האיזון יכול להמתיק את חייך
הסובלנות משולה לסוכר בכוס קפה. הכמות הנכונה יכולה להוסיף לחיים מתיקות־מה. אך גם אם אנו נדיבים בסוכר, אנו לא אחת מקמצים בסובלנות. מדוע?
”בני־אדם אינם רוצים להיות סובלניים”, כתב ארתור מ. מֶלזֶר, פרופסור־חבר באוניברסיטת מישיגן. ”[אנו] מטבענו... בעלי דעות קדומות”. לפיכך, האי־סובלנות אינה פשוט מגרעת באישיותם של מתי־מעט; צרות־אופקים ניכרת בנו מדרך־הטבע, משום שאין אדם מושלם. (השווה רומים ה׳:12.)
”מכתיבי התנהגות” פוטנציאליים
ב־1991, דיווח כתב־העת טיים על מגמת ההסלמה בצרות־האופקים בארצות־הברית. המאמר עסק ב”מכתיבי סגנונות־חיים”, אנשים המנסים לכפות את הסטנדרדים שלהם על הכלל. הנפגעים הם הממאנים ללכת בתלם. למשל, אשה מבוסטון סולקה מעבודתה מפני שסירבה להתאפר. אדם בלוס אנג׳לס פוטר בשל עודף משקלו. במה נעוצה הלהיטות לגרום לכולם לשחות עם הזרם?
אנשים צרי־מוח הם חסרי היגיון, אנוכיים, עקשנים ודוגמטיים. אולם האין זה נכון שרוב האנשים הנם חסרי היגיון, אנוכיים, עקשנים או דוגמטיים במידה זו או אחרת? אם תכונות אלו יטביעו חותם עמוק באישיותנו, נהיה צרי־אופק.
מה לגביך? האם אתה מעקם חוטמך לנוכח טעמו של אחר בענייני מזון? האם אתה בדרך־כלל רוצה לומר את המילה האחרונה בשיחה? אם אתה עובד עם צוות, האם אתה מצפה מהשאר לחשוב כמוך? אם כן, מוטב שתוסיף מעט סוכר לקפה!
עם זאת, כפי שצויין במאמר הקודם, האי־סובלנות עלולה לבוא לידי ביטוי בדעות קדומות רוויות שנאה. אחד הגורמים התורמים להחרפת האי־סובלנות היא דאגה קיצונית.
”תחושה עמוקה של אי־ודאות”
אתנולוגים חקרו את תולדות האדם כדי לגלות מתי והיכן צצו דעות קדומות גזעניות. הם גילו שאי־סובלנות מסוג זה אינה צפה ועולה בכל עת, ולא באותה מידה בכל מדינה. כתב־העת הגרמני על מדעי הטבע גֵיאוֹ מוסר, כי חיכוכים על רקע גזעי ניכרים בעתות משבר, כאשר ”הציבור חש תחושה עמוקה של אי־ודאות ושנשקפת סכנה לזהוּתו”.
האם ”תחושה עמוקה של אי־ודאות” נפוצה כיום? בהחלט. בקצב שלא היה כדוגמתו בעבר, הולכת האנושות מדחי אל דחי. אבטלה, עלייה ביוקר המחיה, אוכלוסיית יתר, הידלדלות שכבת האוזון, פשע בערים, זיהום מי השתייה, התחממות גלובאלית — חשש שאינו מרפה מפני תופעות אלו מגביר את הדאגה. המשברים מולידים דאגה, ודאגה מופרזת סוללת את הדרך לאי־סובלנות.
אי־סובלנות זו ניכרת, למשל, במקומות שבהם אנשים מתרבויות ומרקעים אתניים שונים נאלצים לחיות יחדיו, כפי שקורה בחלק מארצות אירופה. על־פי דו״ח לשנת 1993 מטעם נשיונל ג׳אוגרפיק, התגוררו אז במדינות מערב אירופה יותר מ־22 מיליון מהגרים. אירופאים רבים ”חשו שהם כורעים תחת זרם המהגרים” שלהם שפה, תרבות ודת שונות. שנאת הזרים גוברת באוסטריה, בבלגיה, בבריטניה, בצרפת, בגרמניה, באיטליה, בספרד ובשבדיה.
מה באשר למנהיגי העולם? בשנות ה־30 ובשנות ה־40, הפך היטלר את האי־סובלנות למדיניות ממשלתו. למרבה הצער, האי־סובלנות משמשת מנהיגים פוליטיים ודתיים להשגת יעדיהם האישיים. כך קורה באוסטריה, בצרפת, באירלנד, ברוסיה, ברואנדה ובארצות־הברית.
הימנע ממלכודת האדישות
אם כמות הסוכר בקפה קטנה מדי חשים שחסר משהו; יותר מדי סוכר, ובפינו ננסכת מתיקות מבחילה. הוא הדין לגבי סובלנות. תן דעתך לסיפורו של אדם המלמד במכללה בארצות־הברית.
לפני כמה שנים, מצא דיוויד ר. קרלין, הבן, דרך פשוטה ויעילה להפיח חיים בדיונים הכיתתיים. הוא היה יוצא בהצהרה שקראה תיגר על השקפותיהם של התלמידים, בידיעה שהם יביעו מחאה. התוצאה היתה דיון תוסס. אולם ב־1989 כתב קרלין שהשיטה איבדה את יעילותה. מדוע? אף שהתלמידים עדיין התנגדו לדבריו, הם לא טרחו להתווכח. קרלין הסביר שהם אימצו לעצמם את ה”סובלנות הנוחה של הספקן” — את הגישה האומרת ”לא איכפת לי בכלל”.
האם גישה זו היא סובלנות? אם לאיש לא איכפת מדעותיו או ממעשיו של רעהו, הרי אין שום סטנדרדים. העדר סטנדרדים מהווה אדישות — חוסר עניין מוחלט. מה מוביל למצב זה?
לדברי פרופסור מלזר, האדישות מתפשטת בחברה המשלימה עם סטנדרדים שונים רבים. אנשים נתפסים לדעה שכל דפוסי ההתנהגות מקובלים, והכל אינו אלא עניין של בחירה אישית. במקום ללמוד לחשוב, ולבדוק מה מקובל ומה לא, בני־אדם ”לומדים פעמים רבות לא לחשוב כלל”. חסר להם ”עמוד־שדרה” מוסרי המניע את האדם להתייצב נגד אי־סובלנותם של אחרים.
מה לגביך? האם מתחוור לך מדי פעם שאימצת את גישת ה’לא איכפת לי בכלל’? האם אתה משתעשע מבדיחות גסות או גזעניות? האם אתה מרשה לבנך או לבתך המתבגרים לצפות בסרטי וידיאו המטיפים לחמדנות או לאי־מוסריות? האינך רואה שום פסול בכך שילדיך ישחקו במשחקי מחשב אלימים?
סובלנות יתרה במשפחה או בחברה תגרור דאבון־לב, שכן איש אינו יודע — ולאיש לא איכפת — מה טוב ומה רע. הסנטור האמריקני, דן קוץ, הזהיר מפני ”מלכודת האדישות במסווה של סובלנות”. הסובלנות יכולה להרחיב אופקים; סובלנות יתרה — כלומר אדישות — עלולה להוביל לסכלות.
אם כן, כלפי מה יש לנהוג בסובלנות ואת מה יש לדחות? מהו הסוד להשגת איזון? בנושא זה ידון המאמר הבא.
[תמונה בעמוד 16]
השתדל להגיב באיזון למצבים שונים