איבדתי אב — מצאתי אב

אבי נולד בגרץ שבאוסטריה ב־1899,‏ כך שבמהלך מלחמת העולם הראשונה הוא היה נער.‏ זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1939 הוא גויס לצבא הגרמני,‏ ובשנת 1943 נפל בקרב ברוסיה.‏ למרבה הצער,‏ כך איבדתי את אבי כשהייתי רק כבן שנתיים.‏ מעולם לא הייתה לי הזדמנות להכיר אותו וחסרה לי מאוד דמות אב,‏ במיוחד כשראיתי שלמרבית הבנים בבית־הספר היה אבא.‏ מאוחר יותר כנער שאבתי נחמה מהידע שרכשתי על אבינו השמימי,‏ אב נעלה יותר שאינו יכול למות.‏

מצטרף לתנועת הצופים

בגיל שבע הצטרפתי לתנועת הצופים.‏ תנועת הצופים הינה ארגון כלל עולמי שנוסד בבריטניה ב־1908 על־ידי רוברט סטיבנסון סמית’‏ באדן פאוול,‏ לוטננט גנרל בצבא הבריטי.‏ ב־1916 הוא ייסד קבוצה בתוך תנועת הצופים המיועדת לבנים בני גילי.‏

אהבתי לצאת למחנאות באזורים כפריים בסופי שבוע — לישון באוהלים,‏ ללבוש מדים ולצעוד לקול תופים.‏ נהניתי במיוחד לבלות עם החניכים האחרים,‏ לשיר מסביב למדורה בערבים ולשחק משחקים ביער.‏ למדנו גם רבות על הטבע,‏ מה שגרם לי להעריך את יצירות הבורא.‏

חברי תנועת הצופים נקראים לעשות מעשה טוב מדי יום,‏ וזה הקו המנחה שלהם.‏ בירכנו זה את זה במילים:‏ ”‏היה נכון”‏,‏ וזה מצא חן בעיני.‏ בקבוצתנו שמנתה מעל למאה בנים,‏ כחצי היו קתולים,‏ חצי פרוטסטנטים ואחד מהם היה בודהיסט.‏

מאז 1920 נערכים מפגשים בינלאומיים או כנסים של תנועת הצופים אחת לכמה שנים.‏ באוגוסט 1951 נכחתי בכנס העולמי השביעי של תנועת הצופים בבאד אישֶל שבאוסטריה,‏ ובאוגוסט 1957 נכחתי בכנס העולמי התשיעי בסאטן פארק,‏ סמוך לברמינגהם,‏ אנגליה.‏ בכנס זה נכחו כ־000,‏33 חברי תנועת הצופים מ־85 מדינות וטריטוריות.‏ בנוסף,‏ כ־000,‏750 איש ביקרו אותנו בכנס וביניהם מלכת אנגליה,‏ אליזבת.‏ עבורי היה זה כמו להשתייך לאגודת אחים בינלאומית.‏ באותם ימים לא ידעתי שבקרוב אתוודע לאגודת אחים מרשימה הרבה יותר — אגודת אחים רוחנית.‏

המפגש הראשון עם עדי־יהוה

באביב 1958 עמדתי לסיים את חניכותי כמלצר בגרנד הוטל ויסלר שבגרץ,‏ אוסטריה.‏ רודולף שיגרל,‏ עמית לעבודה ושף קונדיטור,‏ בישר לי באופן לא־רשמי.‏ מעולם לא שמעתי דבר על האמת.‏ תחילה הוא העלה את נושא דוקטרינת השילוש ואמר שאין היא עיקר אמונה מקראי.‏ אני העליתי טיעונים בעד השילוש ורציתי להוכיח שהוא טועה.‏ חיבבתי את עמיתי לעבודה והתכוונתי לשכנע אותו לחזור לכנסייה הקתולית.‏

רודולף,‏ שכינויו היה רודי,‏ השיג לי מקרא.‏ התעקשתי שזה יהיה תרגום קתולי.‏ התחלתי לקרוא בו ומייד שמתי לב שרודי צירף למקרא עלון שיצא לאור מטעם חברת המצפה.‏ זה לא מצא חן בעיניי כיוון שחשבתי שספרות כזו יכולה להיות מנוסחת בדרך שנראית נכונה כשלמעשה אינה כזאת.‏ אולם הסכמתי לדבר אתו על המקרא.‏ רודי גילה חוש הבחנה ולא הציע לי עוד חומר מודפס.‏ במשך כשלושה חודשים קיימנו מדי פעם דיונים מקראיים שלעיתים נמשכו עד מאוחר בלילה.‏

עם סיום החניכות שלי במלון שבעיר מולדתי גרץ,‏ מימנה לי אמי השכלה נוספת בבית־ספר לניהול מלונות.‏ לכן עברתי לבאד הופגאסטיין,‏ עיר השוכנת בעמק באלפים,‏ שם היה ממוקם בית־הספר.‏ הוא היה קשור לגרנד הוטל שבבאד הופגאסטיין,‏ ולעיתים עבדתי שם כדי לרכוש ניסיון נוסף מעבר למה שלמדתי בכיתה.‏

שתי שליחות מבקרות אותי

רודי מסר את כתובתי החדשה למשרד הסניף בווינה,‏ והסניף העביר אותה לשתי שליחות,‏ אילזה אונטרדרפר ואלפרידה לור.‏a יום אחד קרא לי פקיד הקבלה במלון ואמר ששתי נשים מחכות לי ברכב ושהן רוצות לדבר אתי.‏ הופתעתי כי לא הכרתי אותן,‏ אך יצאתי כדי לראות מי הן.‏ מאוחר יותר נודע לי שעדות־יהוה אלה שירתו כבלדריות בגרמניה הנאצית כאשר הוצאה פעילות הבישור אל מחוץ לחוק לפני מלחמת העולם השנייה.‏ עוד לפני פרוץ המלחמה הן נתפסו בידי המשטרה החשאית של גרמניה (‏גסטאפו)‏ ונשלחו למחנה ריכוז ליכטֶנבּוּרג.‏ ואז במהלך המלחמה הועברו למחנה רוונסבריק שליד ברלין.‏

מאחר שהאחיות היו בערך בגיל אמי,‏ רחשתי להן כבוד.‏ משום כך לא רציתי לבזבז את זמנן בשיחות או בדיונים שאאלץ לסיים לאחר מספר שבועות או חודשים עקב חוסר עניין מצדי.‏ אז ביקשתי מהן שרק יספקו לי רשימת פסוקים על הדוקטרינה הקתולית שלפיה האפיפיור הוא יורשו של השליח פטרוס.‏ אמרתי להן שאראה לכומר המקומי את הרשימה ואשוחח עמו על כך.‏ חשבתי שבדרך זו אוכל לדעת היכן נמצאת האמת.‏

לומד על האב הקדוש האמיתי שבשמיים

הכנסייה הרומית קתולית מלמדת שיש רצף בלתי פוסק של אפיפיורים שניתן להתחקות על עקבותיהם עד לשליח פטרוס.‏ (‏הכנסייה מפרשת באופן מוטעה את דבריו של ישוע שבמתי ט״ז:‏18,‏ 19‏.‏)‏ כמו כן,‏ לטענת הדת הקתולית האפיפיור אינו יכול לשגות בענייני דוקטרינה כאשר הוא מדבר אקס קתדרה,‏ כלומר כשהוא בתפקיד רשמי.‏ האמנתי בזה וחשבתי שאם האפיפיור,‏ שהקתולים מכנים האב הקדוש,‏ אינו יכול לשגות בעניינים דוקטרינריים והוא קבע שהשילוש נכון,‏ אז זה חייב להיות כך.‏ אך אם הוא כן יכול לשגות,‏ אז אולי הדוקטרינה כוזבת.‏ אין פלא אפוא שעבור קתולים רבים הדוקטרינה שלפיה האפיפיור הוא יורשו של השליח פטרוס היא עיקר האמונה החשוב ביותר,‏ שהרי אמיתותן של תורות קתוליות אחרות נשענת עליו.‏

כשביקרתי את הכומר הוא לא יכול היה להשיב על שאלותיי,‏ אך הוא שלף מהמדף שלו ספר שהכיל הסברים על הדוקטרינה הזאת.‏ קיבלתי את הצעתו ולקחתי את הספר הביתה,‏ קראתי בו וחזרתי עם שאלות נוספות.‏ בסופו של דבר הכומר שלא היה מסוגל להשיב על שאלותיי,‏ אמר:‏ ”‏אינני יכול לשכנע אותך,‏ ואתה אינך יכול לשכנע אותי.‏.‏.‏ אני מאחל לך כל טוב!‏”‏ הוא לא רצה לשוחח אתי יותר.‏

בשלב הזה הייתי מוכן ללמוד את המקרא עם אילזה ואלפרידה.‏ הן לימדו אותי רבות על האב הקדוש האמיתי שבשמיים,‏ יהוה אלוהים (‏יוח׳ י״ז:‏11‏)‏.‏ לא הייתה אז קהילה באזור,‏ לכן שתי האחיות ניהלו את האסיפות בביתה הפרטי של משפחה שגילתה עניין באמת.‏ רק מעטים נכחו.‏ האחיות דנו יחד על רוב החומר של האסיפות,‏ כיוון שלא היה אף אח טבול שיכול היה לנהל את האסיפות.‏ מדי פעם היה מגיע אח מאזור אחר ומגיש הרצאה פומבית במקום שכור.‏

מתחיל לבשר

אילזה ואלפרידה החלו ללמד אותי את המקרא באוקטובר 1958,‏ ונטבלתי כעבור שלושה חודשים בינואר 1959.‏ לפני שנטבלתי שאלתי אותן אם אוכל להתלוות אליהן לשירות מבית לבית רק כדי לראות איך מבשרים (‏מה״ש כ׳:‏20‏)‏.‏ לאחר שהתלוותי אליהן בפעם הראשונה שאלתי אם אוכל לקבל שטח משלי.‏ הן הקצו לי כפר,‏ ונהגתי ללכת אליו ולבשר לבדי מבית לבית וגם לערוך ביקורים חוזרים אצל המעוניינים.‏ האח הראשון שהתלוותי אליו בשירות מבית לבית היה משגיח הנפה שמאוחר יותר ביקר אותנו.‏

בשנת 1960,‏ לאחר שסיימתי את לימודיי בתחום המלונאות,‏ חזרתי לעיר מולדתי במטרה לנסות לעזור לקרובי משפחתי ללמוד את אמיתות המקרא.‏ עד עתה אף אחד מהם לא אימץ לעצמו את האמת,‏ אך יש כמה שמגלים מידה מסוימת של עניין.‏

בוחר לשרת בשירות המורחב

בשנת 1961 הוקראו בקהילות מכתבים ממשרד הסניף שעודדו להצטרף לשירות החלוצי.‏ הייתי רווק ובריא,‏ ולא היה לי תירוץ לא להתחיל לשרת כחלוץ.‏ דיברתי עם משגיח הנפה קורט קון,‏ ושאלתי מה דעתו על כך שאעבוד בעבודתי החילונית מספר חודשים נוספים כדי שאוכל לרכוש רכב שיועיל לי בשירות החלוצי.‏ מה הייתה תגובתו לכך?‏ הוא אמר:‏ ”‏האם ישוע והשליחים היו צריכים רכב כדי לשרת בשירות המורחב?‏”‏ זה היה מספיק עבורי!‏ תיכננתי להצטרף לשורות החלוצים מהר ככל האפשר.‏ אך מאחר שעבדתי 72 שעות מדי שבוע במסעדה במלון,‏ היה עליי תחילה לערוך מספר שינויים.‏

שאלתי את המנהל שלי אם אוכל לעבוד 60 שעות.‏ הוא נענה לבקשתי ושילם לי את אותו השכר.‏ זמן קצר לאחר מכן שאלתי אותו אם אוכל לעבוד רק 48 שעות בשבוע.‏ הוא אישר גם בקשה זו ושילם לי את אותו השכר.‏ בהמשך ביקשתי שיאפשר לי לעבוד רק 36 שעות בשבוע,‏ או 6 שעות ביום 6 ימים בשבוע,‏ וגם בקשה זו נענתה בחיוב.‏ למרבה הפלא עדיין קיבלתי את אותו השכר!‏ נראה היה שהמנהל שלי לא רצה שאעזוב.‏ לוח זמנים זה אפשר לי להתחיל לשרת כחלוץ רגיל.‏ באותו זמן מכסת השעות לחלוציות רגילה עמדה על 100 שעות בחודש.‏

ארבעה חודשים לאחר מכן התמניתי לחלוץ מיוחד ולמשרת הקהילה בקהילה קטנה בעיר ספיטל אן דר דראו במחוז קֶרְנְטֶן.‏ באותם ימים מכסת השעות לחלוצים מיוחדים עמדה על 150 שעות בחודש.‏ לא היה לי שותף לחלוציות,‏ אך הערכתי מאוד את התמיכה שקיבלתי בשירות מאחות גרטרוד לובנר ששירתה כעוזרת משרת הקהילה.‏b

שינויים מהירים בתפקידים

בשנת 1963 הוזמנתי לשרת בשירות הנפתי.‏ לפעמים נסעתי ברכבת מקהילה לקהילה ונשאתי מזוודות כבדות.‏ לרוב האחים לא היה רכב,‏ לכן אף אחד לא יכול היה לאסוף אותי מתחנת הרכבת.‏ כדי לא ”‏להתרברב”‏ לא רציתי לנסוע במונית לבית שבו הייתי אמור ללון,‏ אז נהגתי ללכת לשם ברגל.‏

בשנת 1965,‏ בעודי רווק,‏ הוזמנתי ללמוד בכיתה ה־41 של בית־ספר גלעד.‏ רבים מחבריי לכיתה היו גם הם רווקים.‏ להפתעתי הרבה,‏ נשלחתי בסיום לימודיי חזרה לאוסטריה ארץ מולדתי על מנת להמשיך בשירות הנפתי.‏ אבל לפני שעזבתי את ארצות הברית התבקשתי להתלוות למשגיח נפה למשך ארבעה שבועות.‏ הוקרתי את הזכות לשרת לצד אנטוני קונטי,‏ אח לבבי שאהב את שירות השדה ובישר ביעילות רבה.‏ שירתנו יחד בצפון מדינת ניו יורק באזור קורנוול.‏

כשחזרתי לאוסטריה נשלחתי לשרת בנפה שבה פגשתי את טובֶה מֶרֵטֶה,‏ אחות רווקה יפהפייה.‏ היא חונכה בדרך האמת מגיל חמש.‏ כשאחים שואלים אותנו כיצד נפגשנו,‏ אנחנו מתלוצצים ואומרים:‏ ”‏משרד הסניף דאג לכך”‏.‏ שנה לאחר מכן,‏ באפריל 1967,‏ התחתנו והותר לנו להמשיך בשירות הנפתי יחדיו.‏

כעבור שנה הבנתי שברוב חסדו אימץ אותי יהוה כאחד מבניו הרוחניים.‏ כך החלו יחסיי המיוחדים עם אבי השמימי ועם כל מי שעל־פי רומים ח׳:‏15 ”‏קוראים:‏ ‏’‏אבא,‏ אבינו!‏’‏”‏.‏

מרטה ואני המשכנו לשרת יחד בשירות הנפתי והמחוזי עד 1976.‏ לפעמים במהלך עונת החורף היינו צריכים לישון בחדרי שינה לא מחוממים בטמפרטורות מתחת לאפס.‏ פעם אחת כשהתעוררנו ראינו שקצה שמיכתנו העליון היה קשה ולבן כיוון שהבל פינו קפא!‏ בסופו של דבר החלטנו להביא אתנו תנור חשמלי קטן כדי לשמור על טמפרטורות סבירות בלילה.‏ במקומות מסוימים כדי להשתמש בשירותים בלילה היינו צריכים ללכת בשלג למבנה חיצוני שבדרך כלל היה חשוף למשבי רוח.‏ בנוסף,‏ לא הייתה לנו דירה,‏ לכן לרוב נשארנו בימי שני באותו בית שבו לנו במהלך השבוע.‏ ואז בימי שלישי בבוקר נסענו לקהילה הבאה.‏

אני שמח לומר שלאורך השנים אשתי היקרה תמיד תמכה בי רבות.‏ היא מאוד אוהבת את שירות השדה ומעולם לא הייתי צריך לדרבן אותה לצאת לבשר.‏ היא גם אוהבת את האחים ומגלה דאגה רבה לאחרים.‏ זה מהווה עזרה של ממש עבורי.‏

בשנת 1976 הוזמנו לשרת במשרד הסניף של אוסטריה שבווינה,‏ ומוניתי לחבר בוועד הסניף.‏ באותו זמן השגיח הסניף באוסטריה על הפעילות בכמה ארצות במזרח אירופה וארגן משלוחים חשאיים של ספרות לאותן ארצות.‏ אח יורגן רנדל עמד בראש פעילות זו וגילה יוזמה רבה.‏ הייתה לי הזכות לעבוד לצדו,‏ ומאוחר יותר התבקשתי להשגיח על מלאכת התרגום לעשר שפות מזרח אירופאיות.‏ יורגן ואשתו גרטרוד ממשיכים לשרת בנאמנות כחלוצים מיוחדים בגרמניה.‏ בשנת 1978 החל הסניף באוסטריה לעמד כתבי עת בשש שפות ולהדפיס אותם במכונת דפוס קטנה.‏ כמו כן,‏ שלחנו כתבי עת למנויים מארצות שונות.‏ אוטו קוגליטש,‏ המשרת כעת עם אשתו אינגריד במשרד הסניף בגרמניה,‏ היה איש מפתח במשימות אלה.‏

האחים במזרח אירופה גם הוציאו לאור ספרות בארצותיהם בעזרת מכונות שכפול או על־ידי הפקת חומר מסרטי צילום.‏ עם זאת,‏ הם עדיין היו זקוקים לתמיכה מארצות אחרות.‏ יהוה הגן על פעילות זו,‏ ואנחנו בסניף רכשנו אהבה לאחים שנאלצו לשרת בנסיבות קשות ובתנאי מחתרת במשך שנים רבות.‏

ביקור מיוחד לרומניה

בשנת 1989 הייתה לי הזכות להתלוות לאח תיאודור ז׳ארֶז,‏ חבר בגוף המנהל,‏ לביקור ברומניה.‏ המטרה הייתה לעזור לקבוצת אחים גדולה להתאחד שוב עם הארגון.‏ משנת 1949 הם ניתקו קשר עם הארגון מסיבות שונות וייסדו קהילות משלהם.‏ אולם הם המשיכו לבשר ולהטביל חדשים.‏ הם גם ישבו בכלא מפני ששמרו על עמדתם הניטרלית המשיחית,‏ ממש כשם שעשו האחים שהיו חלק מהארגון שהיה מאושר על־ידי המשרדים הראשיים.‏ הפעילות הייתה עדיין מחוץ לחוק ברומניה,‏ לכן נפגשנו בחשאי בביתו של אח פמביל אלבו עם ארבעה זקני־קהילה בולטים ועם נציגים מהוועד הארצי המאושר של רומניה.‏ צירפנו אלינו גם מתורגמן מאוסטריה,‏ את רולף קלנר.‏

בלילה השני של הדיון שכנע אח אלבו את ארבעת עמיתיו הזקנים להתאחד אתנו כשאמר להם:‏ ”‏אם לא נעשה זאת עכשיו,‏ אולי לעולם לא תהיה לנו הזדמנות נוספת”‏.‏ בעקבות כך,‏ קרוב ל־000,‏5 אחים התאחדו שוב עם הארגון.‏ איזה ניצחון ליהוה ומהלומה לשטן!‏

לקראת סוף 1989,‏ לפני נפילת המשטר הקומוניסטי במזרח אירופה,‏ הזמין הגוף המנהל אותי ואת אשתי לעבור למשרדים הראשיים בניו יורק.‏ הייתה זו הפתעה גדולה עבורנו.‏ התחלנו לשרת בבית־אל בברוקלין ביולי 1990.‏ בשנת 1992 מוניתי לעוזר בוועדת השירות של הגוף המנהל,‏ ומאז יולי 1994 יש לי הזכות לשרת בגוף המנהל.‏

מביט אל העבר ואל העתיד

התקופה שבה הייתי מלצר במלון חלפה עברה לה.‏ כעת אני נהנה מהזכות להשתתף בהכנה ובחלוקה של מזון רוחני עבור אגודת האחים הבינלאומית שלנו (‏מתי כ״ד:‏45–47‏)‏.‏ במבט לאחור על יותר מ־50 שנה בשירות המורחב המיוחד,‏ לא נותר לי אלא לבטא את הערכתי העמוקה ואת שמחתי הרבה על הברכות שיהוה מרעיף על אגודת האחים הבינלאומית שלנו.‏ אני אוהב לנכוח בכינוסינו הבינלאומיים המדגישים את החשיבות ללמוד על אבינו השמימי,‏ יהוה,‏ ועל האמת המקראית.‏

תפילתי היא שמיליוני אנשים נוספים ילמדו את המקרא,‏ יאמצו ללבם את האמת וישרתו את יהוה באחדות עם אגודת האחים הבינלאומית המשיחית (‏פט״א ב׳:‏17‏)‏.‏ אני גם מצפה בכליון עיניים ליום שבו אחזה מהשמיים בתחייה הארצית וסוף כל סוף אמצא את אבי הביולוגי.‏ אני מקווה שהוא,‏ אמי וקרובי משפחה יקרים אחרים ירצו לשרת את יהוה בגן עדן.‏