כאשר נדמה שכל העיניים נעוצות בך
”עינוי”. כך בוחר ג׳רי לתאר זאת. ”כל פעם שנכנסתי לכיתה”, אומר ג׳רי, ”התחלתי להזיע ולהזיע. הרגשתי שהפה שלי מלא צמר גפן וחשבתי שלא אצליח להוציא הגה מפי — אפילו אם חיי יהיו תלויים בכך. אז התחלתי להרגיש שגל חום עז עובר בזרועותיי, ברגליי ובפניי וסומק עז הציף את פניי — חשתי כאילו כל גופי מסמיק”.
ג׳רי סובל מפוביה חברתית. זהו מצב של פחד עז מעינו הבוחנת של הזולת ומבושה לעיני כל. ”הלוקה בפוביה חברתית סבור שכל העיניים נעוצות בו”, מציין ספרון מטעם האיגוד האמריקני להפרעות חרדה. ”החרדה עלולה לגרום להתקפים הדומים לפאניקה והמלווים בסימפטומים כמו דופק מואץ, התעלפות, קוצר נשימה והזעה מוגברת”.
יש המתייחסים בביטול לפחדיהם של הלוקים בפוביות חברתיות וטוענים שעליהם פשוט להכריח את עצמם להתעלם מביישנותם, ”לצאת מהקונכייה ולהכיר אנשים”. כמובן, המאבק בפוביה חברתית כרוך בהתמודדות עם הפחדים. על כל פנים, תהום פעורה בין ביישנות ופוביה חברתית. ”שלא כביישנות”, אומרת ג׳רילין רוס, ”פוביה חברתית היא חמורה מאוד. היא פוגמת בתפקוד היומיומי בעבודה, בבית־הספר וכמעט בכל היחסים הבין־אישיים”.
ממחקרים עולה כי הפוביה החברתית פוגעת בחיי מיליונים.a תן דעתך לכמה פחדים הקשורים למצב מתיש זה.
פחדי הפוביה החברתית
פחד קהל. דאג זוכר שנתקף פאניקה כאשר נאם בקצרה לפני קבוצת אזרחים מקומית. ”לפתע התכסיתי זיעה קרה”, הוא מספר. ”לבי החל לפעום במהירות. ממש רעדתי. הרגשתי שגרוני נשנק, והיה קשה לי להוציא את המילים מהפה”. מטבע הדברים, רוב האנשים חשים עצבנות כאשר הם עומדים מול קהל. אך הסובל מפוביה חברתית חש אימה עזה ובלתי פוסקת, אשר אינה פוחתת עם תרגול. למעשה, דאג ראה אפילו בשיחות שגרתיות ביותר כאיום על חייו.
אכילה בציבור. הסובלים מפוביות חברתיות מאמינים שצופים בהם, לכן אפילו ארוחה שגרתית עלולה להפוך לסיוט של ממש. הם מפחדים שהידיים ירעדו, שהאוכל יפול להם, שיחטיאו את הפה או אפילו יחושו בחילה. פחדים אלו עלולים להיות בחזקת נבואות המגשימות את עצמן. הספר למות מבושה (Dying of Embarrassment) מציין: ”ככל שתהיה מודאג מן האפשרות שתעשה משהו מביך, תיהפך ליותר מתוח. ככל שתהיה יותר מתוח, יגדלו הסיכויים שתתחיל לרעוד או שתעשה תנועות שלומיאליות ומגושמות. הבעיה עלולה להגיע עד לממדים כאלה שלא תצליח להכניס לפיך שום מזון או משקה מבלי להפיל אותו או לשופכו”.
כתיבה בנוכחות אחרים. הפחד שידיהם ירעדו או שמישהו יבחין שהם משרבטים משהו לא קריא, גורם לרבים מהסובלים מפוביות חברתיות להיכנס לפאניקה. הדבר מתרחש כאשר עליהם לחתום על המחאה או לבצע מטלה אחרת הכרוכה בכתיבה לעיני אחרים. סאם, למשל, התבייש כאשר מעבידו דרש שיחתום ביומן נוכחות עובדים לעיני איש ביטחון בתחילת כל יום עבודה. ”לא יכולתי לעשות זאת”, מספר סאם. ”היד כל כך רעדה לי, שהייתי צריך לשים עליה את היד השנייה כדי לכתוב בשורה הנכונה, וגם אז הכתב שלי לא היה קריא”.
שיחות טלפון. לדברי ד״ר ג׳ון ר. מרשל, רבים ממטופליו הודו שהם נמנעים ככל האפשר מלשוחח בטלפון. ”הם חששו שלא יגיבו נכון”, הוא מספר. ”אחרים חששו שכאשר לא ידעו מה לומר, ישתרר על הקו שקט מביך. כאשר השיחה לא תהא קולחת, הם יתחילו להילחץ וקולם ישתנה, ירעד או יהיה צייצני. חרדה אחזה בהם למחשבה שיגמגמו או שבדרך זו או אחרת תבלוט המבוכה שלהם”.
יחסים בין־אישיים. יש בין הסובלים מפוביות חברתיות מי שלאמיתו של דבר מפחדים מכל מצב חברתי. ברוב המקרים הם חוששים במיוחד מקשר עין. ”אנשים הסובלים מפוביות חברתיות חמורות חשים על־פי־רוב חרדה וחוסר ודאות כאשר אחרים מביטים בהם. הם אינם יודעים היכן להביט וכיצד להגיב”, אומר ידיעון לבריאות הנפש מטעם הרוורד. ”הם נמנעים מליצור קשר עין משום שהם מרגישים שאינם יודעים מתי להישיר מבט ומתי לא. הם סבורים שהאחרים לא יפרשו נכון את מבטיהם”.
קיימים פחדים נוספים הקשורים לפוביה חברתית. למשל, אצל רבים קיים הפחד מחדרי שירותים ציבוריים. אחרים נתקפים אימה כאשר עליהם לערוך קניות תחת עינו הפקוחה של המוכר. ”אני כל כך נבוכה שפעמים רבות אני אפילו לא שמה לב על מה אני מסתכלת”, אומרת אשה אחת. ”אני תמיד חושבת או מדמיינת שהאדם מאחורי הדלפק ידרוש ממני להחליט מה אני רוצה לקנות ולהפסיק לבזבז את זמנו”.
כיצד הם מנסים להתמודד?
מי שאינם לוקים בהפרעה זו, מוצאים שקשה להם להבין את הכאב שגורמת הפוביה החברתית. אדם הסובל מהבעיה מתאר את תחושתו כ”הרגשת המבוכה הנוראה ביותר שמישהו יכול לדמיין לעצמו אי־פעם!” אשה אחרת מודה: ”אני מהרהרת כל הזמן בהתאבדות”.
למרבה הצער, רבים מהלוקים בפוביה חברתית מנסים להפיג את החרדות שלהם בשתיית משקאות חריפים.b ייתכן שיחושו הקלה זמנית, אך בטווח הרחוק, שתייה מופרזת רק תוסיף לבעיותיהם. ד״ר ג׳ון ר. מרשל מציין: ”כמה ממטופליי שלא היו מנוסים בשתיית משקאות אלכוהוליים באירועים חברתיים, שתו לשוכרה — כדי להירגע לפני אירוע חברתי או במהלכו. והתוצאה היתה תחושת בוז של אחרים כלפיהם, שממנה חששו כל־כך”.
נראה שהדרך הנפוצה ביותר להתמודד עם הפוביה החברתית היא להתחמק ממנה. רבים פשוט נמנעים ממצבים המפחידים אותם. ”נמנעתי מכל המצבים כמעט, אפילו משיחת טלפון”, מספרת לוריין הסובלת מפוביה חברתית. אך עם הזמן, רבים מגלים שהימנעות ממצבים מסוימים כובלת אותם במקום להגן עליהם. ”כעבור זמן”, אומרת לוריין, ”הבדידות והשעמום השתלטו עלי”.
התחמקות ממצבים מסוימים עלולה להפוך ל”מלכודת שהאדם טומן לעצמו”, מזהירה ג׳רילין רוס. היא מוסיפה, ”אחרי כל התחמקות ממצב, קל יותר ליפול במלכודת זו בפעם הבאה — עד שההתחמקות הופכת לתגובה כמעט אוטומטית”. יש שדרך קבע דוחים הזמנות לארוחות או מסרבים להצעות עבודה הכרוכות במגע עם אנשים. כתוצאה מכך, אין הם לומדים לעולם להתמודד עם הפחדים שלהם ולהתגבר עליהם. ד״ר ריצ׳ארד היימברג מנסח זאת כך: ”חייהם רצופים דחיות דמיוניות שלא אירעו מעולם, וכישלונות דמיוניים בעבודות שמעולם לא ניסו משום שהתחמקו מהן”.
עם זאת, יש חדשות טובות לגבי פוביה חברתית: היא ניתנת לטיפול. כמובן, חיסול הפחדים לחלוטין הנו בלתי אפשרי — ואף אינו רצוי. אך הסובלים מפוביה חברתית יכולים ללמוד לשלוט בפחדיהם, והמקרא מכיל עצות מעשיות העשויות לעזור.
[הערות שוליים]
a ראוי לציין שכמעט כל אחד חש פחדים חברתיים במידה מסוימת. לדוגמה, רבים חרדים מעצם המחשבה שעליהם לשאת דברים לפני קהל. אך האבחנה של פוביה חברתית מתייחסת, על־פי־רוב, רק למי שפחדיהם קיצוניים עד כדי כך שהם משבשים בצורה משמעותית את תפקודם התקין.
b ממחקרים עולה, שאחוז האלכוהוליסטים גבוה בקרב הסובלים מפוביות חברתיות, ושרבים מהאלכוהוליסטים סובלים מפוביות חברתיות. מה קדם למה? הטענה היא ששליש מן האלכוהוליסטים, בטרם התמכרו לטיפה המרה, סבלו מהפרעת פאניקה או מסוג זה או אחר של פוביה חברתית.
[תמונות בעמוד 5]
יחסי אנוש רגילים הופכים לסיוט של ממש ללוקים בפוביה חברתית