גמישים אך דבקים בערכי אלוהים
”הסובלניים לעולם אינם טיפשים, והטיפשים לעולם אינם סובלניים”, אומר פתגם סיני. יש במשל זה יותר מקורטוב אמת. זהו אתגר להיות סובלני ודרושה דבקות בסטנדרדים הולמים של התנהגות. אולם באילו סטנדרדים עלינו לדבוק? האין זה מן ההיגיון לנהוג על־פי הסטנדרדים של בורא האדם כפי שהם מובאים בדברו, כתבי־הקודש? אלוהים עצמו משמש דוגמה ומופת כמי שדבק בסטנדרדים שלו.
הבורא — המופת הגדול ביותר
האל הכל־יכול, יהוה, הוא בעל סובלנות מאוזנת להפליא — לא במידה יתרה ולא במידה מועטה. זה אלפי שנים, הוא נוהג בסובלנות כלפי אנשים המחרפים את שמו, משחיתים את האנושות והורסים את כדור־הארץ. השליח פאולוס כתב ברומים ט׳:22, שאלוהים ”סבל באורך רוח רב כלי זעם מוכנים להרס”. מדוע מוכן היה אלוהים להבליג על כך לזמן כה רב? מכיוון שסובלנותו משרתת מטרה.
אלוהים סבלן עם בני־האדם, כי ”אין הוא רוצה שיֹאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה” (פטרוס ב׳. ג׳:9). הבורא נתן לאנושות את המקרא והטיל על משרתיו להכריז על הסטנדרדים שלו בכל מקום בעולם. משיחיים אמיתיים דבקים בסטנדרדים אלו. אך האם משמע הדבר שמשרתי אלוהים חייבים להתנהג בנוקשות, יהיה אשר יהיה?
איתנים אך גמישים
ישוע המשיח הפציר בחפצים לחיות לעולם ’להיכנס דרך הפתח הצר’. אולם אין הכוונה להיות צרי־אופקים. אם אנו נוטים להיות שתלטנים או דוגמטיים במחיצת אחרים, אין ספק שינעם לַכל אם נרסן נטייה זו. אבל כיצד? (מתי ז׳:13; פטרוס א׳. ד׳:15).
תאופַאנוֹ, סטודנטית יוונייה, הסבירה שקל יותר להבין אנשים מרקעים שונים אם מבלים בחברתם זמן־מה. עוד אמרה: ”יש צורך להשתדל להבין את דרך חשיבתם במקום לכפות עליהם את דרכנו אנו”. על כן, אם נלמד להכיר את האחר טוב יותר, ייתכן שניווכח שטעמו במזון ואפילו המבטא שלו אינם כה מוזרים כפי שחשבנו. במקום להרבות תמיד במילים או להתעקש לומר את המילה האחרונה, כדאי לנו מאוד לשים לב לנקודת־מבטו. ואכן, אנשים בעלי אופקים רחבים מפיקים יותר מן החיים.
אם מדובר בטעם אישי, יש להיות גמישים ולהניח לכל איש לבחור על־פי ראות עיניו. אך, אם הצייתנות לבורא עומדת על הפרק, עלינו לנקוט עמדה איתנה. האל הכל־יכול אינו מוחל על כל דפוסי־ההתנהגות למיניהם. כך התברר ממגעיו עם משרתיו בימי קדם.
מלכודת הסובלנות היתרה
עֵלי, ששימש ככהן גדול בעם־ישראל הקדום, היה משרת אלוהים שנפל במלכודת הסובלנות היתרה. בני־ישראל באו ביחסי ברית עם אלוהים והסכימו לקיים את מצוותיו. אלא ששני בני עלי, חופני ופינחס, היו חמדנים ומושחתים וגילו בוז משווע כלפי האל העליון. עלי, אף שהיה בקי בתורה, גער בהם קלות והתרשל בהטלת משמעת. הוא חשב בטעות שאלוהים יבליג על מעשי רשעתם. הבורא מבחין בין חולשה לבין רשע. בניו הסוררים של עלי נענשו קשות ובצדק על שהפרו בזדון את תורת אלוהים (שמואל א׳. ב׳:12–17, 22–25; ג׳:11–14; ד׳:17).
איזו טרגדיה תבוא עלינו אם נהיה סובלניים מדי במשפחה ושוב ושוב נעלים עין ממעשיהם השליליים של ילדינו! עד כמה עדיף לגדלם ”במוסר יהוה ובתוכחתו”! פירושו שעלינו לדבוק בסטנדרדים של אלוהים ולשננם בלב ילדינו (אפסים ו׳:4).
בדומה לכך, הקהילה המשיחית אינה יכולה להבליג על מעשי שחיתות. אם אחד החברים מבצע חטא חמור ומסרב להביע חרטה, יש לסלקו (קורינתים א׳. ה׳:9–13). עם זאת, מחוץ למסגרת המשפחה או הקהילה אין המשיחיים חותרים לשנות את החברה ככלל.
קשר הדוק עם יהוה
האי־סובלנות יוצרת אווירת חרדה. אך אם רקמנו קשר אישי הדוק עם אלוהים יש בנו תחושת ביטחון המסייעת לנו לשמור על איזון. ”מגדל עוז שם יהוה, בו ירוץ צדיק ונשגב”, כתוב במשלי י״ח:10. הרי ברור שאין פגע שיבוא עלינו או על יקירינו, אשר לא יטופל בידי בוראנו בעתו.
השליח פאולוס הפיק תועלת רבה מיחסיו האישיים עם אלוהים. בתור יהודי שנודע בשם שאול, רדף את תלמידי ישוע המשיח וידיו היו מגואלות בדם. אלא ששאול עצמו נעשה משיחי ולימים נודע בתור השליח פאולוס, שהתמסר כל כולו להטפת הבשורה. פאולוס נהג בפתיחוּת ובישר לכל אדם, ”ליוונים וגם לבני עמים אחרים, לבני תרבות וגם לחסרי תרבות” (רומים א׳:14, 15; מעשי־השליחים ח׳:1–3).
כיצד הצליח להשתנות? הוא רכש ידע מדויק על כתבי־הקודש והעמיק את אהבתו לבורא שאינו נושא פנים. פאולוס למד שאלוהים נוהג בהגינות ושופט כל אדם לא על־פי תרבותו או גזעו, אלא על־פי אישיותו ומעשיו. כן, למעשים נודעת חשיבות רבה בעיני אלוהים. פטרוס אמר ”שאלוהים איננו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו” (מעשי־השליחים י׳:34, 35). לאל הכל־יכול אין דעות קדומות, שלא כמו חלק ממנהיגי העולם, המנצלים את האי־סובלנות ככלי למימוש מטרותיהם.
הזמנים משתנים
לדברי ג׳ון גריי, מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה, הסובלנות היא ”מעלה שנקלעה לאחרונה לזמנים קשים”. אך מצב זה ישתנה. סובלנות לצד חוכמת אלוהים תמשול בכיפה.
בעולמו החדש הממשמש ובא של אלוהים, תחלוף האי־סובלנות לבלי שוב. צורות קיצוניות של אי־סובלנות, ובהן דעות קדומות וקנאוּת עיוורת, לא יהיו עוד. צרות־אופק תחדל לגזול את שמחת החיים. אז יהיה גן־עדן נהדר בהרבה מגן־העדן שאי־פעם יכול היה להיות בעמק קשמיר (ישעיהו ס״ה:17, 21–25).
האם אתה מייחל לחיות בעולם החדש? איזו זכות תהא זו ומה רבה תהא ההתרגשות!