המצפה ‏‎—‎‏ ספרייה אונליין
המצפה
ספרייה אונליין
עברית
  • מקרא
  • פרסומים
  • אסיפות
  • ע98 11/‏8 עמ׳ 24–25
  • הכנסייה הקתולית והשואה

אין סרטון זמין לבחירה זו.

סליחה, אירעה תקלה בטעינת הווידיאו.

  • הכנסייה הקתולית והשואה
  • עורו!‏ — 1998
  • כותרות משנה
  • חומר דומה
  • אנטי־יהדות ואנטישמיות
  • שתיקתו של פיוס ה־12
  • הכנסייה מגוללת את האשמה
  • עידן חדש ליהודים ונוצרים?‏
    עורו!‏ — 1991
  • הכנסיות מתוודות
    המצפה מכריז על מלכות יהוה — 1998
  • מדוע הן מתנצלות?‏
    המצפה מכריז על מלכות יהוה — 1998
  • האם קיימת רק קהילה משיחית אמיתית אחת?‏
    המצפה מכריז על מלכות יהוה — 2003
עורו!‏ — 1998
ע98 11/‏8 עמ׳ 24–25

הכנסייה הקתולית והשואה

מאת כתב עורו!‏ באיטליה

כבר ב־1987 דוּבר על תוכנית הכנסייה הקתולית להוציא מסמך הודאה באחריותה לגבי השואה.‏ לכן הציפיות היו גבוהות,‏ כשבמרס 1998 פרסמה ”‏ועדת הוותיקן לקשרי דת עם היהודים”‏ את המסמך אנו זוכרים — מבט על השואה.‏a

יש שהוקירו את המסמך,‏ אך רבים אחרים הביעו את מורת רוחם מתוכנו.‏ מדוע?‏ מה עורר את התנגדותם?‏

אנטי־יהדות ואנטישמיות

המסמך שפרסם הוותיקן מבדיל בין אנטי־יהדות,‏ אשר הכנסייה מודה באשמה בה,‏ לבין אנטישמיות,‏ שממנה היא מנערת חוצנה.‏ רבים מאוכזבים מהבחנה זו ומהמסקנה השאובה ממנה.‏ הרב הגרמני איגנַץ בוביס אמר:‏ ”‏נראה לי שזו דרכם לומר,‏ ’‏איננו אשמים;‏ מישהו אחר אשם’‏”‏.‏

ההיסטוריון האיטלקי הקתולי ג׳ורג׳ו וייקיו מקבל את ההבחנה בין אנטי־יהדות לאנטישמיות,‏ אך מסביר ש”‏הבעיה היא גם להבין כיצד הרגשות האנטי־יהודיים של הקתולים תרמו להתפתחות האנטישמיות”‏.‏ מעניין לציין,‏ שעיתון הוותיקן,‏ האוסרבטורה רומנו,‏ מ־22,‏ 23 בנובמבר 1895 פרסם מכתב האומר:‏ ”‏כל קתולי אמיתי הוא ביסודו אנטישמי:‏ הוא הדין לגבי הכמורה,‏ מכוח הדוקטרינה ומתוקף תפקידה”‏.‏

עיקר הביקורת נסוב על כך שהמסמך מחפה על מעשיו של פיוס ה־12,‏ שעלה לכס האפיפיורות ערב מלחמת העולם השנייה.‏ פיוס ה־12 כיהן כנוּנציוּס (‏נציג האפיפיור)‏ בגרמניה מ־1917 עד 1929.‏

שתיקתו של פיוס ה־12

המשפטן האיטלקי פרנצ׳סקו מרג׳וטה ברוליו אינו סבור,‏ שהמסמך ”‏מחדש דבר או מעלה נימוקים בעניין הסוגיה הכה שנויה במחלוקת בדבר ’‏שתיקתו’‏ של האפיפיור פיוס ה־12,‏ בעניין הטענות על אהדתו לגרמנים ובעניין הצעדים הדיפלומטיים שנקט לטובת השלטון הנאצי לפני תקופת כהונתו כאפיפיור ובמהלכה”‏.‏

מרבית הפרשנים מסכימים,‏ שלא משנה מהן הדעות על המסמך אנו זוכרים,‏ השאלה מדוע שתקה הכנסייה הקתולית לנוכח רצח העם במחנות ההשמדה הנאציים ”‏בעינה עומדת”‏.‏ ההיסטוריון האמריקני ג׳ורג׳ מוֹס טוען,‏ שבשתיקתו ”‏הציל [‏פיוס ה־12]‏ את הכנסייה,‏ אבל הקריב את המסר המוסרי שלה.‏ הוא נהג כמדינאי,‏ ולא כאפיפיור”‏.‏ מקורות יודעי דבר סבורים,‏ שהסיבה שהמסמך פורסם רק עכשיו היא הקושי להסביר את עמדתו של פיוס ה־12 בכל הקשור לשואה.‏

עצם העובדה שהמסמך מחפה על האפיפיור פיוס ה־12 העלתה את חמתם של רבים.‏ ”‏האפיפיור מילא פיו מים,‏ והמסמך שתק על כך.‏ זה מה שהופך אותו למאכזב”‏,‏ כותב אריגו לוי.‏ אלי ויזל,‏ חתן פרס נובל לשלום (‏1986)‏ אמר:‏ ”‏לדעתי,‏ הטענה שאנחנו,‏ היהודים,‏ צריכים להיות אסירי תודה לפיוס ה־12 היא,‏ בלשון עדינה,‏ חטא לאמת”‏.‏

הכנסייה מגוללת את האשמה

המסמך מאמץ את התפיסה המסורתית של התיאולוגים הקתולים,‏ המבדילים בין הכנסייה,‏ מוסד קדוש שאלוהים מגן עליו מטעויות,‏ לבין חברי הכנסייה,‏ חוטאים שהאשמה על מעשי הרִשעה רובצת על שכמם.‏ ועדת הוותיקן כתבה:‏ ”‏ההתנגדות הרוחנית והמעשים בפועל של נוצרים רבים לא היו כפי שניתן היה לצפות מתלמידי המשיח.‏ .‏.‏.‏ [‏הם]‏ לא היו מספיק חזקים כדי להשמיע את קול מחאתם.‏ .‏.‏.‏ אנו מביעים את צערנו העמוק על השגיאות ועל המחדלים של בניה ובנותיה של הכנסייה”‏.‏

רבים ראו בעובדה שהכנסייה מגוללת את האשמה על חברי הכנסייה כיחידים,‏ במקום לשאת בה כמוסד,‏ נסיגה משמעותית,‏ לעומת בקשות קודמות מפורשות למחילה.‏ הכנסייה הקתולית בצרפת,‏ למשל,‏ פרסמה ”‏הצהרת חרטה”‏ רשמית,‏ ובה היא מבקשת סליחה מאלוהים ומהעם היהודי על ’‏אדישותה’‏ כלפי רדיפת היהודים בימי המשטר הוִישי בצרפת בתקופת המלחמה.‏ בהצהרה שהקריא הארכיבישוף אוליביה דה ברנז׳יי,‏ מודה הכנסייה שהרשתה לאינטרסים שלה ”‏להאפיל על הצו המקראי לכבד כל אדם,‏ באשר הוא ברייה שנבראה בצלם אלוהים”‏.‏

ההצהרה הצרפתית אמרה בחלקה:‏ ”‏הכנסייה חייבת להכיר בכך שבכל הנוגע לרדיפת היהודים,‏ ובמיוחד בנוגע לחוקים האנטישמיים הרבים שחוקק משטר וישי,‏ התגובה הכללית היתה אדישות,‏ הרבה יותר מכעס.‏ השתיקה היתה הכלל,‏ וצידוד בקורבנות — היוצא מן הכלל.‏ .‏.‏.‏ היום אנו מודים שהשתיקה היתה טעות.‏ אנחנו גם מודים בכך שהכנסייה בצרפת נכשלה במילוי תפקידה בהדרכת מצפון האנשים”‏.‏

כיום,‏ יותר מ־50 שנה אחרי הטרגדיה הנוראה של השואה,‏ הכנסייה הקתולית עוד לא הצליחה להשלים עם ההיסטוריה שלה — היסטוריה של עמדה לא־ברורה ושל שתיקה,‏ בלשון המעטה.‏ לעומתם,‏ יש שמעולם לא הצטרכו לנקוט צעד מעין זה.‏ עדי־יהוה,‏ מיעוט דתי שהנאצים רדפו באכזריות,‏ לא הרכינו ראשם ולא התפשרו.‏

לאחרונה,‏ נעשה יותר ויותר ברור שהעדים,‏ בניגוד לחברי הכנסייה,‏ הוקיעו את אכזריות הנאצים.‏ הגינוי לא בא רק מצד יחידים.‏ הדוברים הרשמיים והפרסומים של עדי־יהוה נשאו קולם.‏ ההיסטוריונית קריסטין קינג,‏ סגנית נשיא אוניברסיטת סטפורדשר באנגליה,‏ הסבירה:‏ ”‏עדי־יהוה אכן דיברו.‏ הם דיברו ממש מההתחלה.‏ הם דיברו בקול אחד‏.‏ והם דיברו באומץ כה עילאי — עובדה שיש בה לקח לכולנו”‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

a המונח ”‏השואה”‏ מתייחס לרצח העם של היהודים,‏ הצוענים,‏ הפולנים,‏ הסלבים ואחרים בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה.‏

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

האפיפיור פיוס ה־12 מילא פיו מים במהלך השואה

‏[‏שלמי תודה]‏

U.S. Army Photo

    הפרסומים בעברית (‏1990–2024)‏
    יציאה
    כניסה
    • עברית
    • שתף
    • העדפות
    • Copyright © 2025 Watch Tower Bible and Tract Society of Pennsylvania
    • תנאי שימוש
    • מדיניות פרטיות
    • הגדרות פרטיות
    • JW.ORG
    • כניסה
    שתף