גילוי ’הזוחלים הגדולים’ מן העבר
בעמדך על שפת עמק ’נהר הצבי האדום’, מדרום לעיר דראמהֶלֶר שבאלברטה, קנדה, אתה עומד על שפת שני עולמות שונים. אם תיישיר את מבטך, תראה מכל עבר את שדות־החיטה האינסופיים של ערבות אלברטה. אך, בהביטך אל מתחת לצוקים, אל העמק היבש והצחיח שלמטה, תוכל לצייר בדמיונך עולם שונה לחלוטין משלך — עולם הדינוזאורים.
בעמק הזה, שערוציו התלולים עשויים שכבות של סלעי־מישקע ססגוניים, נתגלו מאות עצמות של דינוזאורים. אנשים השוכנים באיזור מכנים את הקניון הצחיח בשם ”אדמות הבּוּר”. אך מבקרים, צעירים כזקנים, מתמלאים פליאה למראה מוֹרשת המאוּבּנים של כמה מבעלי־החיים המדהימים ביותר שחיו אי־פעם עלי־אדמות.
גילוי הדינוזאורים
לפני 1824, לא היו הדינוזאורים ידועים לאדם. באותה שנה נחשפו באנגליה מספר מינים של זוחלים מאוּבּנים. חוקר־המאובנים הבריטי, ריצ׳ארד אוֹוֶן, כינה בעלי־חיים אלה בשם דינוֹזאוּריָה, מתוך שתי המלים היווניות דינוס וזאוּרוֹס, שמשמען ”לטאה נוראה”. השם נשאר עד עצם היום הזה, אף־על־פי שהדינוזאורים אינם לטאות, על אף היותם זוחלים.
מאז 1824, נתגלו מאובנים של דינוזאורים בכל יבשת. המאובנים שנותרו בשיכבות סלעי־מישקע מעידים, שמיגוון עצום של סוגי דינוזאורים נמצאו במספר רב עלי־אדמות בתקופה הקרויה ’עידן הדינוזאורים’. יש מהם ששכנו על היבשה, בעוד שאחרים שכנו בביצות. יתכן שאחדים אפילו חיו במים, בדומה להיפופוטָם בן־זמננו.
כמויות עצומות של שרידי דינוזאורים — כולל שרידים לא־שלדיים כגון עקבות — נתגלו בשפֵלה המרכזית של אמריקה הצפונית. בערבות אלברטה המרכזית נמצאו שרידים רבים של דינוזאורים, כולל כ־500 שלדים שלמים. בשנות ה־1920 חשפו מישלחות עצמות של דינוזאורים במדבר גוֹבּי שבאסיה המרכזית. בשנות הארבעים גילתה מישלחת סובייטית במונגוליה שלד של דינוזאור באורך של כ־12 מטר.
בשנת 1986 גילו מדענים מארגנטינה מאוּבּנים של דינוזַאוּר אוכל־צמחים באנטארקטיקה. עד אז היתה האנטארקטיקה היבשת היחידה שבה לא נמצאו מאובּנֵי דינוזאורים. זמן קצר קודם־לכן, מצא חוקר אמריקני עצמות דינוזאור במידרון הצפוני של אלסקה. במהלך מאה השנים האחרונות, נחשפו מירבצים של עצמות דינוזאורים במקומות כה רבים, עד כי נעשה ברור שהדינוזאורים היוו תופעה נפוצה בעבר הרחוק.
מתי חיו?
בעידן בו חיו, מילאו הדינוזאורים תפקיד נכבד בחיים עלי־אדמות. אולם, אחר־כך נכחדו. שיכבות הסלעים המכילות מאובּנֵי אדם מופיעות דרך־קבע מעל לשכבות המכילות מאובני דינוזאורים. משום כך, מסיקים בדרך־כלל המדענים שבני־האדם הופיעו על־פני האדמה בתקופה מאוחרת יותר.
בהקשר לכך, מציין הספר Palaeontology (חקר־המאובנים), מאת ג׳יימס סקוט: ”אפילו המינים הקדומים ביותר של הומו ספּיָאנס (האדם) חיו זמן רב אחרי היעלמות הדינוזאורים. ... לאחר שלוקחים בחשבון שינויים כלשהם בשיכבות המישקעים כתוצאה מתנועות הקרקע, הסלעים המכילים מאוּבּנים של בני־אדם מופיעים תמיד מעל לסלעים שבהם נשתמרו עצמות הזוחלים הגדולים — הדינוזאורים — ומכאן שהאחרונים משתייכים לתקופה מוקדמת יותר מן השרידים האנושיים.”
בעמק ’נהר הצבי האדום’, ישנה שיכבה של סלעי־מישקע המכילה עצמות דינוזאורים. השיכבה שמעליה היא בצבע חום־ארגמן, והיא עוברת לכל אורך קו־הרום בצלע הגיבעה. מעל לשיכבה החומה־ארגמנית ישנה שיכבה של אבן־סחופת חומה, המכילה מאובנים של שרכים תת־טרוֹפּיים, המעידים על אקלים חם. מעל לזה ישנן מספר שכבות של פחם. הלאה במעלה הגיבעה ישנן שיכבות־קרקע עשויות גרגרים גסים יותר. באף אחת מן השכבות העליונות לא נמצאו עצמות דינוזאורים.
הספר A Vanished World: The Dinosaurs of Western Canada (עולם שנכחד: הדינוזאורים של מערב קנדה), מציין ש”כל אחד־עשר המינים העיקריים של הדינוזאורים... חדלו להתקיים במערב המדינה בערך באותו זמן.” לאור עובדה זו, והעובדה שעצמות אדם לא נמצאו יחד עם עצמות דינוזאורים, מרבית המדענים מסיקים שעידן הדינוזאורים הסתיים בטרם הופיע האדם עלי־אדמות.
אך, יש לציין, שמספר חוקרים גורסים שעצמות הדינוזאורים ועצמות האדם לא נמצאו יחד, משום שהדינוזאורים לא חיו באיזורים שבהם שכן האדם. דעות שונות אלה מלמדות שהמאוּבּנים אינם מגלים את סודותיהם על־נקלה, וכי אין כיום אדם היודע את כל התשובות.
תכונותיהם
מדענים הגיעו לכלל מסקנה, כי ממזרח להרי־הרוקי שבצפון אמריקה, היה קיים ים רדוּד גדול. הים היה ברוחב מאות קילומטרים, והשתרע מן האוקיינוס הארְקְטי הנוכחי ועד למקסיקו. לאורך קו־החוף השטוח היו יערות שופעים, שצמחו בביצות. המאובנים מלמדים, כי סוגים רבים של דינוזאורים שיגשגו בתנאי סביבה אלה. האֶדמוֹנטוֹזאוּר, דינוזאור שפיו דמוי מקור־ברווז ושאורכו כעשרה מטרים, רעה בביצה בעדרים, בדומה לפרה. טביעות כף־רגל בעלת שלוש אצבעות, שנשתמרו היטב, ותכולתה המאובֶּנת של הקיבה, הובילו את החוקרים למסקנה זו.
ראיות אחרות מלמדות, שדינוזאורים מסוימים חיו בעדרים. ככל הנראה, הם נדדו יחד, יתכן בקבוצות של מאות או יותר. גילוי שכבות רצופות של קנים וביצים באותה סביבה מראה, שכמה מן הדינוזאורים חזרו לאותם אֲתָרי קינון שנה אחר שנה. כתב־העת Scientific American (אמריקני מדעי) מציין, כי שרידים של שלדי דינוזאורים קטינים ’מעידים בבירור על התנהגות חברתית בין הצאצאים, ורומזים על האפשרות שההורים טיפלו בהם לאחר שבקעו מן הביצים.’
עדות המאובנים מראה, איפוא, שמספרים גדולים של דינוזאורים התקיימו במיגוון רב. אך, כיצד בדיוק נראו? האם נראו כולם כמיפלצות ענקיות, מטילות־אימה — ”לטאות נוראות”? מדוע נראה כי נעלמו בפתאומיות כזאת?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 21]
המכון הסמית’סוני, וושינגטון, ארה״ב: תצלום מספר 43494