גדליהם וצורותיהם השונים של הדינוזאורים

מבין כל צורות־החיים הקיימות כיום,‏ ניתן לומר שהדינוזַאוּרים עוררו יותר מכל את דמיונם של בני־האדם.‏ על־פי־רוב,‏ מתארים את הדינוזאורים כעצומים ומטילי־אימה.‏ כאשר נטבּע לראשונה שמם,‏ שנגזר מן המלים היווניות שפירושן ”‏לטאה נוראה”‏,‏ הם נחשבו לגדולים להחריד,‏ כיון שמאוּבּנֵי הדינוזאורים שהיו ידועים אז,‏ היו ענקיים.‏

סוגים מסוימים של דינוזאורים אכן היו ענקים ומפחידים;‏ הם שקלו,‏ ככל הנראה,‏ פי־עשרה יותר מאשר פיל אפריקני גדול.‏ עם זאת,‏ במהלך השנים גילו חוקרי־מאוּבּנים עצמות רבות של דינוזאוּרים קטנים יותר.‏ כמה מהם בגודל של חמוֹר ואחרים כגודל תרנגולת!‏ הבה נבחן כמה מאותם זוחלים קדומים מפליאים.‏

זוחלים מעופפים

סוג מעורר־עניין של זוחל קדמון היה הפּטֶרוֹזַאוּר (‏”‏לטאה בעלת־כנפיים)‏,‏ הכולל את הפּטֶרודַקטיל (‏אצבע מכוּנפת)‏.‏ אך,‏ הללו לא היו דינוזאורים,‏ וגם לא עופות.‏ הם היו זוחלים מעופפים,‏ והם מסוּוגים עם זוחלים אחרים,‏ כגון דינוזאורים ותנינים.‏ לכמה מהם היתה מוּטַת־כנפיים ברוחב 8 מטר.‏ אחד מהם,‏ שנתגלה בטקסס בשנת 1975,‏ מעיד על כך שלכמה מהם היתה מוּטת־כנפיים של יותר מ־15 מטר.‏ יתכן שאלה היו בעלי־החיים הגדולים ביותר שעפו מעולם.‏

בעוד שלפטֶרוֹזאוּרים היו שיניים,‏ גולגולת,‏ אגן־ירכיים ורגליים אחוריות של זוחל,‏ הם לא דמו כלל לזוחלים הדינוזאורים.‏ הגם שנראו כעוף בעל כנפיים אֲווירוֹדינָמיות קשיחות,‏ הם היו שונים למדי.‏ בדומה לעופות,‏ לפטֶרוֹזאוּרים היו עצמות חלולות ומספר מיפרקים גמישים בכנפיים ובקרסוליים.‏ אך,‏ כנפי העופות עוטות נוצות,‏ בעוד שכנפי הפטֶרוזאורים עטו קרומית.‏ כמו־כן,‏ האצבע הרביעית של הגפיים הקדמיות של הפטֶרוזאורים היתה מוארכת,‏ ותמכה בקרומית הכנף.‏ אצל העוף,‏ האצבע השנייה משמשת כתמיכה עיקרית לכנף.‏

האורניתיסכיים

האוֹרניתיסכיים (‏בעלי האגן הציפורי)‏ השתייכו לאחת משתי קבוצות כלליות של דינוזאורים,‏ שנקבעו על־פי מיבנה אגן־הירכיים שלהם.‏ למשתייכים לקבוצה זו היה מיבנה אגן דומה לזה של עוף,‏ אך כמובן גדול בהרבה.‏ אחדים היו קטנים מבחינת גודלם הכללי,‏ ואילו אחרים היו עצומים בגודלם.‏ האיגוּאנה (‏מין לטאה)‏ הגיעה לאורך של 9 מטר.‏ שלדיהם של סוגים שונים של הָדרוֹזאוּרים מלמדים על לסת עליונה ותחתונה כשל מקור־ברווז,‏ מצוּידת בשיניים רבות.‏ ההָדרוֹזאוּרים היו כנראה דוּ־רגלִיִים,‏ והתהלכו או רצו על שתי רגליים.‏ כמה מהם הגיעו לאורך של 10 מטרים.‏

הסטֶגקוֹזאוּרים השתייכו לקבוצת האורניתיסכיים.‏ הם היו מצוּידים בלוחיות־עצם גדולות לכל אורך גבם.‏ הם התהלכו על ארבעת גפּיהם.‏ אורכם היה כ־6 מטרים,‏ וגפיהם היו בגובה 5.‏2 מטרים.‏ לאחרונה,‏ הגיעו החוקרים לכלל מסקנה,‏ שלוחיות־העצם שעל גבם שימשו להם לא רק להגנה,‏ אלא גם כחלק ממערכת־הקירור של הגוף.‏ רגליהם האחוריות היו כבדות וגסות,‏ בעוד שהגפיים הקדמיות היו קטנות יותר,‏ דבר שגרם לראש להיות נמוך כמעט עד כדי נגיעה בקרקע.‏ בקצה הזנב הזדקרו ארבעה קוצים ארוכים קשים.‏

הקבוצה האחרונה של האוֹרניתיסכיים — שהיתה נפוצה בכל רחבי העולם — היתה של הדינוזאורים בעלי־הקרניים.‏ אורכם היה מ־8.‏1 עד 8 מטרים.‏ בדומה לקרנפים האפריקנים,‏ היתה ל”‏טנקים”‏ משוריינים אלה תוספת גדולה לגולגולת,‏ שהיוותה מגן אופייני לצוואר.‏ בעולם הדינוזאורים היה נפוץ גם דינוזַאוּר תלת־קרני,‏ בעל שלוש קרניים.‏ שתי הקרניים שמעל לעיניו צמחו עד לגובה של 90 סנטימטר.‏ מאוּבּנים רבים של דינוזאורים בעלי שלוש קרניים נתגלו בעמק ’‏נהר הצבי האדום’‏ שבאלברטה.‏

הזאוריסכיים — ענקים דינוזאורים

קבוצה כללית אחרת של דינוזאורים ידועה כזַאוּריסכיים (‏בעלי אגן לטאי)‏,‏ שעצמות האגן שלהם היו דומות לאלה של לטאה,‏ אם כי כמובן גדולות הרבה יותר.‏ הם מתאימים למושג הכללי של הדינוזאורים:‏ עצומים ומטילי־אימה.‏ בין אלה נימנו האפָּטוֹזאוּרים (‏שבעבר נקראו ברוֹנטוֹזאוּרים)‏,‏ דינוזאורים אוכלי־צמחים שהתהלכו על כל ארבעת גפיהם.‏ הם הגיעו לאורך של 20 מטר ושקלו לפי המשוער כ־30 טון.‏ דינוזאורים אלה נתגלו באמריקה הצפונית ובאירופה.‏

הדיפּלוֹדוֹקוּס,‏ שהיה גם הוא ענק,‏ היה יותר דמוי־נחש,‏ בעל זנב וצוואר ארוכים,‏ אלא שהיה בעל רגליים.‏ זהו הדינוזַאוּר הארוך ביותר הידוע עד כה,‏ והגיע לאורך של 30 מטר בקירוב,‏ אם כי שקל מעט פחות מהאפָּטוזאורוס.‏ הדיפּלוֹדוֹקוּס,‏ שנתגלה באמריקה הצפונית,‏ היה בעל נחיריים על ראשו,‏ דבר שאיפשר לו לשקוע כמעט כליל במים.‏

הברַכיוֹזַאוּרוס הינו סוג נוסף.‏ שלד שנתגלה בטנזניה הגיע לאורך של 20 מטר.‏ לפי המשוער,‏ אחדים מאלה שקלו 85 טון.‏ הם התנשאו לגובה של כ־12 מטר,‏ וגופם נטה בשיפוע עד לזנב,‏ בדומה לג׳ירף.‏

ב־1985 נתגלתה בניו־מקסיקו חולייה מאוּבּנת בגודל בלתי־רגיל.‏ מנהל המוזיאון לטבע של ניו־מקסיקו כינה אותה בשם סֵיסמוֹזאוּרוס.‏ משערים שבעל־החיים היה באורך של כ־30 מטר ושקל כ־100 טון!‏

הטירָאנוזַאוּרוס רֶקְס (‏מלך הלטאות־העריצות)‏,‏ שהיה עַז־מראה,‏ היה בעל אגן בגובה של כ־3 מטרים.‏ בעמדו,‏ הוא יכול היה להתנשא לגובה של כ־6 מטרים.‏ אורכו היה כ־12 מטר.‏ ראשו היה באורך של יותר ממטר,‏ ופיו הענק היה מצויד בשיניים רבות דמויות־חרוט באורך 15 סנטימטר.‏ רגליו האחוריות היו עצומות,‏ בעוד שגפיו הקדמיות היו קטנות מאוד.‏ זנב ענק כשל לטאה השתרך מאחוריו.‏ עתה מסיקים כי לא התהלך זקוף,‏ אלא זקוף־למחצה,‏ כשהוא מאזן את כובד גופו בעזרת זנבו הארוך.‏

שינוי פני־הנוף

מִמימצאי המאובנים ברור,‏ שהדינוזַאוּרים היו קיימים בשפע בנוף הקדום שנעלם זה מכבר.‏ אך,‏ יצורים מדהימים אלה,‏ יחד עם בעלי־חיים ומיני צמחים אחרים רבים מספור,‏ נכחדו.‏ באשר למועד שבו כל זה אירע,‏ מציין חוקר־המאובנים,‏ ד.‏ ראסל:‏ ”‏למרבה הצער,‏ השיטות הקיימות למדידת משך־הזמן של מאורעות שהתרחשו לפני תקופה כה ארוכה,‏ אינו מדויק באופן יחסי.‏”‏

מה אירע לדינוזאורים?‏ מה משמעות הופעתם הפתאומית,‏ וככל הנראה גם היעלמותם הפתאומית?‏ האם קיום הדינוזאורים מעורר ספקות ביחס לכמה עקרונות בסיסיים בתורת האבולוציה של דארווין?‏ בשאלות אלה ידון המאמר הבא.‏

‏[‏תרשים בעמודים 24,‏ 25]‏

9 מטרים

6 מטרים

3 מטרים