מבט על העולם
דחיינות ובריאות
”הדחיינות עלולה להזיק לבריאותך”, כך עולה ממחקר שפורסם בעיתון וַנְקוּבֶר סאן. בוועידת האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, שנערכה לאחרונה בטורונטו שבקנדה, הוצגו תוצאות מחקר שנערך בקרב 200 סטודנטים קנדים ולפיו ”דחיינים מכניסים את עצמם ללחץ כה עצום עד כי הם סובלים יותר מאחרים מבעיות בריאות הקשורות למתח. כשמועד המבחן מתקרב, רמת המתח נוסקת בקרב הדחיינים. מהר מאוד גישת ’האין מה לדאוג’ שלהם לובשת צורה של כאבי ראש, כאבי גב, התקררויות, נדודי שינה ואלרגיות שונות. כמו כן, הם סובלים מבעיות נשימה, מזיהומים וממיגרנות”.
הדג הטפסן
קבוצה של חוקרי דגים מברזיל התחקו אחר דג ממין האוֹקוּנוּס (Characidium) בדרום אמריקה שבאופן שגרתי ומרשים כאחד מבצע את מה שנראה בלתי אפשרי — הוא מטפס על צוק רטוב וחלקלק, המוסתר על־ידי מפל מים בגובה של בניין בן חמש קומות, מדווח כתב העת ידיעת הטבע. ”החוקרים חקרו את יכולות הטיפוס של הדג, שאורכו 4 סנטימטרים, במימיו המתוקים של נהר אֶסְפִּירִיטוֹ סָנְטוֹ השוצף שבמזרח ברזיל”. האוקונוס משתמש בזוג הסנפירים הגדולים שלו כדי לטפס באיטיות מתחתית המפל עד לפני הצוק שגובהו כ־15 מטר. הוא מטפס מעלה ”בתנועות רוחביות חזקות”, ונח בהפוגות קבועות. במאמר נמסר כי ”המדענים סבורים שהתנהגות זו עוזרת לשמור על אוכלוסיות דגי האוקונוס ברמות המבודדות יותר”. יחד עם זאת, האוקונוס אינו הדג היחיד המסוגל לטפס על סלעים; דגים ממינים אחרים כמו דגים ממשפחת הקְבַרְנוּנִיִים (Gobiidae) והלוץ’ האסיאתי (Asian loach) ממשפחת הקרפיונים (Cypriniformes), ידועים אף הם כדגים טפסנים.
עגבניות עמידות למלח
”חוקרים פיתחו באמצעות הנדסה גנטית את העגבנייה הראשונה שתוכל לצמוח במים מלוחים, צעד שעשוי לתרום לפתרון אחת הבעיות הגדולות ביותר בעולם החקלאות” מציין com.washingtonpost. העגבנייה העמידה למלח פותחה באמצעות גֶן שנלקח מצמח הקרוב לכרוב. הגן המוחדר מאפשר לשתיל העגבנייה ”להעתיק את המלח לחללי אחסון ובכך מאפשר לצמח להניב פרי גם באדמות שאינן מתאימות לרוב סוגי הגידולים”. על־פי הדיווח, ”העגבנייה המהונדסת יכולה לצמוח באדמה המושקית במים המלוחים פי־50 מן הרגיל”. התקווה היא שצמחים עמידים למלח נוספים יוכלו לצמוח בקרקעות אשר אינן ברוכות בדרך כלל במשקעים רבים. עוד נאמר ש”שימוש פונטציאלי נוסף בעגבנייה שהושבחה גנטית (או בגידולים אחרים העמידים למלח באופן דומה) הוא לשקם אדמות מליחות על־ידי ספיגת המלחים”.
התאבדויות בקרב ילדים
הגארדיאן של לונדון מוסר כי מספר השיחות שהתקבלו בארגון הצדקה הבריטי ”קו לילד” מילדים הרוצים להתאבד, הכפיל עצמו מ־346 בשנים 1/1990 ל־701 בשנים 99/1998. ”ייאוש תהומי נגרם כתוצאה מאיומים מצד חברים לספסל הלימודים, התעללות מינית וגופנית, אֶבֶל ומתח לפני מבחנים”. לדברי ארגון הצדקה, ”הדעה שניסיונות ההתאבדות תכליתם למשוך תשומת לב גרידא מסוכנת. אין זה אלא מיתוס לחשוב שילד המדבר על התאבדות לא יעשה זאת. ילדים רבים שחשבו לשים קץ לחייהם והתקשרו ל’קו לילד’ אמרו שמצוקתם החריפה עקב חוסר הדאגה וההתעניינות מצד הוריהם או מצד האפוטרופוסים שלהם”. לאחר ניסיון ההתאבדות הראשון, ”המשפחות מרגישות הקלה עצומה שילדם ניצל... עד כדי כך שהן מניחות שהבעיה נעלמה. ואז, באופן טרגי, זה קורה שוב”, בדרך כלל חודשים ספורים לאחר הניסיון הראשון. אף על פי ששיעור ניסיונות ההתאבדות אצל הבנות גבוה פי ארבעה מזה של הבנים, הבנים היו הרבה יותר קרובים להצליח לשלוח יד בנפשם. רוב הנערים האובדניים שחייגו ל”קו לילד” היו בגילים 13–18, והצעירים ביותר היו בני 6 בלבד.
יתוש במלכודת
חברה בסינגפור מייצרת מתקן נגד יתושים מבלי להשתמש בחומרי הדברה. מדובר בקופסת פלסטיק שחורה בגובה 38 סנטימטר אשר ”פולטת חום ופחמן דו־חמצני כחיקוי לפעילות של גוף האדם”, מדווח האקונומיסט של לונדון. היות והיתוש מתביית על קורבנו כתוצאה מחום הגוף הנפלט ונשיפת פחמן דו־חמצני, ”המתקן מערים על היתושים והם חושבים שהנה הארוחה שלהם מוכנה”. את הקופסא מחממים בחשמל, והיא פולטת פחמן דו־חמצני מתוך מיכל קטן. בשלב הראשון, אורות מהבהבים מפתים את החרק להיכנס לתוך החריץ שבקופסא. בשלב הבא, מאוורר שולח זרם אוויר כלפי מטה לעבר בריכת מים, שם מסיים החרק את חייו בטביעה. בלילה אחד בלבד יכול ההתקן ללכוד 200,1 יתושים. בנוסף, ניתן לכוונו נגד היתוש נושא המלריה, יתוש האָנוֹפֶּלְס — הפעיל בשעות הלילה וכן כנגד היתוש נושא נגיף הקדחת הצהובה וקדחת הדֶנְגָה, יתוש הָאֵדֶס (Aedes) — אשר פעיל בשעות היום. יתרון נוסף של המתקן נובע מכך שאין הוא פוגע בחרקים שאינם מזיקים, כמו פרפרים.
מומלץ לגברים לאכול דגים
הסיכוי של גברים אשר אוכלים כמות נכבדת של דגים שמנוניים כגון סלומון, דג מלוח ומקרל, לחלות בסרטן הערמונית נמוך פי שניים או שלושה מזה של גברים האוכלים דגים לעתים נדירות, כך מסיקים חוקרים ממכון קרוֹלינְסְקָה שבסטוקהולם. לאורך 30 שנה נבדקו 272,6 גברים כשנלקחו בחשבון גורמי סיכון נוספים כגון עישון. החוקרים אמרו ש”חומצות שומן אומגה 3 [הנפוצות בעיקר בדגים בעלי בשר שמנוני] מעכבות ככל הנראה את התפתחותו של סרטן הערמונית”. עוד נמסר שחומצות שומן אלה תורמות ”להקטנת הסיכון ללקות בהתקף לב”. אי לכך, מומחים מייעצים להעשיר את התפריט במנת דגים ”פעם או פעמיים בשבוע”.
סובין מאורז מושיע את העצים
סובין מאורז משמש כתחליף לחומר בעירה במפעלי לבנים בצפון פרו, ובכך עוזר במניעת כריתת עצי חרוב הנמצאים בסכנת הכחדה עקב השימוש שנעשה בהם כעצי הסקה, לדברי העיתון אל קומרסיו. השימוש בסובין מאורז, הנחשב לפסולת חקלאית, על־ידי 21 יצרני לבנים, תורם גם להפחתת פליטת דו־תחמוצת הפחמן. בנוסף לכך, באמצעות טיוח קירות התנור בדבק העשוי מתערובת של חול, טיט ומוֹלָסַה, איכות הבידוד משתפרת ואובדן החום קטן. כתוצאה מכך נצילות התנורים עולה ב־15 אחוז. כמו כן, נערכים ניסויים נוספים של מיזוג בין אפר סובין מאורז לבין הלבנים בתקווה לחזק את התוצר המוגמר. העיתון אל קומרסיו מציין ש”השימוש בסובין מאורז גם מפחית את זיהום הסביבה ואת בעיות האחסון של פסולת הייצור”.
ילדים ובריאות הנפש
”נתונים סטטיסטיים מראים שאחד מתוך חמישה ילדים יפתח בעיות נפשיות עד גיל 11”, כך מוסר העיתון גאזט של מונטריאול, קנדה. ”בריאות נפשית תקינה משמעה יצירת איזון בין היבטי החיים החברתיים, הגופניים, הרוחניים והרגשיים של הפרט”. לדברי סנדי בְּרֵי, רכזת חינוך קהילתי באגודה לבריאות הנפש בקנדה, עלינו לתת את הדעת לבריאותנו הנפשית כפי שאנו דואגים לבריאותנו הפיסית. ברי קובעת: ”אם נציב את בריאותנו הנפשית במקום האחרון בסדר העדיפויות שלנו, עלול הדבר לעלות לנו בדיכאון, חרדה ולחץ”. ההורים נקראים לחשוב קדימה ולעשות מאמצים רבים כדי לוודא שילדיהם בריאים מבחינה נפשית. הם יכולים להקצות זמנים קבועים לבילוי משפחתי משותף או לארוחות משפחתיות משותפות. הצעות אחרות שיעזרו לכול לשמור על בריאותם הנפשית כוללות שינה מספקת, הרגלי אכילה נאותים, שמירה על כושר גופני, הקצאת זמן לעשיית דברים המסבים לנו הנאה, בילוי עם חברים, צחוק ופעילויות התנדבותיות. וכמו כן כדאי לתת ולקבל מחמאות, לגלות אוזן קשבת ולא להחמיר יתר על המידה עם עצמנו כשאנו שוגים.
המחיר העצוב של דיג יתר
”מחקר גילה כי האנושות הביאה עצמה לאפוקליפסה ימית בקנה מידה בל יתואר בכל הקשור להכחדת אלפי מינים של דגים כתוצאה מדיג יתר”, מציין טיימס של לונדון. לפי המחקר, ”היעילות שבה המין האנושי צד חיות ימיות גדולות ורכּיכות פגעה בשרשרת המזון וגרמה להרס המערכת האקולוגית בהיקף ששינה את הימים לתמיד”. בכתבה מסופר על קפטן ג׳ון סמית שהפליג במפרץ צ׳ספיק שבחוף המזרחי של ארה’’ב בשנת 1607, ועל תותח שנפל מסיפונו למים ”ונראה בבירור בעומק של למעלה מ־9 מטרים”. החוקרים זוקפים את המים הצלולים דאז לזכות ”שונית ענקית של צדפות מאכל שסיננה את המים שבמפרץ כל שלושה ימים וכך הגבילה את כמות המיקרובים והאצות במים”. בתקופה ההיא, ”לווייתנים אפורים, דולפינים, תחשי נהרות, לוטרות הנהרות (Lutra canadensis), צבי ים, תנינים וחִדְקָנים ענקים (Acipenser oxyrhynchus) היו חזון נפרץ ביותר” באיזור. כעת, נותר במפרץ ”רק מעט מן המינים” שחיו שם פעם.