המקרא נאבק במחלות לפני שעשה כן המדע

כשמזכירים כיום את המקרא,‏ אנשים רבים מבטלים אותו אוטומטית כמיושן,‏ מתוך חוסר־ידיעה.‏ הם מסרבים לתת את הדעת לעובדה שכבר לפני אלפי שנים ציין את מה שהאדם בן־זמננו למד רק לאחרונה,‏ ושעדיין נותר לו ללמוד.‏ הדבר נכון בנוגע למאורעות המתרחשים בעולם,‏ לשלטון,‏ לאסטרונומיה,‏ לסביבה,‏ לתורת החי והצומח,‏ לפיסיולוגיה ולפסיכולוגיה.‏ כן נכון הדבר לגבי מחלות.‏

המקרא הינו ספר חיים.‏ אף ספר־לימוד או קובץ ספרים אחר אינו מתייחס בהרחבה כזאת להיבטים כה רבים של החיים.‏ הבריאות והחיים קשורים זה לזה,‏ ולכן אין תֵימה שהמקרא מכיל עקרונות המתייחסים במישרין לבריאות.‏ בכתבי־הקודש נזכרות מחלות רבות,‏ ביניהן צרעת,‏ טחורים,‏ מיֶימֶת (‏בצקת)‏,‏ ומחלות קיבה.‏ — דברים כ״ד:‏8;‏ כ״ח:‏27;‏ לוקס י״ד:‏2;‏ טימותיוס א׳.‏ ה׳:‏23‏.‏

המקרא,‏ בעיקרו,‏ לא נכתב כדי להנחותנו ביחס למחלות גופניות.‏ אך,‏ המידע הכלול בו בנושא זה מדויק מבחינה מדעית ומועיל.‏ גוף האדם היה לפלא בעיני מחבר־התהלים הקדום,‏ אשר כתב:‏ ”‏כי אתה [‏יהוה]‏ קנית כליותי;‏ תסוכֵּני [‏כיסיתני]‏ בבטן אמי.‏ אודך על כי נוראות נפלֵיתי.‏ נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד.‏ לא נכחד עָצמִי ממך [‏כלומר,‏ לא נסתרו עצמותי ממך]‏ אשר עוּשֵיתי בסתר,‏ רוּקמתי בתחתיות ארץ.‏ גָלמִי [‏עוּבָּר בראשית התהוותו]‏ ראו עיניך,‏ ועל ספרך כולם ייכתבו,‏ ימים יוּצָרו ולא אחד בהם”‏.‏ — תהלים קל״ט:‏13–16‏.‏

אף־על־פי שהעובָּר מכוסה אפילה בבטן אמו,‏ יהוה מבחין בהתהוותו ובעצמותיו ההולכות וגדלות.‏ לגביו ה”‏חשיכה כָּאורָה”‏.‏ (‏פסוק 12‏)‏ אין דבר נסתר מעיניו.‏ מבחינה רפואית,‏ העובּר מוגן מפני האם על־ידי השלייה,‏ ולפיכך אין גופה דוחה אותו כגוף זר.‏ עם זאת,‏ מזמור־התהלים נותן לעובדה זו ביטוי לא מבחינה רפואית,‏ אלא רוחנית,‏ כלומר,‏ שיהוה רואה הכל,‏ אפילו באפילת הרחם.‏

מרגע ההתעברות,‏ ’‏כל איברי גופנו כתוּבים בספר’‏,‏ הלא הוא הצופן הגֵנטי שבתא הביצית המופרית שברחם־האם.‏ יתר על כן:‏ ’‏הימים שבהם נועדו להיווצר’‏,‏ כל אחד בהגיע תורו,‏ נקבעו על־פי השעונים הביולוגיים הרבים שתוּכנתו לתוך הגֵנים.‏

דוד,‏ מחבר־התהלים,‏ לא היה מודע לכל הפרטים המדעיים הללו,‏ אך יהוה,‏ שבהשראתו נכתב מזמור זה,‏ ידע זאת,‏ כיון שהוא בורא האדם.‏ אנשי ביקורת־המקרא מכחישים שדוד כתב זאת,‏ אך אפילו הם נאלצים להודות שמזמור זה נכתב מאות שנים לפני הספירה.‏

המקרא מתמקד ברפואה מונעת

תורת אלהים שניתנה לעם־ישראל באמצעות משה,‏ אלף וחמש־מאות שנים לפה״ס,‏ שמה בבירור את עיקר הדגש בענייני בריאות על רפואה מונעת.‏ למשל,‏ בדברים כ״ג:‏14 נאמר:‏ ”‏ויתד תהיה לך על אֲזֵנך [‏כלומר,‏ בין כליך]‏,‏ והיה בשבתך חוץ וחפרתָה בה ושבתָ וכיסית את צאָתך”‏.‏ החוק הנוגע לקבירת הצואה היווה אמצעי־מנע מתקדם להפליא כנגד סלמונֶלה,‏ שיגֶלוזיס (‏שיגלה)‏,‏ טיפוס,‏ דיזנטריה,‏ ועוד מחלות־מעיים קשות המופצות על־ידי זבובים נושאי־חיידקים,‏ ושעדיין מפילות אלפי חללים באיזורים שאין מקפידים בהם על שמירת עיקרון זה.‏

איסורים הנוגעים לתזונה,‏ המופיעים בויקרא י״א:‏13–20‏,‏ כוללים עופות דורסים כגון הנשר,‏ הפֶּרֶס והינשוף,‏ וחיות הניזונות מנבלות,‏ כגון העורב והרָחָם.‏ מאחר שהם נמצאים בראש שרשרת־המזון,‏ נמצא בגופם ריכוז גבוה של רעֲלנים.‏ בעלי־חיים המופיעים בשלב נמוך יותר בשרשרת־המזון,‏ מכניסים לקיבתם רעלנים בכמויות לא־משמעותיות יחסית.‏ תורת משה הירשתה לאכול מספר בעלי־חיים צמחוניים,‏ שלא נמצאו בשרשרת־מזון שהכילה רעלנים מרוכזים.‏ בבשר בעלי־חיים מסוימים חיים טפילים הנתונים בתוך תרמיל,‏ הגורמים מחלות־מעיים,‏ כגון מחלת־השערונית.‏

האיסור המקראי על כל שימוש לא־נאות בדם,‏ המופיע מספר פעמים בתורת משה,‏ הוכח כיום — כעבור 500,‏3 שנה — כמבוסס מבחינה מדעית.‏ (‏בראשית ט׳:‏4;‏ ויקרא ג׳:‏17;‏ ז׳:‏26;‏ י״ז:‏10–16;‏ י״ט:‏26;‏ דברים י״ב:‏16;‏ ט״ו:‏23‏)‏ האיסור חוזר ומופיע בכתבי־הקודש המשיחיים,‏ במעשי־השליחים ט״ו:‏20,‏ 29‏,‏ ו־כ״א:‏25.‏ הרפואה מנסה להקטין עד למינימום,‏ ואף להימנע כליל מלהשתמש בדם שנתרם בדיָאליזה כלייתית,‏ במשאבות לב־ריאות,‏ ובניתוחים ככלל.‏ דלקת־הכבד על צורותיה השונות,‏ מחלת־האיידס,‏ דלקת ציטו־מגָלוֹוִירלית,‏ ומספר רב של מחלות אחרות הנגרמות כתוצאה מעירוי־דם,‏ משמשות תזכורות מחרידות לחכמי העולם הזה המתעלמים מחוקי אלהים.‏

פעילות גופנית חשובה לבריאות,‏ וכתבי־הקודש מכירים בתועלת שבה.‏ התעמלות נמרצת שלוש פעמים בשבוע משך 20 דקות לפחות,‏ יכולה להפחית את הסכנות הנשקפות ללב ולמחזור־הדם.‏ היא מגדילה את כמות הכולסטרול ההגנתי מסוג HDL,‏ משפרת את רמת האנרגיה שלך,‏ את גמישותך ואת הרגשתך הכללית.‏ אף שכתבי־הקודש מכירים בערך הפעילות הגופנית,‏ הם מייחסים לה חשיבות משנית לעומת טיפוח הרוחניות:‏ ”‏שהרי ההתאמנות הגופנית מועילה במידה מעטה;‏ אבל החסידות [‏המסירות לאלהים,‏ ע״ח‏]‏ מועילה בכול,‏ ובה הבטחה לחיים שבהווה ולחיים שלעתיד לבוא”‏.‏ — טימותיוס א׳.‏ ד׳:‏8‏.‏

חוקי המוסר המקראיים מהווים הגנה ראשונה־במעלה כנגד מחלות־מין,‏ שהיו קיימות ללא ספק,‏ אך עדיין לא זוהו,‏ וחוקרים אולי אף לא חשדו בקיומן משך מאות שנים.‏ — שמות כ׳:‏14;‏ רומיים א׳:‏26,‏ 27;‏ קורינתיים א׳.‏ ו׳:‏9,‏ 18;‏ גלטיים ה׳:‏19‏.‏

‏”‏המקרא מדויק להפליא מבחינה מדעית”‏

היפוקרטס היה רופא יווני שחי במאות החמישית והרביעית לפה״ס,‏ והידוע כ”‏אבי הרפואה”‏.‏ מאידך גיסא,‏ חלק ניכר ממה שנאמר במקרא על מחלות נכתב בידי משה,‏ כאלף שנים לפני־כן.‏ מעניין לצטט כאן מכתב מרופא שנתפרסם בעיתון The AMA News (‏חדשות האגודה הרפואית האמריקנית)‏,‏ האומר:‏ ”‏חוקרי הרפואה המלומדים ביותר,‏ והעושים מלאכתם נאמנה,‏ מגיעים עתה למסקנה שהמקרא מדויק להפליא מבחינה מדעית.‏ .‏.‏.‏ עובדות החיים,‏ אבחנת מחלות,‏ טיפול רפואי ורפואה מונעת,‏ כפי שהם מופיעים במקרא,‏ מתקדמים ואמינים לאין־שיעור מהתיאוריות של היפוקרטס,‏ שרבות מהן עדיין לא הוכחו,‏ וחלקן נמצאו לא־מדויקות להחריד”‏.‏

ד״ר רנדל שורט,‏ מחבר הספר The Bible and Modern Medicine (‏המקרא והרפואה בת־זמננו)‏,‏ מציין תחילה שחוקי התברואה בקרב העמים ששכנו סביב עם־ישראל הקדום היו דלים ביותר,‏ אם היו קיימים בכלל,‏ ואחר אומר:‏ ”‏מפליא,‏ איפוא,‏ שבספר כמו המקרא,‏ שטוענים כי אינו מדעי,‏ מצויים בכלל חוקי תברואה,‏ ומפליא לא פחות שעם אשר לא מכבר נמלט מעבדות,‏ שתכופות פלשו לתוכו אויבים ואשר מעת לעת נלקח לגלות,‏ החזיק בספרי־חוק שהכילו כללי תברואה כה נבונים והגיוניים”‏.‏

בעיות פסיכוסומטיות

הוּכח שהמקרא מתקדם מבחינה רפואית,‏ בכך שהכיר בקשר הפסיכוסומטי עם מספר ליקויי בריאות,‏ זמן רב בטרם הכירה בכך הרפואה.‏ יתר על כן,‏ ההסבר המקראי לגבי תפקיד המוח בהופעת מחלות פיסיות,‏ מהווה דוגמה ומופת להבנה ברורה.‏ במשלי י״ז:‏22 נאמר:‏ ”‏לב שמח ייטיב גֵהָה [‏כלומר,‏ מרפא]‏,‏ ורוח נכֵאה תייבש גָרֶם”‏.‏ שים לב,‏ שאין בכך משום הטחת אשמה,‏ אלא פשוט קביעת עובדה.‏ אין המקרא מתרֶה באדם מוכה־הדיכאון לחדול להרגיש כך,‏ כאילו היה זה כה פשוט.‏

במצב כזה מועילה גישה חיובית.‏ הדאגנות שלילית ומזיקה.‏ ”‏דאגה בלב איש יַשׁחֶנָה [‏כלומר,‏ הדאגה תשפיל את לבו]‏,‏ ודבר טוב ישמחנה”‏.‏ (‏משלי י״ב:‏25‏)‏ כמו־כן,‏ יש לתת את הדעת לכתוב במשלי י״ח:‏14‏:‏ ”‏רוח איש יכלכל מחלֵהו [‏כלומר,‏ רוחו תעזור לו בשעת מחלה]‏;‏ ורוח נכֵאה מי יישאנה?‏”‏ פסוק זה מראה,‏ שהאדם מסוגל להגדיל את יכולתו להתמודד במידה מסוימת עם מחלות בעזרת כוחותיו הרוחניים.‏

הפסיכיאטר ג׳יימס ט.‏ פישר אומר את הדברים הבאים על הערך הפסיכולוגי של ’‏דרשת ההר’‏ הידועה של ישוע:‏ ”‏אם תמצֶה את כל המאמרים החשובים שנכתבו אי־פעם בידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המוסמכים ביותר בנושא בריאות־הנפש — אם תצרף אותם יחד ותשמיט את כל המלים המיותרות — אם תמצֶה את עיקר הדברים,‏ ואם רסיסי־פז אלה של ידע מדעי טהור ינוּסחו בתמציתיות בידי טובי המשוררים בני־זמננו,‏ יהיה בידך סיכום מגושם ולא־שלם של ’‏דרשת ההר’‏.‏ והשוואה בין השניים תראה שהוא דל ביותר”‏.‏ — A Few Buttons Missing (‏מספר כפתורים חסרים)‏,‏ עמוד 273.‏

רגשות פסיכוסומטיים יכולים להשפיע על מצבנו הגופני,‏ אך אין זה כשלעצמו מעיד על אי־קיומה של מחלה פיסית ממשית.‏ יש,‏ איפוא,‏ לנסות תחילה לסייע לגוף ולפחות לזהות את המחלה,‏ ובד בבד לעודד גישה נפשית חיובית,‏ שתעזור לפרט להתמודד עימה.‏ הדבר חשוב במיוחד כשאולי לא מצוי טיפול הולם בסדר־הדברים הזה.‏

לאחר חטאו של אדם הראשון,‏ הפך המוות למציאות גנטית לאנושות כולה.‏ (‏תהלים נ״א:‏7;‏ רומיים ה׳:‏12‏)‏ לפיכך,‏ אין לייחס בדרך־כלל מחלה שאדם חולה בה למצבו הרוחני.‏ חשוב לזכור זאת כשמטפלים בבעיות של אנשים שמצבם הנפשי ירוד.‏

תפקיד הרופא

כיצד על אנשים יראי־אלהים להתייחס לרופאים ולרפואה בת־זמננו?‏ עיון בכתבי־הקודש מראה,‏ שאין יסוד מקראי לסגוד לרופאים,‏ או לראות בטכנולוגיה הרפואית את התקווה המוחלטת לבריאות טובה.‏ בעצם,‏ יש ראיות שההיפך הוא הנכון.‏ הכתוב מספר על ”‏אשה זבת־דם”‏ משך שנים רבות,‏ ”‏שסבלה רבות בידי רופאים רבים והוציאה את כל רכושה,‏ ולא הוטב לה אלא שעוד הורע לה”‏.‏ (‏מרקוס ה׳:‏25–29‏)‏ אף־על־פי שכיום מצליחים על־פי־רוב לרפא מחלה נפוצה זו,‏ הרי שמחלות רבות עדיין חשוכות־מרפא,‏ ותכופות מתגלות מחלות רבות אחרות שגם להן אין מרפא.‏

עם זאת,‏ אין כתבי־הקודש תומכים בקיצוניות ההפוכה של אלה הממעיטים בערכה של הרפואה הרגילה,‏ או שוללים אותה מכל וכל.‏ יש שדוחקים את הרופא לקרן־זווית,‏ ושמים במקומו את עצמם או גישה לא־רפואית אחרת,‏ שהיא בבחינת ”‏שיגעון”‏ חולף.‏ העובדה שהכתוב מתאר את לוקס בתור ”‏הרופא האהוב”‏ מתייחסת,‏ ללא ספק,‏ לתכונותיו הרוחניות ולאו דווקא לכישוריו כרופא.‏ אך,‏ סביר להאמין שהזכות שהיתה לו לכתוב חלק מכתבי־הקודש בהשראת־אלהים,‏ היתה נשללת ממנו,‏ אילו השתמש ברפואה בניגוד לאתיקה ובאורח לא־מקראי.‏

יש ראיות המרמזות על כך שלוקס עסק ברפואה מתקדמת לימיו,‏ שכן השתמש במונחים ובתיאורים רפואיים המצביעים על השפעת היפוקרטס.‏ אף־על־פי שהיפוקרטס לא דייק תמיד,‏ הוא ניסה להחדיר היגיון למקצוע,‏ ושלל אמונות תפלות ותיאוריות דתיות־מדומות על סוגי רפואה שונים.‏ כמו־כן,‏ הדוגמה הפשוטה שנתן ישוע בלוקס ה׳:‏31‏,‏ ש”‏לא הבריאים צריכים לרופא,‏ אלא החולים”‏ היתה חסרת־משמעות,‏ אילמלא האמינו שרופאים מנוסים יכולים היו להועיל במשהו בטפלם במחלה.‏

אין כל בסיס מקראי לנקוט גישה קיצונית ולשלול שימוש בתרופות אנטיביוטיות,‏ בחומרים מחטאים,‏ או במשככי כאבים,‏ כשיש בהם צורך.‏ הכתוב בירמיהו מ״ו:‏11 ו־נ״א:‏8 מתאר את צֳרי גלעד,‏ שייתכן מאוד שהיה בעל סגולות משככות־כאבים ומונעות זיהום.‏ אין,‏ איפוא,‏ כל איסור מקראי או עקרוני ליטול תרופות.‏

עם זאת,‏ כמויות גדולות של תרופות אנטיביוטיות לא הצליחו להתגבר על החשיפה המתמדת למחלות מידבקות,‏ המועברות על־ידי זבובים,‏ יתושים וחלזונות — והמהוות את גורם־המוות הראשון במעלה בעולם כולו.‏ אנשי הבריאות צריכים היו לחזור ולהתחיל מן העקרונות המקראיים הבסיסיים של מערכת־ביוב בטיחותית,‏ הגנת מאגרי המים,‏ הדברת חרקים נושאי־מחלות,‏ ונקיטת אמצעי זהירות במגע בין בני־אדם ובין היד־והפה.‏ אפילו לאחרונה,‏ בשנות השבעים,‏ ניתנה שוב ושוב לרופאים ולאחיות התיזכורת הבאה בשלטים שהוצבו מעל כיורים בבתי־חולים ומעל מיטות החולים:‏ ”‏נא לשטוף ידיים”‏ — השיטה הראשונה־במעלה למניעת התפשטות מחלות.‏

יש לנקוט זהירות

יועצים בענייני בריאות — אם זה רופא,‏ מרפאים כירופרקטים,‏ רופאים טבעוניים,‏ או ידיד בעל כוונות טובות,‏ אך חסר־ידע — נוטלים על עצמם אחריות גדולה כל אימת שהם משיאים עצה לחולה.‏ הדבר נכון במיוחד אם עצתם מזיקה,‏ או מסיחה את הדעת מסיוע רפואי העשוי להועיל לו,‏ מעכבת אותו או משפיעה שלא לקבלו.‏ בכתבי־הקודש יש אזהרות למכביר לעוסקים במקצוע הרפואה,‏ וכמו־כן לחולים,‏ להישמר מפני הונאה וספיריטיזם כשמדובר בחיפושים נואשים אחר עזרה.‏ זכור את הכתוב במשלי י״ד:‏15‏:‏ ”‏פתי יאמין לכל דבר,‏ וערוּם יבין לאֲשוּרו”‏.‏

האם העקרונות המותווים במקרא מעשיים לשמירת הבריאות בימינו?‏ ממש כשם שתורת משה שמה את הדגש על אמצעי־מנע,‏ כך גם היום הוכח שערכה של רפואה מונעת עולה בהרבה על גישה המבוססת בעיקרה על טיפול רפואי.‏ לקחי ההווה של אירגון הבריאות העולמי,‏ הנובעים מן הניסיון לבצע טיפולים רפואיים מודרניים בארצות הנחשלות,‏ הם:‏ ”‏טוב קורטוב מניעה ממלוא החופן מַרפא”‏.‏

בסיכום,‏ מן הראוי שאדם ירא־אלהים יכבד את הבריאות,‏ מתוך ראייה לטווח־רחוק וכדי לנצל את בריאותו לתהילת אלהים ולקידום ענייני מלכותו.‏ וכשתפרוש מלכות אלהים את כנפיה על הכול,‏ יתקיים הכתוב:‏ ”‏ובַל יאמר שכן:‏ ’‏חליתי’‏”‏.‏ — ישעיהו ל״ג:‏24‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

‏”‏לא נכחד עָצמִי ממך אשר עֻשֵיתי בסתר”‏