מנקודת־המבט המקראית
מהי משמעות החיים?
”דרוויניסטים טוענים, כי די בברירה טבעית כדי להסביר את קיומם של חיים אורגניים. אולם, נראה כי השכל הישר מחייב שאם אורגניזם מפתח מורכבות נעלה יותר, מודעות־עצמית ואינטיליגנציה, אזי הסיבה לכך היא שתכונות אלו הן עניין של רצון” (דילן תומס, 1914–1953, משורר וסופר מוֵילס).
החיפוש אחר משמעות החיים אינו דבר חדש. זה דורי דורות, מעסיק הוא את מוחם של הסקרנים. סקר שנערך לאחרונה מראה, שכיום הנושא מטריד את תושבי ניו־זילנד יותר מלפני עשר שנים. ארבעים ותשעה אחוז מאלה שגילם 15 ומעלה, נאמר בדו״ח שפורסם בכתב־העת Listener (המאזין), ”הרהרו תדירות בשאלה מהי משמעות החיים”, זאת לעומת 32 אחוז, כאשר סקר דומה נערך בשנת 1985.
דומה שתושבי ניו־זילנד מביעים רגשות שלהם שותפים אנשים מארצות אחרות. המאזין מוסיף: ”המגמה ההולכת ומסתמנת להתעניין במשמעות קיומנו מעידה על כך, שכיום אנו מודאגים יותר משהיינו בשנות ה־80’; אנו פחות בטוחים לאיזה כיוון ללכת”.
ככל הנראה, יותר ויותר אנשים אינם שבעי־רצון מהתשובות שמציעים חסידי האבולוציה לשאלה האוניברסלית ’מדוע הננו כאן?’ היש בידי המקרא המצפן המוסרי הדרוש למציאת משמעות בחיים?
’כוח מניע עיקרי’
מכל היצורים החיים עלי־אדמות, האדם הוא היחיד המהרהר בתכלית החיים. התדע מדוע? המקרא מציג את אחת הסיבות לכך בקהלת ג׳:11. בהתייחסו לבורא, מציין הפסוק: ”גם את העולם [תקווה ושקידה לעתידות החיים] נתן בלבם [של בני־האדם]”. אף שכל היצורים החיים נוטים להיאחז בחיים, נראה שלאדם כושר מיוחד במינו לתפוש מושגי זמן — עבר, הווה ועתיד. האדם יכול להרהר בעבר ולשאת עיניו אל העתיד, כשהוא מתכנן לקראתו ואף משתוקק להיות חלק ממנו. והוא חש מפח־נפש כשאין ביכולתו להגשים את חלומותיו לעתיד עקב אופיו הארעי של אורך חייו הקצר.
לפיכך, האדם לבדו שואל שאלות כגון, מדוע הנני כאן? לאן מועדות פניי? הפסיכיאטר ויקטור פרנקל כתב: ”המאמץ למצוא משמעות בחיים הוא הכוח המניע העיקרי בלב האדם... אין דבר בעולם כולו, אני מעז ואומר, שבכוחו לעזור לאדם ביעילות כה רבה לשרוד בתנאים הגרועים ביותר, כמו הידיעה שיש לחייו משמעות”.
תגליותיו של שלמה זכו לתמיכתו של ישוע
הצורך למצוא משמעות לחיים עורר את סקרנותם של אנשי־קדם. הבה נעלעל בדפי ההיסטוריה ונחזור שלושת אלפים שנה אחורה לממלכת ישראל תחת שלטונו של שלמה. מלכת שבא אמרה עליו: ”אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על דבריך ועל חוכמתך, ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי, ותראינה עיניי, והנה לא הוגד לי החצי. הוספת חוכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי” (מלכים א׳. י׳:6, 7).
בספר קהלת, חשף שלמה בפני קוראיו את תוצאות הניסוי שערך במגמה לשפוך אור על תכלית החיים. היה זה ניסיון ליהנות בדרכים שונות מחיים ההולמים מלך טיפוסי מהמזרח הקדום. בפרק ב׳ פסוקים 1–10, תיאר הוא בלשון ציורית חיי תענוגות שקשה להעלותם על הדעת. הוא התנסה בכל מה שהיה לחיים להציע ביחס לעושר חומרי ולתענוגות הבשר. מה היו מסקנותיו באשר לערכם של עיסוקים אלו? יש בתשובתו כדי להפתיע את אלה שבטוחים בעצמם יתר על המידה.
במבט לאחור על כל הדברים הללו, לרוב, היתה דעתו עליהם שלילית. הם היו חסרי תועלת, בזבוז זמן. הוא כתב: ”ופניתי אני בכל מעשיי שעשו ידיי ובעמל שעמלתי לעשות, והנה הכל הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש” (קהלת ב׳:11).
הוא הסיק, כי לכל היותר, תענוגות העולם הזה מסבים הנאה רגעית בלבד. אפילו חוכמת אנוש אינה מסוגלת לגאול אדם מהכאב ומהייסורים שבחיים.
ישוע המשיח הגיע למסקנה דומה, כאשר בתגובה לדאגה מופרזת שגילה אדם אחד לירושה חומרית, אמר להמון המאזין: ”שימו לב והיזהרו מכל חמדנות, כי חיי האדם אינם תלויים בשפע נכסיו” (לוקס י״ב:15).
רק ליהוה אלוהים היכולת לגבור כליל על החולשה שבחיי היום־יום של האדם ולהקנות תכלית נבונה לפעליו. לפיכך, חיים ללא אלוהים ריקים מתוכן. בקהלת י״ב:13, הסביר שלמה: ”סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם”.
מציאת משמעות החיים
מסקנתו של שלמה, שמשמעות החיים חייבת לחבור אל יראת אלוהים בריאה, זכתה לא אחת לתמיכתו של ישוע המשיח: ”כתוב”, אמר ישוע בצטטו מדבר־אלוהים, ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי יהוה” (מתי ד׳:4; דברים ח׳:3). אכן, כדי שהחיים יהיו מלאי־תוכן, אין להתעלם מהפן הרוחני. על עצמו, ציין ישוע: ”מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את פועלו” (יוחנן ד׳:34). שירות לאביו השמימי תוך גילוי צייתנות היווה עבורו מקור לאושר ולסיפוק. הדבר כלכל אותו, העניק תכלית לחייו.
לכן, האם ניתן לנצל את החיים עד תום ללא אלוהים? לא ולא! מעניין לציין, כי ההיסטוריון ארנולד טוינבי כתב: ”מטרתה האמיתית של דת נעלה היא להחדיר את העצות והאמיתות הרוחניות, שהן תמצית אמונתה, לכמה שיותר נפשות, כדי שכל אחת מאותן נפשות תהא מסוגלת עקב כך, להגשים את תכליתו האמיתית של האדם. תכליתו האמיתית של האדם היא להלל את אלוהים וליהנות מקשרים איתו לעולם ועד”. הנביא מלאכי הביע את השקפת אלוהים: ”ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו” (מלאכי ג׳:18).
[תמונה בעמוד 22]
”האדם החושב” מאת רודן
[שלמי תודה]
.Scala/Art Resource, N.Y