נחמה לאבלים
התקפות הטרור ב־11 בספטמבר 2001 בניו־יורק סיטי ובוושינגטון די. סי. זעזעו את העולם כולו. ביום אחד ניספו אלפי בני אדם, כולל מאות כבאים, שוטרים וחובשים אמיצי לב.
מני אז עושים עדי־יהוה מאמץ מיוחד לנחם את השאירים שאיבדו את יקיריהם באסון. מטרתם היא ”לחבוש לנשברי לב” ו”לנחם כל אבלים” (ישעיהו ס״א:1, 2).
במרוצת השנים נוכחו עדי־יהוה שאדם שאיבד את יקירו חושב על השאלות המובאות להלן. התשובות להן מצויות במקרא. מדוע שלא תבדוק בספר המקרא שלך את הפסוקים המוזכרים כאן?
האם יום מותו של אדם נגזר מראש?
בקהלת ט׳:11 נאמר כי ”עת ופגע יקרה את כולם”. אם יום מותו של אדם נגזר מראש, מדוע מעודד אותנו המקרא להקפיד על אמצעי זהירות? (לדוגמה, ראה דברים כ״ב:8.)
מדוע אנו מתים?
הזוג הראשון, אדם וחוה, שוכנו בגן־עדן עלי אדמות. אילו שמעו בקול אלוהים, לא היו מתים לעולם. המוות נגזר על המין האנושי אך ורק בגין הפרת רצון אלוהים (בראשית א׳:28; ב׳:15–17). למרבה הצער, אדם וחוה הימרו את פי הבורא ושילמו על כך בחייהם. מאחר שכל בני האדם הם צאצאיהם של אדם וחוה, הכול ירשו חטא ומוות. המקרא מסביר: כשם ש”על־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם” (רומים ה׳:12).
מהו מצב המתים?
לאחר שאדם הראשון מרד, אמר לו אלוהים שהוא ישוב אל האדמה: ”עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג׳:19). לפיכך, המוות הוא מצב של חוסר הכרה מוחלט — חוסר קיום. המקרא מציין: ”החיים יודעים שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה” (קהלת ט׳:5). עוד אומר המקרא שהאדם במותו ”ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו [מחשבותיו]” (תהלים קמ״ו:3, 4).
האם אין לנו נפש הממשיכה להתקיים לאחר מות הגוף?
המקרא מלמד ברורות שנפשך היא אתה עצמך, ולא ישות מופשטת הממשיכה להתקיים לאחר המוות (בראשית ב׳:7; משלי ב׳:10; ירמיהו ב׳:34). הואיל וכך, ניתן לומר שבמות האדם, מתה נפשו. המקרא מציין בבירור: ”הנפש החוטאת [כלומר, האדם] היא תמות” (יחזקאל י״ח:4).
איזו תקווה שמורה למתים?
המקרא מגלה שמטרת אלוהים היא להקים לתחייה את המתים בגן־עדן עלי אדמות — עולם שבו לא יהיו עוד חולי ומוות. ישוע אמר: ”תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו, ויצאו” (יוחנן ה׳:28, 29; ההתגלות כ״א:1–4).
בעניין חברו המת אלעזר, דימה ישוע את המוות לשינה (יוחנן י״א:11–13). יתרה מזו, לאחר שישוע הקים אותו לתחייה, אלעזר לא סיפר שהוא היה במקום של עינויים או התנסה באושר עילאי בתקופת מותו הקצרה (יוחנן י״א:37–44). ואין פלא בכך, שכן המתים חסרי הכרה. אין הם סובלים אלא מחכים ל”שעה” שבה יוקמו לתחייה. בכל מקרה, העובדה שישוע הקים את אלעזר לתחייה מוכיחה שהמתים יכולים לשוב לחיות. בנס הזה הראה ישוע בקנה מידה קטן מה יקרה בעולם תחת שלטונה של מלכות אלוהים (מעשי השליחים כ״ד:15). זו נחמה של ממש עבור מי שאיבדו את יקיריהם בזמנים קשים אלו!