מנקודת המבט המקראית
עד כמה אלוהים סובלני?
”אלוהים, אף כי חפץ להראות את זעמו ולגלות את כוחו, סבל באורך רוח רב כלי זעם מוכנים להרס” (רומים ט׳:22).
במשך ההיסטוריה גילה אלוהים סובלנות לנוכח רוע עצום ורשעות גלויה. לפני יותר מ־000,3 שנה קונן איוב: ”מדוע רשעים יחיו, עתקו, גם גברו חיל? זרעם נכון לפניהם עימם, וצאצאיהם לעיניהם. בתיהם שלום מפּחַד, ולא שבט אלוה עליהם” (איוב כ״א:7–9). שוחרי צדק אחרים, כמו הנביא ירמיהו, הביעו גם הם דאגה לנוכח מה שנראה להם כגילוי סובלנות מצד אלוהים כלפי הרשעים (ירמיהו י״ב:1, 2).
מה דעתך? האם הנך מתקשה להבין מדוע מרשה אלוהים את הרשע? האם אתה חושב לפעמים שאלוהים צריך להזדרז ולהשמיד את כל הרשעים לאלתר? תן דעתך לכתוב במקרא לגבי גבולותיה של סובלנות אלוהים והסיבות לה.
מדוע אלוהים סובלני?
ראשית, מן הראוי לשאול: מדוע אלוהים, בעל אמות המידה הגבוהות ביותר לצדק, מרשה בכלל לרשע להתקיים? (דברים ל״ב:4; חבקוק א׳:13) האם משמע הדבר שהוא מוחל על אי־צדק? בשום אופן לא! הקדש מחשבה לרגע לדוגמה הבאה: דמיין לעצמך מנתח שמפר כללי היגיינה יסודיים וגורם לחולים סבל רב. אם הוא עובד בבית חולים, האם לא היה מפוטר לאלתר? אך בנסיבות מסוימות נדרשת סובלנות בלתי רגילה. במקרה חירום, כמו למשל בשדה הקרב, האם לא יתעורר הצורך לשאת מצב שבו מנתח עובד בתנאים פרימיטיביים ומסוכנים, ואולי אפילו מנתח בעזרת ציוד ומכשירים שבמצב רגיל נחשבים ללא משוכללים?
בדומה לכך, משתקף כיום אורך רוחו הסובלני של אלוהים לגבי דברים רבים שאינם רצויים בעיניו כלל ועיקר. אף שהוא שונא רֶשע, הוא מרשה לו להתקיים באופן זמני. הוא עושה כן מסיבות טובות. ראשית, הדבר מותיר זמן לפתרון הסוגיות המכריעות שהועלו עם מרד השטן בגן־עדן אחת ולתמיד. הסוגיות הללו עניינן הצדק והזכות החוקית של אלוהים לשלוט. כמו כן, הסבלנות והסיבולת שגילה לנוכח עוולות העניקו זמן והזדמנות לעושי הרע להשתנות.
אלוהים רחמן וסבלני
הורינו הראשונים אדם וחוה הצטרפו למרדו של השטן באלוהים. היתה לאלוהים לגיטימציה להשמידם בו במקום. תחת זאת, הוא התגלה כאל רחמן וסבלני, ובאהבתו הרשה להם להביא לעולם ילדים. אבל הילדים הללו, וכל צאצאיהם שלימים הפכו למשפחה האנושית, נולדו חוטאים (רומים ה׳:12; ח׳:20–22).
אלוהים התכוון לחלץ את האדם ממצבו העגום (בראשית ג׳:15). ובינתיים, מאחר שהוא מודע להשפעתה של האי־שלימות שירשנו מאדם, הוא מגלה המון סבלנות ורחמים (תהלים נ״א:7; ק״ג:13). הוא ”רב חסד” ומוכן ומזומן ’להרבות לסלוח’ (תהלים פ״ו:5, 15; ישעיהו נ״ה:6, 7).
הגבולות לסובלנות אלוהים
מכל מקום, לא יהא זה מעשה אוהב או הגיוני שאלוהים ירשה לרשע להימשך לנצח. שום אב אוהב לא יתיר רשעות בלתי פוסקת מצד אחד מילדיו, שממשיך לפגוע במזיד בבני משפחה אחרים. לפיכך, אורך רוחו של אלוהים לנוכח חטאים יתאזן תמיד עם תכונות אחרות כגון אהבה, חוכמה וצדק (שמות ל״ד:6, 7). כאשר תושלם המטרה שלשמה הוא מגלה אורך רוח, לא יסבול עוד את הרשע (רומים ט׳:22).
השליח פאולוס אמר זאת בבירור. ”בדורות הקודמים”, אמר פעם, ”הניח [אלוהים] לכל הגויים ללכת בדרכיהם” (מעשי השליחים י״ד:16). במקרה אחר ציין פאולוס כיצד ”אלוהים אומנם התעלם מעתות הבערות” של אנשים שהפרו את מצוותיו ועקרונותיו. ”כעת”, ממשיך פאולוס, ”הוא מצווה על כל בני אדם בכל מקום לחזור בתשובה”. מדוע? ”משום ש”יעד יום לשפוט תבל בצדק” (מעשי השליחים י״ז:30, 31).
הפק תועלת עתה מסובלנות אלוהים
אם כן, אין ספק שאל לאיש לחשוב שיוכל להתעלם ממצוות אלוהים, ובדרך אגב לבקש את מחילתו כשירצה להתחמק מלשאת בתוצאות מעשיו (יהושע כ״ד:19). רבים מבני ישראל חשבו שיוכלו לעשות כן. הם סירבו להשתנות. הם קיבלו לריק את הסובלנות והסבלנות של אלוהים. בסופו של דבר חדל אלוהים לסבול את התנהגותם הרעה (ישעיהו א׳:16–20).
במקרא נאמר שכדי להינצל מגזר דינו הסופי של אלוהים צריך ’להתחרט’, דהיינו להכיר לפני אלוהים מתוך מוסר כליות במצבנו הבלתי מושלם והחוטא, ואזי לסור מרע (מעשי השליחים ג׳:19–21). לאחר מכן, בהסתמך על קורבן הכופר של המשיח, יעניק יהוה אלוהים מחילה (מעשי השליחים ב׳:38; אפסים א׳:6, 7). במועד שקבע, ימחה אלוהים את כל ההשלכות הקשות של חטא אדם. יהיו אז תנאים של ”שמים חדשים וארץ חדשה” שבהם הוא לא יצטרך עוד לשאת את קיומם של דברים ה”מוכנים להרס” (ההתגלות כ״א:1–5; רומים ט׳:22). איזו תוצאה נפלאה של סובלנותו של אלוהים הבלתי רגילה, אך אינה בלתי מוגבלת!
[תמונה בעמוד 31]
אלוהים הרשה לאדם וחוה להוליד ילדים