כמיהתה של האנושות לעולם חדש
הכמיהה לעולם חדש, מעולם לא היתה עזה יותר. שמונים השנים האחרונות, שידעו מלחמות, מהומות, רעב, מגיפות, פשע וזיהום, היוו חלום בלהות. האנושות משתוקקת להתעורר ביום מן הימים בעולם חדש של שלום. כדי לענות על שאיפה זו, החלו מנהיגי העולם לדבר על יצירת עולם כזה.
אין ספק, ששמעת או קראת נאומים של אישים ידועים, בהם הכריזו שאנו נמצאים על סף ”עולם חדש”. בספטמבר 1991, אמר נשיא ארה״ב, ג׳ורג׳ בוש, בנאום לאומה: ”הלילה, כשאני רואה לנגד עיני כיצד הדראמה של הדמוקרטיה מתרחשת ברחבי העולם, אנו קרובים אולי יותר מאי־פעם לאותו עולם חדש”.
כאות לכך שעולם חדש עומד בפתח, מצביעים מנהיגי העולם על סיום המלחמה הקרה בין גוש המדינות המזרחי והמערבי. העולם אכן נושם לרווחה כשמוציאים לפועל תכניות לפירוק־נשק. צימצום הנשק הגרעיני מחזק את תקוותם של אנשים רבים לעולם חדש של שלום וביטחון.
באפריל השנה הצהיר ג׳ורג׳ מק’גי, אשר שימש סגן שר־החוץ בתקופת כהונתו של ג׳והן פ. קנדי, נשיא ארה״ב המנוח: ”עתה מונחת בידינו ההזדמנות — בעצם ההכרח — לשרטט תכנית לסדר עולמי חדש, המבוסס על תפישה בטחונית חדשה”. הוא הוסיף: ”התקווה המבטיחה ביותר לסדר עולמי חדש, מוצלח, טמונה לדעתי בחיזוק קשרי הקהיליה הבינלאומית”.
מק’גי אמר, כי העובדה שצרפת ביטלה את הניסויים הגרעיניים שנועדו לסוף שנת 1992, היא בבחינת ”ניסיון לשדל מעצמות גרעיניות אחרות לנהוג כמותה”. הוא גם הצביע על ”יוזמות רוסיות לצמצם את מאגרי הנשק הגרעיני ולסגת מן הכוננות המיבצעית הרגישה של הכוחות הגרעיניים האסטרטגיים”.
יתרה מזו, בהתכנסות של מנהיגי העולם, שנתקיימה בלונדון ביולי 1991, הצהירו שבעה מהם כי מדינות הקואליציה של מלחמת־המיפרץ ”הוכיחו את יכולתה של הקהיליה הבינלאומית לעשות יד אחת ’כדי לכונן שלום וביטחון בינלאומיים וליישב סיכסוכים’”.
איזה מין ”עולם חדש”?
כל זה נשמע מעודד. אך, שאל את עצמך: איזה מין ”עולם חדש” מקוות האומות לכונן? היהא זה עולם ללא נשק, ללא מלחמות?
מק’גי משיב: ”אמריקה חייבת להחזיק די כוחות מזוינים כדי לתרום את חלקה לכל מאמץ צבאי מאוחד שיידרש בעתיד, או לנצח במקרה של מלחמה בלתי־נמנעת”. מנהיגי העולם אינם דוגלים, איפוא, בפירוק־נשק מוחלט, ואף לא מורידים מהפרק מאמץ מלחמתי, במקרה של ”מלחמה בלתי־נמנעת”, כטענת מק’גי. ממשלות פשוט אינן יכולות להבטיח עולם חדש ללא מלחמות. במציאות, הן יודעות כי נבצר מהן ליצור עולם מעין זה.
חשוֹב, למשל, על מה שכבר אירע. תחת הכותרת ”הסדר העולמי החדש”, כתב בעל־הטור אנטוני לואיס בעיתון ניו־יורק טיימס, מ־17 במאי, 1992: ”כשצפיתי בטלוויזיה וראיתי פגזים נוחתים על [העיר סרייבו, בבוסניה־הרצגובינה,] ואזרחים מתכווצים שם מפחד, חשבתי לעצמי שהציביליזיה בעצם לא התקדמה כהוא־זה, מאז נפלו הפצצות שהטילו הנאצים על רוטרדם. הרי לך ’סדר עולמי חדש’!”
אולם, מלבד חיסול המלחמות, ישנן בעיות רבות אחרות הדורשות פתרון כדי ליצור עולם חדש משביע־רצון. חשוב על הזיהום המשחית בהדרגה ובחשאי את האוויר, הימים והיבשה; על אירגוני הפשע וקרטלי הסמים רבי־האון, הגוזלים ממיליוני אנשים את נכסיהם ובריאותם; על כריתתם הזדונית של יערות־הגשם, התורמת לסחף־קרקע והמביאה לבסוף לשטפונות המשמידים יבולים.
יתרה מזו, מחלות קשות, כולל מחלות־הלב, הסרטן, האיידס והסוכרת, הן עדיין חשוכות־מרפא. ומה באשר לבעיות העוני, הדיור, המחסור במים ובמזון, תת־התזונה, חוסר־ההשכלה, והידלדלות שיכבת האוזון? ועוד הרשימה ארוכה. בעיות כיבדות־משקל אלה הן מעין ערימה של פצצות־זמן מתקתקות. על האדם לנטרל אותן עתה, בטרם יתפוצצו בשרשרת אסונות העלולים לגרום להכחדתו. האם יוכל לכונן עולם חדש בעוד מועד?
ועידות ואירגונים עמֵלים זה שנים רבות לפתור את בעיות האנושות. אך, לא זו בלבד שהבעיות הסלימו, אלא שצצו ועלו בעיות חדשות ומסובכות יותר. האם קוצר ידו של האדם לפתרן מלמד, שכמיהתה של האנושות לעולם חדש של שלווה וביטחון, היא לשווא? אנו יכולים להשיב בביטחון ב”לאו!” בחן נא את הראיות לכך.