מנקודת המבט המקראית
סובלנות
קבלת האחר, סלחנות וסובלנות מולידות יחסי שלום. אך האם צריך להציב גבולות לסובלנות?
מהו המפתח לחיזוק הסובלנות?
המציאות בימינו
אי־סובלנות מתפשטת ברחבי העולם כאש בשדה קוצים. לאומנות, שנאה שבטית, קיצוניות דתית ודעות קדומות על רקע גזעי ואתני רק מחריפות את הבעיה.
מה אומר המקרא?
בתקופת שירותו עלי אדמות ראה ישוע אי־סובלנות מכל עבר. בין היהודים והשומרונים שררה עוינות גדולה (יוחנן ד׳:9). נשים נחשבו לנחותות מגברים. מנהיגי הדת היהודים בזו לפשוטי העם (יוחנן ז׳:49). אך ישוע המשיח היה שונה לחלוטין. מתנגדיו אמרו עליו: ”האיש הזה מסביר פנים לחוטאים ואוכל אתם” (לוקס ט״ו:2). ישוע היה אדם טוב לב, סבלן וסובלני. הוא לא בא כדי לשפוט אנשים, אלא כדי לספק להם מרפא רוחני. אהבה עמדה בבסיס כל מעשיו (יוחנן ג׳:17; י״ג:34).
ישוע הציב דוגמה ומופת לסובלנות. הוא לא בא כדי לשפוט אנשים, אלא כדי לספק להם מרפא רוחני
אהבה היא המפתח לחיזוק הסובלנות. היא עוזרת לנו לפתוח את לבנו בפני אחרים ולקבלם על אף מגרעותיהם והרגליהם המשונים. בקולוסים ג׳:13 נאמר: ”סבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב גם אם יש למישהו יסוד לטענה נגד רעהו”.
”מעל לכול, אהבו זה את זה אהבה עזה, כי האהבה מכסה על חטאים רבים” (פטרוס א׳. ד׳:8).
מדוע צריך להציב גבולות לסובלנות?
המציאות
רוב החברות בעולמנו מנסות לשמור על חוק וסדר. לשם כך הן מציבות גבולות סבירים להתנהגות האדם.
מה אומר המקרא?
”[האהבה] לא תנהג בגסות” (קורינתים א׳. י״ג:5). ישוע הציב דוגמה ומופת לסובלנות, אך הוא לא העלים עין מהתנהגות גסת רוח, צביעות ומעשים רעים אחרים. אדרבה, הוא גינה זאת באומץ (מתי כ״ג:13). ”העושה מעשים נתעבים שונא את האור [אור האמת]”, הוא אמר (יוחנן ג׳:20).
השליח פאולוס כתב: ”תעבו את הרע ודבקו בטוב” (רומים י״ב:9). הוא חי בהתאם לדבריו. לדוגמה, בכתבי־הקודש מסופר על מקרה שבו כמה משיחיים ממוצא יהודי התרחקו מחברתם של מאמינים נוכרים. כשראה זאת פאולוס, שהיה גם הוא ממוצא יהודי, הוא תיקן אותם בצורה נחרצת אך אדיבה (גלטים ב׳:11–14). הוא ידע שאלוהים, אשר ”אינו נושא פנים”, אינו מוכן לסבול דעות קדומות על רקע הבדלי מוצא בקרב משרתיו (מעשי השליחים י׳:34).
בתור משיחיים, עדי־יהוה פועלים על־פי ההדרכה המוסרית שבמקרא (ישעיהו ל״ג:22). לכן הם אינם מגלים סובלנות כלפי מעשי עוול בקרבם. אין לאפשר לאנשים שבזים לאמות המידה של אלוהים לטמא את הקהילה המשיחית הטהורה. משום כך עדי־יהוה נשמעים לצו המקראי החד־משמעי להרחיק את עושי הרע מקרבם (קורינתים א׳. ה׳:11–13).
”אוהבי יהוה, שנאו רע” (תהלים צ״ז:10).
האם אלוהים יניח לרוע להתקיים לעד?
תפיסה רווחת
תמיד יהיה רוע בעולם כי זהו חלק בלתי נפרד מטבע האדם.
מה אומר המקרא?
הנביא חבקוק התפלל ליהוה אלוהים ושאל: ”למה... עמל [דיכוי] תביט? ושוד וחמס [אלימות] לנגדי, ויהי ריב ומדון יישא?” (חבקוק א׳:3) אלוהים לא הותיר את נביאו המודאג ללא מענה, אלא הבטיח שהוא ידרוש מהרשעים דין וחשבון. אלוהים הכריז שמשפטו ”בוא יבוא” ו”לא יאחר” (חבקוק ב׳:3).
בינתיים פתוחה בפני עושי הרע האפשרות לשוב מדרכם הפסולה. ”’החפוץ אחפוץ מות רשע?’ נאום אדוני יהוה, ’הלוא בשובו מדרכיו וחיה?’” (יחזקאל י״ח:23) מי שנוטשים את דרכיהם הרעות ומשתדלים לעשות את רצון יהוה יכולים להביט אל העתיד בביטחון. ”שומע לי ישכון בטח, ושאנן מִפַּחַד רעה”, נאמר במשלי א׳:33.
”ועוד מעט ואין רשע... וענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום” (תהלים ל״ז:10, 11).