הידעת?‏

האם הארכיאולוגיה תומכת בכתוב במקרא?‏

במאמר שפורסם בכתב העת ביבליקל ארכיאולוג׳י ריוויו נאמר שעד כה נתגלו ממצאים ארכיאולוגיים המאמתים את קיומם של ”‏לפחות 50”‏ אישים המוזכרים בתנ״ך.‏ ביניהם נמנים 14 ממלכי יהודה וישראל,‏ לרבות מלכים ידועים מאוד כמו דוד וחזקיהו ומלכים ידועים פחות כמו פֶּקַח ומנחם.‏ ברשימה זו נכללים גם 5 פרעונים ו־19 מלכים ארמים,‏ אשורים,‏ בבלים,‏ מואבים ופרסים.‏ אך לא רק מלכים מהמקרא מופיעים בתיעוד הארכיאולוגי,‏ אלא גם אישים בולטים פחות,‏ כמו כוהנים גדולים,‏ סופר אחד ואחרים שהחזיקו בתפקידים רשמיים.‏

המאמר מציין כי ”‏קיימת בין הלמדנים הסכמה ניכרת”‏ שהממצאים מאששים באופן מובהק את קיומם של כל האישים הללו.‏ כמובן,‏ נמצאו גם ראיות ארכיאולוגיות לקיומן של חלק מהדמויות ההיסטוריות הרבות המוזכרות בכתבי־הקודש היווניים,‏ למשל הורדוס,‏ פונטיוס פילטוס,‏ טיבריוס,‏ קיפא וסרגיוס פולוס.‏

באיזו תקופה נעלמו האריות מארצות המקרא?‏

אף שכיום אריות אינם מצויים בטבע בארץ ישראל,‏ הם מוזכרים במקרא כ־150 פעם,‏ עובדה המצביעה על כך שחיה זו הייתה מוכרת לכותבי המקרא.‏ רוב האזכורים הם בעלי משמעות סמלית,‏ אך חלקם נוגעים להיתקלויות ממשיות באריות.‏ לדוגמה,‏ מסופר ששמשון,‏ דוד ובניהו הרגו אריות (‏שופטים י״ד:‏5,‏ 6;‏ שמואל א׳.‏ י״ז:‏34,‏ 35;‏ שמואל ב׳.‏ כ״ג:‏20‏)‏.‏ אחרים מצאו את מותם בידי אריות (‏מלכים א׳.‏ י״ג:‏24;‏ מלכים ב׳.‏ י״ז:‏25‏)‏.‏

בימים עברו שגשג האריה האסיאתי (‏Panthera leo persica‏)‏ באסיה הקטנה,‏ יוון,‏ ארץ ישראל,‏ סוריה,‏ מסופוטמיה וצפון־מערב הודו.‏ האריה,‏ שנתפס כחיה מרשימה ומטילת מורא,‏ עיטר חפצי אומנות רבים במזרח התיכון הקדום.‏ לאורך ”‏דרך התהלוכות”‏ בבבל העתיקה היו לבנים מזוגגות,‏ ועליהן עיטורים מרשימים של אריות.‏

על־פי עדויות היסטוריות,‏ בשלהי המאה ה־12 לספירה נהגו הצלבנים בארץ ישראל לצוד אריות.‏ האריות נכחדו מהאזור ככל הנראה זמן קצר אחרי 1300.‏ עם זאת,‏ במסופוטמיה ובסוריה נצפו אריות עד המאה ה־19;‏ באיראן ובעיראק אפילו עד החצי הראשון של המאה ה־20.‏