האם הגנים מכתיבים את התנהגותנו?‏

‏”‏פעם חשבנו שגורלנו נעוץ בכוכבים.‏ כעת אנו יודעים שגורלנו,‏ במידה רבה,‏ גלום בגנים שלנו”‏.‏ אלה דבריו של ג׳יימס ווטסון,‏ שצוטט בתחילת הספר ניפוץ מיתוס הגנים,‏ מאת רות האברד ואלַיג׳ה וולד.‏ אך,‏ מייד לאחר המובאה מפי ווטסון,‏ מצוטטים דבריהם של ר.‏ ס.‏ לוונטין,‏ סטיבן רוס ולאון ג׳.‏ קאמין:‏ ”‏לא נוכל לחשוב על שום התנהגות חברתית בולטת של האדם,‏ הבנויה בגנים באופן כזה שלא תיתכן עליה השפעה של נסיבות חברתיות”‏.‏

עטיפת הספר מסכמת חלק מתוכן־העניינים,‏ והכתוב נפתח בשאלה המכרעת,‏ ”‏האם התנהגות האדם תורשתית?‏”‏ במילים אחרות,‏ האם התנהגות האדם נקבעת כולה בגנים,‏ שתפקידם להעביר את התכונות והמאפיינים הביולוגיים התורשתיים של האורגאניזם?‏ היש להשלים עם דפוסי־התנהגות לא־מוסריים מסוימים על־סמך היותם תורשתיים?‏ האם יש לנהוג בפושעים כבאנשים שהיו טרף לקוד הגנטי שלהם,‏ ומכאן שזכותם לטעון לאחריות פחותה עקב נטייה גנטית הטבועה בהם מהיוולדם?‏

אין עוררין על כך שלמדענים היו שפע תגליות מועילות במאה הנוכחית.‏ עימן נמנָה הדנ״א,‏ הקרוי שרטוט המבנה הגנטי.‏ המידע הטמון בקוד הגנטי עורר את סקרנותם של מדענים ושל אנשים מן השורה כאחד.‏ מה עלה מן המחקר בתחום הגנטיקה?‏ כיצד מנוצלים הממצאים כסימוכין לדוקטרינה המודרנית בדבר התִכנות מראש או הגזירה הקדומה?‏

מה לגבי בגידה בבן־הזוג והומוסקסואליות?‏

על־פי מאמר בעיתון אוסטרליאן,‏ מחקר גנטי מסוים מלמד כי ”‏הבוגדנות ככל הנראה טמונה בגנים.‏ .‏.‏.‏ נראה שלבנו הבוגדני נועד להיות כמות שהוא”‏.‏ שווה בנפשך את ההרס שגישה זו עלולה להמיט על נישואין ועל משפחות,‏ ביוצרה פִּרצה לכל מי שירצה לטעון לאחריות פחותה לסגנון־חיים מופקר!‏

באשר להומוסקסואליות,‏ הופיעה בכתב־העת ניוזוויק הכותרת ”‏מלידה או מחינוך?‏”‏ המאמר ציין:‏ ”‏המדע והפסיכיאטריה עמלים להבין מחקר חדש,‏ שלפיו ההומוסקסואליות אינה עניין חינוכי אלא גנטי.‏ .‏.‏.‏ הרעיון שההומוסקסואליות מתחילה בכרומוזומים מתקבל בברכה בחוגי ה’‏עליזים’‏”‏.‏

המאמר ציטט את ד״ר ריצ׳ארד פילארד שאמר:‏ ”‏מרכיב גנטי בנטייה המינית משמעו:‏ ’‏אין זה פגם,‏ ואין זו אשמתך’‏”‏.‏ לחיזוק הטענה ל”‏ניקיון־כפיים”‏ אמר פרדריק וויטַם,‏ חוקר בתחום ההומוסקסואליות:‏ ”‏אנשים שנאמר להם כי ההומוסקסואליות היא דבר ביולוגי,‏ נוטים לנשום לרווחה.‏ זה מֵקל את תחושת האשמה של המשפחות ושל ההומוסקסואלים.‏ משמע הדבר גם שאין החברה צריכה לדאוג ממצבים שונים,‏ כגון מורים הומוסקסואליים”‏.‏

לעתים,‏ הראיות לכך שנטיות הומוסקסואליות טבועות בגנים מוצגות באמצעי התקשורת כעובדה מוגמרת ולא כרעיון אפשרי ובלתי ודאי.‏

כתב־העת New Statesman & Society (‏המדינאי החדש והחברה)‏ מצנן במידת מה את הנטייה הלוהטת להפריז ברטוריקה:‏ ”‏ייתכן מאוד שהקורא המסוּנוור לא שם לב לשטחיות ההוכחות הפיסיות המוצקות — או,‏ למעשה,‏ להעדר המוחלט של בסיס לטענה המבזה את המדע,‏ שלפיה הפקרות מינית ’‏צפונה בגנים הזכריים ומודפסת בלוח המעגלים של המוח הזכרי’‏”‏.‏ בספרם Cracking the Code (‏פיצוח הקוד)‏,‏ דיוויד סוזוקי וג׳וזף לוין מביעים את דאגתם מהמחקר הגנטי העכשווי:‏ ”‏ניתן אומנם לטעון שהגנים משפיעים כללית על ההתנהגות,‏ אך זהו סיפור שונה לגמרי לומר שגן מסוים — או זוג גנים או אפילו קבוצת גנים — שולט בעצם בצדדים מסוימים של תגובות בעל־החיים לסביבתו.‏ בשלב זה,‏ מן ההגינות לברר אם מישהו מצא,‏ במובן המולקולרי המוחלט של איתור ושינוי,‏ סליל דנ״א המשפיע על דפוסי־התנהגות באופן שניתן לקבוע זאת מראש”‏.‏

גנים האחראיים לאלכוהוליזם ולפשיעה

חקר האלכוהוליזם הקסים במהלך השנים חוקרי גנטיקה רבים.‏ יש הטוענים כי לפי המחקרים,‏ קיום או העדר גנים מסוימים מוביל לאלכוהוליזם.‏ למשל,‏ The New England Journal of Medicine (‏כתב־העת הרפואי של ניו־אינגלנד)‏ דיווח ב־1988,‏ כי ”‏במרוצת העשור האחרון,‏ נתגלו משלוש חקירות שונות הוכחות חותכות לכך שהאלכוהוליזם הוא תכונה תורשתית”‏.‏

אלא שמומחים בתחום ההתמכרות מערערים היום על ההשקפה שהאלכוהוליזם מושפע במידה רבה מגורמים ביולוגיים.‏ בדו״ח שנמסר בעיתון בוסטון גלובּ,‏ מ־9 באפריל 1996 נאמר:‏ ”‏אין לצפות שיתגלה בקרוב גן האחראי לאלכוהוליזם,‏ ויש חוקרים המודים כי יעלה בידם למצוא,‏ לכל היותר,‏ פגיעוּת גנטית המאפשרת לאנשים מסוימים לשתות יותר מדי מבלי להשתכר — תכונה שאולי דחפה אותם לאלכוהוליזם”‏.‏

העיתון ניו־יורק טיימס דיווח על ועידה שהתכנסה באוניברסיטת מרילנד,‏ בנושא ”‏משמעותו וחשיבותו של חקר הגנטיקה וההתנהגות הפלילית”‏.‏ הרעיון שקיים גן האחראי להתנהגות עבריינית מקסים בפשטותו.‏ פרשנים רבים ששים לקפוץ על המציאה.‏ כתב לענייני מדע בעיתון ניו־יורק טיימס אמר,‏ שייתכן כי הרוע ”‏משובץ בסלילי הכרומוזומים,‏ שהורינו העבירו אלינו מרגע ההתעברות”‏.‏ מאמר בניו־יורק טיימס דיווח כי הדיון הממושך על גנים האחראים לעבריינות יוצר רושם,‏ שלפשע יש גורם משותף — ליקוי מוחי”‏.‏

ג׳רום קאגין,‏ פסיכולוג מאוניברסיטת הרוורד,‏ צופה שיום יבוא ובדיקות גנטיות יזהו ילדים בעלי נטיות לאלימות.‏ יש הטוענים כי אולי קיימת תקווה שהפשע ירוסן במניפולציות ביולוגיות ולא בתיקון חברתי.‏

הדו״חות הללו בדבר ההשערות על בסיס תורשתי להתנהגות נכתבים ברוב המקרים בשפה מעורפלת ובלתי מהימנה.‏ הספר ניפוץ מיתוס הגנים מוסר על מחקר שעשה לינקולן אִיבְס,‏ גֶנטיקן בנושא ההתנהגות,‏ שלדבריו מצא ראיות לקיומו של גורם גנטי לדיכאונות.‏ לאחר שבדק נשים בעלות נטייה לדיכאונות,‏ איבס ”‏מציע שייתכן מאוד כי עקב מראן והתנהגותן הדיכאוניים [‏של הנשים]‏ גברו הסיכויים להתרחשותן של הצרות האקראיות”‏.‏ מה היו ”‏הצרות האקראיות”‏?‏ הנשים שנבדקו ”‏נאנסו,‏ הותקפו או פוטרו מעבודתן”‏.‏ אם כן,‏ האם הדיכאון הוביל לאירועים טראומתיים אלו?‏ ”‏איזו דרך חשיבה היא זו?‏”‏,‏ המשיך הספר.‏ ”‏הנשים נאנסו,‏ הותקפו או פוטרו מעבודתן,‏ ובעקבות זה היו בדיכאון.‏ ככל שרבו האירועים הטראומתיים,‏ כך נמשך הדיכאון.‏ .‏.‏.‏ אולי היה כדאי לחפש חוליה גנטית מקשרת,‏ אם התברר לו [‏לאיבס]‏ שהדיכאון אינו קשור לחוויות בחיים”‏.‏

באותו ספר נאמר שסיפורים אלו ”‏מאפיינים את מרבית הדיווחים העכשוויים על הגנטיקה [‏ההתנהגותית]‏,‏ הן בתקשורת לקהל הרחב והן בכתבי־עת מדעיים.‏ יש בהם בליל של עובדות מעניינות,‏ השערות חסרות שחר והפרזות מרחיקות לכת לגבי חשיבות הגנים בחיינו.‏ אחד הדברים הבולטים בחלק ניכר מכתבים אלה הוא אי־בהירותם”‏.‏ המאמר ממשיך:‏ ”‏יש הבדל גדול בין שיוך הגנים לתנאים הקיימים על־פי חוקי מֶנדל לבין שימוש ב’‏נטיות’‏ גנטיות היפותטיות לביאור מצבים מסובכים,‏ כגון סרטן או לחץ־דם גבוה.‏ המדענים מסיקים מסקנה חפוזה באומרם כי המחקר הגנטי יסייע בהבנת דפוסי־ההתנהגות של האדם”‏.‏

עם זאת,‏ לאור הנאמר לעיל,‏ השאלות העולות לעתים קרובות עדיין מנסרות באוויר:‏ מדוע ניכרים בנו מדי פעם דפוסי־התנהגות משתנים?‏ ומה מידת שליטתנו במצבים אלו?‏ כיצד נוכל להשיג שליטה על חיינו ולא לאבדה?‏ המאמר הבא ינסה להציג תשובות אחדות לשאלות הללו.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 6]‏

טיפול גנטי — האם התממשו הציפיות?‏

מה באשר לטיפול גנטי — הזרקת גנים שיקומיים לחולים כדי לרפאם ממחלות גנטיות מוּלדות?‏ לפני שנים ספורות היו למדענים ציפיות גבוהות.‏ ”‏האם הטיפול הגנטי הוא טכנולוגיה שהגיעה שעתה?‏”‏ שאל האקונומיסט מ־16 בדצמבר 1995 והוסיף:‏ ”‏אם לשפוט על־פי ההצהרות הפומביות של העוסקים בו ועל־פי הסיקור התקשורתי הנרחב,‏ ייתכן שזו המסקנה המתבקשת.‏ אולם,‏ פַּנֶל של מדענים אמריקניים בעלי שיעור־קומה מבקשים לחלוק על כך.‏ ארבעה־עשר מדענים בולטים נתבקשו על־ידי הרולד וַרמס,‏ ראש מוסדות הבריאות הלאומיים (‏NIH)‏,‏ לבחון מחדש את הנושא.‏ כעבור שבעה חודשי בדיקה,‏ ציינו בדו״ח שנתפרסם בשבוע שעבר,‏ כי הטיפול הגנטי אומנם נראה מבטיח,‏ אך למרות זאת הישגיו עד כה נופחו מעל ומעבר”‏.‏ בדיקות נעשו ב־597 חולים הסובלים מחוסר אַדֶנוזין דֶאָמינָז (‏ADA)‏ או הלוקים באחת מעשרות המחלות הנחשבות למתאימות לטיפול בהוספת גנים זרים.‏ ”‏על־פי צוות המומחים”‏,‏ אומר האקונומיסט,‏ ”‏לאיש מן החולים לא צמחה תועלת של ממש מן ההשתתפות בניסוי”‏.‏

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

למרות הטענה לגבי נטיות תורשתיות,‏ בני־אדם מסוגלים לבחור כיצד להתנהג