מנקודת המבט המקראית
האם אלוהים יתעלם מחולשותינו?
’אינני רשע! אני מתאמץ בכל כוחי לא לעשות את הרע, אבל אני פשוט חלש מדי!’
האם מילים אלו משקפות את אשר אתה או מישהו אחר שאתה מכיר מרגישים? רבים סבורים שזה כמעט בלתי אפשרי לכבוש חולשות מוסר הטבועות בנו. יש אנשים שפיתחו תלות באלכוהול, טבק או סמים. החמדנות מושלת בחייהם של רבים אחרים. ויש כאלו שנכנעו להתנהגות מינית פסולה, בטענה שהם מכורים חסרי תקנה למין.
כפי שמעיד הכתוב במתי כ״ו:41, ישוע ביטא הבנה כלפי חולשות אנוש.a למעשה, המקרא כולו מבהיר חד משמעית כי הן יהוה אלוהים והן ישוע מגלים רחמים כלפי בני האדם (תהלים ק״ג:8, 9). אך האם אנו יכולים לצפות מאלוהים שיעלים עין מכל מגרעותינו?
משה ודוד
משה היה ידוע כ”עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה”, והוא שאף לשמור על תכונה זו (במדבר י״ב:3). במהלך מסעו הארוך והקשה במדבר, פעל עם ישראל לא פעם בחוסר היגיון וזלזל באלוהים ובנציגיו. לכל אורך הדרך ביקש משה בענווה הדרכה מאלוהים (במדבר ט״ז:12–14, 28–30).
אך בדיוק כשהמסע המפרך והמייגע התקרב לסיומו, יצא משה מכליו לעיני האומה כולה והפר את הוראות אלוהים. אלוהים סלח לו, אבל האם הוא התעלם ממקרה זה? לא. הוא אמר למשה: ’יען לא האמנת בי. ... לכן לא תביא את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם’. משה לא נכנס לארץ המובטחת. לאחר מאבק בן 40 שנה להגיע לזכות נהדרת זו, חולשה אנושית חמורה גרמה לו לאבד אותה (במדבר כ׳:7–12).
דוד המלך היה עוד אדם ירא אלוהים שהיו לו חולשות. במקרה אחד הוא נכנע ליצרו וקיים יחסים עם אשת איש. עקב כך ניסה להסוות את מעשיו ודאג לכך שבעלה ייהרג (שמואל ב׳. י״א:2–27). לאחר מכן, הצטער עד עמקי נשמתו על פשעיו, ואלוהים סלח לו. אבל דוד הרס משפחה, ויהוה לא הגן עליו מן הרעות הגדולות שנבעו ממעשיו. התינוק של דוד חלה מאוד, אך יהוה לא התערב למרות תפילותיו של דוד למען ילדו. התינוק מת, ומאז פקדה את בית דוד שרשרת של טרגדיות (שמואל ב׳. י״ב:13–18; י״ט:1). דוד שילם מחיר גבוה ביותר משום שנכנע לחולשה מוסרית.
דוגמאות אלה ממחישות שאלוהים רואה בבני אדם אחראיים למעשיהם. כל הרוצים לשרתו חייבים להתחזק בתחומים חלשים ברוחניותם ולהיעשות למשיחיים טובים יותר. רבים עשו זאת במאה הראשונה.
המאבק להינתק ממוסרות החטא
השליח פאולוס נחשב בצדק למופת לאורח חיים משיחי. אולם, האם ידעת כי היה לו מאבק תמידי עם חולשותיו? רומים ז׳:18–25 מתאר בצורה חיה את המאבק הזה, או לפי פסוק 23, את ה’מלחמה’. פאולוס נלחם בלי הפסק שכן ידע שהחטא אינו מוותר בקלות (קורינתים א׳. ט׳:26, 27).
חלק מחברי הקהילה המשיחית בקורינתוס העתיקה היו רגילים לחטוא. המקרא מספר שהם היו ’זונים, מנאפים, יודעי משכב זכר, גנבים, חמדנים וסובאים’. אך הוא גם מספר שהם ’רוחצו’ (קורינתים א׳. ו׳:9–11). כיצד? הם התחזקו בעזרת ידע מדויק, התרועעות משיחית ורוח אלוהים וכך חדלו מהרגליהם הרעים. לבסוף, הוצדקו על־ידי אלוהים בשם המשיח. כן, אלוהים סלח להם והעניק להם מצפון טהור (מעשי השליחים ב׳:38; ג׳:19).
פאולוס והמשיחיים בקורינתוס לא זלזלו בנטיות החטא שלהם. תחת זאת, הם נלחמו בהן ובעזרת אלוהים גברו עליהן. עובדי אלוהים אלו בני המאה הראשונה היו ראויים לשבח בשל התנהגותם המוסרית, על אף הסביבה והנטיות הלא־מושלמות. מה בנוגע אלינו?
אלוהים מצפה מאיתנו להילחם בחולשותינו
מאבק בחולשה אינו חייב להסתיים במיגורה המוחלט. אל לנו להיכנע לאי־שלמותנו, אך איננו יכולים להעלים אותה לחלוטין. היא יכולה להוליד חולשות מאוד עקשניות. ובכל זאת, אל לנו להיכנע לחולשותינו (תהלים קי״ט:11). מדוע זה כה חשוב?
משום שאלוהים אינו מרשה לאי־שלמות לשמש כתירוץ תמידי על המעשים הרעים (יהודה 4). יהוה רוצה שהאנשים ייטהרו וינהלו את חייהם בצורה מוסרית נאותה. המקרא אומר: ”שינאו את הרע” (רומים י״ב:9). מה הן הסיבות שבגללן נוקט יהוה עמדה כה נחושה בנושא?
סיבה אחת היא שכניעה לחולשות מזיקה. ”מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור”, אומר המקרא בגלטים ו׳:7. לעתים קרובות, אלו השקועים בהתמכרויות, חמדנות והפקרות מינית קוצרים סבל נורא בחייהם. אך ישנה סיבה חשובה נוספת.
החטא פוגע באלוהים. הוא ’מבדיל’ [מפריד] בינינו לבין יהוה (ישעיהו נ״ט:2). היות והחוטאים אינם ראויים לחסדו, הוא מפציר בהם: ”רחצו, היזכו... חידלו הָרֵעַ” (ישעיהו א׳:16).
בוראנו הינו אל אוהב ורחום. ”אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכול יבואו לידי תשובה” (פטרוס ב׳. ג׳:9). אם ניכנע שוב ושוב לחולשות יהיה לנו קשה לבוא לידי תשובה ולא נזכה לחסדו של אלוהים. אשר על כן, היות ואלוהים אינו מתעלם מחולשותינו, גם לנו אסור להתעלם מהן.
[הערת שוליים]
a ישוע אמר: ”הרוח חפצה, אבל הבשר חלש”.