מדוע אנו מזדקנים ומתים?
”מלבד התגלית שלפיה שינויי גיל מתחוללים בתוך התאים”, מודה ד״ר לאונרד הייפליק, ”איננו יודעים כיום על הגורם הבסיסי להזדקנות יותר משידענו לפני מאה שנה”. למעשה הוא אמר: ”לא ידוע לנו על שום סיבה מוצקה להזדקנות”.
מניסויי מעבדה שנערכו לפני כ־30 שנה עולה, כי כאשר תאים רגילים מעובר אדם גודלו בתרבית במיטב התנאים, הם מתו לאחר 50 הכפלות בקירוב. מאידך, תאים שנלקחו מאדם ישיש התחלקו לפני מותם בין פעמיים לעשר פעמים בלבד. בספר גוף האדם — המכונה שלא תיאמן בהוצאת נשיונל ג׳אוגרפיק נאמר: ”ניסויים שונים מלמדים שרעיון המוות אכן מתוּכנת בכל אחד מאיתנו ממש מרגע הלידה”.
אולם, האם הפסקת ההתחלקויות בתא מחויבת המציאות? לא. הפרופסורים רוברט מ. ספולסקי וקלאב א. פינץ, מומחים בנושא ההזדקנות, אמרו: ”למעשה נראה כי אי־הזדקנות היתה המצב המקורי של היצורים החיים עלי־אדמות”. למרבה האירוניה, אפילו תאים חריגים מסוימים אינם מזדקנים.
הספר The Body Machine (הגוף כמכונה) בעריכת כריסטיאן ברנרד, הראשון שביצע באדם השתלת לב אדם, הסביר: ”גילויָם של ’תאי אלמוות’ גרם כאב־ראש רציני לביולוגים שחקרו את נושא המוות, עד אשר התברר שהתאים חריגים”. אכן, זנים אחדים של תאי סרטן יכולים להתרבות ללא סוף באמצעות התחלקויות אינסופיות! האנציקלופדיה מטעם וורלד בוּק ציינה: ”אם המדענים יצליחו לגלות כיצד התאים החריגים שורדים, אולי יבינו את תהליך ההזדקנות של התא”. היום, תאי סרטן מסוימים מסוגלים להתרבות עד אין סוף בתנאי מעבדה, ואילו תרביות של תאים רגילים מזדקנות ומתות.
מנגנון פגום
האם ההזדקנות והמוות הם, כלשון הספר הגוף כמכונה, תוצאה של ”אובדן כושר ההתרבות של אוכלוסיית התאים [הרגילים]”? אם כן, הספר אומר ש”חשוב לאתר ולהבין את המנגנון האחראי להגבלת יכולת ההישנות כדי לתמרן אותו בניסיון להאריך את משך חיי האדם”.
כפי שצויין במאמר הקודם, ד״ר הייפליק דיבר על ”הנסים המביאים אותנו משלב ההתעברות אל שלב הלידה ואחר־כך להתבגרות מינית ולבגרות”. עוד ציין ”מנגנון בסיסי יותר, פשוט לשַמר אותם נסים לנצח”.
על אף שנים של מאמצים מרוכזים, לא עלה בידי המדענים למצוא מנגנון שיבטיח חיי־נצח. ”גורמי ההזדקנות עודם בגדר מסתורין” מודה הספר גוף האדם — המכונה שלא תיאמן.
אך למעשה הגורם להזדקנות ולמוות אינו סוד. התשובה נמצאת לדורשיה.
מהי התשובה?
התשובה נתונה בידי הישות העומדת מאחורי ”הנסים המביאים אותנו משלב ההתעברות אל שלב הלידה”, בוראנו היודע־כל, יהוה אלוהים. עליו נאמר במקרא, ”עימך מקור חיים”. ”דעו כי יהוה הוא אלוהים. הוא עשָׂנוּ ולא אנחנו” (תהלים ל״ו:10; ק׳:3).
ראה באיזו דרך מופלאה תִכנת יהוה את התפתחותך ברחם. הוא כתב כביכול, ספר הוראות כיצד לעשותך אדם יחיד ומיוחד! ”כי אתה קנית [יצרת] כִליותיי; תסוּכֵּני בבטן אמי”, כתב מחבר התהלים. ”לא נכחד עצמי [עצמותיי] ממך... גולמי [עובר בראשית התהוותו] ראו עיניך ועל ספרך כולם [כל אבריו] ייכתבו” (תהלים קל״ט:13, 15, 16). אין ספק שגופנו המעוצב להפליא איננו פרי יד המקרה!
אך אם יהוה אלוהים ברא אותנו מושלמים למען נחיה לנצח, מדוע אנו מזדקנים ומתים? התשובה נעוצה באיסור שהוטל על האדם הראשון, שאותו הניח אלוהים במשכן יפהפה עלי־אדמות. יהוה ציווה עליו, לאמור: ”מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכָלך ממנו מות תמות” (בראשית ב׳:16, 17).
מה אירע? במקום לציית לאביו השמימי, אדם הִמרה את פיו, הצטרף לחוה אשתו ואכל מהעץ. באנוכיותם, קסמה ללבם הבטחת־שווא של מלאך מרדן (בראשית ג׳:1–6; ההתגלות י״ב:9). לכן, כשם שהזהיר אלוהים, הם מתו. הפוטנציאל לחיות לנצח, למרות היותו טמון באדם וחוה מיום היבראם, היה מותנה בצייתנות לאלוהים. הם לא צייתו לאלוהים וחטאו. לכן כחוטאים הם העבירו לכל צאצאיהם את הפגם הקטלני ששכן בגופם. ”כך עבר המוות לכל בני־אדם” (רומים ה׳:12; איוב י״ד:4).
אך אין משמע הדבר שנסתם הגולל על התקווה לנַצח את הזקנה והמוות. אין משום קושי להאמין שבוראנו היודע־כל מסוגל לרפא אי־סדירות גנטית ולהעניק אנרגיה לקיום נצחי של חיינו. כיצד יבצע זאת? ומה עלינו לעשות כדי להתברך בהבטחותיו לחיי־נצח?