האם האלימות בסרטי־הנפשה מזיקה?
מאת כתב עורו! בבריטניה
”בָּאגס בָּאני מואשם בגין מריבות בבית־הספר”, ציינה כותרת בטיימס של לונדון. העיתון הביא את חוות־דעתם של מספר מורים על התנהגותם של ילדים, שלטענתם מחקים סצינות אלימות מתוך סרטים מצוירים.
”רוב הסרטים המצוירים הם אלימים”, הצהירה סגנית־מנהל של בית־ספר יסודי, ”ואפילו אם הטוב מנצח בסוף, הרי שהדרך שבה הדבר נעשה איננה נעימה ביותר”. האם זו גם דעתך על סרטי־הנפשה?
הורים רבים מודאגים מן הפופולריות ההולכת וגדלה של סרטי־ההנפשה, שבמקומות רבים ניתן להשיגם בווידיאו. יש הורים ש”מנטליות סרטי־ההנפשה” של ילדיהם מייסרת אותם, והם מאשימים סרטים אלה בעידוד אלימות, רמאות ואי־ציות.
אך, הבאמת יש משום נזק בצפייה בסרטים מצוירים, גם אם הם מכילים מספר סצינות אלימות?
נזק כלשהו?
על־פי העקרונות המנחים של הבי.בי.סי (שירות השידור הבריטי), על מפיקי הטלוויזיה לשקול היטב את השפעותיה של כל אלימות המוצגת בתכניותיהם, כולל בסרטי־ההנפשה. ”התעוררות רגשית כתוצאה מאלימות, מתגברת עם יכולתו של הצופה להזדהות עם המצב”, אומרת הדעה הרשמית.
סרטי־ההנפשה, מטבע ברייתם, מציגים מצבים דמיוניים; האם משום כך הסכנה מזערית? אין ספק, שרוב הילדים הלהוטים לצפות בסרטי־ההנפשה, עושים זאת כדי להשתעשע. סרטי־ההנפשה אכן משעשעים. אך, האם טמון בהם יותר מכך? כן, משום שכל סרט־הנפשה עשוי להשאיר את רישומו לאורך ימים. ד״ר גריגורי סטורס, מאוניברסיטת אוקספורד, אמר לעורכי מדריך־הצפייה טי.וי. טיימס, ש”המפלצות, הרוחות, או חיות־הטרף”, השכיחות כל־כך בסיוטיהם של ילדים, שאובות בין השאר מסרטי־הנפשה.
בדומה לכך, המחקר בנושא אלימות בקולנוע וביקורת סרטים, שנערך מטעם ממשלת בריטניה, מכיר בכך שהקהל שבחברתו צופה הילד בסרט משפיע על הרושם שיותיר עליו. מכאן שהסכנה לילד טמונה לעתים בצפייה בסרטי־הנפשה ללא השגחה.
אותו מחקר טוען, שילדים שלפני גיל בית־הספר מחקים מיד פעולות אלימות שבהן צפו, וכי עקב ”איזשהו דחף רגשי”, ילדים גדולים יותר בגיל חמש או שש לערך, מבצעים פעולות תוקפניות יותר שאותן למדו.
אי לכך, שדרנים מודים בכך שכעבור זמן־מה, צפייה בתיאורי אלימות בטלוויזיה עלולה ”להקהות את הרגשות ולגרום תחושת זלזול, במיוחד אצל ילדים” בכל גיל שהוא. הדבר עלול לעשותם פחות רגישים להשתמש באלימות בעצמם, או להקשיח את לבם כשזו פוגעת באחרים.
מי שהיה מכור ל”בָּאגס בָּאני”, או ל”תום וג׳רי”, ושייתכן שצפה בהם לפני שנים על מסך־הקולנוע, הוא אולי עכשיו הורה, ויכול לכוון בלחיצת כפתור את הטלוויזיה לתעלוליהם בני־זמננו. אך, הערכים השתנו. כשטובת ילדיהם לנגד עיניהם, הורים ירצו ודאי לפקח על תוכן סרטי־ההנפשה שמקרינים היום.
דוגמה לכך מהווה הסידרה ”צבי הנינג׳ה”. דמויות אלה של הקולנוע האמריקני נחשבו אלימות מדי לצופים רבים באירופה. כיון שכך, בטרם הקרין הבי.בי.סי את תוצר־הלוואי של הסידרה בבריטניה, השמיט הוא מספר סצינות מתוכה. הוא אפילו מחק את המלה ”נינג׳ה”, משום שהיא מתייחסת ללוחמים יפניים. במקום זה הם נקראו ”הצבים הנועזים”.
בכל זאת, הורים הביעו דאגה. אם אחת אמרה לעיתון סקוטסמן: ”ילדים נוחים מאוד להתפתות. יש לי בן בגיל חמש המשוגע לצבים. כשאני מחזירה אותו מבית־הספר, כל הילדים במגרש־המשחקים מנסים לבעוט זה בזה”.
הדאגה שהביעו הורים ומורים, מצאה לה למרבה הפלא שותפים גם בקרב בעלי חנויות־הצעצועים. חנות אחת בבריטניה הטילה חרם על מכירת זוחלים לוחמים אלה, עקב החשש שילדים ”יפילו את חיתיתם זה על זה על־ידי בעיטות קראטה, ויביאו על עצמם סכנת־מוות בהתחבאם בתעלות ביוב”. היש סכנות אחרות?
סכנות כמוסות
”למרבה האירוניה, תכסיס השיווק לילדים, שהוא אולי מן המוצלחים בכל הזמנים”, מתייחס לדרך שבה תיאר עיתון אחד את הקשר שבין הסידרה ”צבי הנינג׳ה” לבין מכירתם של מוצרי־לוואי שלה. אף שקשר זה אינו חדש, ”החידוש שב’צבים’ הוא פשוט היקף” המכירה.
במקרה הנדון, בעלי הזכיונות להוטים למכור, לפי האומדן, 400 מוצרים שונים הקשורים ב’צבים’, כגון חוברות קומיקס וחולצות־טי לילדים המשוגעים־לדבר. לכן, סביר שאם הצפייה בסרטי־הנפשה כה מפתה ילדים לחשוק במוצרים אלה, הרי שלסצינות שבהן הם צופים יש ודאי השפעה כלשהי עליהם! בכל זאת, יש שטוענים שאלה שגעונות חולפים.
אפילו אם אותם ”שגעונות” אינם מאריכי ימים, סרטי־הנפשה ישנים, שהיו חביבי הקהל, לא איבדו מקסמם. ”צבי הנינג׳ה עלולים לחלוף, אך תום וג׳רי יישארו לעולם”, טוען הטיימס של לונדון. כך שאולי מן הראוי שתשאל עצמך מספר שאלות. האם הצפייה בסרטי־הנפשה כאלה בביתך, מציינת לילדיך שהנך מסכים לכל פעולה המוצגת על המירקע? מה באשר לסצינות המציגות התאכזרות לבעלי־חיים? אתה עשוי, כמובן, לטעון שאין להשוות סרטים מצוירים למציאות. אך, היודע אתה מה עושים עתה לסרטים אלה? הנפשה אלקטרונית!
”הנפשה אלקטרונית” היא מומחיות אלקטרונית המקנה לסרטי־הנפשה דמיוניים מראה אמיתי, כה אמיתי עד כי הצופים מתקשים להבדיל ביניהם לבין המציאות. ”ממלכת ההנפשה האלקטרונית כה משכנעת בצילומי־מיקרָב”, מוסר הסאנדיי טיימס מגאזין, ”שאפילו הצופים הציניים ביותר, המורגלים לתכסיסים מדהימים בקולנוע, אין דעתם מוסחת למראה נקבובית מלאכותית או קמט מזויף”. סצינות אלימות המוצגות בשיטה זו הן מוחשיות להחריד.
חשוב גם על רמת ההתנהגות שסרטי־הנפשה בני־זמננו מתווים לדור הבא. הדמויות הבולטות באחד מסרטי־ההנפשה החדשים הם של ”בני־משפחה דוחים, צעקנים, בטלנים, ’לא יוצלחים’”, מדווח הטיימס של לונדון. הם מושכים ”במידת־מה משום שהם כה אנטי־מימסדיים”.
כהורה, עשויה להיות לך בצדק סיבה לדאגה באשר להרגלי־הצפייה של ילדיך בסרטי־הנפשה. מה ביכולתך לעשות בנדון?
הרחק מביתך ’אלימות כבידור’
שקול את היתרונות והחסרונות שבבידור ערוך מראש. יש הורים שהחליטו לוותר על מקלט־הטלוויזיה, כשטובת המשפחה לנגד עיניהם. אחרים עוזרים לילדיהם לשקול את הנימוקים בעד ונגד התכניות שמותר להם לצפות בהן. ”ככל שילד (ואפילו מבוגר) יודע לצפות בסרטון־הנפשה, בפירסומת, או בתשדיר חדשות באורח ביקורתי וניתוחי”, מסביר האינדיפנדנט של לונדון, ”כך יפיק הוא יותר מכלי־התקשורת”. ללא ספק, ההורים הם המתאימים ביותר לעזור לילדיהם בכך.
מחקר שנערך לאחרונה בנושא מעורבות הטלוויזיה בחיי המשפחה, התרכז בשתי שיטות חינוך שונות. האחת על־ידי נימוקים והסברים, תוך פנייה לרצון הילד בהישגים. האחרת התבססה על ענישה ואיומים. מה העלו התוצאות?
ילדים שהוריהם איימו עליהם בענישה, העדיפו ”תכנים אנטי־חברתיים בטלוויזיה”, בעוד ש”ילדים שאמהותיהם חינכו אותם למישמעת בעיקר על־ידי נימוקים והסברים, גילו הכי פחות נטייה” להעדיף סצינות מעין אלה. לכן, הורים שאיכפת להם יסבירו לילדיהם מדוע לא נבון לצפות בסרטי־הנפשה אלימים. עם זאת, יש לזכור שילדים הם חקיינים מלידה, והדבר מטיל על ההורים אחריות כבדה להימנע מלצפות באלימות כבידור. אם תצפה בה, ילדיך לא יראו כל רע לצפות בה בעצמם.
’אם כן, איזה בידור אספק לילדי?’ אתה עשוי לשאול. הצעה אחת היא: מדוע שלא לשעשע אותם על־ידי צפייה בתעלוליהם של בעלי־חיים אמיתיים? האם אתה מתגורר בקירבת שמורת־טבע, או גן זואולוגי? אם לא, תמיד תוכל לבחור בספריית־הווידיאו סרטי־טבע יפים לצפייה בבית.
למרבה הצער, איש מאיתנו אינו יכול להימלט כיום מהאלימות השוררת בעולם בו אנו חיים. אך, כצעירים או כמבוגרים, אנו יכולים לנהוג בתבונה ולהימנע, אם רצוננו בכך, מלצפות בכל מה שמחנך לאלימות.
[תמונה בעמוד 15]
האם סרטים מצוירים מעודדים אלימות?