עיניו של חיירו — הדרך שלו לשרת את אלוהים

חיירו נולד עם שיתוק מוחין מסוג קוודריפלגיה ספסטית.‏a כתוצאה מכך,‏ אין לו שליטה ברוב איברי גופו.‏ מוחו אינו מסוגל לשלוח מסרים ברורים לשריריו,‏ ולכן גפיו מתעוותות ומתכווצות בצורה לא־רצונית.‏ לעיתים כשחיירו נתקף פרכוסים,‏ הוא פוגע בעצמו.‏ גם אנשים הנמצאים בקרבתו עלולים להיפגע.‏ למרבה הצער,‏ במקרים רבים צריך לקשור את ידיו ורגליו לכיסא הגלגלים שלו כדי למנוע פגיעות כאלה.‏

המעבר הכואב לבגרות

תהליך הגדילה של חיירו היה רצוף כאבים.‏ כשהיה בן שלושה חודשים,‏ הוא לא אחת חווה פרכוסים שגרמו לו לאבד את ההכרה.‏ פעמים רבות הבהילה אותו אמי לבית החולים,‏ כשהיא מחזיקה אותו בין זרועותיה ובטוחה שהוא כבר מת.‏

עם הזמן התעוותו עצמותיו של חיירו בשל ההתכווצויות והפרכוסים.‏ בגיל 16,‏ כתוצאה מפריקת אגן,‏ נזקק אחי לניתוח מקיף בעצמות הירך,‏ מפרקי הירך והאגן.‏ אני עדיין זוכר כיצד הוא זעק מכאבים מדי לילה בתקופת החלמתו.‏

בגלל מוגבלותו הקשה חיירו תלוי לגמרי באחרים וצריך שיעזרו לו לבצע פעולות יומיומיות,‏ כמו לאכול,‏ להתלבש ולהיכנס למיטה.‏ אימא ואבא בדרך כלל עוזרים לו בכך.‏ אף־על־פי שחיירו זקוק לעזרה מתמדת,‏ הורינו תמיד מזכירים לו שחייו אינם תלויים רק בבני אדם,‏ אלא גם באלוהים.‏

מציאת אפיק תקשורת

הורינו הם עדי־יהוה,‏ ומאז שחיירו היה תינוק הם הקריאו לו סיפורים מתוך המקרא.‏ הם תמיד ידעו שחייו של כל אדם משמעותיים יותר כאשר יש לו יחסים קרובים עם אלוהים.‏ הם האמינו שיכולה להיות לחיירו תקווה איתנה ונפלאה לגבי העתיד למרות העובדה שהוא לכוד בגוף שברירי וסובל מפרכוסים תכופים.‏ אך הם לא פעם תהו אם הוא מסוגל להבין את מה שהם מלמדים אותו מתוך המקרא.‏

יום אחד,‏ כשחיירו היה ילד,‏ אבי אמר לו:‏ ”‏חיירו,‏ בבקשה,‏ תגיד לי משהו!‏”‏ אחר כך הוא הוסיף:‏ ”‏אם אתה באמת אוהב אותי,‏ אתה תעשה את זה!‏”‏ בזמן שאבא התחנן אליו שיוציא מילה מפיו,‏ דמעות זלגו מעיניו של חיירו.‏ למרות מאמציו לבטא את הרגשות שלו במילים,‏ הוא יכול היה רק להשמיע קולות חרחור.‏ אבא הצטער מאוד על כך שגרם לחיירו לבכות.‏ עם זאת,‏ התגובה של חיירו הצביעה על כך שהוא הבין את דבריו.‏ אך הבעיה הייתה שהוא לא יכול היה לדבר.‏

זמן מה לאחר מכן הבחינו הורינו שחיירו מניע מדי פעם את עיניו במהירות בניסיון לבטא את מחשבותיו ורגשותיו.‏ חיירו היה מתוסכל מכך שלא תמיד הבינו אותו.‏ אך כשהוריי למדו לפענח את תזוזות עיניו ונתנו לו את מבוקשו,‏ הוא חייך חיוך רחב.‏ זו הייתה הדרך שלו לומר תודה.‏

כדי לשפר את התקשורת שלנו עם חיירו,‏ הציעה לנו קלינאית תקשורת להרים את שתי ידינו כשאנו שואלים אותו שאלה של כן או לא.‏ היד הימנית משמעה כן,‏ והשמאלית לא.‏ כדי להביע את רצונו עליו למקד את עיניו ביד הנכונה.‏

ציון דרך בחייו של חיירו

שלוש פעמים בשנה עורכים עדי־יהוה כינוסים גדולים שבהם ניתן לשמוע נאומים מקראיים.‏ חיירו תמיד היה נרגש במהלך הנאום המופנה למועמדים לטבילה.‏ יום אחד,‏ כשהיה בן 16,‏ שאל אותו אבא:‏ ”‏חיירו,‏ גם אתה רוצה להיטבל?‏”‏ מייד הוא מיקד את עיניו בנחישות בידו הימנית של אבא כדי להביע את רצונו לנקוט צעד זה.‏ ואז אבא הוסיף:‏ ”‏הבטחת לאלוהים בתפילה שתשרת אותו לנצח?‏”‏ חיירו שוב הביט בידו הימנית של אבא.‏ היה ברור שהוא כבר הקדיש את חייו ליהוה.‏

לאחר מספר שיחות על המקרא התברר שחיירו הבין את משמעות הטבילה המשיחית.‏ לכן ב־2004 הוא השיב על השאלה החשובה ביותר שאי פעם נשאל:‏ ”‏האם הקדשת את חייך לאלוהים ולעשיית רצונו?‏”‏ כתשובה לשאלה הביט חיירו למעלה — זה היה הסימן המוסכם לומר כן.‏ באותו יום,‏ בהיותו בן 17,‏ הוא נטבל כאחד מעדי־יהוה.‏

עיניו של חיירו ממוקדות בעשיית רצון אלוהים

ב־2011 נפתחה בפני חיירו דרך חדשה לתקשר עם העולם סביבו — מחשב המופעל על־ידי תנועות עיניים.‏ מחשב זה עוקב אחר תנועות אישוניו על מנת להפעיל את האייקונים שעל המסך.‏ מצמוץ לכיוון אחד האייקונים או התבוננות ממושכת בו הם כמו לחיצת עכבר.‏ על המסך מופיעים אייקונים מיוחדים שהוכנו כדי לעזור לחיירו לתקשר עם הזולת.‏ כאשר הוא מביט באחד מהם וממצמץ,‏ תוכנה מובנית מתרגמת את הטקסט הכתוב לקול אלקטרוני.‏

ככל שחיירו רכש יותר ידע מקראי,‏ גבר רצונו לעזור לאחרים מבחינה רוחנית.‏ במהלך השיעורים המשפחתיים שאנו עורכים מדי שבוע,‏ עיניו לפעמים מדלגות ממני אל המחשב ובחזרה.‏ זו דרכו להזכיר לי שאני צריך לכתוב עבורו תשובות לחלקים בהשתתפות הקהל באסיפות הקהילה.‏

במהלך האסיפה חיירו סורק בסבלנות את האייקונים שעל המסך עד שהוא מגיע לאייקון המתאים.‏ אז כל הנוכחים בקהל שומעים את הקול האלקטרוני הבוקע מן המכשיר.‏ הוא מחייך חיוך רחב בכל פעם שמתאפשר לו לעודד בתשובותיו את חברי הקהילה.‏ אלכס,‏ אחד מחבריו הצעירים של חיירו,‏ מספר:‏ ”‏תמיד מרשים אותי לשמוע תשובה של חיירו בנושא מקראי”‏.‏

עיניו של חיירו מסייעות לו גם לספר לאחרים על אמונתו.‏ הוא עושה זאת בדרכים שונות.‏ למשל,‏ הוא ממקד את מבטו בתמונת אייקון המתארת גן עדן שבו בעלי החיים ואנשים מרקעים שונים חיים יחדיו בשלום,‏ ואז המחשב אומר:‏ ”‏המקרא מבטיח שכדור הארץ יהפוך לגן עדן שבו לא יהיו עוד מחלות ומוות,‏ ההתגלות כ״א:‏4‏”‏.‏ אם האדם מגלה התעניינות,‏ חיירו מפעיל אייקון נוסף ואז נשמעות המילים:‏ ”‏האם אתה מעוניין ללמוד אתי את המקרא‏?‏”‏ למרבה ההפתעה,‏ סבא שלנו נענה בחיוב להצעה.‏ זה היה כל כך מרגש לראות איך חיירו וחבר נוסף מהקהילה מלמדים את סבא לאט ובהדרגה.‏ לשמחתנו,‏ סבא נטבל בכינוס האזורי שנערך במדריד באוגוסט 2014.‏

מסירותו של חיירו לאלוהים אינה נעלמת מעיני המורים בבית־ספרו.‏ רוסריו,‏ אחת מקלינאיות התקשורת שלו,‏ אמרה:‏ ”‏אם הייתי שוקלת להצטרף לדת כלשהי,‏ הייתי מצטרפת לעדי־יהוה.‏ אני רואה איך אמונתו של חיירו מעניקה לחייו תכלית אמיתית למרות מצבו הקשה”‏.‏

עיניו של חיירו תמיד קורנות כאשר אני מקריא לו את ההבטחה המקראית:‏ ”‏אז ידלג כאייל פיסח ותרון לשון אילם”‏ (‏ישעיהו ל״ה:‏6‏)‏.‏ אף שלעיתים הוא מרגיש מדוכדך,‏ הוא אדם שמח מטבעו.‏ וזה מתאפשר אך ורק תודות לכך שחייו סובבים סביב אלוהים ושהוא מוקף בחברים מן הקהילה.‏ שמחת חייו ואמונתו החזקה הן עדות לכך ששירות יהוה מעניק משמעות לחיים חרף נסיבות קשות.‏