מהו מוצאם של ”‏כוכבים נופלים”‏?‏

‏”‏הו,‏ הבט!‏ הנה עוד אחד!‏”‏ ”‏היכן?‏ היכן?‏”‏ האם נפלטו אי־פעם מלים אלה מפיך,‏ בחפשך בשמי־הלילה ”‏כוכבים נופלים”‏?‏ יתכן שבפעם הראשונה שהבחנת בכזה,‏ אשר הותיר לפתע מאחוריו שובל־אור זוהר בשמים זרועי־הכוכבים,‏ דומה היה כאילו אחד הכוכבים נפל פתאום מטה.‏ לאמיתו־של־דבר,‏ המונח ”‏כוכבים נופלים”‏ הינו שם מטעה.‏ הם אולי נופלים,‏ אך הם כלל אינם כוכבים.‏

האסטרונומים מכנים אותם בשם ”‏מֶטֶאוֹרים”‏.‏ בשעה שכוכב בגודל ממוצע יכול לבלוע לתוכו את כוכב־הלכת שלנו מיליון פעמים,‏ הרי שכוכב־הלכת שלנו ’‏בולע’‏ מטאורים אלה במיליוניהם.‏ מהו מטאוֹר,‏ ומהו מוצאו?‏

למטאורים קשר אמיץ עם כוכבי־שביט.‏ דוגמה מפורסמת לכך הוא השביט על־שם הַאלי,‏ אשר חלף ביעף על־פני כדור־הארץ ב־1986,‏ במסלולו האליפטי סביב השמש,‏ הנמשך 76 שנה.‏ מאחר שככל הנראה כוכבי־שביט מורכבים לרוב מקרח ואבק,‏ הם מכונים לעתים כדורי־שלג מלוכלכים.‏ כאשר כוכב־שביט מתקרב לשמש,‏ שטח־הפנים שלו מתחמם,‏ והוא פולט אבק וגאז.‏ לחץ הקרינה של אור־השמש,‏ הודף חזרה את החומר המוצק בשובל־אבק לוהט.‏ השביט מותיר,‏ איפוא,‏ אחריו שובל של שברים — חלקיקים שבעודם נמצאים בחלל,‏ הם נקראים מטאוריטים.‏ רוב חלקיקי־האבק של כוכבי־השביט קטנים מכדי שייעשו מטאורים גלויים־לעין.‏ חלק זעיר של חלקיקי־האבק הם כגודל גרגר־חול,‏ בעוד שאחרים הם בגודל חלוקי־אבן קטנים.‏

במקרים מעטים,‏ מסלולו של כוכב־שביט חוצה את מסלול כדור־הארץ.‏ משמע הדבר,‏ שכדור־הארץ נתקל באותו שובל־אבק,‏ כל אימת שהוא חוצה את מסלול השביט.‏ כשהדבר קורה,‏ המטאוריטים הזעירים צונחים אל תוך האטמוספירה במהירות גבוהה — עד 70 ק״מ בשנייה.‏ תוך כדי נפילתם,‏ הגופיפים הגדולים יותר מתחממים ונשרפים,‏ ומותירים בשמים אותן רצועות לוהטות,‏ הידועות כמטאורים.‏

כאשר כדור־הארץ חוצה את מסלולו של כוכב־שביט,‏ נראה שהמטאורים יורים זיקים לכל עבר מאותה נקודה בשמים,‏ הקרויה נקודת־הרדיאציה.‏ מנקודות־רדיאציה אלה נופל מטח של מטאורים בזמנים קבועים בשנה.‏ אחד המראות המרהיבים הוא מטח הפֶּרסֶאידים,‏ הקרוי כך משום שנקודת־הרדיאציה שלו נמצאת במערכת־הכוכבים ’‏פּרסֶאוס’‏.‏ כשהפרסאידים מגיעים לשיאם בערך ב־12 או ב־13 באוגוסט מדי שנה,‏ המראה מסנוור.‏ מעל 60 מטאורים עשויים ליפול כל שעה.‏

בערך ב־21 באוקטובר,‏ אתה עשוי להבחין במטח ’‏אוריון’‏,‏ מערכת־כוכבים הנקראת,‏ כפי הנראה,‏ במקרא בשם ”‏כסיל”‏.‏ (‏עמוס ה׳:‏8;‏ איוב ט׳:‏9‏)‏ בדומה למטח ’‏אקוָוריוס’‏ המוקדם יותר,‏ סבורים שהוא נגרם על־ידי מטאורים מהשביט על־שם הַאלי.‏ על־פי כתב־העת Astronomy (‏אסטרונומיה)‏,‏ מדענים מעריכים שהשביט על־שם הַאלי ”‏יוכל להשלים 000,‏100 מסלולים,‏ בטרם יאבד את כל החומר שלו”‏.‏ אם הנחה זו נכונה,‏ יפקוד אותנו השביט הזה בקביעות במהלך 000,‏600,‏7 השנים הבאות!‏ ואפילו לאחר שיסתלק,‏ שובל־האבק שלו ימשיך,‏ ללא ספק,‏ להעניק לתושבי כדור־הארץ ”‏כוכבים נופלים”‏ תקופה ארוכה אחר־כך.‏ רבים מן המטאורים שאנו רואים כיום,‏ מוצָאם ככל הנראה מכוכבי־שביט שחדלו זה מכבר להתקיים.‏

על־פי חישוביהם של מדענים,‏ נמצאים מדי יום באטמוספירה האופפת את כדור־הארץ,‏ כ־200 מיליון מטאורים נראים־לעין.‏ אשר למטח המטאורים המרהיב יותר,‏ ישנה תמיד השנה הבאה — ומיליוני שנים נוספות!‏