סובלנות — מקיצוניות אחת לשנייה
למראה הנוף המרהיב של עמק קַשמיר הצהיר פילוסוף בן המאה ה־16: ”אם יש גן־עדן במקום כלשהו, הנה הוא!” ברור שלא היה לו שמץ של מושג מה יתחולל בעתיד בפינה זו של העולם. במרוצת חמש השנים האחרונות, נהרגו שם לפחות 000,20 איש בקרבות שבין הבּדלנים לבין צבא הודו. העיתון הגרמני, סוּדויצֶ’ה צַייטוּנג, מתאר היום את האיזור כ”עמק הבכא”. מקורותיו של עמק קשמיר ניתן להפיק לקח פשוט ורב־ערך: אי־סובלנות יכולה להרוס גן־עדן אפשרי.
מה משמע הדבר להיות סובלני? על־פי מילון רב־מילים, סובלנות היא ”נכונות להניח לאחרים לחשוב ולהתנהג לפי הדעות והאמונות שלהם, גם אם הן אינן מקובלות עלינו”. איזו תכונה יפה! כולנו בוודאי חשים נינוחים בחברת אנשים המכבדים את אמונותינו וגישותינו, גם אם הן שונות משלהם.
מסובלנות לקנאות עיוורת
ההיפך מסובלנות הוא אי־סובלנות, על דרגותיה השונות. האי־סובלנות עלולה להתחיל בהסתייגות צרת־אופק מהתנהגותו של האחר או מדרכי הפעולה שלו. צרות־האופק גוזלת את שמחת החיים ומונעת מן המוח להיחשף למחשבות חדשות.
למשל, אדם שמרני ונוקשה יירתע אולי מהתלהבותו התוססת של ילד. צעיר עשוי להשתעמם מאופיו המהורהר של אדם מבוגר ממנו. בקש מאדם זהיר לעבוד עם אדם נועז, ושניהם עלולים לבוא לידי רוגז וכעס. מפני מה הרתיעה, השעמום והכעס? מפני שבשלושת המקרים, האחד מתקשה לסבול את גישותיו או את התנהגותו של רעהו.
במקום שבו האי־סובלנות צומחת, עלולה צרות־המוחין להחריף ולהידרדר לדעות קדומות, שהן ביטוי לסלידה מקבוצה, מגזע או מדת. עזה מן הדעות הקדומות היא הקנאוּת העיוורת, שעלולה להתבטא בשנאה אלימה. התוצאות הן אומללוּת ושפיכות דמים. חשוֹב לאן הובילה האי־סובלנות במסעי־הצלב! גם היום, האי־סובלנות מהווה גורם משמעותי בסכסוכים בבוסניה, ברואנדה ובמזרח התיכון.
הסובלנות דורשת איזון, ואין זה קל להקפיד על איזון. אנו כמטוטלת בשעון, נעים מצד לצד. לעתים סובלנותנו מועטה ולעתים יתרה.
מסובלנות לאי־מוסריות
הניתן להיות סובלני מדי? הסנטור האמריקני, דן קוץ, דיבר בנאום שנשא ב־1993 על ”מחלוקת סביב משמעות הסובלנות ויישומה”. מה היתה כוונתו? הסנטור קונן שבשם הסובלנות, יש ”שחדלו להאמין באמת מוסרית — בטוב וברע, בנכון ובלא־נכון”. הם סבורים שלחברה אין זכות לקבוע מהי התנהגות טובה ומהי התנהגות שלילית.
ב־1990, הפוליטיקאי הבריטי, לורד היילשַם כתב ש”האויב הקטלני ביותר של המוסריות אינו אתיאיזם, אגנוסטיות, חומרנות, חמדנות או כל גורם מקובל אחר. אויב המוסריות האמיתי הוא הנִיהִיליזם, אמונה במאומה”. הרי אם אין לנו אמונה בדבר, אין לנו סטנדרדים להתנהגות נכונה והכל מותר. אך האם ראוי להתייחס בסובלנות לכל צורת התנהגות?
זו לא היתה דעתו של מנהל בית־ספר תיכון בדנמרק. בתחילת שנות ה־70 הוא כתב מאמר בעיתון, ובו מחה על פרסומות בעיתונות בדבר מופעי בידור פורנוגרפיים, שהציגו יחסי־מין בין בעלי־חיים לבני־אדם. פרסומות אלו הותרו לפרסום בשל ”סובלנותה” של דנמרק.
ברור אפוא, שסובלנות מועטה גוררת בעיות, אך הוא הדין לגבי סובלנות יתרה. מדוע קשה כל־כך להימנע מקיצוניות ולדבוק בעמדה מאוזנת? קרא נא את המאמר הבא.
[תמונה בעמוד 14]
תגובות מוגזמות לטעויות שעושים הילדים עלולות להזיק להם
[תמונה בעמוד 15]
הנכונות להשלים עם כל דבר שעושים הילדים לא תכין אותם לעמוד בהתחייבויות החיים