האם אתה באמת אדם סובלני?
האם התרגזת פעם מהתנהגותו הלא־נאותה של אדם אחר? האם אתה ממהר לפעול כשהשפעות משחיתות קונות אחיזה בקרב ידידיך הקרובים?
לעצירת התפשטותו של חטא חמור נדרשת לעתים פעולה מיידית ונחרצת. למשל, כשנשקפה סכנה לטוהר המידות של בני ישראל במאה ה־15 לפה״ס מפאת חטא חמור וחסר בושה, נקט פינחס נכדו של אהרון צעד החלטי לביעור הרע. יהוה אלוהים ראה בעין יפה את מעשהו ואמר: ”פינחס... השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם” (במדבר כ״ה:1–11).
פינחס פעל כהלכה לבלימת התפשטות הטומאה. אך מה באשר לכעס בלתי מרוסן לנוכח טעויות של אחרים? אם נפעל בפזיזות או ללא סיבה מוצדקת, לא נצטייר כשוחרי צדק, אלא כחסרי סובלנות — אנשים מחמירים שאינם מתחשבים בחולשות הזולת. מה יעזור לנו לא ליפול במלכודת זו?
’יהוה סולח לכל עוונותיך’
יהוה הוא ”אל קנא”; אל שאינו מוכן שמשרתיו יעבדו אלוהים אחרים (שמות כ׳:5). מעצם היותו הבורא, יש לו הזכות לדרוש מסירות בלעדית (ההתגלות ד׳:11). למרות זאת, הוא מתייחס בסובלנות לחולשות אנוש. דוד, נעים זמירות ישראל, שר: ”רחום וחנון יהוה, ארך אפיים ורב חסד. לא לנצח יריב... לא כחטאינו עשה לנו, ולא כעוונותינו גמל עלינו”. אם נתחרט, אלוהים ’יסלח לכל עוונותינו’ (תהלים ק״ג:3, 8–10).
הואיל והוא מבין את טבעו החוטא של האדם, אין אלוהים ’רב’ או מתנצח בלי הפסק עם חוטאים שחזרו בתשובה (תהלים נ״א:7; רומים ה׳:12). לאמיתו של דבר, אחת ממטרותיו היא לשים קץ לחטא ולאי־שלימות. עד שיקרה הדבר סולח לנו אלוהים ברוב רחמיו על בסיס קורבן הכופר של ישוע המשיח, ואין הוא ’גומל עלינו כעוונותינו’. איש מאיתנו לא היה נשפט כראוי לישועה אילולא נהג עימנו יהוה במידת הרחמים (תהלים ק״ל:3). עלינו להיות אסירי תודה על כך שאבינו השמימי, הדורש בצדק מסירות בלעדית, הוא אל רחום!
הצורך באיזון
מאחר שריבון היקום נוהג בסובלנות עם בני אדם לא־מושלמים, האין עלינו לנהוג כמותו? הסובלנות מוגדרת כ”נכונות להכיר בזכות קיומן של דעות, אמונות, גישות וצורות התנהגות שונות משלנו, גם אם אין הן מקובלות עלינו”. היש לנו סובלנות — הנטייה להבליג ולהתאזר באורך רוח כשאחרים אומרים או עושים דברים שאינם יאים אבל שאינם בגדר חטאים חמורים?
כמובן, יש להימנע מסובלנות יתרה. לדוגמה, הסובלנות מצד מנהיגי דת כלפי כמרים הנתפסים שוב ושוב בהתעללות בילדים ובילדות מובילה לנזק בל ישוער. ”ראשי הכנסיות רואים במה שנעשה לילדים כחטאים מקריים”, מציין עיתונאי אחד באירלנד, ”ופשוט מעבירים את הכומר [למקום אחר]”.
הלזאת ייקרא סובלנות נאותה? ודאי שלא! תאר לעצמך שוועדה רפואית היתה מתירה למנתח חסר אחריות להמשיך לנתח ומעבירה אותו מבית־חולים אחד למשנהו, אף־על־פי שהרג או פצע את מטופליו. נאמנות שאינה במקומה בין עמיתים למקצוע עלולה להוליד ”סובלנות” כזו. ומה עם הקורבנות שאיבדו את חייהם או שנפגעו קשות בשל רשלנות או מעשים פליליים?
קיימת גם הסכנה לקמץ בגילוי סובלנות. בתקופה שבה חי ישוע עלי־אדמות, פעלה קבוצה של יהודים שנקראו קנאים. הקנאים גייסו למטרתם את דוגמתו של פינחס להצדקת פעילויותיהם. מבין מעשיהם הקיצוניים של כמה מן הקנאים היה ”להתערבב בין ההמונים בירושלים בחגים ובאירועים דומים ולדקור בפיגיונות את מתנגדיהם בלי שאיש ירגיש בהם”.
לעולם לא נרחיק לכת כדוגמת הקנאים ונתקוף פיסית את מי שאינם נושאים חן בעינינו. אך האם מתוך מידה מסוימת של חוסר סובלנות אנו תוקפים אותם בדרכים אחרות — אולי בהטחת עלבונות? אם אנחנו באמת סובלניים, לא נתבטא כך.
הפרושים בני המאה הראשונה לספירה היו קבוצה לא־סובלנית נוספת. הם לא חדלו לדבר בגנותם של אחרים והחמירו עם כל אדם בלי להתחשב בחולשותיו. הפרושים הגאוותנים בזו לפשוטי העם וכינו אותם ”ארורים” (יוחנן ז׳:49). לא בכדי הוקיע ישוע את הצדקנים הללו ואמר: ”אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי נותנים אתם מעשרות ממנתה ושבת וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה — את המשפט, את החסד ואת האמונה. צריך היה לעשות את אלה האחרונים ואין לעזוב את הדברים האחרים” (מתי כ״ג:23).
במילים אלו לא המעיט ישוע בחשיבות קיום מצוות התורה. הוא פשוט הראה שאת ”הדברים החשובים יותר” שבתורה יש ליישם באיזון וברחמים. עד כמה שונים היו ישוע ותלמידיו מן הפרושים והקנאים חסרי הסובלנות!
יהוה אלוהים וישוע המשיח אינם מקלים ראש במעשים רעים כלל ועיקר. בקרוב ’תבוא הנקמה על אלה שאינם יודעים את האלוהים ועל אלה שאינם נשמעים לבשורה’ (תסלוניקים ב׳. א׳:6–10). אך יחד עם קנאותו לצדקה הקפיד ישוע לחקות את אביו השמימי ולנהוג בסבלנות, ברחמים, בדאגה ובאהבה עם כל מי שרצו לעשות את הישר בעיני אלוהים (ישעיהו מ״ב:1–3; מתי י״א:28–30; י״ב:18–21). ישוע שימש לנו דוגמה ומופת.
נהגו בסבלנות איש עם רעהו
עם כל הקנאות הרבה לצדק, הבה ניישם את עצתו של השליח פאולוס: ”נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סילחו גם אתם” (קולוסים ג׳:13; מתי ו׳:14, 15). הסובלנות מחייבת אותנו לנהוג באורך רוח כלפי חולשות וטעויות של הזולת בעולם לא־מושלם זה. אל לנו לתלות ציפיות בלתי סבירות באחרים (פיליפים ד׳:5).
גילוי סובלנות אינו שקול בשום אופן כנגד הסכמה עם מעשים רעים או התעלמות גמורה מחטאים. יכול להיות שדפוסי חשיבה או התנהגות של אחד מאחינו לאמונה אינם תואמים לגמרי את אמות המידה של יהוה. ייתכן שהחריגה אינה חמורה ולא תעלה במחיר הקשר של הפרט עם אלוהים, אך יש בה כדי להדליק נורה אדומה ולאותת שיש צורך בתיקון (בראשית ד׳:6, 7). יהיה זה ביטוי של אהבה מצד אחים בעלי כישורים רוחניים לתקן את האיש ברוח של ענווה (גלטים ו׳:1). כדי שמאמציהם ישאו פרי, יהיה עליהם לפעול מתוך דאגה ולא בביקורתיות.
”בענווה ויראה”
מה לגבי גילוי סבלנות כלפי השקפות דתיות השונות משלנו? בכל בתי־הספר הממלכתיים באירלנד ב־1831 נתלו שלטים ועליהם נכתב: ”ישוע המשיח לא רצה שדתו תיכפה על הבריות באלימות. ... ויכוחים וגידופים אינם הדרך לשכנע את רעינו שאנחנו צודקים והם טועים. סביר יותר להניח שכך ישתכנעו הם שאין לנו רוח המשיח”.
ישוע לימד ופעל באופן שמשך אנשים לדבר־אלוהים, ועלינו לנהוג כמותו (מרקוס ו׳:34; לוקס ד׳:22, 32; פטרוס א׳. ב׳:21). בתור אדם מושלם בעל תובנה אלוהית מיוחדת, יכול היה ישוע לראות מה טמון בלב האדם. ולכן, במקרה הצורך, הטיח דברי גינוי נוקבים באויבי יהוה (מתי כ״ג:13–33). לא היה זה חוסר סובלנות מצדו.
שלא כמו ישוע, אין בכוחנו לראות ללבב. לפיכך, עלינו לנהוג על־פי עצתו של השליח פטרוס: ”את האדון המשיח הקדישו בלבבכם, ותמיד הייו מוכנים להשיב בענווה ויראה לכל מי שמבקש מכם דין וחשבון בדבר התקווה שבלבכם” (פטרוס א׳. ג׳:15). מתפקידנו כמשרתי יהוה להגן על אמונתנו מפני שהיא מבוססת היטב על דבר־אלוהים. אולם עלינו לעשות כן תוך גילוי כבוד כלפי האחר וכלפי עיקרי אמונתו היקרים מאוד ללבו. פאולוס כתב: ”יהיו נא דבריכם מלווים תמיד בחן ומתובלים במלח, באופן שתדעו איך להשיב לכל שואל” (קולוסים ד׳:6).
בדרשת ההר המפורסמת אמר ישוע: ”כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם” (מתי ז׳:12). אם כן, הבה ננהג בסבלנות איש עם רעהו ונכבד את בני שיחנו בהטפת הבשורה הטובה. אם נמצא את האיזון בין קנאות לצדקה לבין סובלנות המבוססת על המקרא, נשביע את רצון יהוה ונהיה באמת סובלניים.
[תמונה בעמוד 23]
אל תהיה חסר סובלנות כמו הפרושים
[תמונה בעמוד 23]
ישוע התנהג בסובלנות כדוגמת אביו. האם גם אתה מתנהג כך?