציני זה, רימו היהודים את עצמם. הם אמרו: ”לא עת בוא, עת בית יהוה להיבנות” (חגי א׳:2). לדידם, לא היה זה לרצון אלוהים שבית המקדש ייבנה באותה עת. במקום לחפש דרכים לבצע את רצון יהוה, הם נטשו את משימתם הקדושה ושקעו כל כולם בשיפור חזות בתיהם. חגי הנביא שאל אותם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: ”העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים, והבית הזה [מקדש יהוה] חרֵב?” (חגי א׳:4).
מה הלקח? אם תהיה לנו השקפה מוטעית באשר לעיתים ולזמנים הקשורים למטרת יהוה, אנו עלולים להמעיט בחשיבותן של פעילויותינו הרוחניות, ובעקבות כך תוסח דעתנו ונשקע בעניינים אישיים. למשל, דמיין לעצמך שאתה מצפה לאורחים. אתה עוסק במרץ במטלות הבית הקשורות לבואם. אולם פתאום מודיעים לך שהאורחים מתעכבים. האם תפסיק לעסוק בהכנות?
זכור שחגי וזכריה עזרו ליהודים להבין שיהוה רצה שהמקדש ייבנה ללא דיחוי. חגי אמר: ”חזק כל עם הארץ... ועשו” (חגי ב׳:4). היה עליהם להמשיך במלאכה תוך ביטחון שרוח אלוהים תתמוך בהם (זכ׳ ד׳:6, 7). אין ספק שפרשה זו מסייעת לנו להימנע מלהסיק מסקנות מוטעות באשר ליום יהוה (קור״א י׳:11).
להיפטר מחשיבה מוטעית — לאמץ חשיבה נכונה
השליח פטרוס התייחס באיגרתו השנייה לעת שקבע יהוה להביא ’שמיים חדשים וארץ חדשה’ (פט״ב ג׳:13). הוא דיבר על לצים שפקפקו בכך שאלוהים יתערב אי פעם בענייני האדם. הם הציגו את הטענה המוטעית שדבר לא יקרה, וש”הכול ממשיך כמו שהיה מראשית הבריאה!” (פט״ב ג׳:4) פטרוס בא להפריך טיעון קלוקל זה. הוא כתב: ”אני מזכיר אתכם ומעורר את מחשבתכם התמה”. הוא הזכיר לאחיו המשיחיים שאותם לצים טעו. הרי אלוהים התערב בעבר בענייני האדם והביא את המבול (פט״ב ג׳:1, 5–7).
הנביא חגי מסר מסר דומה ליהודים שאמרו נואש וחדלו ממלאכתם בשנת 520 לפה״ס. הוא הפציר בהם: ”שימו לבבכם על דרכיכם” (חגי א׳:5). כדי לעזור לבני עמו לחשוב בהיגיון, הוא הזכיר להם את מטרות אלוהים כלפיהם ואת הבטחותיו (חגי א׳:8; ב׳:4, 5). מייד לאחר דברי העידוד שמסר, שבו היהודים לבנות את המקדש, וזאת למרות החרם שהטילו הרשויות על הבנייה. שוב ניסו המתנגדים לחבל במלאכתם, אך הם נחלו כישלון! בסופו של דבר הוסר החרם, ותוך חמש שנים הושלמה בניית המקדש (עז׳ ו׳:14, 15; חגי א׳:14, 15).
’נשים לבבנו על דרכינו’
האם לדעתך גם אנו עלולים לומר נואש לנוכח בעיות, כשם שקרה ליהודים בימי חגי? אם זה יהיה מצבנו, הדבר עשוי להקשות עלינו לשמור על התלהבותנו בהכרזת הבשורה הטובה. אך מה עלול לגרום לנו להרים ידיים? אולי אנחנו סובלים בגלל האי־צדק שיש בעולם. חשוב על חבקוק אשר שאל: ”עד אנה, יהוה שיוועתי, ולא תשמע? [עד אנה] אזעק אליך חמס, ולא תושיע?” (חב׳ א׳:2). משיחי החושב שהבטחות אלוהים מאחרות להתגשם עלול לאבד את תחושת הדחיפות שלו ולתת עדיפות לחיי נוחות. האם אתה יכול לראות את עצמך במצב זה? אם לדעתנו אלוהים מתעכב, אנחנו למעשה מרמים את עצמנו. מן ההכרח שנישמע להדרכת המקרא ’לשים לבבנו על דרכינו’ ו’לעורר את מחשבתנו’! על כל אחד לשאול את עצמו: ’האם זה צריך להפתיע אותי שהעולם המרושע הזה ממשיך להתקיים מעבר לזמן שציפיתי?’
תקופת ציפייה שנחזתה במקרא
שים לב למה שאמר ישוע באשר לסיום הסדר העולמי. ספר הבשורה על־פי מרקוס מציין שבנבואתו על אחרית הימים, חזר ישוע ואמר לנו להיות ערים (מר׳ י״ג:33–37). אזהרה דומה ניתן למצוא באמצע התיאור הנבואי אודות יום יהוה הגדול, מלחמת הר מגידון (ההת׳ ט״ז:14–16). מדוע המקרא מזהיר אותנו שוב ושוב? יש צורך באזהרות חוזרות ונשנות מכיוון שאנשים עלולים לאבד את תחושת הדחיפות שלהם לאחר תקופת המתנה ארוכה מהמצופה.
ישוע נתן דוגמה הממחישה מדוע עלינו להישאר דרוכים בשעה שאנו מצפים לקץ הסדר העולמי. הוא דיבר על אדם שביתו נפרץ. כיצד יכול היה למנוע את השוד? אילו היה נשאר ער כל הלילה, השוד לא היה מתרחש. ישוע חתם את המשל בעצה הבאה: ”הייו מוכנים..., כי בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם” (מתי כ״ד:43, 44).
דוגמה זאת ממחישה את הצורך להיות מוכנים לחכות אפילו למשך תקופה ארוכה למדי. אל לנו להיות מודאגים יתר על המידה מכך שהסדר העולמי המרושע הזה ממשיך להתקיים זמן ארוך יותר מכפי שציפינו. אל לנו לרמות את עצמנו ולחשוב שהעת שבה יפעל יהוה לא תבוא בתקופתנו. חשיבה מעין זו תדכא את רצוננו לבשר את הבשורה הטובה על המלכות (רומ׳ י״ב:11).
עקור מתוכך חשיבה מוטעית
העיקרון שבגלטים ו׳:7 חל גם על חשיבה מוטעית: ”אל תטעו... מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור”. בחלקת אדמה לא זרועה, מתחילים לשגשג עד מהרה עשבים שוטים. בדומה לכך, אם לא תהיה לנו חשיבה רוחנית צלולה, אזי חשיבה מוטעית תכה שורשים במוחנו. למשל, אולי נאמר לעצמנו: ’אין ספק שיום יהוה יבוא, אבל... הוא לא יבוא מייד’. אם נתחיל לחשוב כך, אנו עלולים לחדול להתייחס לפעילויותינו הרוחניות ברצינות הראויה להן, ועם הזמן אף להזניח בהדרגה את השגרה הרוחנית שלנו. ואז יום יהוה עלול לתפוס אותנו לא־מוכנים (פט״ב ג׳:10).
אולם חשיבה מוטעית לא תכה שורשים במוחנו אם תמיד נוכיח לעצמנו ’מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיני’ אלוהים (רומ׳ י״ב:2). קריאה קבועה בדבר־אלוהים היא אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת. המקרא יכול לחזק את אמונתנו בכך שיהוה תמיד פועל במועד שקבע (חב׳ ב׳:3).
לימוד המקרא, תפילות, נוכחות קבועה באסיפות הקהילה, פעילות הבישור וכן גם מעשים אוהבים וגילוי טוב לב יסייעו בידנו ל’החיש את יום יהוה’ במחשבותינו (פט״ב ג׳:11, 12). נאמנותנו לא תיעלם מעיני יהוה. השליח פאולוס אומר: ”אל נא ירפו ידינו מעשות טוב; בבוא העת נקצור, אם לא נרפה” (גל׳ ו׳:9).
אין זו העת לרמות את עצמנו במחשבה שיום יהוה ”נדחה” למועד מאוחר יותר. נהפוך הוא, זה הזמן להיות יציבים כיוון שיום יהוה הולך ומתקרב.
[תמונה בעמוד 4]
חגי וזכריה האיצו ביהודים לבנות את בית המקדש
[תמונה בעמוד 5]
מה היה עושה בעל הבית אילו ידע שגנב עומד לפרוץ לביתו?