הבנת הארתריטיס

‏”‏בלילות אני מסתכלת על הרגליים והידיים המעוותות שלי ובוכה”‏ (‏מידוֹרי,‏ יפן)‏.‏

ארתריטיס העיבה על חיי אנשים מאות על־גבי מאות של שנים.‏ המומיות המצריות מעידות על קיומה של המחלה לפני אלפי שנים.‏ ככל הנראה,‏ גם מגלה הארצות כריסטופר קולומבוס סבל ממנה.‏ כיום היא מייסרת מיליונים.‏ מהי בדיוק מחלה מגבילה זו?‏

המילה ”‏ארתריטיס”‏ לקוחה מיוונית ומשמעה ”‏דלקת מפרקים”‏.‏ כיום היא מכלילה בתוכה יותר מ־100 מחלות והפרעות שגרוניות.‏a מחלות אלו פוגעות לא רק במפרקים עצמם אלא גם בשרירים,‏ בעצמות,‏ בגידים וברצועות שתומכים בהם.‏ יש סוגי ארתריטיס העלולים לפגוע בעור,‏ באיברים פנימיים ואפילו בעיניים.‏ הבה נתמקד בשתי מחלות המזוהות על־פי־רוב עם ארתריטיס — ארתריטיס רוֹיְמָטוֹאִידִית (‏דלקת מפרקים שגרונית)‏ ואוֹסְטֶאוֹאַרְתְּרִיטִיס (‏דלקת מפרקים ניוונית)‏.‏

מבנה המפרק

מפרק הוא מקום החיבור של שתי עצמות.‏ מפרק סינוֹבי סגור בתוך קופסית נוקשה שמגינה עליו ומחזקת אותו.‏ (‏ראה איור בעמוד 5.‏)‏ קופסית המפרק מרופדת בקרום סינוֹבי המפריש נוזל סיכה.‏ בתוך קופסית המפרק,‏ קצות העצמות מכוסים רקמה אלסטית חלקה שנקראת סחוס.‏ מבנה זה מונע חיכוך ושחיקה בין העצמות.‏ הסחוס משמש גם כבולם זעזועים,‏ מרפד את קצות העצמות ומאזן את העומס באופן שווה לרוחב העצמות.‏

לדוגמה:‏ כשאתה הולך,‏ רץ או קופץ,‏ העומס שמופעל על מותניך וברכיך עשוי להגיע לפי ארבעה עד שמונה מזה של משקל גופך!‏ בשעה שאת רוב הזעזועים סופגים השרירים והגידים,‏ הסחוס עוזר לעצמות לעמוד בעומס על־ידי התכווצות בדומה לספוג.‏

דלקת מפרקים שגרונית

בדלקת מפרקים שגרונית,‏ המערכת החיסונית פותחת במתקפה כוללת על המפרקים.‏ מסיבה בלתי ידועה,‏ זורם אל חללי המפרק נפח גדול של תאי דם,‏ וביניהם תאי T שהם שחקני מפתח במערכת החיסונית של הגוף.‏ בזאת ניצתת שרשרת של תגובות כימיות שתוצאתן מפרק מודלק.‏ התאים הסינוביים עשויים להשתכפל באופן בלתי מבוקר וליצור גוש רקמתי שנראה כמו גידול וקרוי תבלול.‏ התבלול מייצר אנזימים הרסניים השוחקים את הסחוס.‏ כתוצאה מכך העצמות נצמדות זו לזו,‏ מה שמגביל את התנועה ומביא לידי כאב עז.‏ תהליך הרסני זה גם מחליש את הרצועות בגוף,‏ את הגידים ואת השרירים.‏ המפרק מאבד מיציבותו ונוצר בו נקע חלקי,‏ ולא אחת מתעוותת צורתו.‏ על פי רוב,‏ דלקת מפרקים שגרונית תוקפת את המפרקים בצורה סימטרית בשני צדי הגוף.‏ היא פוגעת במפרקי שורש כף היד,‏ בברכיים ובכפות הרגליים.‏ יותר מ־50 אחוז מהאנשים שמאובחנת אצלם מחלה זו גם מפתחים בליטות או נפיחויות מתחת לעור.‏ יש שמפתחים אנמיה ויובש בעיניים ובגרון המלווה בכאבים.‏ המחלה מתאפיינת בעייפות ובסימפטומים הדומים לשפעת,‏ ביניהם חום גבוה וכאבי שרירים.‏

דלקת מפרקים שגרונית שונה מאוד מאדם לאדם בהשפעתה,‏ באופן התפרצותה ובזמן התמשכותה.‏ אצל חולה אחד הכאב והנוקשות עשויים להתפתח באיטיות,‏ במשך שבועות ואפילו שנים.‏ ואילו אצל רעהו,‏ מתפרצת המחלה באופן פתאומי.‏ אצל חלק מהאנשים,‏ המחלה נמשכת מספר חודשים ואזי נעלמת לחלוטין מבלי להותיר נזק רציני.‏ אחרים יעברו התפרצויות תקופתיות של תסמינים ההולכים ומחמירים,‏ שלאחריהן תקופות של הפוגה שבמהלכן ירגישו טוב יותר.‏ ויש חולים שהמחלה אינה מרפה מהם שנים רבות וגורמת להם נכות קשה.‏

מי מצויים בקבוצת הסיכון של דלקת מפרקים שגרונית?‏ ”‏היא שכיחה במיוחד אצל נשים בגיל העמידה”‏,‏ מציין ד״ר מייקל שיף.‏ אולם הוא ממשיך ואומר ש”‏היא עלולה להופיע אצל כל אחד בכל גיל,‏ גם אצל ילדים ואצל גברים”‏.‏ הסיכון גדול יותר אם קרובי משפחה חולים במחלה זו.‏ ממספר מחקרים עולה כי עישון,‏ עודף משקל ועירויי דם שניתנו בעבר מהווים גורמי סיכון משמעותיים.‏

אוסטאוארתריטיס

‏”‏אוֹסְטֶאוֹאַרְתְּרִיטִיס”‏,‏ מציין המגזין לרפואה בעולם המערבי‏,‏ ”‏דומה מבחינות רבות למזג האוויר:‏ היא נמצאת בכל מקום,‏ לעתים קרובות לא מבחינים בה,‏ ויש לה לפעמים השלכות דרמתיות”‏.‏ שלא כמו דלקת מפרקים שגרונית,‏ אוֹסטֶאוֹאַרתריטיס מתפשטת רק לעתים נדירות לאיברי גוף אחרים.‏ היא שוחקת מפרק אחד או כמה מפרקים.‏ כשהסחוס נשחק באיטיות,‏ עצם מתחככת בעצם.‏ כתוצאה מכך חלה התנפחות גרמית הקרויה אוֹסטֶאוֹפיטים.‏ עלולות להיווצר ציסטות,‏ ופנים העצם מתעבה ומתעוות.‏ סימפטומים נוספים עלולים להיות בליטות מעוגלות במפרקים,‏ קולות חריקה שנובעים ממפרקים נגועים בארתריטיס,‏ וכן עוויתות שרירים בנוסף למיחושים,‏ נוקשות ויכולת תנועה מוגבלת.‏

בעבר,‏ אוסטאוארתריטיס נחשבה למחלה של קשישים.‏ אולם מומחים נטשו דעה זו,‏ שהיתה מקובלת זמן רב.‏ כתב העת הרפואי האמריקני מוסר:‏ ”‏אין כל עדות לכך שמפרק בריא,‏ שמופעלים עליו העומסים הרגילים,‏ יחדל לתפקד במשך חיי אדם”‏.‏ מה,‏ אם כן,‏ גורם לאוסטאוארתריטיס?‏ המאמצים לרדת לשורש העניין ”‏שנויים במחלוקת”‏,‏ לדברי כתב העת הבריטי לַנסֵט.‏ לדעת מספר חוקרים,‏ נזק שנגרם לעצם כמו שברים זעירים,‏ עלול לאתחל את התהליך.‏ עם הזמן,‏ הדבר יביא להתנפחות גרמית ולבליית סחוס.‏ אחרים סבורים שאוסטאוארתריטיס מתחיל דווקא בסחוס.‏ לדעתם כשהסחוס מתנוון ונשחק,‏ הלחץ על העצם שמתחתיו גובר.‏ מתחוללים שינויים פתולוגיים כשהגוף מנסה לתקן את הסחוס הפגוע.‏

מי נפגע מאוסטאוארתריטיס?‏ אף שהגיל אינו הגורם היחידי להופעת המחלה,‏ אובדן סחוס מפרקי הוא תופעה נפוצה יותר ככל שהגיל מתקדם.‏ בקבוצת הסיכון יהיו גם אלה שסובלים מליקוי בשטח החיבור בין המפרקים או בעלי שרירי רגליים וירכיים חלשים,‏ מי שרגליהם אינן באורך זהה או שעמוד השידרה שלהם עקום.‏ פציעת מפרק בשעת תאונה או בגין מקצוע הדורש מאמץ חוזר של המפרק,‏ עשויה גם היא להכשיר את הקרקע לאוסטאוארתריטיס.‏ כאשר מתחילה ההידרדרות,‏ עודף משקל עלול להחריף את המצב.‏

ד״ר טים ספקטור מציין:‏ ”‏אוסטאוארתריטיס היא מחלה מורכבת בעלת גורמי סיכון חיצוניים ברורים,‏ ועם זאת אין להתעלם מן הגורם התורשתי”‏.‏ אוסטאוארתריטיס פוגעת בעיקר בנשים בגיל העמידה ומעלה,‏ שהמחלה הופיעה בהיסטוריה המשפחתית שלהן.‏ שלא כמו אוֹסטֵאוֹפּוֹרוזיס המאופיינת בצפיפות עצם נמוכה,‏ באוסטאוארתריטיס היא דווקא גבוהה.‏ מספר חוקרים מייחסים נזק לרדיקלים חופשיים של חמצן ולחוסר בוויטמינים C ו־D.‏

הטיפול

הטיפול בארתריטיס הוא על פי רוב שילוב של תרופות,‏ פעילות גופנית ושינוי סגנון החיים.‏ ניתן לקבל תוכנית לפעילות גופנית מפיזיותרפיסט.‏ התוכנית עשויה לכלול קשת של תרגילים איזומטריים,‏ פעילויות אירוביות ואיזוטוניות או תרגילי הרמת משקולות קטנות.‏ התרגילים הללו הוכיחו את עצמם בהקלה על הרבה סימפטומים,‏ כגון כאבי מפרקים ונפיחות,‏ עייפות,‏ מיחושים ודיכאון.‏ היתרונות שבהתעמלות ניכרים גם אצל אנשים מבוגרים מאוד.‏ התרגילים יכולים להאט את תהליך אובדן צפיפות העצם.‏ יש טוענים שטיפולים מסוימים בחום ובקור ואקופונקטורה עשויים להפיג את הכאב במידת מה.‏b

ירידה במשקל יכולה להפחית במידה ניכרת את כאבי המפרקים,‏ ולכן לתזונה יש תפקיד נכבד בטיפול בארתריטיס.‏ יש טוענים שאם עושים דיאטה של מזונות עתירי סידן כמו ירקות ירוקים כהים ובעלי עלים,‏ פירות טריים ודגים שחיים במים קרים,‏ שבשרם רווי חומצות שומן מסוג אומגה־3,‏ דיאטה שבמסגרתה אוכלים כמה שפחות מזונות מעובדים ושמנים רוויים,‏ ניתן להשיג תוצאה כפולה ‏—‏ להוריד במשקל ולשכך כאבים.‏ הכיצד?‏ משום שדיאטה כזו מעכבת את התפתחות הדלקת.‏ ויש המחזיקים בדעה שדיאטות נטולות בשר,‏ מוצרי חלב,‏ חיטה וירקות ממשפחת הסולניים — כגון עגבניות,‏ תפוחי אדמה,‏ פלפלים וחצילים — הועילו לחלק מהחולים.‏

במקרים מסוימים מומלץ לעבור הליך ניתוחי הנקרא ארתרוסקופיה.‏ בניתוח זה מחדירים מכשיר לתוך המפרק,‏ והמנתח מסיר את הרקמה הסינובית שמייצרת את האנזימים ההרסניים.‏ יעילותו של הניתוח מוגבלת,‏ משום שהדלקת נוטה להופיע שוב.‏ ניתוח דרסטי יותר הוא החלפת מפרק (‏אַרתרוֹפּלַסטיקה)‏ שבמהלכו מחליפים את המפרק כולו (‏בדרך כלל בירך או בברך)‏ במפרק מלאכותי.‏ ניתוח זה מספק פתרון למשך 10 עד 15 שנים,‏ ועל פי רוב יעילותו רבה בהפגת כאבים.‏

לאחרונה רופאים ניסו טיפולים פחות פולשניים,‏ כמו טיפול בתכשיר האמור להחליף נוזל אלסטי וצמיגי במפרקים,‏ שבמסגרתו מזריקים חומצה היאָלוּרוֹנִית ישירות למפרק.‏ טיפול זה מבוצע בדרך כלל בברכיים.‏ מספר מחקרים באירופה העלו,‏ כי להזרקת תכשירים שממריצים את בניית הסחוס (‏תכשירי כונדרואיטין)‏ נודעת הצלחה מסוימת.‏

אף שלא נמצאה תרופה לארתריטיס,‏ תרופות רבות משככות כאבים ומפחיתות דלקות,‏ ואחרות מבטיחות האטה בהתפתחות המחלה.‏ חומרים אנלגטים,‏ כלומר משככי כאבים,‏ בנוסף לטיפול בקורטיקוסטרואידים,‏ תרופות נוגדות דלקת לא־סטֶרואידיות (‏NSAIDs)‏,‏ תרופות נוגדות שיגרון שמדכאות את המחלה (‏DMARDs)‏,‏ טיפול לדיכוי המערכת החיסונית (‏אימונוסופרציה)‏,‏ תרופות המשנות תגובות ביולוגיות ותרופות המהונדסות גנטית להתערב בתגובה החיסונית — כל אלה הן תרופות שמטרתן להקל את הסימפטומים המחלישים של הארתריטיס.‏ אולם לפעמים משלמים מחיר כבד על הקלת הסימפטומים,‏ משום שלכל התרופות הללו תופעות לוואי קשות.‏ אין זו משימה קלה עבור החולה ורופאו לשקול את היתרונות והחסרונות שבתרופה כלשהי.‏

כיצד אנשים שחזו מבשרם את התוצאות ההרסניות של הארתריטיס התמודדו עם מחלה מכאיבה זו?‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 6]‏

עודף משקל,‏ עישון ועירויי דם שניתנו בעבר מהווים גורמי סיכון משמעותיים בהתפתחות דלקת מפרקים שגרונית

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 8]‏

טיפולים אלטרנטיביים

יש מוצרים רפואיים שנחשבים לפחות מסוכנים ולבעלי פחות תופעות לוואי מאלו שמוצעים בטיפולים הקונבנציונאליים.‏ ביניהם ניתן למנות טבליות קולָגֶן סוג II,‏ שלדעת מספר חוקרים הן מפחיתות את הנפיחות במפרקים ואת הכאבים של דלקת מפרקים שגרונית.‏ כיצד?‏ על־ידי עיכוב פעולתם של צִיטוֹקִינִים הרסניים מחוללי דלקת,‏ דהיינו אינטרלויקין–1 ופקטור נמק ממאיר מסוג α.‏ כמו כן גילו,‏ כי גם למספר חומרים מזינים טבעיים היכולת לסתור את פעולתם של גורמים הרסניים אלה בגוף.‏ להלן חלק מהם:‏ ויטמין E,‏ ויטמין C,‏ ניקוטינאמיד,‏ שמני דגים העשירים בחומצה איקוספנטאנוית ובחומצה גאמא לינולנית (‏גלא)‏,‏ שמן מזרעי בּוֹרָג ושמן נר הלילה.‏ בסין מקובל זה שנים רבות הטיפול ב־ Tripterygium wilfordii Hook F,‏ תרופה מצמחי מרפא.‏ נרשמה לתרופה זו הצלחה מסוימת בצמצום התופעות של דלקת פרקים שגרונית.‏

‏[‏תרשים בעמודים 4,‏ 5]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

מפרק בריא

אמתחת

שריר

סחוס

גיד

קופסית המפרק

קרום סינובי

נוזל סינובי

עצם

מפרק עם דלקת מפרקים שגרונית

היצרות חללים

שחיקת עצם וסחוס

קרום סינובי מודלק

מפרק פגוע מאוסטאוארתריטיס

פיסות מנותקות של סחוס

שחיקת סחוס

בליטה בעצם

‏[‏שלמי תודה]‏

מקור:‏ Arthritis Foundation

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

ארתריטיס עלולה לתקוף אנשים בכל גיל

‏[‏תמונות בעמוד 8]‏

תוכנית הכוללת פעילות גופנית ודיאטה נכונה עשויה להקל