כאב קשה מנשוא

המוות הוא נושא כאוב.‏ רבים נמנעים מלדבר עליו.‏ אך במוקדם או במאוחר כולנו צריכים להתמודד עם המוות.‏ הכאב הנלווה לו חד וקשה.‏

שום דבר אינו יכול להכין אותנו לקראת מותו של הורה,‏ בן זוג או ילד.‏ אסון עלול לפקוד את האדם במפתיע או לייסרו במשך תקופה ארוכה.‏ כך או כך,‏ לא ניתן לחמוק מהכאב הנלווה למוות,‏ והמחשבה שאין דרך חזרה עלולה למוטט את הפרט.‏

אנטוניו,‏ אשר איבד את אביו בתאונת דרכים,‏ אמר:‏ ”‏זה כאילו מישהו נעל את כל הדלתות והחלונות של ביתך ולקח את המפתחות.‏ אתה לא יכול לחזור הביתה,‏ אפילו לא לרגע.‏ כל מה שנשאר לך זה רק זיכרונות.‏ זו המציאות החדשה.‏ למרות שאתה מנסה להתכחש למצב — כי הוא נראה לך כל כך לא הוגן — אתה לא יכול לעשות שום דבר כדי לשנות אותו”‏.‏

דורותי חוותה אובדן דומה כאשר התאלמנה בגיל 47.‏ היא החליטה למצוא תשובות לשאלותיה.‏ בתור מורה בבית־ספר של יום ראשון בכנסייה היא לא חשבה שהמוות הוא סוף מוחלט.‏ אך לא היו בידה תשובות ברורות בנושא.‏ ”‏מה קורה לנו לאחר מותנו?‏”‏ היא שאלה את הכומר האנגליקני של כנסייתה.‏ ”‏אף אחד אינו באמת יודע”‏,‏ הוא השיב.‏ ”‏נצטרך לחכות ולראות”‏.‏

האם הדרך היחידה לדעת את התשובה היא ”‏לחכות ולראות”‏?‏ היש דרך לדעת בוודאות אם המוות הוא סוף מוחלט?‏