כדור־הארץ המוכה — המיתקפות פוגעות בתחומים רבים

ביוני אשתקד,‏ התקיימה ועידת־פיסגה בנושא ’‏כדור־הארץ ואיכות־הסביבה’‏ בריו דה־ז’‏נירו,‏ ברזיל.‏ באותו חודש עצמו,‏ פירסם העיתון אינדיה טוּדיי מאמר־מערכת,‏ מאת העורך ראז’‏ צ׳נגאפה.‏ כותרתו היתה ”‏כדור־הארץ הפצוע”‏.‏ הסעיפים הפותחים תיארו תמונה ציורית:‏

‏”‏ב־1971,‏ כשאדגר מיצ׳ל טס לירח בחללית אפולו־14,‏ המבט הראשון ששלח אל כדור־הארץ מן החלל,‏ הפעים את רוחו.‏ ’‏הוא נראה כאבן־חן בוהקת בצבעי כחול־לבן.‏.‏.‏ עוטה צעיפים לבנים המתנופפים לאיטם.‏.‏.‏ כפנינה קטנה בתוך ים שחור וסמיך של מיסתורין’‏,‏ שידר בהתרגשות חזרה ליוסטון,‏ טקסס.‏

‏”‏כעבור עשרים־ואחת שנה,‏ אילו היה נשלח שוב מיצ׳ל לחלל,‏ הפעם עם משקפיים מיוחדים שיאפשרו לו לראות את הגאזים הסמויים־מן־העין המרכיבים את האטמוספירה של כדור־הארץ,‏ היה מקדם את פניו מראה שונה לחלוטין.‏ הוא היה רואה חורים ענקיים בשיכבת האוזון המגינה,‏ הפעורים מעל לאנטארקטיקה ולצפון־אמריקה.‏ במקום אבן־חן בוהקת בצבעי כחול־לבן,‏ היה הוא רואה עולם חסר־ברק,‏ מזוהם,‏ אפוף בענני פחמן וגפרית דו־חמצניים קודרים.‏

‏”‏אילו הוציא מיצ׳ל את מצלמתו וצילם את היערות המכסים את כדור־הארץ,‏ והישווה את התצלומים עם מה שצילם בשנת 1971,‏ היה הוא נדהם למראה הידלדלותם.‏ ואילו פתח את הטלסקופ המיוחד שלו,‏ כדי לבחון מקרוב את הטינופת שמכילים המים המכסים את כדור־הארץ,‏ היה הוא רואה רצועות שתי־וערב של רעלים מכסים את פני־האדמה וכדורי זפת כהים מרפדים חלק ניכר מקרקעית האוקיינוס.‏ ’‏יוסטון’‏,‏ היה הוא משדר חזרה,‏ ’‏מה עשינו,‏ לכל הרוחות?‏’‏

‏”‏למעשה,‏ אין צורך לטוס 000,‏36 קילומטר לחלל כדי להיווכח במה שעשינו.‏ כיום,‏ אנו יכולים לשתות,‏ לנשום,‏ להריח ולראות זיהום.‏ במאה שנה,‏ ובמיוחד בשלושים השנים האחרונות,‏ הביא האדם את כדור־הארץ אל סף שואה.‏ כשאנו משלחים כמות מוגזמת של גאזים אוגרי־חום אל האטמוספירה,‏ אנו גורמים שינויי אקלים שהשפעתם מחלישה.‏ גאזים שמשתמשים בהם במקררים ובמזגנים,‏ אחראים עתה ליצירת חור בשיכבת האוזון המגינה,‏ דבר החושף אותנו לסרטן־העור ומשנה את המיבנה הגנטי של בעלי־חיים קטנים.‏ בינתיים,‏ אנו הורסים שטחי קרקע נרחבים,‏ משמידים יערות בממדים הרי־שואה,‏ משליכים ללא־הבחנה טונות של רעלים לתוך נהרות ושופכים חומרים כימיים רעילים אל הימים.‏

‏”‏הסכנה הנשקפת עתה לאנושות נובעת,‏ יותר מכל דבר אחר,‏ מהשחתת הסביבה של כדור־הארץ.‏ כדי לעצור את השואה הזאת,‏ יש צורך בשינוי עולמי בגישה ובקווי־הפעולה”‏.‏

לאחר שמנה את הבעיות הסביבתיות הרבות שעל האומות להתרכז בפתרונן,‏ מסכם ראז’‏ צ׳נגאפה את מאמר־המערכת שלו,‏ בזה הלשון:‏ ”‏כל זה חייב להיעשות ללא דיחוי.‏ האיום איננו על עתיד ילדיך.‏ הוא עכשווי”‏.‏

וכך,‏ רופאי כדור־הארץ מתכנסים.‏ הם מקיימים ועידות ומציעים דרכי טיפול,‏ אך הם אינם תמימי־דעים.‏ הם מתווכחים.‏ ’‏הוא לא ממש חולה’‏,‏ אומרים אחדים.‏ ’‏הוא נמצא על ערש־מוות!‏’‏ זועקים אחרים.‏ הדברָנות גוברת,‏ הפתרונות מתרבים,‏ הרופאים משתהים,‏ בעוד שמצב החולה מידרדר.‏ דבר לא נעשה.‏ עליהם לערוך מחקרים נוספים.‏ הם רושמים מירשמים שאף פעם אין ממלאים אחריהם.‏ מה חבל!‏ חלק ניכר אינו אלא תכסיס השהייה,‏ כדי להניח לזיהום להימשך ולרווחים להצטבר.‏ החולה לעולם אינו מקבל את התרופה,‏ תחלואיו מתרבים,‏ המשבר מחריף,‏ והרס כדור־הארץ נמשך.‏

כדור־הארץ והחיים שעליו מורכבים מאוד,‏ שזורים זה בזה באורח מסובך.‏ מיליוני היצורים החיים,‏ על יחסי־הגומלין שביניהם,‏ מכוּנים ’‏מסֶכֶת החיים’‏.‏ אם תנתק חוט אחד,‏ עלולה המסכת להתחיל להיפרם.‏ אם תפיל טבלת־דומינו אחת,‏ יתחילו תריסרי טבלות־דומינו אחרות ליפול.‏ כריתת יער־גשם טרופי מהווה דוגמה אחת לכך.‏

על־ידי תהליך ההטמעה (‏הפוטוסינתזה)‏,‏ יער־הגשם קולט פחמן דו־חמצני מן האוויר ופולט אליו חמצן.‏ הוא סופג כמויות עצומות של מי־גשמים,‏ אך צורך רק כמות זעומה מן המים ליצירת מזונו.‏ רובם המכריע נפלט חזרה אל האטמוספירה כאדי־מים.‏ שם הם מתְעבּים לענני־גשם חדשים,‏ המספקים שוב את כמות־הגשמים הנחוצה ליער־הגשם ולמיליוני הצמחים ובעלי־החיים,‏ שהוא מכלכל מתחת לכיפתו הירוקה.‏

אך,‏ יער־הגשם נכרת.‏ הפחמן הדו־חמצני נותר מעל לראשינו כמעטה האוגר את חום־השמש.‏ רק מעט חמצן מתווסף לאטמוספירה,‏ לתועלת בעלי־החיים.‏ מעט מאוד גשם הופך שוב לגשמים נוספים.‏ במקום זאת,‏ כל מי־הגשמים נשפכים לנחלים,‏ בסחפם עימם את שכבת־הקרקע העליונה,‏ הנחוצה לצמיחתו מחדש של הירק.‏ הנחלים והאגמים נעכרים,‏ והדגה שבהם מתה.‏ הסחופת נישאת אל האוקיינוסים ומכסה את השוּניוֹת הטרופיות,‏ דבר המביא למותן.‏ מיליוני צמחים ובעלי־חיים,‏ ששיגשגו פעם תחת כיפת העצים הירוקה,‏ נעלמים,‏ הגשמים העזים שהירוו פעם את האדמה פוחתים,‏ והתהליך הארוך והאיטי של הפיכה למידבר מתחיל.‏ יש לזכור,‏ שמדבר־סהרה הגדול שבאפריקה היה פעם ירוק,‏ אך כיום מרחב חולי זה,‏ הגדול ביותר בעולם,‏ מתקדם לאיטו לאיזורים באירופה.‏

בוועידת־הפיסגה בנושא ’‏כדור־הארץ ואיכות־הסביבה’‏,‏ ניסו ארצות־הברית וארצות־שפע אחרות,‏ להפעיל לחצים על ברזיל ועל ארצות מתפתחות אחרות,‏ לחדול לכרות את יערות־הגשם שלהן.‏ ”‏לדברי ארצות־הברית”‏,‏ נאמר בכתבה בניו־יורק טיימס,‏ ”‏יערות,‏ במיוחד היערות הטרופיים,‏ מחוסלים בשיעור מחריד בארצות המתפתחות,‏ וכוכב־הלכת שלנו בכללותו ייצא נפסד מכך.‏ היערות,‏ היא טוענת,‏ הינם נכס עולמי המווסת את האקלים,‏ שכן הם קולטים פחמן דו־חמצני אוגר־חום.‏ כן מהווים הם מאגר של חלק נכבד מצורות־החיים הקיימות עלי־אדמות”‏.‏

הארצות המתפתחות לא טמנו ידן בצלחת,‏ ומיהרו להאשים את ארה״ב בצביעות.‏ על־פי הניו־יורק טיימס,‏ הן ”‏מתרעמות על מה שנראה בעיניהן כניסיון לצמצם את ריבונותן,‏ מצד ארצות הכורתות זה מכבר את עציהן הן לשם רווחים,‏ אך הרוצות לשים עתה את עיקר הנטל לשימור היערות בעולם,‏ על ארצות הנאבקות על קיומן מבחינה כלכלית”‏.‏ דיפלומטית מאלזיאנית אמרה בגילוי־לב בוטה:‏ ”‏כמובן,‏ איננו שומרים את יערותינו עבור אותן מדינות שהשמידו את יערותיהן הן,‏ והמנסות עתה לתבוע חזקה על יערותינו,‏ כחלק מנחלת האנושות”‏.‏ בחופי צפון־מערב האוקיינוס השקט,‏ נותרו לארה״ב רק 10 אחוז מיערות־הגשם העתיקים שלה,‏ והיא בכל זאת ממשיכה לכרות את עציהם.‏ אך,‏ היא רוצה שברזיל,‏ שעדיין נותרו לה 90 אחוז מיערות האמזונס,‏ תפסיק כליל את כריתת העצים.‏

אלה המטיפים לאחרים ’‏אל תשמידו את יערותיכם’‏,‏ בעודם משמידים את יערותיהם הם,‏ מזכירים את הכתוב ברומיים ב׳:‏21–23‏:‏ ”‏האם לא תלַמד את עצמך,‏ אתה המלמד אחרים?‏ אתה המכריז ’‏לא תגנוב’‏,‏ התגנוב אתה?‏ אתה האומר ’‏לא תנאף’‏,‏ התנאף אתה?‏ אתה המתעב את האלילים,‏ התבזוז את מקדשיהם?‏ אתה המתגאה בתורה,‏ התחלֵל את שם אלהים בהפירך את התורה?‏”‏ ובהקשר של שמירת איכות־הסביבה,‏ ניתן לומר:‏ ’‏האם אתה,‏ המטיף לאחרים ”‏שַמרו את יערותיכם”‏,‏ כורת את יערותיך?‏’‏

החשש מפני התחממות כדור־הארץ,‏ קשור קשר הדוק להשמדת היערות.‏ הדינמיקה הכימית והתֶרמית הינה מורכבת למדי,‏ אך הדאגה מתמקדת בעיקר בחומר כימי אחד המצוי באטמוספירה — הפחמן הדו־חמצני.‏ הוא מהווה גורם נכבד בהתחממות כדור־הארץ.‏ חוקרים במרכז לחקר הקטבים ע”‏ש בִּירד,‏ דיווחו אשתקד ש”‏כל קרחוני ההרים שגובהם בינוני ונמוך,‏ נמסים עתה ונסוגים — חלקם די מהר — וכי עובדות־העבר של אותם קרחונים מראות,‏ כי 50 השנים האחרונות היו חמות הרבה יותר מכל תקופה בת 50 שנה”‏ הידועה לחוקרים.‏ כמות קטנה מדי של פחמן דו־חמצני עלולה לגרום לאקלים קר יותר;‏ כמות גדולה מדי עלולה להפשיר את כיפות־הקרח והקרחונים שבקוטב ולהציף ערי־חוף.‏

באשר לפחמן הדו־חמצני,‏ מציין העיתון אינדיה טוּדיי:‏ ”‏הוא עשוי להוות רק חלק מיזערי מן הגאזים שבאטמוספירה:‏ 03.‏0 אחוז מן הסך־הכל.‏ אך,‏ בלא פחמן דו־חמצני,‏ יהיה כוכב־הלכת שלנו קר כמו הירח.‏ באגרו את החום הנפלט מכדור־הארץ,‏ הוא מווסת את הטמפרטורה העולמית ל־15 מעלות,‏ דבר המאפשר לחיים להתקיים.‏ אם תגדל רמת הפחמן הדו־חמצני,‏ עלול כדור־הארץ להפוך למרחץ־אדים ענק.‏

‏”‏אם לשפוט על־פי תחנות לחקר מזג־האוויר העולמי,‏ המצב אכן דוחק.‏ שנות השמונים ידעו ששה מתוך שבעת הקֵיצים החמים ביותר,‏ מאז הוּחל בתיעוד מזג־האוויר לפני כ־150 שנה.‏ נראה שהגורם לכך הוא עלייה של 26 אחוזים ברמת הפחמן הדו־חמצני באטמוספירה,‏ לעומת רמתו לפני המהפיכה התעשייתית”‏.‏

נראה כי המקור לכך הוא 8.‏1 מיליארד טון פחמן דו־חמצני,‏ הנפלט מדי שנה מבעירת דלק מאובנים.‏ הסכם שרבים ייחלו לו,‏ להפעלת בקרה נרחבת יותר על פליטת הפחמן הדו־חמצני,‏ כה איבד מכוחו בוועידת־הפיסגה,‏ שהדבר ”‏חימם”‏ את המומחים לאקלים שם.‏ אחד מהם אמר בזעם:‏ ”‏פשוט איננו יכולים להמשיך בעסקים כרגיל.‏ אין לערער על העובדה,‏ שמאזן הגאזים ב’‏חשבון־הבנק’‏ העולמי,‏ הוּפר.‏ חייבים לעשות משהו,‏ אחרת יהיו לנו מיליוני פליטים סביבתיים”‏.‏ הוא התכוון לאלה שיימלטו ממולדתם עקב הצפה.‏

שאלה ’‏בוערת’‏ אחרת מתייחסת למה שידוע כחורים בשיכבת האוזון,‏ המגינה על כדור־הארץ מפני קרניים אולטרה־סגולות מחוללות־סרטן.‏ את עיקר הבעיה יש לתלות בפחמנים כלוֹרוֹפלוּאוֹריים.‏ משתמשים בהם במקררים,‏ במזגנים,‏ בנוזלי ניקוי ממוססים,‏ וכחומר־ניפוח בייצור פלסטיק מוקצף.‏ בארצות רבות הם עדיין נפלטים כתוצאה משימוש בתרסיסים.‏ כשהם מגיעים לסטרָטוֹספירה,‏ הקרניים האולטרה־סגולות של השמש מפרקות אותם,‏ ומשחררות בכך כלור נקי,‏ שכל אטום שלו מסוגל להרוס לפחות 000,‏100 פרודות של אוזון.‏ כך נוצרים בשיכבת האוזון חורים — איזורים בעלי רמת־אוזון דלילה ביותר — הן באנטארקטיקה והן בקווי־הרוחב הצפוניים,‏ ועקב כך מסתננות אל כדור־הארץ יותר קרניים אולטרה־סגולות.‏

קרניים אלה קוטלות פיטוֹ־פלנקטון וזוֹאוֹ־פלנקטון,‏ הנמצאים בבסיס שרשרת המזון של האוקיינוס.‏ הן מחוללות מוטאציות בפרודות הדנ״א,‏ המכילות את הצופן הגנטי של החיים.‏ הדבר משפיע על גידולים חקלאיים.‏ אצל בני־אדם,‏ הקרניים מחוללות קָטָרַאקט בעין וסרטן־העור.‏ כשחוקרי נאס”‏א מצאו ריכוזים גבוהים של כלור חד־חמצני מעל לאיזורים הצפוניים של ארה״ב,‏ קנדה,‏ אירופה ורוסיה,‏ אמר אחד החוקרים:‏ ”‏הדבר צריך להחריד כל אחד מאיתנו.‏ זה גרוע הרבה יותר ממה שסברנו”‏.‏ לסר בראון,‏ נשיא מכון וורלדווץ’‏,‏ מסר:‏ ”‏מדענים מעריכים,‏ כי ההידלדלות המואצת של שיכבת האוזון בחצי־הכדור הצפוני,‏ תגרום בחמישים השנים הבאות 000,‏200 מקרי־מוות נוספים בארה״ב,‏ כתוצאה מסרטן־העור.‏ בעולם כולו,‏ נשקפת סכנה למיליוני אנשים נוספים”‏.‏

שמירת מיגוון רב ככל האפשר של צמחים ובעלי־חיים במעונם הטבעי,‏ הינה דאגה עכשווית נוספת.‏ כתב־העת דיסקובר פירסם קטע מספרו החדש של אדוארד א.‏ וילסון The Diversity of Life (‏מיגוון החיים)‏,‏ שבו הצביע על היכחדותם של אלפי מינים של עופות ודגים,‏ חרקים,‏ וכן מינים שבדרך־כלל ממעיטים בחשיבותם:‏ ”‏רבים מן המינים שנעלמו הם פטריות־שורש,‏ אורגָניזמים החיים חיי־שיתוף,‏ המגבירים את ספיגת המזון של שורשי הצמח.‏ אֶקולוגים,‏ העוסקים בתורת־הסביבה,‏ תהו זה מכבר מה יקרה למערכות האקולוגיות של האדמה,‏ אם פטריות אלה יחוסלו.‏ בקרוב ניווכח לדעת”‏.‏

בספר זה וילסון גם שאל,‏ מדוע חשוב להציל מיני צמחים ובעלי־חיים,‏ ואחר השיב על כך:‏

‏”‏מדוע בעצם חשוב אם מספר מינים ייכחדו,‏ אפילו אם מחציתם של כל המינים שבעולם ייעלמו?‏ הבה אמנה את הסיבות:‏ מקורות חדשים של מידע יאבדו למדע.‏ עושר ביולוגי עצום,‏ הטמון בהם,‏ יישמד.‏ תרופות,‏ גידולים חקלאיים,‏ סמי־מרפא,‏ עצים,‏ סיבים,‏ ציפּוֹת־פרי,‏ צמחים מחדשי־קרקע,‏ תחליפי נפט,‏ ומוצרים ודברים גורמי־נוחות אחרים,‏ לעולם לא יתגלו.‏ בכמה חוגים מקובל לדחות הצידה את מה שזעיר ולא־מוכר,‏ את החרקים והעשבים השוטים,‏ ולשכוח שעָש לא־נודע מאמריקה הלטינית,‏ הציל את אדמות־המירעה של אוסטרליה מגידול־יתר של צמחי־קקטוס,‏ ששיח־הווינקה הוורוד הביא מרפא למחלת הוג׳קין ולסרטן־הדם הלימפאתי של ילדים,‏ שקליפת עץ־הטַקסוּס הפַּסיפי נושאת תקווה לחולי סרטן השחלות והשד,‏ שחומר כימי המופק מריר של עלוקות ממיס קרישי־דם במהלך ניתוח,‏ והרשימה עוד ארוכה ומזהירה,‏ אף־על־פי שהמחקר שמקדישים לנושא זה מיזערי בלבד.‏

‏”‏כמו בחלום נשכח,‏ קל גם להתעלם מן השירותים שמערכות אקולוגיות מספקות לאנושות.‏ הן מעשירות את הקרקע ויוצרות את האוויר שאנו נושמים.‏ בלא תנאים מנעימים אלה,‏ קיום המין האנושי עלי־אדמות יהיה קצר ומכוער”‏.‏

כל הנאמר לעיל איננו אלא ”‏קצה הקרחון”‏ — ביטוי שהפך נדוש,‏ רק משום שהוא כה מתאים.‏ מתי יחדלו לחבל בכדור־הארץ?‏ מי ישים קץ לכך?‏ על כך במאמר הבא.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 3]‏

מדבר־סהרה הגדול שבאפריקה היה פעם ירוק

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 5]‏

‏”‏מדוע בעצם חשוב אם מספר מינים ייכחדו?‏”‏

‏[‏תמונות בעמוד 6]‏

יער־הגשם של האמזונס,‏ על יופיו הקדמוני

יער־גשם,‏ לאחר שהושמד בידי האדם

‏[‏שלמי תודה]‏

Abril Imagens/João Ramid

F4/R. Azoury/Sipa

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

מיזבלה של חומרים כימיים רעילים מזהמת את האוויר,‏ המים והקרקע

‏[‏שלמי תודה]‏

Feig/Sipa