האם כדאי לי ללוות כסף?
”ללוות כסף זה כמו חתונה; להחזיר את החוב זה כמו לוויה” (פתגם סווהילי).
פתגם זה ידוע היטב בקרב תושבי מזרח אפריקה, ורבים ברחבי העולם יזדהו עם המסר הטמון בו. האם גם אתה מרגיש כך כשאתה לווה כסף מחבר או ממקור אחר? לעיתים צעד כזה עשוי להיראות נבון, אך האם זהו פתרון טוב? מפני אילו סכנות ומלכודות עליך להישמר?
פתגם סווהילי אחר מבהיר מהו שורש הבעיה. הוא מציין: ”ללוות ולהלוות — רעל לידידות”. חובות מעמידים בסכנה קשרי ידידות ומערכות יחסים אחרות. גם כששני הצדדים עורכים תוכניות טובות ופועלים מתוך מניעים כנים, דברים עלולים להשתבש באופן בלתי צפוי. לדוגמה, אם בחלוף הזמן הלווה אינו עומד בתשלומים, המלווה עלול להתמלא כעס ותסכול. בעקבות כך מתפתחים רגשי תרעומת, דבר היוצר מתחים בין הלווה למלווה, ואפילו בין משפחותיהם. מאחר שהלוואות מובילות לא אחת לחיכוכים, כדאי שנראה בהן מוצא אחרון ולא פתרון קל לבעיות כספיות.
כשאדם לווה כסף, הוא גם עלול לסכן את יחסיו עם אלוהים. כיצד? על־פי המקרא, מי שממאן לפרוע את חובותיו במתכוון הוא אדם רשע (תהלים ל״ז:21). במקרא גם נאמר: ”עבד לוֹוה לאיש מלווה”, כלומר הלווה הופך לעבדו של המלווה (משלי כ״ב:7). הלווה חייב להבין שעד שהוא יסיים לשלם את ההלוואה, יש לו מחויבות כלפי המלווה. עד כמה נכונה האמרה האפריקנית: ”כשמישהו משאיל לך את רגליו, הוא מכוון את צעדיך”. הרעיון העומד מאחורי הפתגם הוא שכאשר אדם שקוע בחובות כבדים, אין לו החירות לחיות את חייו כרצונו.
אם כן, הלווה צריך לתת עדיפות גבוהה להחזרת חובותיו, אחרת צפויות להתעורר בעיות. חובות כבדים מובילים לדאגות רבות, לילות ללא שינה, עבודת יתר, חיכוכים בין הבעל והאישה ואפילו פירוק המשפחה. נוסף על כל אלה הלווה מסתכן בתביעות משפטיות ובעונש מאסר. הכתוב ברומים י״ג:8 טומן בחובו חוכמה רבה: ”אל תהיו חייבים דבר לאיש מלבד אהבת הזולת”.
האם זה הכרחי?
בהתחשב באמור לעיל, מוטב לגלות משנה זהירות כשחושבים לקחת הלוואה. מן החוכמה לשאול: ’האם אני באמת זקוק להלוואה? האם הלוואה היא הדרך היחידה למלא את צורכי המחיה הבסיסיים של משפחתי? או האם מסתתרת בלבי מידה של חמדנות ואני שואף לחיות מעבר ליכולתי הכלכלית?’ ברוב המקרים עדיף להסתפק במועט ולא להשתעבד להלוואה.
כמובן, ישנם מקרים יוצאי דופן. למשל, עלול להתעורר מקרה חירום שבו הלוואה תיראה כפתרון היחידי. על כל פנים, כשאדם בוחר ללוות כסף, עליו להקפיד לנהוג ביושר והגינות. כיצד ניתן לעשות זאת?
ראשית, לעולם אין לנצל מישהו רק כי נראה שמצבו הכלכלי טוב משלך. אל תחשוב שאדם כזה חייב לעזור לך מבחינה כלכלית. כמו כן, אל לך לחשוב שלא חלה עליך החובה המוסרית לנהוג ביושר במגעיך עמו. אל תקנא במי שנהנים מביטחון כלכלי (משלי כ״ח:22).
שנית, הקפד להחזיר את הכסף שלווית, ועשה זאת ללא דיחוי. אם המלווה אינו קובע הסדר תשלומים מוגדר, עליך לעשות זאת, וחשוב שתדבק בו. מומלץ להעלות את ההסכם על הכתב כדי למנוע אי־הבנות (ירמיהו ל״ב:9, 10). אם אפשר, החזר למלווה באופן אישי את מה שאתה חייב לו, וכך תוכל להודות לו פנים אל פנים. אם תקפיד להחזיר את ההלוואה בהתאם להסדר שנקבע, תשמור על היחסים הטובים ביניכם. בדרשת ההר אמר ישוע: ”יהא ה’כן’ שלכם כן, וה’לא’ לא” (מתי ה׳:37). זאת ועוד, זכור תמיד את כלל הזהב: ”כל מה שאתם רוצים שבני אדם יעשו לכם, כך עשו להם גם אתם” (מתי ז׳:12).
עקרונות מעשיים מתוך המקרא
המקרא מציין שיש תרופת נגד פשוטה לדחף ללוות כספים. נאמר בו: ”במסירות לאלוהים טמון רווח גדול, אם אנו מסתפקים במה שיש לנו” (טימותיאוס א׳. ו׳:6). במילים אחרות, הסתפקות עצמית היא הדרך הטובה ביותר לחסוך מעצמנו את ההשלכות המרות הנלוות לא אחת להלוואות. אך יש להודות שאין זה קל להסתפק במה שיש לנו בעולם שבו אנשים רודפים אחרי סיפוקים מיידיים. כאן נכנסת לתמונה ה”מסירות לאלוהים”. באיזה מובן?
תן דעתך לדוגמתו של זוג עדי־יהוה באסיה. בצעירותם הם קינאו במי שיכלו להרשות לעצמם לקנות בית משלהם. לכן הם החליטו להשתמש בחסכונותיהם וללוות כסף מהבנק ומקרוביהם על מנת לקנות בית. אך לא חלף זמן רב והתשלומים החודשיים הגבוהים הפכו לעול מכביד מאוד. הם החלו לעבוד שעות רבות יותר ושהו ימים ארוכים במקום עבודתם. כתוצאה מכך, כמעט לא נותר להם זמן לילדיהם. ”המתחים, הכאבים והמחסור בשינה היו משא כבד. הרגשתי חנוק”, אמר הבעל.
”השקפה רוחנית על דברים חומריים מהווה הגנה”
לאחר זמן מה הם נזכרו במילים בטימותיאוס א׳. ו׳:6 והגיעו למסקנה שהפתרון היחיד הוא למכור את הבית. רק לאחר שנתיים הוסר העול מכתפיהם. מה הם למדו מכך? הם הסיקו ש”השקפה רוחנית על דברים חומריים מהווה הגנה”.
הפתגם הסווהילי המצוטט בפתיח אומנם מוכר לרבים, אך הוא אינו מונע מהם לקחת הלוואות. לאור העקרונות המקראיים שבחנו לעיל, יהיה זה נבון לשקול בכובד ראש את השאלה: האם כדאי לי ללוות כסף?