האם בעלי חיים עולים לשמיים?
תשובת המקרא
המקרא מלמד שמכל היצורים החיים על כדור הארץ, רק מספר מוגבל של אנשים יעלו לשמיים (ההתגלות י״ד:1, 3). הם עולים לשם כדי לשלוט כמלכים וכוהנים יחד עם ישוע (לוקס כ״ב:28–30; ההתגלות ה׳:9, 10). רוב בני האדם יקומו לתחייה בגן עדן עלי אדמות (תהלים ל״ז:11, 29).
אין שום אזכור במקרא לקיומו של גן עדן לחיות מחמד או גן עדן לכלבים, וישנה סיבה טובה לכך. בעלי חיים אינם יכולים לנקוט בצעדים הדרושים על מנת להיות ראויים ל”קריאה השמימית” (עברים ג׳:1). צעדים אלו כוללים רכישת ידע, גילוי אמונה וציות למצוות אלוהים (מתי י״ט:17; יוחנן ג׳:16; י״ז:3). בני האדם הם היחידים שנבראו עם התוחלת לחיות לנצח (בראשית ב׳:16, 17; ג׳:22, 23).
על מנת לעלות לשמיים, יצורים ארציים חייבים לקום לתחייה (קורינתים א׳. ט״ו:42). במקרא מתועדים מספר ניסי תחייה (מלכים א׳. י״ז:17–24; מלכים ב׳. ד׳:32–37; י״ג:20, 21; לוקס ז׳:11–15; ח׳:41, 42, 49–56; יוחנן י״א:38–44; מעשי השליחים ט׳:36–42; כ׳:7–12). אולם בכל אחד מהם מוזכרים בני אדם ולא בעלי חיים.
האם לבעלי חיים יש נפש?
לא. המקרא מלמד שהן בני אדם והן בעלי חיים הם נפש (במדבר ל״א:28). כשאדם הראשון נברא, לא ניתנה לו נפש אלא הוא עצמו נעשה ”לנפש חיה” (בראשית ב׳:7). הנפש מורכבת משני דברים: ”עפר מן האדמה” ו”נשמת חיים”.
האם נפש יכולה למות?
כן, המקרא מלמד שנפש יכולה למות (ויקרא כ״א:11; יחזקאל י״ח:20). בעלי חיים ובני אדם חוזרים אל העפר לאחר מותם (קהלת ג׳:19, 20). במילים אחרות, הם חדלים להתקיים.
האם בעלי חיים חוטאים?
לא. חטא משמעו כל מחשבה, רגש או מעשה המנוגדים לאמות המידה של אלוהים. על מנת לחטוא, ליצור חי חייבת להיות היכולת לקבל החלטות מוסריות, אך לבעלי חיים אין את היכולת הזו. הם בדרך כלל פועלים על־פי אינסטינקטים במשך כל תקופת חייהם המוגבלת (פטרוס ב׳. ב׳:12). בסופו של דבר הם מתים, אף על פי שהם אינם חוטאים.
האם יחס אכזרי כלפי בעלי חיים מתקבל על הדעת?
לא. אלוהים העניק לבני האדם את הסמכות על בעלי החיים אך לא את הרשות להתעלל בהם (בראשית א׳:28; תהלים ח׳:6–8). לאלוהים אכפת מכל בעלי החיים — אפילו מציפורים קטנות (יונה ד׳:11; מתי י׳:29). הוא מצווה על משרתיו לנהוג בבעלי החיים בהתחשבות (שמות כ״ג:12; דברים כ״ה:4; משלי י״ב:10).