אנטארקטיקה — הגבול האחרון
מאת כתב עורו! באוסטרליה
הטמפרטורות באזורים מסוימים באנטארקטיקה עלולות להיות כה נמוכות, אומר סופר אחד, כך ש”אם תפיל מוט פלדה סביר שיתנפץ כמו זכוכית... ואם תדוג דג דרך חור בקרח הוא יקפא בתוך חמש שניות... לחלוטין”. תנאי האקלים הקיצוניים של אנטארקטיקה ויופיה הסוריאליסטי העירום — שמשלימים אותו לעתים מראות עוצרי נשימה של הזוהר הדרומי — גורמים לה להיראות כעולם אחר.
אולם אנטארקטיקה בהחלט שייכת לעולמנו. דימו אותה למעבדה טבעית ענקית לחקר כדור הארץ והאטמוספירה שלו, כולל שינויים סביבתיים גלובליים שבחלקם יש לאדם יד. תוצאות מחקרים אלה הן שמדאיגות את המדענים יותר ויותר. הם הבחינו בתופעה חדשה ומאיימת באיזור הקוטב הדרומי, אות המבשר רעות. אולם קודם לכן, הבה נבחן מדוע אנטארקטיקה הינה יבשת כה מיוחדת במינה.
ראשית, אנטארקטיקה — היבשת המבודדת ביותר בעולם — היא יבשת של ניגודים. יופיה עוצר נשימה ובתולי ובד בבד אכזרי ועוין. זהו המקום הסוער והקר ביותר עלי אדמות, ועם זאת הוא מאוד עדין ושברירי. כמות המשקעים היורדים בה היא הנמוכה ביותר מכל היבשות, אולם מעטה הקרח המכסה אותה מהווה 70 אחוז מהמים המתוקים בעולם. עוביו הממוצע של הקרח מגיע לכ־200,2 מטר, מה שהופך את אנטארקטיקה ליבשת הגבוהה ביותר, המתנשאת לגובה של 300,2 מטר בממוצע מעל פני הים. אנטארקטיקה היא היבשת החמישית בגודלה, אולם אין בה תושבי קבע הגדולים מסנטימטר, שהוא גודלם המקסימלי של יבחושים חסרי כנפיים ממשפחת היתושים החיים בה.
כמו לבקר במאדים!
אם תבקר בפנים היבשת תוכל לראות פחות ופחות סימני חיים, במיוחד כשתגיע לאזורים הקרויים העמקים היבשים. מדבריות הקוטב הללו משתרעים על שטח של כ־000,3 קילומטר רבוע, ורובם מצויים גבוה בהרים הטרנסאנטארקטיים — שרשרת רכסים המכסים את היבשת ונישאים לגובה של יותר מ־300,4 מטר. פרצי רוח מקפיאים שורקים מעל העמקים היבשים ומעיפים במהירות כל פתית שלג שיורד ארצה. מדענים סבורים שבעמקים אלה בכדור הארץ שוררים התנאים הדומים ביותר לתנאים על פני המאדים. לכן מצאו לנכון לערוך באיזור ניסויים בציוד חלל לפני שיגור ”ויקינג” למאדים.
אך אפילו בעמקים היבשים ניתן למצוא חיים! בתוך סלעים נקבוביים, בכיסי אוויר זעירים, חיים מיני בקטריות, אצות ופטריות בעלי עמידות יוצאת מן הכלל לכפור. הם מצליחים לשרוד גם כשהלחות מזערית ביותר. ובחוץ, העולם הסוריאליסטי שלהם מורכב מתצורות סלעים חשופים הנקראות קצוּעות רוח, אשר צורתן המוזרה והברק הרב שלהן נוצרו מן הרוחות הבלתי פוסקות באנטארקטיקה במשך מאות על גבי מאות של שנים.
כונתה בשם בטרם נתגלתה
כבר בימי קדם העלו פילוסופים יוונים השערות בנוגע לקיומה של יבשת דרומית ענקית. אריסטו למשל קבע כהנחה בסיסית שדרושה יבשת דרומית כדי להוות משקל נגד לארצות בחצי־הכדור הצפוני שהיו ידועות דאז. בספר אנטארקטיקה — סיפורים מדהימים מהיבשת הקפואה (Antarctica—Great Stories From the Frozen Continent) נאמר: ”אריסטו [384–322 לפה״ס] הסיק שכפי שחצי־הכדור הצפוני נמצא תחת קבוצת הכוכבים ארקטוֹס, כלומר הדובה, כך היבשת הדרומית הבלתי ידועה צריכה להיות אנטארקְטיקוֹס, או במילים אחרות ההיפך הגמור” או אנטיפּוֹד. מכאן שאנטארקטיקה ייחודית גם משום שנקבו בשמה כ־000,2 שנה בטרם נתגלתה!
ב־1772 מגלה היבשות הבריטי קפטן ג׳ימס קוּק הפליג דרומה בחיפוש אחר היבשת הדרומית ששיערו את קיומה. הוא הגיע לאיזור של איים סחופי רוח וקרחוני ענק, או כפי שכינה אותם, ”איי קרח”. ”חלקם”, כתב, היו ”בעלי היקף של כשלושה קילומטרים וגובה של 20 מטר, ועם זאת גלי הים התנפצו בהם וכיסו אותם, ואכן אדירים היו הגלים בעוצמתם ובגודלם”. בנחישות דעת המשיך קפטן קוק במסעו דרומה, וב־17 בינואר 1773 היו ספינתו רזוֹלוּשֶן ובת לוויתה אדוונצ׳ר כלי השיט הראשונים הידועים שחצו את חוג הקוטב הדרומי. קפטן קוק ניווט את דרכו בהתמדה דרך שדות קרח צפים עד שלבסוף נתקל במחסום. ”לא יכולתי לראות דבר פרט לקרח כשהבטתי דרומה”, כתב ביומן הספינה. כאשר החליט לשוב הביתה היה במרחק של 120 קילומטר בלבד מאדמת אנטארקטיקה.
מי, אם כן, הגיע ראשון לאנטארקטיקה? כף רגלו של מי דרכה על אדמתה? לא יודעים זאת בוודאות עד עצם היום הזה. אפשר שהיו אלה ציידי לווייתנים או ציידי כלבי־ים, משום שלאחר שובו של קוק הביתה דיווחיו על כלבי־ים, פינגווינים ולוויתנים הביאו לשם ציידים במהירות הבזק.
דם על הקרח
קוק ”נתקל במקרה במה שהיה קרוב לוודאי הריכוז הגבוה ביותר בעולם של חיות בר, והוא הראשון שהודיע לעולם על קיומו”, כתב אלן מורהד בספרו שינוי גורלי (The Fatal Impact). ”מבחינת בעלי החיים באנטארקטיקה”, אומר מורהד, ”[משמעות הדבר] היתה שואה”. הספר אנטארקטיקה — סיפורים מדהימים מהיבשת הקפואה מציין: ”לקראת סיומה של המאה השמונה־עשרה ציד כלבי־הים בחצי־הכדור הדרומי דמה מכל הבחינות לבהלה לזהב. הביקוש לעורות בסין ובאירופה שלא ידע שובעה הביא ל’טיהור’ כל שטחי הציד [הקודמים] הידועים מכלבי־ים, והותיר את הציידים בחיפוש נואש אחר מושבות חדשות של כלבי־ים שטרם ניצודו”.
לאחר שציידי כלבי־הים גדעו את הענף שממנו התפרנסו, החלו ציידי הלווייתנים לתפוס שלל. ”איש לא ידע לעולם כמה לווייתנים וכלבי־ים נטבחו באוקיינוס הדרומי”, כותב מורהד. ”האם מדובר בעשרה מיליון או בחמישים מיליון? למספרים לא היתה כל משמעות. הקטל נמשך ללא הרף עד שלא נותר את מי להרוג”.
בימינו חוקים בינלאומיים מגינים על עולם החי והצומח באנטארקטיקה. נוסף על כך, היעדר טורפים יבשתיים ושפע מזון בים הופכים את החוף האנטארקטי בקיץ לחוף מבטחים לחיות הבר. אולם ניכרים באנטארקטיקה סימני פגיעה מתחת לפני השטח, אשר אין בכוחם של הסכמים בינלאומיים למונעה.
[תיבה בעמוד 15]
שני קטבים
בין הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי קיימים קווי דמיון מסוימים. אך הם בכל זאת ’שני קטבים’, ולא רק במיקומם הגיאוגרפי. תן דעתך לנקודות שלהלן:
הקצה התחתון של הקוטב הצפוני הוא רק קרח וים, בעוד שהקוטב הדרומי קרוב למרכזה של היבשת החמישית בגודלה בכדור הארץ.
הקוטב הצפוני מוקף ביבשות המאוכלסות אמריקה, אסיה ואירופה, בעוד שאנטארקטיקה מוקפת באוקיינוס גדול, שהוא הסוער ביותר בכדור הארץ.
בתחומו של חוג הקוטב הצפוני חיות עשרות אלפי משפחות, והוא מהווה בית גידול לאלפי צמחים ובעלי חיים. אולם אנטארקטיקה אינה ביתו של איש. צורות החיים היחידות שמצליחות להתקיים בה הן אצות, בקטריות, טחב, חזזיות, שני מינים של צמחים בעלי פרחים ומספר מיני חרקים.
”אנטארקטיקה כונתה ’היבשת הפועמת’”, אומרת האנציקלופדיה בריטניקה, ”בשל הבנייה והנסיגה השנתיות של חזית הקרח השניונית של קו החוף”.בשיאו, שדה הקרח מתפשט עד למקסימום של 600,1 קילומטר בתוך הים. ההתפשטות וההתכווצות מגדילות את שדה הקרח באנטארקטיקה עד פי שישה משדה הקרח הארקטי, מה שמגדיל את השפעתה של אנטארקטיקה על מזג האוויר בעולם.
[מפה בעמוד 15]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
האוקיינוס האטלנטי
האוקיינוס ההודי
האוקיינוס השקט
מעבר דרייק
האי ג׳ימס רוס
מדף הקרח לרסן
חצי האי האנטארקטי
מדף הקרח רונֵה
הר וינסֶן (ההר הגבוה ביותר, 140,5 מטר)
מדף הקרח רוס
הר אֶרֶבּוּס (הר געש פעיל)
הרים טרנסאנטארקטיים
הקוטב הדרומי
הטמפרטורה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ נרשמה באנטארקטיקה — מינוס 2.89 מעלות צלזיוס
0 500 קילומטר 500 מייל
[שלמי תודה]
U.S Geological Survey
[תמונה בעמודים 16, 17]
פינגווינים לבני־סנטר מתאספים על גבי קרחון כחול נדיר
[שלמי תודה]
.2000 Mark J. Thomas/Dembinsky Photo Assoc., Inc ©
[תמונה בעמוד 16]
הלוויתן הסנפירן
[תמונה בעמוד 16]
פילי־הים הדרומיים
[תמונה בעמוד 16]
בקוטב הדרומי
[שלמי תודה]
תמונה: Commander John Bortniak, NOAA Corps
[תמונה בעמוד 16]
מדף הקרח רוס
[שלמי תודה]
Michael Van Woert, NOAA NESDIS, ORA